אמונת חכמים: הבדלים בין גרסאות בדף

במשמעותה הבסיסית אמונת חכמים היא אמונה בחכמים מעתיקי השמועה<ref>ביטוי זה מקורו ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א, ט: "גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה '''והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו''':</ref> ומעבירי התורה שבעל פה שהעבירוה כראוי מבלי שיוסיפו ומבלי שישנו מעקרונות התורה וכלליה.

"אמונת חכמים תלויה באמונת החכמה בכלל. אין חכמה בעולמינו בלתי אם עברה לנו דרך נשמת חכם חי" (חזו"א<ref>איגרות, איגרת קפב</ref>).

==מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים==

* מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן<ref>כתב ספר החינוך - מצוה תצה </ref> - "לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר ({{מקור|דברים יז,י}}), ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ונכפל בסמוך [שם, י"א] לחיזוק הדבר, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן, על הכל אנו חייבין לשמוע להן. והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי [כאן] ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, זו מצות עשה ...ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. '''ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו''', וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה כימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. '''ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'''"<ref>אמנם, בפשטות אין החכם יכול לגזור מדעתו, וכוונת החינוך לבית דין שגוזר בעיר- נראה שאין כוונתו של החינוך שכל מה שיאמר גדול שבדור נחשב לחיוב ואסור לעבור על דבריו, שהרי אפילו תקנות בית דין הגדול לדעת רמב"ן אינם בכלל לא תסור, ולא יתכן אם כן שתהיה חובה דאורייתא לשמוע בקול להחלטה של גדול שבדור, לכן נראה שגם כוונת החינוך היא לגדול שבדור שתקן לפי דרך התקנות, על ידי ב"ד והסכמת הקהל בחרם, וכיו"ב - מובא בהמשך הערך משו"ע יו"ד סימן רכ"ח</ref>. מלשון הרמב"ם משמע שאין העשה אלא על בית דין הגדול שבירושלים, אך מלשון החינוך משמע שהוא אף על גדול שבדור.<ref>כנסת הגדולה הלכות ממרים פרק ראשון</ref>. ויש אומרים שרק לעניין קידוש החודש מחוייבים לשמוע לגדול שבדור, ולא בשאר תקנות וגזירות. שבשאר דיני התורה צריכים רוב מנין ובנין בחכמה של חכמי התורה  בכדי להכריע איזה הלכה וכשלא באו למנין אין חובה לשמוע בקולו של חכם אחד שהכריע<ref>שו"ת מעיל צדקה סימן ג. דבריו הובאו בקובץ עלים לתרופה שנת תשס"ז</ref>.