אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הדין הוא, שאנשים שניזוקו, ותובעים את דמי הנזק מאת המזיק, אם אין למזיק מעות או מטלטלים לפרוע מהם את דמי נזקו, והוא צריך לשלם מקרקעותיו, שמים את העידית (המעולה) שבקרקעותיו של המזיק, וגובים ממנה כדי שווי הנזק; וכן, כששמים למלווה את נכסי הלווה לגבות מהם את חובו, שמים לו מן הבינונית שבקרקעות הלווה; במה דברים אמורים, כשהמזיק או הלווה בחיים, אבל אם מת המזיק או הלווה והניח את נכסיו לבניו, אין הניזק והמלווה יכולים לגבות אלא מן הזיבורית (הגרועה) שבנכסי היתומים.