אנציקלופדיה תלמודית:סגן

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

סְגָן. המשנה לכהן-גדול*

בלשון הכתוב נקרא הסגן: כהן המשנה[1], או: פקיד כהן הראש[2]. ובלשון חז"ל: סגן[3], או סגן הכהנים[4], ופעמים שנקרא בדברי חז"ל: הממונה[5].


א. גדרו ומינויו[עריכה]

הסגן הוא המשנה לכהן גדול[6], כמשנה למלך[7], והוא משמש את הכהן גדול[8], ומוכן שאם יארע בו פסול יכנס תחתיו לעבוד במקומו[9], וכתבו ראשונים שהוא ממונה על שאר הכהנים[10], על התפקידים המסויימים שבהם הוא ממונה במקדש, עי' להלן[11]. עיקר סיבת מינויו של הסגן, אמר רבי חנינא סגן הכהנים – לגירסא אחת בברייתא[12] - למה סגן ממונה, שאם אירע בו פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו[13], ופרשו ראשונים, שהיא עיקר סיבת מינויו[14], ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שעיקר מינוי הסגן הוא לכבוד הכהן גדול[15]. ענייני ממון ההקדש, יש מן האחרונים שכתבו שעליהם הסגן אינו ממונה, ולכן לא נמנה הסגן בין הגזברים והאמרכלים וקתיקולין וכהן גדול, שחותמים על אוצרות ההקדש[16].

זמן המינוי[עריכה]

כשממנים את הכהן גדול, ממנים לו סגן[17], ואפילו זמן רב קודם יום הכפורים, שבו צריכים לסגן שמא יטמא כהן גדול[18].

הראוי למנותו סגן[עריכה]

בנו של כהן גדול, כתבו אחרונים שהוא קודם לכל אדם להתמנות לסגן, כיון שכהן גדול אינו מתמנה עד שיהיה תחילה סגן לסוברים כן[19], ובנו של כהן גדול קודם לכל אדם לשמש בכהונה גדולה תחת אביו[20]. משוח-מלחמה*, לסוברים שמשמש בשמונה בגדים ככהן גדול[21], אינו ראוי לשמש כסגן משום איבה*, שכיון שיש עליו דיני כהן גדול במקצת מעכשיו, אם יהיה עומד לשמש תחתיו לכשיארע בו פסול הרי הוא לו כצרה[22].

הממנים[עריכה]

הממנים את הסגן לשמש תחת כהן גדול לכשיארע בו פסול[23], כתבו אחרונים שהם אותם הממנים כהן גדול, דהיינו בית דין הגדול לסוברים כן[24], או המלך ואחיו הכהנים לסוברים כן[25], ויש מן האחרונים מצדדים לומר שנמלכים בכהן גדול ומתקינים כהן שיתרצה בו, כדי שלא תהיה ביניהם איבה*[26]. לשאר תפקידי הסגן, ממנים אותו אחיו הכהנים עליהם[27].

מעמדו[עריכה]

הסגן – מלבד התפקידים המוטלים עליו – הוא כהן הדיוט לכל דבר[28], כגון לענין שמשמש בארבעה בגדים[29], וכן מן התורה מותר לו להטמא לקרובים[30], יש מן הראשונים שכתבו שמדרבנן אסור לו להטמא לקרובים[31], ואף לסוברים שטומאת קרובים היא מצוה לכהן הדיוט[32], יש-כח-ביד-חכמים-לעקור-דבר-מן-התורה* בשב ואל תעשה[33], ויש מן הראשונים שחולקים וסוברים שאף מדרבנן מותר לו להטמא לקרובים[34]. מן התורה אין לסגן שום מנוי ושררה יותר על אחיו הכהנים, ואינו אלא כעין מינוי אמרכל* וגזבר* שגידלוהו אחיו הכהנים[35], ומינויו תקנת חכמים[36].

דרגתו בין הכהנים[עריכה]

במעלתו של הסגן על שאר הכהנים, שנינו שהוא קודם לאמרכל*[37], ולסוברים שראש משמר וראש בית אב קודמים לאמרכל[38], שנינו שהסגן קודם לראש משמר[39], וראשונים הוסיפו על פי הירושלמי ממונים שמעלתם למעלה מן האמרכל, והם שני קתיקולין[40] – וי"ג: קתילוקין[41] – וכתבו שהסגן קודם לקתיקול[42], שהקתיקול לסגן כסגן לכהן גדול[43]. סגן, אם יכול לשמש אמרכל* בנוסף למינויו כסגן, יש מן האחרונים שכתבו שיכול[44].

סגן ומשוח מלחמה[עריכה]

סגן ומשוח-מלחמה*, משוח מלחמה קודם[45], להחיותו[46] - כגון לתת לו מזונות[47], או לפקח מעליו הגל[48] - כיון שתלויים בו הרבים[49], והסגן קודם למשוח מלחמה לענין טומאה, שכשהלכו בדרך ומצאו מת-מצוה* יטמא משוח מלחמה ולא הסגן[50], כיון שהוא מוכן שאם יטמא כהן גדול יכנס תחתיו[51], והטומאה מזיקה למינויו שלא יוכל לעבוד תחת הכהן גדול, ולמינויו של משוח מלחמה הטומאה אינה מזיקה[52], יש מן האחרונים שכתבו שדוקא קודם שנעשתה עבודת יום הכיפורים הסגן עדיף, שאז הוא נצרך להכנס תחת כהן גדול אם יטמא, אבל לאחר שנעשתה עבודת יום הכיפורים, משוח מלחמה עדיף[53], ויש שכתבו שבכל השנה הסגן עדיף[54]. לשאר קדימות – כגון לענין כבוד[55] - כתבו ראשונים ואחרונים שמשוח מלחמה קודם[56], מאותו הטעם, שרבים צריכים לו[57], ויש מן האחרונים שכתבו שמשוח מלחמה קודם לסגן דוקא לענין להחיותו שלזה שייך הטעם שרבים צריכים לו[58], וכן יש מן הראשונים שכתבו ששררתו של הסגן היא למעלה משררתו של משוח מלחמה[59], וקדושתו למעלה מקדושת משוח מלחמה[60]. משוח מלחמה שלא נמשח בשמן-המשחה*, לסוברים שיכול להתמנות בפה[61], יש מן האחרונים שכתבו שכיון שלא נמשח, אינו קודם לסגן[62].

סגן ששימש תחת כהן גדול[עריכה]

כשאירע פסול בכהן גדול ביום הכיפורים, והסגן שימש תחתיו, שלאחר שעבר פסולו של ראשון חוזר לכהונה גדולה, והשני נקרא משוח שעבר[63], כתבו אחרונים שממנים סגן אחר[64], כיון שמשוח שעבר אינו ראוי לעבודה לא ככהן גדול ולא ככהן הדיוט לסוברים כן[65], וצריך כהן אחר שיכול לעבוד, בכדי לשמש את הכהן גדול[66], או שכיון שכל מצות כהן גדול עליו[67], גנאי הוא לו לעשות את התפקידים המוטלים על הסגן[68], או לסוברים שמשוח שעבר אינו ראוי להכנס תחת הכהן גדול לכשיארע בו פסול ביום הכיפורים אחר, משום שתחלש דעתו של כהן גדול כשיראה שזה קבוע לשמש תחתיו[69], צריך למנות סגן אחר הראוי לשמש תחת כהן גדול לכשיארע בו פסול[70].

שני סגנים[עריכה]

אין ממנים שני סגנים כאחת[71].

בזמן הנס[עריכה]

בזמן הנס שלא ארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים[72], יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שסומכים על הנס[73], אין מתקינים סגן שישמש תחת כהן גדול[74], וראשונים כתבו שמתקינים סגן שמא תארע לכהן גדול טומאה אחרת[75].

תפקידיו[עריכה]

ב. תפקידיו[עריכה]

תפקידיו של הסגן, שנינו בירושלמי, חמשה דברים הסגן משמש: בשעת עליית הגורל* בין שעירי-יום-הכפורים, כשעלה הגורל להשם בימינו של הכהן גדול, הסגן אומר לו "הגבה ימינך"[76]; הסגן לימינו של כהן גדול, בשעת הטלת הגורל[77], או בשעה שהוא מהלך[78], או בזמן שמנחמים את הכהן גדול[79]. על כך עי' להלן[80]; בזמן שהכהן שוחה לנסך את נסכי התמיד*, הסגן מניף בסודרים[81], להודיע ללויים שהוא זמן הניסוך ויתחילו את השיר*[82], בזמן שהכהן גדול הוא המנסך[83], ויש מן הראשונים סוברים שאף בזמן שכהן הדיוט מנסך הסגן מניף בסודרים[84]; בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר את אברי התמיד, והוא עולה בכבש והסגן לימינו, כשהגיע הכהן גדול לחצי הכבש – ונתעייף[85] – אחז הסגן בימינו והעלהו[86]; אין כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שיהיה סגן תחילה[87], על כך ע"ע כהן גדול[88]. בתפקידים נוספים שנזכרו במשנה שהם מוטלים על הממונה, נחלקו ראשונים אם הוא הסגן – שנקרא ממונה[89] - או ממונה אחר: האמירה לכהנים צאו וראו אם הגיע זמן שחיטת תמיד של שחר, והאמירה לכהנים צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים להקריב את התמיד, והאמירה לכהנים לברך קודם שקוראים קריאת-שמע* בלשכת הגזית, יש מן הראשונים שכתבו שהממונה על כך הוא הסגן[90], וכן הממונה שאומר לכהן המקטיר את הקטרת "הקטר", ואם היה כהן גדול אומר לו "אישי כהן גדול הקטר"[91], יש מן הראשונים שכתבו שהוא הסגן[92], וכן הממונה המגביה את הפרוכת* כאשר הכהן גדול יוצא מלהשתחוות בהיכל, יש מן הראשונים שכתבו שהוא הסגן[93]. ויש מן הראשונים שהוסיפו שהממונה על הפייסות, הוא הסגן[94]. ויש מן הראשונים שחולקים וסוברים שהממונה על הפייסות אינו הסגן, אלא ממונה אחר[95], ויש מן האחרונים שכתבו שאף שאר תפקידי הממונה האמורים בסדר התמיד, מוטלים על הממונה על הפייסות, שכיון שהתחיל באמירת "בואו והפיסו", מסיים את שאר הדברים שבתמיד, שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור[96], ויש מן האחרונים שחילקו לענין התפקידים שבסדר התמיד, בין שאר ימות השנה שהיו בהם פייסות, שבהם הכל מוטל על הממונה על הפייסות, לבין יום הכיפורים שלא היו בו פייסות לסוברים כן[97], שבהם התפקידים מוטלים על הסגן[98]. ויש מן הראשונים שסוברים שהסגן אינו ממונה אלא לחמשה דברים ראשונים שהוזכרו בירושלמי[99]. על תפקיד נוסף שנינו לדעת רבי יהודה משום רבי אליעזר, שהסגן מכניס את ידו לקלפי עם הכהן גדול בשעת עשיית הגורל ביום הכפורים, וכל אחד מהם מעלה גורל אחד[100]. על כך שהסגן ממונה שכאשר יארע פסול בכהן גדול יכנס לשמש תחתיו, עי' להלן[101]. על כך שבזמן שמביאים ספר-תורה* לכהן גדול לקרות בו ביום הכפורים, ראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול, משום כבודו של כהן גדול, ע"ע כהן גדול[102].

לימין כהן גדול[עריכה]

הסגן הולך לימין כהן גדול[103], יש מן האחרונים שכתבו שדוקא ביום הכיפורים[104], ויש שכתבו שכל ימות השנה[105]. הטעם שהולך לימינו, אמר רבי חנינא סגן הכהנים – לגירסא אחת[106] – שאם אירע פסול בכהן גדול נכנס הסגן ומשמש תחתיו[107], ופירשו אחרונים כדי שיכירו כל העם שהוא עומד לשמש תחת כהן גדול כשיארע לו פסול[108]. ויש מן הראשונים שכתבו שהטעם שהולך לימינו, הוא לכבוד הכהן גדול[109]. בעמידתו לימין כהן גדול, נוהג הסגן כמנהג תלמיד לרבו – שהרי הכהן גדול הוא גדול מאחיו בחכמה[110] – שכאשר שני תלמידים מלוים את הרב, הגדול שבהם לימינו והקטן לשמאלו[111], ולכן בשעת ההגרלה ביום הכיפורים שאף ראש בית אב מתלוה לכהן הגדול, הסגן הולך לימינו[112]. בזמן שהסגן לבדו מתלוה לכהן הגדול, כתבו אחרונים שהולך לשמאלו, כדין תלמיד יחידי המלוה את רבו[113], מלבד כאשר מתלוה אליו בעלייתו בכבש[114], שכיון שצריך לאחוז בימינו ולהעלותו, הולך לימינו[115]. הסגן אינו הולך לצד כהן גדול ממש, אלא כדרך תלמיד ההולך לצד רבו, שמצדד לאחור לסוברים כן[116].

משמש תחת כהן גדול[עריכה]

הסגן, אמר רבי חנינא סגן הכהנים – ויש גורסים רבי חנינא בן אנטיגנוס[117] - ממונה לכך שיכנס וישמש במקום הכהן גדול אם יארע בו פסול[118], דהיינו שיטמא[119], ביום הכיפורים[120] - ויש שצידדו לומר שהוא הדין כשכהן גדול נטמא בשאר ימות השנה, ממנים את הסגן תחתיו[121], כדי שיעבוד בבית המקדש כפי שכהן גדול רגיל לבא ולעבוד בכל יום לסוברים כן[122] - ואותה ששנינו שקודם יום הכיפורים מתקינים לכהן הגדול כהן אחר תחתיו[123], הוא הסגן[124], ואף על פי שהוא ממונה מכבר שהרי הסגן צריך להיות ממונה בכל עת[125], בערב יום הכיפורים מתקינים אותו להיות ראוי לעבודת יום הכיפורים, כגון שמתקינים לו בגדי-כהונה*, ומזהירים אותו לפרוש מן הטומאה[126]. על דברים נוספים שבהם מכינים אותו לעבודת יום הכיפורים, ואם מפרישים אותו מביתו כשם שמפרישים את הכהן הגדול, ע"ע עבודת יום הכפורים. ויש מן האחרונים שפירשו, שכאשר מת הסגן ועדיין לא מינו אחר תחתיו, מתקינים כהן אחר - שאינו סגן - לפי שעה, שאם יארע פסול בכהן גדול ביום הכפורים ישמש תחתיו, וזו היא ששנינו שקודם יום הכיפורים מתקינים כהן אחר תחת הכהן הגדול[127]. ויש מן האחרונים שצידדו לומר, שהכהן המותקן לשמש תחת כהן גדול ביום הכפורים אינו הסגן – כיון שביום זה צריך הסגן לעמוד לימינו בשעת עשיית הגורל[128], ואם יהיה מתוקן לשמש תחתיו, הכהן גדול יתקנא בו[129] - אלא כהן אחר, ומינויו של הסגן לשמש תחת הכהן גדול הוא בשאר ימות השנה[130]. ויש מן האחרונים שצידדו לומר בדעת תנאים שחולקים על כל זה, וסוברים שהסגן אינו ממונה כלל לשמש תחת כהן גדול[131].

בפרה אדומה[עריכה]

פרה אדומה ראשונה שנשחטה במדבר, אמרו חז"ל שמצותה להעשות בסגן, שנאמר: ונתתם אתה לאלעזר[132], והוא היה סגן[133], ויש מן האחרונים שכתבו שהטעם אינו כיון שהיה סגן - שמינוי הסגן אינו מן התורה[134] - אלא שגזירת הכתוב היא שתיעשה על ידי אלעזר דוקא[135], אבל מדברי ראשונים נראה שקפידת התורה שתיעשה בסגן[136]. לדורות אין מצוותה בסגן, שנאמר: אתה לאלעזר, ולא לדורות[137] - במי היא נעשית לדורות, ע"ע פרה אדומה – ויש מן הראשונים שכתב בדעת תנאים, שאף לדורות מצותה בסגן[138].


הערות שוליים[עריכה]

  1. מלכים ב כה יח וירמיה נב כד, ובמלכים ב כג ד: כהני המשנה, ובתרגום שם ושם: סגן כהניא, וברש"י ירמיה שם שהוא הממונה תחת כה"ג לשמש תחתיו.
  2. דברי הימים ב כד יא, ורש"י שם שהוא הסגן.
  3. יומא פ"ג מ"ט ועוד רבים ותו"כ צו מכילתא דמילואים. ועי' מחזור ויטרי בפי' לאבות פ"ג והתשבי ע' סגן, שהוא מלשון הכתוב (ירמיהו נא כג ועוד): ופחות וסגנים (עי' התשבי שם, שהם המשנים למלך). ועי' התשבי שם שניקד סֵגֶן, וכעי"ז ניקד היעב"ץ בעץ חיים על אבות פ"ג מ"ב בלחם נקודים: סֶגֶן, וכן ניקדו במחזור רוו"ה ושאר מחזורים בכמה מקומות, כגון בהושענות להו"ר: והוא לך כסגן וכו', ובמלאכת שלמה יומא פ"ד מ"א ושם בשם ר"מ דילונזאנו ניקד: סָגָן.
  4. עי' תרגום שם ושם ועוד ומשנה פסחים פ"א מ"ו ועוד וספרא צו מכילתא דמילואים: מלמד שנעשה משה סגן הכהנים לאהרן. ועי' התשבי שם ומלאכת שלמה שם, שבסמיכות ניקודו סְגַן, ויעב"ץ שם, שלא משתנה ניקודו בסמיכות.
  5. משנה סנהדרין יח א: והממונה ממצעו, וד' רב פפא שם יט א ע"פ הברייתא דהיינו סגן היינו ממונה; רמב"ם כהמ"ק פ"ד הט"ז: והוא הנקרא ממונה. ועי' להלן ציון 90 ואילך, על מקומות נוספים שי"ס שהממונה הנזכר בהם הוא הסגן, ושם שי"ח (ויד דוד סנהדרין יט א, שלדעתם דוקא במשנה בסנהדרין שם הסגן נקרא ממונה ולא בשאר מקומות).
  6. עי' רמב"ם דלהלן; פסקי רי"ד יומא לז א. ועי' בלשון הכתוב שבציון 1 (והתשבי שבציון 3). ועי' שו"ת הרא"ש (הוצ' מ"י) הנוספות סי' טז: סגן הוא לשון שני לו.
  7. רמב"ם כהמ"ק פ"ד הט"ז.
  8. שו"ת הרא"ש שם ע"פ ציונים 83, 86, 92, 93. ועי' ספרא צו מכילתא דמלואים: מלמד שנעשה משה סגן הכהנים לאהרן והוא היה מפשיטו והוא היה מלבישו, ומ' שהסגן משמש את הכה"ג (ועי' אחרונים שבציון 99).
  9. עי' ציון 119. ועי' ציון 131, שי"ח.
  10. רמב"ם שם: וכל הכהנים מתחת יד הסגן; פסקי רי"ד שם.
  11. ציון 76 ואילך.
  12. לפנינו בסוטה דלהלן וגי' רש"י בשם רבינו יצחק בן יהודה וגי' א ברבנו אליקים וריטב"א שם בשם תוס' בברייתא יומא דלהלן ועי' נזיר דלהלן וצ"ב אם היא ברייתא אחרת בד' ר"ח בן אנטיגנוס או שהיא אותה הברייתא בשינויי גירסא ועי' תוס' שם ד"ה למה (ועי' ציון 106 ואילך, שי"ג בע"א).
  13. ברייתא יומא לט א לגי' רש"י שם ד"ה למה וסוטה מב א, וכעי"ז בד' ר"ח בן אנטיגנוס בברייתא נזיר מז ב: למה תקנו סגן לכה"ג וכו'.
  14. מאירי סוטה מב א. ועי' תוס' נזיר שם ד"ה משוח. ועי' שיח יצחק יומא לט ב לרש"י ד"ה למה, ששאר תפקידיו יכולים להעשות ע"י ראש בית אב, ולא היו ממנים סגן עבורם בלבד, אבל עי' ערל"נ שבציון 68, שנ' מדבריו שממנים סגן אף לצורך שאר התפקידים בלבד, ועי' חקרי לב שבציון 18, שממנים סגן בשאר ימות השנה (ולא דוקא בסמוך ליוה"כ) בשביל שאר תפקידיו (ועי' ציון 74).
  15. עי' רמב"ם כהמ"ק שם, שלא הזכיר בענין מינוי הסגן שאם יארע פסול בכה"ג יכנס תחתיו, אלא שיהיה לו כמשנה למלך ויעמוד לימינו לכבודו, וחי' הגרי"ז נזיר מז ב, בדעתו (ועי' ציון 131, שי"ס בדעתו שכלל אינו נכנס תחתיו).
  16. עי' ירו' שקלים פ"ה ה"ב. הר המריה כהמ"ק פ"ד הי"ט (ועי' גפי אש שקלים פ"ה מ"ב, שפי' טעם אחר לכך שלא נזכר הסגן).
  17. מאירי סנהדרין יט א.
  18. עי' ציון 119 ואילך. עי' גבו"א יומא לט א; עי' עבודת ישראל (קמחי) ל א בדפי הספר; חקרי לב או"ח סי' יח (ל א בדפי הספר); דברות משה יומא סי' ד ענף ב. ועי' חקרי לב שם ע"פ זבחים קב א ומדרש רבה שבציון 71, שביום השמיני למלואים (ע"ע) שהיה ר"ח ניסן (ע"ע הנ"ל ציון ?) נתמנה סגן כהונה (אבל ע"ע מלואים, שכל עבודת יום השמיני למלואים היתה טעונה כה"ג, וא"כ אפשר שנתמנו לשמש בו ביום אם יארע פסול בכה"ג), ושם ע"פ ציון 78 ואילך, שישנם תפקידים שונים בבהמ"ק שנעשים בסגן בכל ימות השנה (ועי' ציון 14, אם ממנים סגן לצורך שאר התפקידים בלבד), ועי' ציון 15, שי"ס שעיקר מינוי הסגן הוא לכבוד כה"ג, ולדעתם אינו שייך דוקא ליוה"כ.
  19. עי' ירו' שבציון 87 וציון 88 וע"ע כהן גדול ציון 162 ואילך (ושם שי"ח).
  20. ע"ע כהן גדול ציון 136. זכרון ישכר יומא פ"א מ"א. ועי' חקרי לב או"ח סי' קכד ד"ה ואולם ואילך.
  21. ע"ע.
  22. עי' ד' ר"י בריטב"א יומא לט א ותו"י ותוס' הרא"ש שם, וחקרי לב שם סוד"ה ואולם ע"פ דבריהם.
  23. עי' ציון 119 ואילך.
  24. ע"ע כהן גדול ציון 210.
  25. שם ציון 220. גחלי אש סי' יא.
  26. קול הרמ"ז יומא פ"א מ"א: קרוב לשמוע. וע"ע איבה ציון 28, על חשש איבה בין כה"ג לסגן (לאחר ששימש ביוה"כ).
  27. תוס' סוטה מב א ד"ה סגן.
  28. גבו"א יומא לט א, ועי' להלן ציון 29.
  29. תוס' נזיר מז ב ד"ה ת"ש ועי' תו"י יומא לט א סוד"ה הסגן. ועי' גבו"א שם, ועי' שו"ת הרא"ש כלל יג סי' כא, שנ' שצידד לומר שסגן הוא משוח שעבר ומשמש בח' בגדים, וגבו"א שם שתמה עליו.
  30. עי' להלן.
  31. תוס' הרא"ש נזיר מז ב (הו' בשמ"ק שם) וחי' ר"פ הכהן שם בשם ר"י; רבנו עזריאל בשמ"ק שם. וע"ש הוכחתם מד' ברייתא שם: אין בין משוח מלחמה לסגן וכו'. וצ"ב אם גדר האיסור משום טמאת-כהנים (ע"ע) מדרבנן, או שאסרו לו להטמא כדי שיוכל לעבוד במקום כה"ג.
  32. ע"ע הנ"ל: המצוה להטמא לקרובים.
  33. רבנו עזריאל שם.
  34. עי' תוס' שם וחי' ר"פ הכהן שם בשם הר"מ שפי' ברייתא הנ"ל ציון 31, בע"א.
  35. תוס' סוטה מב א ד"ה סגן. ועי' ציון 136.
  36. עי' נזיר שם: למה תקנו סגן, ודרך חכמה כלי המקדש פ"ד אות עד.
  37. ברייתא הוריות יג א.
  38. ע"ע ציון 36.
  39. תוספ' הוריות פ"ב; ירו' שם פ"ג ה"ה. ועי' חס"ד שם, שהתוספ' והירו' חולקים על הברייתא שבבבלי שבציון 37 (וע"ש שצידד קצת להגיה בתוספ' והירו' כהבבלי).
  40. רמב"ם כהמ"ק פ"ד הי"ז ועי' פיה"מ דלהלן ומאירי שקלים פ"ה והוריות יג א, ועי' ר"י קורקוס וכס"מ שם שמקורו מירו' שקלים פ"ה ה"ב (אבל בברייתא בבבלי ובתוספ' שם ובירו' הוריות שם לא נזכר מינוי זה בין שאר המינויים, ועי' מאירי שם: אע"פ שלא הוזכר קתיקול כאן כך הוא בסדר התמיד, וצ"ב למה כוונתו).
  41. כ"ה בפיה"מ לרמב"ם שקלים פ"ה מ"ב, וכעי"ז בירו' שם: קתליקין.
  42. עי' להלן; מאירי הוריות שם.
  43. רמב"ם כהמ"ק שם ומאירי הוריות שם.
  44. ביאורי תוספתא לר"י מלמגא הוריות פ"ב אות עג, ע"פ ירו' שבת פ"י ה"ג ובמדבר רבה במדבר פרשה ג סי' יא, שאלעזר היה אמרכל, אע"פ שהיה סגן (עי' ברייתא זבחים שבציון 60 ותוספ' פרה פ"ד וספרי ר"פ חקת ותרגום יונתן שם יט ג), ולכאו' אפשר שדוקא שם לא היו די כהנים לכל המינויים הנזכרים ברמב"ם שם, וא"א בע"א.
  45. תוספ' הוריות פ"ב וברייתא נזיר מז ב והוריות יג א.
  46. מר זוטרא נזיר שם ורבינא הוריות שם.
  47. פי' הרא"ש נזיר שם.
  48. תוס' נזיר שם ד"ה והתניא; פי' הרא"ש שם.
  49. מר זוטרא שם וכעי"ז ברש"י הוריות שם בפי' ד' רבינא שם: שהציבור צריכים לו לצורך מלחמה יותר.
  50. ברייתא נזיר שם והוריות שם; רמב"ם אבל פ"ג ה"ט. וע"ע מת מצוה.
  51. ברייתא הוריות דשם ומר זוטרא נזיר שם.
  52. ידי דוד (מועטי) נזיר שם; עי' מרומי שדה הוריות שם. ועי' ציון 53. ועי' להלן שי"ס שסגן קודם למשוח מלחמה לשאר דברים מלבד מלחמה, שמעלתו יותר ממשוח מלחמה, ודעתם לכאו' מטעם זה קודם לענין טומאה, ופי' הברייתא וד' מר זוטרא שבציון 51, שכיון שעומד להכנס לעבוד תחת כה"ג מעלתו גדולה יותר, ועי' ציון 54.
  53. עזרת מצר סי' א (עמ' כז). ועי' מאירי נזיר שם והוריות יג א: אל יטמא סגן "שמא" יארע פסול בכה"ג וכו', ולכאו' מ' שמדובר דוקא ביוה"כ, ששייך החשש שיצטרך לעבוד תחת הכה"ג.
  54. דקה מן הדקה סי' ה; דברות משה יומא סי' ד ענף ב ד"ה ובהא. ועי' ציון 58 ואילך, שי"ס שהסגן קודם למשוח מלחמה לכל דבר חוץ מלהחיותו, ולדעתם פשוט שהסגן קודם כל השנה (ועי' דקה מן הדקה שם, ואפשר שזהו טעמו, אבל בדברות משה שם נראה שסגן עדיף דוקא לענין טומאה ומ"מ לענין זה עדיפותו בכל השנה).
  55. חס"ד דלהלן.
  56. מאירי נזיר שם והוריות יג א; חס"ד הוריות פ"ב ה"ט (לענין כבוד, ולכאו' ה"ה לשאר קדימות). ועי' רמב"ם כהמ"ק פ"ד הי"ט, שסתם שמשוח מלחמה קודם לסגן, ולא הזכיר שדוקא לענין להחיותו (ועי' ליקוטי הלכות הוריות שם בעין משפט אות ר ויריעות שלמה כהמ"ק שם, שתמהו), והר המריה שם, בדעתו, שמשוח מלחמה קודם אף לענין כבוד (ולכאו' ה"ה לכל דבר, מלבד לענין טומאה, עי' ציון 50), ועי' חקרי לב או"ח סי' קכד (ד"ה ואולם), שאין משנים משוח מלחמה לעשותו סגן, כיון שמעלת המשוח מלחמה גדולה ממעלת הסגן, ומעלים-בקודש (ע"ע) ואין מורידים.
  57. חס"ד שם. ועי' הר המריה שם, טעם אחר, ועי' ציון 62, שי"מ שהטעם שמשוח מלחמה קודם כיון שנמשח בשמן המשחה, ושלכאו' כוונתם לענין שאר קדימות.
  58. עי' מעשה רקח כהמ"ק שם וחשק שלמה תענית לא א ע"פ ברייתא שם, שבחמשה-עשר-באב (ע"ע ציון 56 ואילך) וביום הכפורים בת כהן גדול שואלת בגדים מבת סגן ובת סגן מבת משוח מלחמה ובת משוח מלחמה מבת כהן הדיוט, ומ' שבת סגן חשובה מבת משוח מלחמה (ועי' מעשה רקח שם בשם הגהת מהרמ"ע והגהות היעב"ץ ורש"ש תענית שם, שנתקשו). ועי' הר המריה שם (לענין כבוד).
  59. יחוסי תנו"א ע' רבי חנניה סגן הכהנים ע"פ ברייתא תענית הנ"ל.
  60. שם ע"פ ברייתא זבחים קב א, שאלעזר היה סגן ופנחס משוח מלחמה, ואלעזר עדיף.
  61. ע"ע משוח מלחמה, ושם שי"ח.
  62. מרכה"מ כהמ"ק שם. ועי' שלטי הגבורים (שער אריה) פ"מ, שקדימת משוח מלחמה לסגן היא מפני מעלת המשיחה בשמן-המשחה (ע"ע), ובבית שני שלא היה שמן המשחה (ע"ע הנ"ל) הסגן היה מעל כל הכהנים אחרי הכה"ג (וצ"ב אם כוונתו שהיה מעל משוח מלחמה, או שלא שייך משוח מלחמה בלא שמן המשחה, ע"ע משוח מלחמה, מחלוקת בדבר), ועי' פי' הרא"ש נזיר שם ד"ה משוח, שפי' בשאלת הגמ' שם שהצד שמשוח מלחמה קודם הוא לפי שנמשח בשמן המשחה, אבל צ"ב שלמסקנת הגמ' שם הטעם שמשוח מלחמה קודם להחיותו הוא כיון שהציבור צריכים לו, ואולי טעם הגמ' הוא לענין להחיותו דוקא, וד' אחרו' הנ"ל בשאר קדימות, לסוברים שמשוח מלחמה קודם בהם לסגן (ועי' ציון 57).
  63. ע"ע כהן גדול ציון 1233 ואילך.
  64. אחרו' דלהלן ע"פ סנהדרין יט א: משוח שעבר וסגן, שמ' שיתכן שיהיו שניהם בבת אחת. ועי' תוס' חכמי אנגליה שם.
  65. ע"ע הנ"ל ציון 1248 ואילך.
  66. עבודת ישראל (קמחי) כט ב בדפי הספר ד"ה אלא. ועי' תוס' חכמי אנגליה שם.
  67. ע"ע הנ"ל ציונים 1234, 1253.
  68. ערל"נ סנהדרין שם. ועי' שו"ת הרא"ש הנוספות סי' טז, שמשוח שעבר אינו משמש בתפקידי הממונה, כיון שהם שימוש הכהן גדול, וכיון שגם הוא נכנס לפני ולפנים לעבודה, אינו משמש את הכה"ג. וצ"ב אם מ"מ לענין שאם יטמא כה"ג ביוה"כ אחר, נשאר המשוח שעבר בתפקידו (לסוברים שראוי לכך, עי' ערל"נ שם ולהלן ציון 69), ומינוי הסגן האחר אינו אלא לשאר תפקידי הסגן, או שכיון שממנים סגן אחר, הוא מתמנה גם להכנס תחת כה"ג, ועי' ראשונים שבע' הנ"ל ציון 1280, שאם אירע פסול בכה"ג ביוה"כ אחר, נכנס תחתיו המשוח שעבר.
  69. ע"ע הנ"ל ציון 1282, ותוס' רי"ד דלהלן. ועי' חזו"א שבע' הנ"ל שם, שאף לסוברים שמשוח שעבר משמש בשאר ימות השנה, ע"ע הנ"ל ציון 1234 ואילך, ואין חוששים לאיבה (ע"ע), מ"מ לענין שלא ישמש תחתיו שוב ככה"ג ביוה"כ חוששים שתחלש דעת הכה"ג.
  70. עי' תוס' רי"ד יומא מז א בתי' ב; עי' חזו"א הוריות סי' טו ס"ק כא.
  71. דרך חכמה כהמ"ק פ"ד הט"ז אות עג ע"פ רמב"ם שם: ממנין כהן אחד וכו'. ועי' סדר עולם פ"ז וויקרא רבה אחרי פרשה כ סי' ב, ששני בני אהרן היו סגני כהונה, ויפה תואר לויקרא שם ודרך חכמה שם, שנתקשו (ועי' יפה תואר שם סי' ו, שאפשר שאירע הענין שהוצרכו שני סגנים, ועי' סדר עבודה לרמ"ע מפאנו בהערות המחבר לפי"א: ואלעזר ואיתמר קראום חכמים סגני כהונה, אחד ממונה ואחד ראש בית אב, ועי' מלכים ב כג ד "כהני המשנה", ומצודת דוד שם). ועי' דקה מן הדקה סי' ה ד"ה וכתב הרמב"ם וד"ה וכתב עוד, שבדיעבד אם מינו שני סגנים חל המינוי, ועי' חקרי לב או"ח סי' קכד סוד"ה ואולי: ואם נאמר שלא היו וכו'.
  72. אבות פ"ה מ"ה, ועי' ד' ר' יוסי ברבי בון בירו' יומא פ"א ה"ד (הובא התוס' ישנים יומא כא א ומאירי שם), שהנס היה דוקא במקדש ראשון ולא במקדש שני (ועי' שער יוסף הוריות יב ב, אם יש חולק).
  73. ע"ע אין סומכין על הנס, מחלוקת בדבר.
  74. קול קול יעקב יומא ב א. ועי' פי' רבנו יונה לאבות שם ופי' ב במגן אבות לרשב"ץ שם, שהטעם שהתקינו סגן כיון שאין סומכין על הנס (ורשב"ץ שם, שמצד שאר טומאות לא היו מתקינים סגן, כיון שכה"ג יכול להשמר מהן), ולפ"ז לכאו' לסוברים שסומכין על הנס לא התקינו סגן, ועי' תשב"ץ ח"ג סי' לז (אות א במהד' מ"י), וצ"ב מההוכחות שבציון 75, שהיה סגן בבית ראשון, ואפשר שלא התקינו הסגן לשמש תחת כה"ג, אבל מינוהו לשמש כמשנה לכה"ג ושאר תפקידיו, ועי' ציון 75 (וציון 14).
  75. פי' רש"י לאבות שם (ועי' ציון 119, אבל עי' אדר"נ פל"ה, שמ' ששום טומאה לא ארעה לכה"ג ביוה"כ). ועי' תוס' יומא ט א ד"ה ולא ותו"י ותוס' הרא"ש (ע"פ נזיר מז ב) וריטב"א שם לט א, שהיה סגן בבית ראשון (אע"פ שהיה בו הנס), ועי' הר שפר הוריות יב ב ע"פ זבחים קב א (וספרי שבציון 133), שאלעזר היה סגן, וציון 14, שעיקר מינוי הסגן הוא לשמש תחת כה"ג לכשיטמא, ועי' בכתוב שבציון 1, בבית ראשון, שהיה כהן משנה, ורש"י שבציון הנ"ל, שתפקידו היה לשמש תחת כה"ג לכשיטמא.
  76. משנה יומא לט א.
  77. משנה שם ושם לז א. קה"ע שם בפי' ירו' דלהלן.
  78. שם.
  79. עי' תוס' שם טו ב ד"ה אמר בפי' ירו' דלהלן.
  80. ציון 103 ואילך.
  81. משנה תמיד לג ב.
  82. פי' הרא"ש שם; שיטה לתלמיד ר"ש ב"ר יצחק שם; מאירי שם; רע"ב תמיד פ"ז מ"ג. ועי' ערוגת הבשם לרבנו אברהם בן עזריאל בפי' לסליחות סי' מח (ח"ד עמ' 363), שפי' שהנפת הסודר היא כדי לידע לכל שעות ענות (לכאו' צ"ל: שעת ענית) אמן אחר ברכתו של המנסך (וכעין שאמרו בסוכה נא ב על בית הכנסת של אלכסנדריא: כיון שהגיע לענות אמן הניף הלה בסודר).
  83. עי' ראב"ד תמיד שם; עי' רע"ב שם ד"ה הסגן; תפא"י תמיד פ"ז יכין אות לב; פני שלמה יומא טו ב (ועי' באר שבע ושיירי קרבן שבציון 99). ועי' שו"ת הרא"ש הנוספות סי' טז שמ' שתפקידו זה הוא בתורת שימוש לכה"ג.
  84. עי' רמב"ם תו"מ פ"ו ה"ז, שסתם, ופי' הרב בעל נר תמיד למשנה תמיד שם, בדעתו. ועי' מתא דירושלים לירו' יומא פ"ג ה"ח.
  85. פי' הרא"ש שם.
  86. תמיד שם.
  87. ירו' יומא פ"ג ה"ח.
  88. ציון 162 ואילך. ושם ציון 163, על בנו של כה"ג אם צריך להתמנות סגן תחילה, ועי' סדר עבודה לרמ"ע מפאנו פי"א בהערת המחבר ויד דוד מנחות ק א.
  89. עי' ציון 5.
  90. רש"י ברכות יא ב ד"ה אמר ושמ"ק שם ומאירי שם, באמירת ברכו, ורש"י יומא טו ב ד"ה הממונה ורבנו אליקים שם ומאירי שם, באמירת הביאו טלה, ושם כח א ד"ה אמר ורבנו אליקים שם ור"י מלוניל שם ומאירי שם, באמירת צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה, ועי' תוס' סוטה מב א ד"ה סגן: כדתנן אמר להם הממונה. ועי' רש"י ברכות שם (ובבאר שבע תמיד ל א והגהות הרש"ש ומהר"ץ חיות ברכות שם, בביאורו) שדבריו ע"פ גמ' סנהדרין שבציון 5 "היינו סגן היינו ממונה". ועי' רש"י מנחות ק א ד"ה מתתיא, שהממונה האומר צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה, הוא הממונה על הפייסות, שהידיעה שהאיר היום שייכת לתפקידו, שאז מפייסים מי שוחט וכו', וצ"ב אם סובר שם שלא כדבריו בברכות שם שהיינו הסגן (ועי' באר שבע תמיד ל א, שנתקשה), או שסובר שם שהסגן הוא הממונה על הפייסות (עי' ציון 94, ותפא"י תמיד פ"ג בועז אות א, ועי' ציון 95, בד' רש"י ביומא), ועי' שושנים לדוד שבציון 98.
  91. משנה תמיד לג א.
  92. שו"ת הרא"ש הנוספות סי' טז, כשכה"ג מקטיר, ומ' שם שתפקיד זה הוא בתורת שימוש לכה"ג (וצ"ב לדעתו אם כשכהן אחר מקטיר ממונה אחר הוא שאומר "הקטר", ולכאו' מ' במשנה שם שהכל ע"י אותו ממונה); סדר עבודה לרמ"ע מפאנו פי"א.
  93. רמב"ם כהמ"ק פ"ה הי"א; שו"ת הרא"ש שם. ועי' מל"מ שם, שדבריו לשיטתו בציון 5, שהסגן הוא הנקרא ממונה, ועי' מעשה רקח שם, שמ' מדבריו בד' רמב"ם הנ"ל כראשונים שבציון 90 ואילך, שכל סתם ממונה הוא הסגן, אבל עי' רמב"ם תו"מ פ"ג ה"ט (לענין הממונה האומר להקטיר) ופ"ו ה"ד (לענין הממונה האומר לברך), שכתב "ממונה" כלשון המשנה ולא שינה לכתוב "סגן" כבהל' כהמ"ק הנ"ל, ולכאו' מ' שדוקא הממונה האמור בענין שימוש הכה"ג, כגון אותם שמנה הירו' הנ"ל וכן המגביה לו את הפרוכת, הוא הסגן, אבל שאר דברים השייכים לכל הכהנים, אינו מתפקיד הסגן, והממונה האמור בהם הוא אחר.
  94. רבנו אליקים יומא כב א ד"ה אין מוציאין: אין הסגן וכו', ושם כה א ד"ה וזקן; מאירי יומא כב א; סדר עבודה לרמ"ע מפאנו שם. ועי' רמ"ע מפאנו שם, שלפ"ז הסגן הוא בכלל חמשה עשר הממונים במקדש הנזכרים בשקלים פ"ה מ"א, וביניהם מתתיה בן שמואל על הפייסות (שהוא הסגן). ועי' ציון 90.
  95. ריטב"א יומא כח ב בד' רש"י שם, ועי' רש"י שם כב א, שלענין פייסות כתב: הממונה על הפייסות, ולא פי' שהוא הסגן כבשאר מקומות המצויינים לעיל ציון 90, ועי' המפרש תמיד ל א ד"ה אמר (וחק נתן שם, בדעתו). ועי' ציון 90.
  96. באר שבע תמיד ל א ע"פ המשניות שם, שמ' שכל "הממונה" הנזכר שם הוא אותו הממונה.
  97. ע"ע עבודת יום הכפורים וע' פיס.
  98. שושנים לדוד יומא פ"ג מ"א בד' רש"י מנחות שם, שהממונה האומר צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה הוא הממונה על הפייסות (והיינו בשאר ימות השנה), ורש"י שבציון 90, שהוא הסגן (והיינו ביוה"כ). וע"ש עוד, שבשאר ימות השנה הסגן אינו שייך לשם.
  99. ציון 87. תוס' ותו"י ותוס' הרא"ש ותור"פ יומא טו ב ותוס' רבנו יהודה ותוס' הרא"ש ברכות יא ב ועי' תוס' מנחות ק א ד"ה אמר וראב"ד תמיד לב ב ושם בשם ר"י, ע"פ ירו' הנ"ל (ועי' באר שבע תמיד ל א ושיירי קרבן יומא פ"ג ה"ח ופני שלמה יומא טו ב, שדחו שהירו' מנה דוקא דברים שבהם הסגן משמש את הכה"ג, ועי' סדר עבודה לרמ"ע מפאנו בהערות המחבר לפי"א שנתן טעמים אחרים להשמטת הירו', ועי' עוד בבאר שבע שם ולחם שמים יומא פ"ג מ"א ותפא"י תמיד פ"ג בועז אות א, שי"ל שהירו' תנא ושייר, ועי' חוקי חיים כהמ"ק פ"ה הי"א, שהבבלי סנהדרין שבציון 90 חולק על הירו'). ועי' ראב"ד שם ע"פ סוטה מב א: סגן לאו ממונה הוא (ועי' תוס' שם, שפי' בע"א).
  100. יומא לט א, וע"ע עבודת יום הכפורים (ושם שחכמים חולקים וכן הלכה).
  101. ציון 119 ואילך.
  102. ציון 1049 ואילך, ושם על סדר הנתינה מתחילתו עד סופו. ועי' באר שבע תמיד ל א ולחם שמים יומא פ"ג מ"א ותפא"י תמיד פ"ג בועז אות א, הטעם שירו' שבציון 87, לא מנה תפקיד זה של הסגן (ועי' שיירי קרבן לירו' שם, שנתקשה).
  103. ברייתא שבציון 107 לגירסא שבציון 106; רמב"ם כהמ"ק פ"ד הט"ז (וקרית מלך שם, שמקורו מברייתא הנ"ל); מאירי סוטה מב א והוריות יג א. ועי' משנה יומא לז א ולט א, שבשעת ההגרלה ביוה"כ הסגן עומד לימין כה"ג, ותמיד לג ב, שבזמן שכה"ג רוצה להקטיר עולה בכבש והסגן בימינו, ועי' ציון 105.
  104. עי' חי' ר"מ מאימראן יומא שם לרש"י ד"ה למה. ולכאו' היינו לסוברים שהטעם שהולך לימינו משום שאם יארע פסול בכה"ג יכנס תחתיו, ואפשר שמפרש שהטעם שעומד לימינו כדי שיהיה מזומן לשמש תחת הכה"ג מיד, ואי"ז שייך אלא ביוה"כ (ועי' ציון 108, שי"מ שהטעם כדי שידעו הכל שהוא מזומן להכנס תחתיו, ואפשר שטעם זה שייך כל ימות השנה).
  105. קה"ע יומא פ"ג ה"ח ד"ה הסגן, ועי' רש"י יומא שם ד"ה למה: הולך לימינו תמיד, וכעי"ז ברמב"ם שם: עומד לימין כה"ג תמיד, ועי' משנה תמיד שבציון 103 שבזמן שכה"ג נכנס להקטיר הסגן לימינו, ומדובר בכל ימות השנה, ולכאו' היינו מדין הנ"ל שצריך תמיד להיות לימין כה"ג (אבל עי' ציון 86, שתפקיד הסגן לאחוז בידו של כה"ג כשמגיע לחצי הכבש, ולפ"ז אפשר שדוקא כשעולה בכבש צריך לעמוד לימינו משום כן), וכ"מ בלקט יושר הלכות ר"ה סי' נט בפי' לסליחה לערב ר"ה המתחילה תפילה תקח, המפרטת סדר עבודת התמיד: זמן הגדול לחלקו כובש, סגן מימינו עלות בכבש (והיינו כבמשנה תמיד שם, שבזמן שכה"ג נכנס להקטיר הסגן עולה בכבש לימינו), ופי' שם: הכי איתא בפ' טרף בקלפי למה סגן מימינו וכו' פי' הולך לימינו, ועי' רמב"ם שבציון 109, שהטעם שהסגן הולך לימין כה"ג הוא משום כבודו, ולכאו' לטעם זה אין חילוק בין יוה"כ לשאר ימות השנה.
  106. לפנינו בגמ' יומא דלהלן ורש"י שם בשם ר"י הלוי וגי' ב ברבנו אליקים שם ותוס' נזיר מז ב וגי' ב ברבנו עזריאל בשמ"ק שם (ועי' ציון 12 ואילך, שי"ג בע"א).
  107. ברייתא יומא לט א (ועי' תוס' ורבנו עזריאל שבציון 106, שנ' שלגי' זו כ"ה גם בברייתא נזיר שם).
  108. שיח יצחק יומא שם לרש"י ד"ה למה.
  109. רמב"ם כהמ"ק שם; מאירי שם ושם. וצ"ב מברייתא שבציון 107 (וע"ש שי"ג בע"א ועי' ציון 131, שי"ס בדעת רמב"ם שם, שחכמים חולקים על הברייתא הנ"ל והלכה כמותם).
  110. ע"ע כהן גדול ציון 102 ואילך. שיח יצחק יומא לז א. וע"ע הנ"ל ציון 121 ואילך, שבזמן בית שני מינו כהנים גדולים שלא היו גדולים בחכמה, וצ"ב אם בכה"ג הסגן צריך לנהוג בו כרבו.
  111. ע"ע כבוד רבו ציון 386 ואילך.
  112. יומא לז א.
  113. ע"ע הנ"ל ציון 374 ואילך. אחרו' דלהלן ע"פ יומא שם.
  114. עי' ציון 86.
  115. מעשה רקח ת"ת פ"ו ה"ה; עבודת ישראל (קמחי) קיב א בדפי הספר; ברכי יוסף יו"ד רמב אות כג; חק נתן תמיד לג ב; תפא"י תמיד פ"ז יכין אות כב. ועי' סוכת דוד לך לך דרוש ב (יט ב בדפי הספר ד"ה ומ"מ נראה ואילך). ועי' עבודת ישראל שם, שתמה מד' רש"י יומא לט א ד"ה למה בשם ר"י הלוי, שמ' שתמיד הסגן מימינו.
  116. ע"ע כבוד רבו ציון 391 ואילך, ושם על האופן שמצדד (וע"ש ציון 403, שי"ח). עי' יומא לז א.
  117. כ"ה לפנינו בנזיר מז ב, ועי' ציון 12.
  118. ברייתא יומא לט א (ונזיר שם) וסוטה מב א והוריות יג א.
  119. עי' יומא יג א: טומאה שכיחא. ועי' רש"י יומא ב א ד"ה ומתקינין, ושם (וציון 75), לאיזה טומאות חוששים שיטמא. ועי' גחלי אש סי' יא, שלסוברים שחוששים למיתה ומתקינים לכהן גדול אשה אחרת, ע"ע עבודת יום הכפורים, טעם התקנת הסגן הוא גם שמא ימות כה"ג.
  120. רש"י תענית לא א ד"ה סגן; תוס' נזיר מז ב ד"ה משוח; ר"י מלוניל יומא שם: ולפי' היה צריך פרישה לזה הסגן וכו'; פי' רבנו יונה לאבות פ"ה מ"ה; מאירי סנהדרין יט א ויומא מז א: ונראה שהיה ממונה לסגן; פי' סדר עבודה לר"י נחמיאש (עמ' 8): והוא הנקרא סגן.
  121. קונ' הכה"ג והסגן סי' ב אות ח. ועי' אחרונים שבציון 130, שסוברים שמינוי הסגן לעבוד תחת כה"ג הוא בשאר ימות השנה בלבד.
  122. ע"ע כהן גדול ציון 620. קונ' הכה"ג והסגן שם. וע"ע הנ"ל ציון 621, שי"ח וסוברים שדוקא בשבתות וימים טובים כה"ג רגיל לעבוד במקדש, וערוך השלחן דלהלן ציון 130 (לשיטתו שהסגן אינו נכנס תחת כה"ג אלא בשאר ימות השנה), שכשאירע פסול בכה"ג בימים טובים הסגן נכנס תחתיו, ועי' ערוך השלחן שם, שצידד שכשנטמא כה"ג בכל יום ממנים את הסגן תחתיו לצורך מנחת חבתין (ע"ע), וקונ' הכה"ג והסגן שם, שלסוברים שציץ (ע"ע) אינו מרצה אלא בעודו על מצח כה"ג (ע"ע הנ"ל), ממנים את הסגן תחתיו בכל יום לצורך לבישת הציץ.
  123. משנה יומא ב א שמתקינים לכה"ג כהן אחר תחתיו, ומ' שמדובר קודם יוה"כ (ועי' ציון 126).
  124. עי' ר"י מלוניל שם; ר"י נחמיאש שם; אחרו' דלהלן.
  125. עי' ציון 17 ואילך.
  126. באר המים או"ח סי' כא לרמב"ם עיוה"כ פ"א ה"ג וזכרון ישכר יומא פ"א מ"א ואבני שהם יומא יג ב ע"פ תו"י שם ב א. ועי' שושנים לדוד למשנה יומא שם. ועי' דברות משה יומא סי' ד ענף ב סוד"ה אך, שצידד לפרש המשנה שם ש"מתקינים לו כהן אחר" אינו מוסב על תחילת המשנה "קודם יוה"כ", שהרי הסגן מותקן ועומד, אלא בא להשמיענו צורך מינוי הסגן בזמן שמתמנה.
  127. גבו"א יומא לט א ד"ה למה.
  128. עי' ציון 77.
  129. ערוך השלחן דלהלן.
  130. זרע אברהם (כטורזא) הוריות יג א ע"פ רמב"ם עיוה"כ פ"א ה"ג שמתקינים כהן אחר ולא כתב שהסגן יעבוד תחתיו, (וע"פ רמב"ם כהמ"ק פ"ד הט"ז שמינוי הסגן הוא לכבוד, ולא הזכיר שתכלית מינוי הסגן לשמש תחת כה"ג, אבל צ"ב שמזה מ' שאף בשאר ימות השנה אינו משמש תחתיו, ועי' ציון 131); ערוך השלחן העתיד סי' קנח אות ז ע"פ לשון המשנה שבציון 123 שאמרה שמתקינים "כהן אחר" ולא שמתקינים סגן, ועוד שהסגן כבר מתוקן ועומד (וע"ש שנתקשה מד' תוס' נזיר שבציון 120). ועי' שו"ת ר"י מילר סי' סג בד' רמב"ם הנ"ל. על הצורך במינוי כהן גדול בשאר ימות השנה עי' ציון 122.
  131. עבודת ישראל (קמחי) ל א בדפי הספר ד"ה נמצינו, בד' סתם משנה שבציון 123 שקודם יוה"כ מתקינים כהן אחר תחתיו, ואילו הסגן מינויו קיים כל השנה (וע"כ שחולקת על ר"ח סגן הכהנים שבציון 118). ועי' תוספ' יומא פ"א לגי' אור הגנוז ומהד' ליברמן: למה מפרישין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ישמש תחתיו, ר' חנניה סגן הכהנים אומר לכך היה סגן ממונה כהן שנמצא בו פסול ישמש תחתיו, ומ' שת"ק חולק וסובר שהכהן שמפרישים אינו הסגן, ועי' ספר יוחסין (זכות) ע' רבי חנניא סגן הכהנים בד' רמב"ם כהמ"ק פ"ד הט"ז, שמינוי הסגן לכבוד ולא הזכיר שמשמש תחת כה"ג, וע"פ משנה שם, אבל עי' עבודת ישראל שם שהוכיח מרמב"ם שבציון 50, שפסק שאם נטמא כה"ג הסגן משמש תחתיו, ועי' ציון 15.
  132. במדבר יט ג.
  133. ספרי ר"פ חקת; תוספ' פרה פ"ד.
  134. גבו"א דלהלן. ועי' ציון 35 ואילך.
  135. עי' רמב"ן במדבר יט ג (אבל עי' בפי' הטור עה"ת שהביא דבריו בשינוי לשון, ומ' שעיקר כוונתו שלדורות א"צ סגן, ע"ע פרה אדומה); גבו"א יומא מב ב ד"ה אותה. ועי' בהמשך דברי הספרי שם: זו נעשית באלעזר, וכעי"ז בספרי זוטא שם וביומא מב ב וברמב"ם פ"א הי"א, ודרך חכמה כהמ"ק פ"ד ציון ההלכה קא, שמ' מלשון זו שהמצוה באלעזר מצד עצמו ולא משום שימושו כסגן.
  136. עי' רש"י שם ד"ה לאלעזר, וגבו"א שם בדעתו. ועי' להלן ציון 137, שנצרך כתוב ללמד שלדורות א"צ סגן, ומ' שבמדבר הוצרכו לאלעזר משום מעלתו כסגן (ועי' חוקת היום יומא מב ב), ועי' חזו"א פרה סי' ח סק"ה (בביאור הטעם שצריך כתוב למעט שלדורות כשרה שלא בסגן) שאע"פ שהסגן דינו ככהן הדיוט לכל דבר, כיון שנתמנה בפה להיות כה"ג כשיארע פסול בכה"ג המשמש, ואינו חסר אלא חינוך, יתכן שיהיו בו דינים מיוחדים מכח מינוי זה (ועי' משנה אחרונה פרה פ"ד מ"א), ועי' דרך חכמה שם, שנתקשה מציון 35 ואילך, שמינוי הסגן אינו מה"ת, ועי' ציון 134.
  137. ספרי וספרי זוטא שם; יומא מב ב.
  138. עי' סמ"ג עשין רלג, שגרס בד' ת"ק פרה פ"ד מ"א: בכה"ג פסולה. ועי' שער יוסף הוריות יא א, בדעתו ובד' ראשונים נוספים, וע"ע פרה אדומה.