אין עד נעשה דיין

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

מי שמעיד על מעשה שראה, אינו יכול לשמש כדיין על אותו מעשה[1].יש אומרים, שבדיני נפשות אף עד הרואה אינו נעשה דיין. כלומר, דיין שראה מעשה שחייבים עליו מיתה, אין הוא יכול להצטרף עם חבריו הדיינים לדון על אותו מעשה, אף אם הוא לא העיד בפניהם על אותו מעשה[2].לדעת חלק מן הראשונים, אף בדיני ממונות אין עד הרואה נעשה דיין אלא כשראה ממילא, אבל כשהתכוון בשעת ראייתו להיות עד בדבר שוב אינו נעשה דיין. אולם רוב הראשונים חולקים וסוברים, שכוונתו להעיד אינה פוסלתו מלהיות דיין.במקום שמן התורה אין צורך בעדים, וחכמים הם שהצריכו עדים, אפילו עד המעיד נעשה דיין[3].

הערות שוליים[edit]

  1. . שנאמר: "ועמדו שני האנשים... לפני ה'", ודרשו: בעדים הכתוב מדבר, ו"לפני ה'" - אלו הדיינים, הרי שהפסוק מודיענו שעדים יעמדו ויעידו לפני הדיינים ולא שהעדים עצמם יהיו חוזרים ויושבים ודנים. ויש למדים זאת ממה שנאמר: "ועד אחד לא יענה בנפש למות", כלומר שאין העדים רשאים ללמד על הנידון לא זכות ולא חובה, אלא מעידים ושותקים (והוא הדין לדיני ממונות), וכל שכן שאין העדים נעשים דיינים. ויש מבארים, שכיון שהם העדים והם הדיינים, שוב לא יקבלו הזמה על עצמם, והעדות תהיה עדות שאי אתה יכול להזימה.
  2. . כן דעת רבי עקיבא, וטעמו, שכיון שראה את המעשה שוב לא יראה לו זכות, והתורה אמרה: "ושפטו העדה והצילו העדה", כלומר, שהדיינים יהפכו בזכותו.
  3. . ולכן, שלושה שישבו כבית דין לקיים שטר, בלא העדת עדים מבחוץ, ושניים מתוכם מכירים את כתב ידם של העדים ואחד אינו מכיר, מעידים השניים בפני האחד, וחותמים שלושתם שהם מאשרים ומקיימים את השטר, ואין פסול בזה שאותם אלה שהעידו על החתימות הם אלה שלבסוף חתמו וקיימו את השטר כדיינים, מפני שמן התורה אין צורך בקיום שטרות כלל, וחכמים הם שתיקנו קיום שטרות, ובדבר שהוא מתקנת חכמים - עד נעשה דיין.