אנציקלופדיה תלמודית:סוכות

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

תוכן עניינים

סוכות[עריכה]

הגדרת הערך - שבעת הימים שתחילתם בט"ו תשרי, שקבעתם התורה לימי חג ומועד

ערך זה עוסק במהותו של חג הסוכות, מצוותיו ומנהגיו. לכמה ממצוות החג נתייחדו ערכים בפני עצמם: על מצות נטילת ארבעת המינים, ע"ע אתרוג, וע' הדס, וע' לולב, וע' נטילת לולב, וע' ערבה. על דיני הסוכה ומצות הישיבה בה ע"ע ישיבת סוכה וע' סוכה. על מצות ניסוך-המים*, ע"ע. על המצוה לשמוח במקדש בימי חג הסוכות, ע"ע שמחת בית השואבה.

על הקרבנות הקרבים בחג הסוכות יתר על שאר ימות השנה, ע"ע מוספים. על המצוה לכנס את כל ישראל במוצאי שנת השמיטה* כדי לקרוא באזניהם פרשיות מסויימות בתורה, שזמנה בסוכות, ע"ע הקהל. על התקיעות בחצוצרות* שהיו מוסיפים בית-המקדש* בימי הסוכות יתר על התקיעות שהיו תוקעים בשאר ימות השנה, ע"ע חצוצרות[1]. על ברכת-הזמן* הנאמרת במועדים, ובכללם בחג הסוכות, ע"ע ברכת הזמן[2]. על דיני אמירת הלל* בחג הסוכות, ע"ע הלל[3].


א. מהותו[עריכה]

שבעת הימים שתחילתם בט"ו תשרי, הם חג הסוכות[4]. יומו הראשון של החג הוא יום-טוב*[5], וששת הימים שלאחריו הם חול-המועד*[6]. על יום השביעי של סוכות, ועל הדינים המיוחדים לו, ע"ע הושענא רבה. על היום השמיני של סוכות, שהוא חג שמיני-עצרת*, שלדברים מסוימים נידון כחלק מחג הסוכות, ע"ע שמיני-עצרת.

שמותיו[עריכה]

חג הסוכות נקרא בתורה: חג הסוכות[7], על שם מצות ישיבת-סוכה* שנוהגת בו[8], וכן: "חג האסיף"[9]. בלשון חז"ל נקרא חג הסוכות: זמן שמחתינו[10] - וכן מוסיפים בקידוש* היום, וכן בתפילות יום טוב של סוכות: ותתן לנו את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתינו[11] - לפי שנאמרה בו בתורה לשון שמחה[12], שנאמר: ושמחת בחגך[13], וכן: והיית אך שמח[14]. בטעם הדבר שחג הסוכות נתייחד בשם "זמן שמחתנו", אף על פי שגם בחג השבועות* נאמרה לשון שמחה - שנאמר: ועשית חג שבעות וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך[15] - מכל מקום דוקא סוכות נקרא "זמן שמחתנו", לפי שלשון השמחה נכפלה בו[16], או לפי שבשבועות לא נזכרה לשון שמחה אלא בענין בית המקדש[17], ואילו בסוכות לא נזכרה השמחה בענין בית המקדש דוקא[18], או לפי שבסוכות ישנן סיבות נוספות לשמחה[19], שהרי בזמן האסיף הוא חל, ששמחים בו בני אדם[20], ועוד, שבזמן זה, שהוא אחר יום-הכפורים*, ישראל יוצאין נקיים מעוונותיהם ומפשעיהם, ובזה הזמן נמחל אף עון העגל ונצטווינו בהקמת המשכן[21], ועוד, שהיתה בו שמחה יתירה של שמחת-בית-השואבה*[22]. עוד נקרא חג הסוכות בלשון חז"ל בשם "חג" בסתם[23], לפי שלשון "חג" מתפרשת מלשון מחול וריקוד של שמחה, ובסוכות היתה שמחה יתירה של שמחת-בית-השואבה*[24].

שיר של יום במקדש[עריכה]

מזמורים שונים היו הלויים אומרים בבית המקדש בזמן הקרבת קרבנות בימי חג הסוכות: ביום טוב הראשון של סוכות, היו הלויים אומרים את המזמור "למנצח בנגינות וגו' נודע ביהודה וגו'[25], עד סופו[26]. ביום הראשון של חול-המועד* היו הלויים אומרים את המזמור "הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז"[27] - היינו את כולו[28], או על כל פנים חלק ממנו[29] - לפי שביום זה מתחילה שמחת-בית-השואבה*[30], שיש בה כבוד ועוז, וכן משום שנאמר במזמור זה: קול ה' על המים[31], על שם ניסוך-המים*[32], שהיו מתחילים בו באותו יום[33]. ביום השני של חול המועד היו הלויים אומרים את המזמור "מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר וגו'"[34] - היינו את כל המזמור מתחילתו[35], או על כל פנים מהכתוב: ולרשע אמר אלוקים וגו'[36], ואילך[37] - לפי שיש בו דברי כיבושים לנאספים לעזרה לקיים מצוות החג, שאין להם לבא לבית המקדש אם לא יחזרו בתשובה[38], ועוד, לפי שנאמר בו: זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך[39], וחג הסוכות הוא זמן שעוברים בו על הלאו של בל-תאחר*, לסוברים כן[40], ועוד, שמצוה להקריב קרבן תודה* בחג[41]. ביום השלישי של חול המועד היו אומרים את חלקו השני של המזמור "אל נקמות ה'"[42], דהיינו מהכתוב: מי יקום לי עם מרעים וגו'[43], עד סופו[44], שביאורו של מזמור זה הוא שאף על פי שהיו ישראל בימי בית שני משועבדים, מכל מקום היו שמחים בשמחת החג, ומתפללים להינצל מהגוים[45]. על המזמורים שהיו הלויים אומרים בימים הרביעי והחמישי של חול המועד סוכות, עי' להלן[46]. ביום השישי של חול המועד, היו הלויים אומרים את המזמור "מזמור לאסף אלקים ניצב בעדת אל" וכו'[47] - מתחילתו[48], או על כל פנים מהכתוב: לא ידעו ולא יבינו וכו' ימוטו כל מוסדי ארץ[49] - שחג הסוכות הוא זמן האסיף, שיש ליתן בו מתנות עניים, ובמזמור זה נאמרו כתובים המתפרשים בענין נתינת המעשרות[50], או לפי שבחג נידונים על המים[51], ומזמור זה עוסק בענייני דין ומשפט[52].

סדר המזמורים שהיו הלויים אומרים בבית המקדש ביום הרביעי וביום החמישי של חול המועד סוכות, נחלקו בו אמוראים: יש סוברים שביום הרביעי של חול המועד, היו הלויים אומרים את חלקו הראשון של מזמור "אל נקמות ה' וגו'"[53] - היינו מתחילתו[54], או מהכתוב: "בינו בוערים בעם"[55] - עד הכתוב: מי יקום לי עם מרעים וגו'[56], לפי שנאמר בו: בינו בוערים בעם וכו' הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט[57], וכיון שסוכות חל בזמן האסיף, ובימים האחרונים של החג כבר סמוכים העם לזמן שבו חוזרים הם לבתיהם, יש להוכיחם ליתן מתנות עניים כראוי, אף על פי שניתנות הן בצינעה[58], או כדי לעורר את העם לתשובה ולהשקיע בליבם את ה אמונה בהשגחת ה'[59], ביום החמישי של חול המועד, היו הלויים אומרים את המזמור "למנצח וגו' הרנינו לאלוקים עוזנו"[60] - היינו מתחילתו[61], או מהכתוב: "הסירותי מסבל שכמו וגו'"[62] - לפי שבסוכות נידונים על המים[63], ובמזמור זה נאמרו כתובים המתפרשים בענין זה[64]. ויש סוברים שסדר המזמורים של ימים רביעי וחמישי של חול המועד הוא להיפך, שביום הרביעי של חול המועד היו הלויים אומרים את המזמור: "אל נקמות ה'"[65], ואילו ביום החמישי היו אומרים את המזמור: "למנצח וגו' הרנינו לאלוקים עוזנו"[66].

חל יום טוב ראשון של סוכות בשבת – שהיו הלויים אומרים בו שיר של שבת, ושיר של סוכות נדחה[67] - שוב לא היו הלויים אומרים במקדש שיר של יום טוב ראשון כלל, אלא היו אומרים את המזמורים של ימי חול המועד כסידרם[68], לפי שהשיר של יום טוב ראשון עוסק בענין יום טוב ראשון של סוכות לחוד, ואין כל טעם לאמרו ביום אחר[69]. חל אחד מימי חול המועד בשבת - שאומרים בו שיר של שבת[70] - היו הלויים אומרים במקדש את השיר של אותו יום ביום שלאחריו, וביום שלאחר מכן את השיר של יום האתמול וכן הלאה, ושיר של יום האחרון של חול המועד היה נדחה[71], לפי שהשירים של ימי חול המועד אינם עוסקים כל אחד בעניינו של אותו היום במסוים, אלא בענייני החג באופן כללי[72], ולכן שייך לאמרם אף ביום אחר[73].

הזכרת היום בתפילה[עריכה]

ב. תפילות החג

בנוסח הברכה האמצעית שבתפילת יום טוב של סוכות, אומרים: ותתן לנו ה' אלוקינו את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתינו[74].

הזכרת "מקרא קודש"[עריכה]

בנוסח הברכה האמצעית שבתפילת יום טוב של סוכות, מזכירים: מקרא קדש[75] - אף לסוברים שבשאר יום טוב אין מזכירים "מקרא קודש"[76] - לפי שאומרים בו: זמן שמחתינו[77], ואין שמחה אלא באסיפת עם לקדש אותו[78].

קידוש היום[עריכה]

קידוש* היום של סוכות, אומרים בו: ותתן לנו ה' אלוקינו את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתינו[79].

על סדר הזכרת קרבנות היום של סוכות בתפילת מוסף, ע"ע מוסף (תפילה)[80].

שיר של יום בתפילה[עריכה]

'הנוהגים לומר לאחר התפילה מזמור מעניינו של יום[81], יאמרו בכל יום מימי חג הסוכות את המזמור שהיו הלויים אומרים באותו יום בבית המקדש[82]. ויש שהנהיגו לומר בכל הימים את המזמור שהיו הלויים אומרים ביום טוב הראשון של סוכות[83], מפני שאין הציבור בקי במזמורים של כל יום ויום', ויבואו לידי בלבול[84].

במקומות שנוהג בהם יום טוב שני[עריכה]

מקומות שנוהג בהם יום-טוב-שני-של-גלויות*[85], כתבו אחרונים שהנוהגים לומר בכל יום מזמור מעניינו של יום[86], יאמרו ביום טוב שני את המזמור: "למנצח וגו' כאיל תערוג על אפיקי מים"[87], ובימים הראשון והשני של חול המועד - שהם הימים השני והשלישי של חול המועד בארץ ישראל - יאמרו את המזמורים שאמרו הלויים ביום הראשון והשני של חול המועד[88], וביום השלישי - שהוא היום הרביעי של חול המועד בארץ ישראל, והיו הלויים אומרים בו את חציו השני של המזמור: "אל נקמות ה'", מהכתוב: "מי יקום לי עם מרעים וגו'" ואילך[89] - יאמרו את כל המזמור הזה, שנכלל בו גם השיר שהיו הלויים אומרים ביום הרביעי של חול המועד[90], וביום הרביעי והחמישי של חול המועד – שהם הימים החמישי והשישי של חול המועד בארץ ישראל – יאמרו את המזמורים שהיו הלויים אומרים במקדש ביום החמישי וביום השישי[91].

קריאת התורה ביום טוב ראשון[עריכה]

ג. קריאת התורה

יום טוב ראשון של סוכות, קוראים בפרשת המועדות שבפרשת אמור[92], שנאמר: וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל[93], שיהיו קוראים ביום המועד מענינו של יום[94]. וקוראים את כל הפרשה - מהכתוב: וידבר ה' וכו' שור או כשב[95], עד סוף פרשת המועדות[96] - אף שאינה עוסקת כולה בעניני חג הסוכות, לפי שסוכות הוא אחד משלושה-רגלים*[97], וראוי לקרוא בו כל עניני הרגלים[98], ועוד, שפרשה זו עוסקת אף בעניני מתנות-עניים*[99], שמצויים בחג הסוכות, שהוא זמן האסיף[100], ועוד, שכיון שביום טוב עולים לתורה חמישה קרואים[101], יש לקרוא את כל הפרשה כדי שיהא ניתן לחלקה לחמישה קרואים בריוח[102]. וקוראים דוקא פרשה זו, ולא שאר פרשיות העוסקות בענין חג הסוכות[103], לפי שפרשה זו עוסקת במצות נטילת-לולב*[104].

קריאת המפטיר ביום טוב הראשון[עריכה]

למפטיר* של יום טוב הראשון, קוראים את פסוקי קרבנות היום שבפרשת פנחס[105], כדין שאר יום-טוב*, שקוראים למפטיר את קרבנות היום[106].

על הפטרת יום טוב ראשון של סוכות, ע"ע הפטרה[107].

קריאת התורה בחול המועד[עריכה]

בחול-המועד* של סוכות, קוראים בתורה בקרבנות החג שבפרשת פנחס[108], וקוראים בכל יום את פסוקי קרבנות אותו היום[109], וחוזרים עליהם לכל אחד מן העולים לתורה[110]. ויש מן האחרונים שמסתפק לומר בדעת ראשונים, שלעולה הראשון יש לקרוא את פסוקי אותו היום, לשני את פסוקי יום המחרת, לשלישי את פסוקי היום שלאחריו, ואילו לרביעי יש לחזור ולקרוא את פסוקי אותו היום[111].

בחוץ לארץ[עריכה]

סדר קריאת התורה בחול המועד סוכות בחוץ-לארץ* - שנוהג שם יום-טוב-שני-של-גלויות*[112], ושלא היו יודעים שם באיזה יום קדשו בית דין את החודש[113] - נחלקו בו גאונים וראשונים בדעת אמוראים: א) יש סוברים שביום ראשון של חול המועד, שהוא היום השלישי של חג הסוכות, יש לקרוא את פסוקי היום השני - לפי שביום טוב שני אין קוראים את פסוקי היום השני, לדעתם, אלא חוזרים בו על פסוקי היום הראשון, כדי שלא לזלזל בקדושת יום טוב[114], ולפיכך יש לקראם ביום הראשון של חול המועד, שאף שנדחו מלקראם בזמנם לא נדחו לגמרי[115] - וביום השני של חול המועד יש לקרוא את פסוקי היום השלישי, וכן הלאה, ונמצא שאת פסוקי היום השביעי אין קוראים כלל[116]. ב) ויש סוברים שבכל יום מימי חול המועד קוראים את הפסוקים של אותו היום, ונמצא שאת פסוקי היום השני אין קוראים כלל[117], שכיון שאין קוראים אותם בזמנם נדחו לגמרי[118]. ג) ויש סוברים שיש לקרוא בכל יום הן את פסוקי אותו היום והן את פסוקי יום האתמול[119] - ואף שאין קוראים בתורה בימים טובים אלא מעניינו של יום[120], מכל מקום אף פסוקי יום האתמול חשובים כעניינו של אותו היום, לפי שלא היו יודעים באיזה זמן קדשו בית דין את החודש[121], ואפשר שהם פסוקי קרבנות היום[122] - וכתבו ראשונים בטעם הדבר, שהוא כדי שיקראו הן את פסוקי היום השני והן את פסוקי היום השביעי[123], ויש שכתבו בטעם הדבר שהוא מחמת הספק, שמא פסוקי יום האתמול פסוקי היום הם[124], ואף בזמן הזה, שהחדשים נקבעים על פי החשבון הקבוע שבידינו[125], מכל מקום אנו נוהגים כן[126], שמנהג אבותינו בידינו[127]. וכן הלכה[128].

סדר הקריאה בחוץ לארץ לעולים הראשון והשני[עריכה]

בסדר קריאת התורה בחול המועד סוכות, לסוברים שיש לקרוא בכל יום הן את פסוקי אותו היום והן את פסוקי יום האתמול[129], כתבו גאונים וראשונים שלעולה הראשון יש לקרוא את פסוקי יום האתמול, ולשני את פסוקי אותו היום[130].

סדר הקריאה לעולה השלישי[עריכה]

סדר הקריאה לעולה השלישי, נחלקו בו גאונים וראשונים: א) יש שכתבו שקוראים לו את פסוקי יום המחרת[131], אף שאינם מענינו של אותו היום, שמכל מקום מענין החג הם[132], ועוד, שקריאת שלושת העולים הראשונים אינה תוספת מיוחדת מחמת מוספי היום, שהרי בכל יום שיש בו קריאת התורה קרואים לשלושה קרואים[133], ולפיכך אין צריך לקרוא בה דוקא מעניינו של אותו היום[134], וכיון שפסוקי אותו היום, וכן פסוקי יום האתמול, שספק אם פסוקי אותו היום הם, כבר נקראו על ידי שני העולים הראשונים[135], עדיף לקרוא את פסוקי יום המחרת, אף שאינם מעניינו של אותו היום עצמו, ולא לחזור על פסוקים שנקראו[136]. ב) יש שכתבו שאין לקרוא בו את פסוקי יום המחרת[137], לפי שאינם מעניינו של אותו היום עצמו[138], או לפי שביום שביעי של חול המועד אין קוראים, לדעתם, בקרבנות יום שמיני-עצרת*[139], ואין לשנות סדר הקריאה ביום זה משאר הימים[140]. מהם שכתבו שקוראים בו את פסוקי אותו היום[141], ומהם שכתבו שקוראים בו את פסוקי יום האתמול[142], שאף הם חשובים מענינו של יום, מחמת הספק שמא פסוקי אותו היום הם[143].

סדר הקריאה לעולה הרביעי[עריכה]

סדר הקריאה לעולה הרביעי, נחלקו בו גאונים וראשונים: א) יש שכתבו שקוראים לו את פסוקי אותו היום ויום האתמול[144], לפי שקריאת העולה הרביעי היא עיקר הקריאה שמתווספת לכבוד היום, שהרי אין קוראים לארבעה קרואים אלא ביום שהיה קרב בו קרבן מוסף[145], ולפיכך יש לקרוא בו את שני ספיקי היום[146]. ב) יש שכתבו שקוראים לו את פסוקי אותו היום[147]. ג) ויש שכתבו שקוראים לו את פסוקי יום האתמול[148].

הקריאה לשלישי ביום השביעי של סוכות[עריכה]

יום השביעי של חול המועד, לסוברים שבשאר ימי חול המועד קוראים לעולה השלישי את פסוקי היום שלמחרת[149], נחלקו בו גאונים וראשונים: יש שכתבו שקוראים בו לשלישי את פסוקי הקרבנות של יום שמיני עצרת, שהוא היום שלמחרת[150]. ויש שכתבו שאין קוראים בו את פסוקי יום שמיני עצרת[151], לפי שרגל בפני עצמו הוא[152], או כדי שלא לעשות מחול קודש[153], מהם שכתבו שמשנים את כל סדר הקריאה, דהיינו שלעולה הראשון קוראים את פסוקי היום החמישי, לשני את פסוקי יום השישי, לשלישי את פסוקי היום השביעי, ואילו לרביעי חוזרים וקוראים את פסוקי היום השישי והיום השביעי[154], מהם שכתבו שקוראים לעולה הראשון את פסוקי יום השישי, לשני את פסוקי היום השביעי, לשלישי חוזרים על יום השישי, ולרביעי קוראים את יום השישי והשביעי[155], ומהם שכתבו שקוראים לעולה הראשון את יום האתמול, לשני את יום זה, לשלישי חוזרים על יום האתמול, ולרביעי חוזרים על יום זה[156].

שבת של חול המועד - שקוראים בה למפטיר את קרבנות היום[157] - לדברי הכל אין קוראים בה אלא את קרבנות אותו היום ויום האתמול[158].

על הפטרת שבת חול המועד של סוכות, וכן על נוסח ברכת ההפטרה, אם מזכירים בה את יום הסוכות, ע"ע הפטרה[159].

קריאת מגילת קהלת[עריכה]

יש הנוהגים לקרוא בחג הסוכות את מגילת קהלת[160] - היינו שכל אחד ואחד מן הציבור קורא אותה לעצמו[161] - לפי שנאמר בה: תן חלק לשבעה וגם לשמנה[162], וכתוב זה נדרש על חג הסוכות[163], או לפי שסוכות הוא זמן שמחה[164], ואף ספר קהלת מדבר מענין השמחה[165], או לפי ששלמה המלך אמר את מגילת קהלת בסוכות, בשעת קיום מצות הקהל*[166]. ויש שלא נהגו לקרוא את מגילת קהלת בסוכות[167].

זמן הקריאה[עריכה]

זמנה של קריאת מגילת קהלת, כתבו ראשונים שהוא בשבת חול המועד דוקא[168], לפי שהכתוב בקהלת: תן חלק לשבעה וגם לשמונה[169], שמתפרש על ימי הסוכות[170], מתפרש אף לענין שבת[171], או לפי שבשבת נאספים כל העם לבית-הכנסת*[172]. ויש נוהגים לקרוא את מגילת קהלת ביום טוב ראשון של סוכות[173].

כשחל יום טוב ראשון בשבת[עריכה]

חל יום טוב ראשון של סוכות בשבת, שאין שבת בימי חול המועד, כתבו ראשונים שיש לקרוא מגילת קהלת בשבת של שמיני-עצרת*[174], שהטעם שקוראים קהלת בסוכות הוא לפי שהכתוב הנזכר בה: תן חלק לשבעה וגם לשמונה[175], מתפרש לענין חג הסוכות[176], וכתוב זה מתפרש אף על שמיני עצרת[177], או לפי שבפיוטים של מוסף של שמיני עצרת, העוסקים בענין גשם[178], נזכר ענינה של מגילת קהלת[179]. בארץ ישראל, שביום שמיני עצרת נוהג אף יום שמחת-תורה*, כתבו אחרונים שכשחל יום טוב ראשון של סוכות בשבת נוהגים לקרוא מגילת קהלת בשבת של יום טוב ראשון של סוכות[180], אך לא בשמיני עצרת, לפי שביום זה מאריכים בהקפות ובקריאת התורה[181], ואם יקראו בו אף מגילת קהלת יהיה בכך משום טרחא-דציבורא*[182].

כשלא קראו קהלת בסוכות[עריכה]

לא קראו הציבור מגילת קהלת בסוכות, כתבו ראשונים ואחרונים שיקראוה ביום שמיני-עצרת*[183].

על מחלוקת האחרונים אם מברכים על קריאת המגילה, ועל גדר הברכה, ע"ע כתובים[184]. על ברכת-הזמן* ("שהחיינו"), אם מברכים אותה על קריאת המגילה, ע"ע ברכת הזמן[185]. על גדר חיוב קריאת המגילה, אם הוא מוטל על כל יחיד ויחיד או רק על הציבור בכללותו, ע"ע כתובים[186].

הקפת המזבח במקדש[עריכה]

ד. הקפות

במקדש* היו מקיפים את המזבח בכל יום[187], ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעת תנאים: יש שכתבו שמצות הקפה היא הלכה-למשה-מסיני*[188], שלדעתם בשעת ההקפה היו נוטלים בידיהם ערבה*[189], ומצות ההקפה היא בכלל הלכה למשה מסיני של נטילת ערבה-במקדש*[190]. יש שכתבו שמצות ההקפה היא מדברי-קבלה*[191], ונלמדת מן הכתוב: ואסבבה את מזבחך ה'[192], או מן הכתוב: אסרו חג בעבתים[193]. ויש שכתבו שתקנת חכמים היא[194].

טעם המצוה[עריכה]

בטעם מצות ההקפה, כתבו ראשונים שהיא משום שמחה[195], שנאמר במצות נטילת-לולב*: ושמחתם לפני ה' אלוקיכם[196], ואף מצות ההקפה - שהיו נוטלים בה לולב בידיהם, לסוברים כן[197] - בכלל מצות נטילת לולב היא[198], ועוד, שנאמר: אעבור בסך אדדם עד בית אלוקים בקול רינה ותודה המון חוגג[199], וכן: אסבבה את מזבחך ה' לשמיע קול תודה[200], וכתובים אלו מתפרשים לענין ההקפות[201]. ויש שכתבו שטעמה משום זכר להקפות שהקיפו את חומת יריחו בכל יום פעם אחת[202].

על הנוסח שהיו אומרים במקדש בזמן ההקפה, ע"ע הושענות[203]. על ההקפות שהיו מוסיפים ביום הושענא-רבה יתר על שאר ימי החג, ע"ע הושענא-רבה: מנהג הקפות.

אופן ההקפה[עריכה]

אופן ההקפה, נחלקו בו גאונים וראשונים: יש שכתבו שהיו הולכים סביב המזבח[204], ויש שכתבו שהיו עומדים סביבו[205].

המקיפים[עריכה]

מי הקיף את המזבח, נחלקו ראשונים: א) יש שכתבו שרק כהנים היו מקיפים[206], לפי שלישראלים אסור להיכנס בין-האולם-ולמזבח*[207], ועוד, שלסוברים שמצות הקפה הלכה-למשה-מסיני* היא[208], לא נאמרה ההלכה אלא לכהנים[209]. ב) יש שכתבו שאף ישראלים היו מקיפים[210], שלדעתם מותר לישראלים להיכנס בין האולם ולמזבח לצורך מצות ההקפה[211]. ג) ויש שכתבו - לשיטתם שאופן ההקפה לא היה בהליכה סביב המזבח אלא בעמידה סביבו[212] - שבמקום שבין האולם ולמזבח היו עומדים הכהנים, וסביב שאר רוחות המזבח היו עומדים ישראלים[213].

בדין כהנים בעלי מומים, אם היו מקיפים את המזבח, ע"ע בין האולם ולמזבח[214].

מה נטלו בידיהם[עריכה]

מה היו נוטלים בידיהם בשעת ההקפות, נחלקו אמוראים, וראשונים ואחרונים בדעתם: דעת רב יוסף ורבי אלעזר שהיו נוטלים בידיהם לולב*[215], דהיינו כל ארבעת המינים[216]. בדעת האמוראים שאמרו שהקיפו בערבה[217], יש מהראשונים שכתבו שהיו נוטלים רק ערבה*[218], ויש שכתבו שהיו נוטלים הן את הערבה והן את הלולב[219].

על דיני הערבה שהיו מקיפים בה, לסוברים כן[220], על מצות זקיפת הערבה סביב המזבח, ועל סדר הדברים, אם קודם היו זוקפים את הערבה ולאחר מכן מקיפים בה או להיפך, ע"ע ערבה במקדש.

זמן ההקפות במקדש[עריכה]

זמן ההקפות במקדש, נחלקו בו אחרונים בדעת גאונים וראשונים: יש שכתבו שהיו מקיפים לאחר תפילת שחרית[221], ויש שכתבו שהיו מקיפים לאחר שסיימו את תפילות ועבודות היום, קודם שהלכו לביתם[222].

הקפות בזמן הזה[עריכה]

בזמן הזה, לאחר חורבן בית המקדש, נהגו ישראל לעשות הקפות בכל יום[223], ויש שלא נהגו בכך[224]. ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שאין כל יחיד צריך להקיף, אלא חלק מהקהל מקיפים, והרי הם כשלוחים של שאר הקהל[225]. ומכל מקום כתבו שמי שיש בידו לולב חייב להקיף[226].

אופן ההקפה בזמן הזה[עריכה]

בזמן הזה, אף לסוברים שהקפות שבמקדש נעשו בעמידה סביב המזבח[227], מקיפים על ידי הליכה סביב הדבר המוקף[228], שלדעתם ההקפות שאנו עושים אינם אותם הקפות שהיו עושים במקדש[229].

סביב מה מקיפים[עריכה]

'ההקפות שבזמן הזה, נחלקו ראשונים ואחרונים סביב מה יש לעשותן: א) יש שכתבו שיש להקיף סביב ספר-תורה*[230], שטעם מנהג ההקפות הוא משום זכר להקפות שהיו עושים במקדש סביב המזבח, לסוברים כן[231], וספר תורה הוא לנו במקום מזבח, שהרי כל העוסק בתורת הקרבנות חשוב כאילו מקריב קרבן[232]. ב) יש שכתבו שיש להקיף סביב הבימה'* שקוראים עליה בתורה[233], לפי שזהו מקום קריאת-התורה*, וקריאת התורה מכפרת עלינו כמו מזבח[234]. מהם, יש שכתבו שיש להקיף את הבימה דוקא כשספר תורה נמצא שם[235] - דהיינו שיעמוד אדם ויחזיק את ספר התורה על יד הבימה*[236] - שרק בזמן שספר התורה שם חשובה הבימה כמזבח[237], או שעיקר ההקפה היא סביב ספר התורה, אלא שנהגו לעמוד עימו על הבימה[238], ויש שכתבו שאף כשאין ספר תורה, יש להקיף סביב הבימה עצמה[239]. ג) יש שנראה מדבריהם שיש להקיף את התיבה שהשליח ציבור מתפלל לפניה[240], שהיא חשובה כמו המזבח, לפי שתפילות הם במקום הקרבנות[241]. וכתבו שיש להניח עליה ספר תורה בזמן ההקפות[242]. ד) ויש מהראשונים שכתבו שאפשר להקיף אף כל דבר[243], שלדעתם עיקר ההקפה היא זכר למקדש, ואפשר לעשות זכר בכל דבר שהוא[244].

בטעם מנהג ההקפות בזמן הזה[עריכה]

בטעם מנהג ההקפות בזמן הזה, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שהוא משום זכר להקפות שהיו במקדש[245], יש שנראה מדבריהם שהוא מנהג בפני עצמו[246], וכתבו שרמז למנהג זה מהכתוב: אסרו חג בעבתים[247], ומהם שכתבו טעם למנהג זה משום זכר להקפות שהקיפו את חומת יריחו פעם אחת בכל יום[248]. ויש שנראה מדבריהם שמחמת שני טעמים נהגו להקיף, הן משום זכר למקדש, והן משום זכר להקפות שהקיפו את חומת יריחו בכל יום פעם אחת[249].

בגדר מנהג ההקפות בזמן הזה[עריכה]

בגדר מנהג ההקפות בזמן הזה, נחלקו ראשונים: א) יש שכתבו - לשיטתם, שכל הקהל נוטל לולב* בשעת ההקפות[250] - שהוא חלק מתקנת נטילת-לולב* בזמן הזה[251], שכשם שתקנו ליטול את ארבעת המינים כל שבעת ימי החג, משום זכר למקדש[252], כך הנהיגו להקיף בהם, כפי שהיו מקיפים בהם במקדש, לסוברים כן[253]. ב) יש שכתבו שאין זה מדיני לולב, אלא דין בפני עצמו[254], זכר לגוף ההקפות שעשו במקדש[255], או שאינו זכר למקדש כלל[256]. לדעתם, מנהג זה נוהג אף לסוברים שבמקדש נטלו בידיהם ערבה בזמן ההקפות[257], אף שבזמן הזה אין אנו נוטלים ערבה כל שבעה[258].

משום שמחה[עריכה]

הקפות שבזמן הזה, יש שכתבו שיש בהם משום שמחה[259], לפי שהקפות שאנו עושים הם זכר למקדש, לסוברים כן[260], והקפות שבמקדש עניינם משום שמחה[261]. ולפיכך כתבו ראשונים שהמזיק את חבירו בזמן ההקפות פטור מן הדין, כדין המזיק את רעהו בשעת שמחה של מצוה[262]. ויש מהאחרונים שכתבו שבהקפות שבזמן הזה אין משום שמחה[263].

נטילת הלולב בשעת ההקפות[עריכה]

בשעת ההקפות נהגו ליטול בידיהם את הלולב[264], דהיינו את כל ארבעת המינים[265]. ויש שנראה מדבריהם שרק השליח-ציבור* נוטל בידו לולב[266]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בטעם הדין: יש שכתבו שכן נתקן עיקר מנהג ההקפות, שטעמו, לדעתם, משום זכר למקדש[267], ובמקדש הקיפו בלולבים שבידיהם, לסוברים כן[268]. ויש שכתבו שמשום חיבוב מצות לולב הוא, שיש ליטלו בכל שעה, ואף בשעת ההקפות[269].

מי שאין לו לולב[עריכה]

מי שאין לו לולב, נחלקו ראשונים בדינו: יש שכתבו שאינו צריך להקיף כלל[270], שלדעתם כל מנהג ההקפה מדיני מצות נטילת-לולב* הוא[271], ויש שכתבו שצריך להקיף[272], שלדעתם מנהג ההקפות בזמן הזה הוא זכר להקפות שהיו במקדש עצמן, ולא לנטילת הלולב[273].

על התפילות שנהגו לומר בשעת ההקפות, ע"ע הושענות*.

מספר ההקפות[עריכה]

במספר ההקפות, נחלקו גאונים וראשונים: יש שכתבו שיש להקיף פעם אחת[274], יש שכתבו שתי פעמים[275], ויש שכתבו שלש פעמים[276].

זמן ההקפות בתפילה[עריכה]

זמן ההקפות בתפילה, נחלקו בו: יש שכתבו להקיף לאחר תפילת שחרית*[277], שהקפות שאנו עושים הם זכר למקדש, לסוברים כן[278], ואף במקדש הקיפו, לדעתם, לאחר תפילת שחרית[279], ועוד, שזריזין-מקדימין-למצוות*[280]. מהם, יש שכתבו להקיף מיד לאחר הלל*[281], שכיון שזריזין מקדימין למצוות יש להקדים להקיף ככל האפשר[282], ועוד, שכיון שכבר מחזיקים את הלולב בידיהם בשעת ההלל[283], יש לגמור בו גם מצות הקפה[284], ויש שכתבו להקיף לאחר קריאת-התורה*[285], כדי שלא להוציא את ספר התורה - שסביבו עושים את ההקפות, לסוברים כן[286] - שלא לצורך[287]. ויש שכתבו להקיף לאחר תפילת מוסף*[288], שלדעתם במקדש היו מקיפים לאחר תפילת מוסף[289], ועוד, שההקפות שאנו עושים אינם אלא מנהג, ואין להקדימן לתפילת מוסף, שהיא חובה[290].

אבל[עריכה]

אבל - היינו על אביו ואמו כל י"ב חודש[291], ועל שאר קרובים כל שהוא בתוך שלושים[292], ויש אומרים רק בתוך שבעה[293] - נחלקו ראשונים ואחרונים אם מקיף: יש שכתבו שאינו מקיף[294], לפי שבמצות הקפה יש, לדעתם, משום שמחה[295], ואבל אסור בשמחה[296], או לפי שענין מצות הקפות הוא משום שמחה לא תקנוה באבל, שהוא עצב ואינו שמח בלב שלם[297], או לפי שטעם ההקפות הוא משום זכר למקדש[298], ובמקדש אבל לא היה מקיף, לפי שהוא פרוע ראש, ואסור לו להיכנס בין-האולם-ולמזבח*[299], או לפי שמי שמקיף הוא שליח של מי שאינו מקיף[300], ואין ראוי שאבל יהיה שליח של ציבור, לפי שמידת הדין מתוחה עליו[301]. ויש שכתבו שאבל מקיף[302], שלדעתם אין בהקפות משום שמחה[303], או לפי ששמחה של מצוה הותרה לאבל[304].


הערות שוליים[עריכה]

  1. ציון 275 ואילך.
  2. ציון 1.
  3. ציונים 73, 81 ואילך.
  4. ויקרא כג לד ושם לט, ובמדבר כט יב.
  5. ע"ע. ויקרא כג לה ושם לט, ובמדבר שם.
  6. ע"ע. רמב"ם יום טוב פ"ו הכ"ב.
  7. עי' ויקרא כג לד, ודברים טז טז ולא י.
  8. ע"ע ישיבת סוכה. אברבנאל ויקרא כג; בני יששכר מאמרי חודש תשרי מאמר ט ; העמק דבר ויקרא שם. וכ"מ בסוכה ט א.
  9. עי' שמות כג טז ולד כב.
  10. עי' להלן.
  11. עי' ציון 80 לענין קידוש, וציון 75 לענין תפילה.
  12. עי' להלן. המנהיג הל' סוכה (מהד' רפאל עמ' תז); הרוקח הל' שבועות סי' רצה ובפירושי סידור התפילה אות קכ; שבה"ל סי' שעא; הגהות המנהגים (טירנא) חג הסוכות ס"ק קצט; הגהות לס' המנהגים קלויזנר סי' מז אות ג; אבודרהם סדר תפילת סוכות ד"ה ערבית; לבוש או"ח סי' תרמב, טעם ב.
  13. דברים טז יד. המנהיג שם; הרוקח שם ושם; שבה"ל שם; הגהות המנהגים (טירנא) שם; הגהות לס' המנהגים (קלויזנר) שם; אבודרהם שם; לבוש שם.
  14. דברים שם טו. המנהיג שם; הרוקח שם ושם; שבה"ל שם; הגהות המנהגים (טירנא) שם; הגהות לס' המנהגים (קלויזנר) שם; לבוש שם. ועי' המנהיג שם, שאף לסוברים שהכתוב "והיית אך שמח" נאמר לענין שמיני עצרת (ע"ע), מכל מקום כיון ששמיני עצרת הוא סיום חג הסוכות (ע"ע הנ"ל), יש ללמוד מכך שנאמרה בו לשון שמחה, שאף חג הסוכות זמן שמחה הוא.
  15. דברים שם י- יא.
  16. עי' לעיל. הרוקח פירושי התפילות שם; שבה"ל שם; הגהות לס' המנהגים קלויזנר שם; לבוש שם.
  17. דברים שם. ועי' לבוש שם, שלמד כן מהכתוב שם: לפני ה' אלוקיך, שמ' דוקא בבית המקדש שהוא לפני ה', וצ"ב, שהרי הדבר מפו' בכתוב שם: ושמחת וכו' במקום אשר יבחר ה' אלוקיך.
  18. לבוש שם, טעם ב.
  19. עי' דרשות מהר"י ן' שועיב דברים, דרשה ליום א' דסוכות, הובא בא"ר או"ח שם ס"ק א; לבוש שם, טעם א; תוי"ט ר"ה פ"א מ"ב.
  20. לבוש שם.
  21. דרשות מהר"י ן' שועיב שם.
  22. ע"ע. תוי"ט שם.
  23. עי' מעשרות פ"ג מ"ז, ובכורים פ"א מ"ו ומ"י, ושקלים פ"ג מ"א ופ"ו מ"ג, ויומא פ"ב מ"ה, ור"ה פ"א מ"ב, ונדרים פ"ז מ"ט, ובכורות פ"ט מ"ה, ועוד.
  24. ע"ע. תוי"ט שם.
  25. תהלים עו. עי' מס' סופרים פי"ט ה"א, לבי' רש"י ר"ה ד ב ד"ה פז"ר ותפא"י בקונ' חומר בקודש פ"ו אות יא בדעתו, שהדין האמור שם עוסק בשירת הלויים; עי' שו"ת רמ"ע מפאנו סי' כה, וערול"נ סוכה נה א ע"פ תוס' שם מח א ד"ה שיר, שאף לסוברים שהדין האמור במס' סופרים שם עוסק בשיר של יום שנהגו לומר לאחר התפילה (ע"ע תפילה, ועי' ציון 83 ואילך), מ"מ אף הלויים בביהמ"ק שרו שיר זה; שלטי הגבורים (שער אריה). ולא נתפרש הטעם שאמרו מזמור זה בחג הסוכות, ואפשר שהוא מפני שנאמר בו (תהלים שם ג): ויהי בשלם סוכו. ועי' רש"י יומא ג א ד"ה שיר, שכל שיר של ימי החג מדבר מעין גזל מתנות עניים, וצ"ב, ואפשר שאין כוונתו אלא על ימי חול המועד.
  26. ריטב"א סוכה מח א, ועי"ש שאף לד' הסוברים שבחוה"מ לא אמרו בכל יום מזמור שלם (עי' ציונים 30, 38, 50, 56, 63), מ"מ ביו"ט ראשון אמרו את כל המזמור.
  27. תהלים כט. ברייתא סוכה נה א.
  28. רש"י סוכה שם ד"ה אומרים; מער"ק תמידין ומוספין פ"י הי"א.
  29. עי' תוס' ר"ה ד ב ד"ה פז"ר וסוכה מח א ד"ה רגל וחגיגה יז א ד"ה פז"ר; עי' ריטב"א סוכה שם; עי' תוס' הרא"ש ר"ה שם וסוכה שם; ר"ן סוכה שם (כג א). ולא נתפרש בראשונים הנ"ל איזה חלק של המזמור הנ"ל היו אומרים, וצ"ב.
  30. ע"ע. רש"י סוכה שם ד"ה אומרים.
  31. תהלים שם ג.
  32. ע"ע. רש"י שם; מאירי סוכה שם. ועי' מהרש"א ח"א שם, שבמזמור זה נאמר ז' פעמים "קול", והוא ע"ש ז' ימים שהיו אומרים בהם שיר על ניסוך המים (ע"ע). ועי' רש"י יומא ג א ד"ה שיר, שכל השירים של ימי החג מענין גזל מתנות עניים הם, וצ"ב.
  33. ע"ע ניסוך המים. עי' רש"י שם.
  34. תהלים נ. ברייתא סוכה שם.
  35. רש"י סוכה שם ד"ה ולרשע; מער"ק תמידין ומוספין פ"י הי"א. ועי' ערול"נ, שתמה מדוע הוזכר בברייתא כתוב מסוים, ולא כל המזמור, ועי' מער"ק שם, שפי' שהיינו לפי שטעם אמירת המזמור היא משום שהוזכר בו כתוב זה.
  36. תהלים שם טז.
  37. עי' מאירי סוכה שם; ערול"נ סוכה שם, בד' תוס' סוכה מח א ד"ה רגל (וכ"ה בריטב"א ובר"ן סוכה שם ובתוס' ר"ה ד ב ד"ה פז"ר וחגיגה יז א ד"ה פז"ר ובתוס' הרא"ש ר"ה שם וסוכה שם) שכתבו שלא היו אומרים אלא חלק מהמזמור.
  38. רש"י שם ד"ה ולרשע; עי' מאירי שם.
  39. תהלים שם יד.
  40. ע"ע בל תאחר ציון 119 ואילך. רש"י סוכה שם ד"ה ולרשע; מאירי שם. ועי' רש"י שם שהוסיף: וסוף המזמור זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו וגו', וצ"ב. ועי' מהרש"א ח"א שם, טעם אחר לאמירת מזמור זה.
  41. ע"ע תודה. מרומי שדה סוכה שם. ועי' רש"י יומא ג א ד"ה שיר, וצ"ב.
  42. תהלים צד.
  43. תהלים שם טז.
  44. ברייתא סוכה שם.
  45. רש"י סוכה שם ד"ה מי יקום; מאירי שם. ועי' רש"י יומא ג א ד"ה שיר, וצ"ב.
  46. ציון 54 ואילך.
  47. תהלים פב. ברייתא סוכה שם.
  48. רש"י שם; עי' מאירי שם; תפא"י חומר בקודש פ"ו אות יא.
  49. תהלים שם ח. ערול"נ סוכה שם, בד' תוס' סוכה מח א ד"ה רגל (וכ"ה בריטב"א ור"ן סוכה שם ובתוס' ר"ה ד ב ד"ה פז"ר וחגיגה יז א ד"ה פז"ר ובתוס' הרא"ש ר"ה שם וסוכה שם) שכ' שלא היו אומרים אלא חלק מהמזמור.
  50. רש"י סוכה שם ד"ה ימוטו. וכ"מ ברש"י יומא ג א ד"ה שיר, שכ' שכל שירים של ימי החג הם מענין גזל מתנות עניים.
  51. משנה ר"ה טז א.
  52. מאירי סוכה שם.
  53. תהלים צד. רב ספרא סוכה שם, בביאור הברייתא סוכה שם.
  54. תפא"י חומר בקודש פ"ו אות יא.
  55. תהלים שם ח. עי' ערול"נ סוכה שם. וכ"מ קצת ברש"י שם ד"ה מי.
  56. תהלים שם טז. רש"י סוכה שם ד"ה מי.
  57. תהלים שם פס' ח -ט.
  58. רש"י שם. ועי' רש"י יומא ג א ד"ה שיר, וצ"ב.
  59. מאירי שם.
  60. תהילים פא. רב ספרא סוכה שם, בביאור הברייתא שם.
  61. תפא"י חומר בקודש שם.
  62. תהלים שם ח. ערול"נ סוכה שם, בד' תוס' סוכה מח א ד"ה רגל (וכ"ה בריטב"א ור"ן סוכה שם ובתוס' ר"ה ד ב ד"ה פז"ר וחגיגה יז א ד"ה פז"ר ובתוס' הרא"ש ר"ה שם וסוכה שם) שכ' שלא היו אומרים אלא חלק מהמזמור, ובד' רש"י שם ד"ה הסירותי, שלא כ' שהיו אומרים את כל המזמור.
  63. משנה ר"ה טז א.
  64. רש"י סוכה שם ד"ה הסירותי. ועי' רש"י יומא ג א ד"ה שיר, וצ"ב.
  65. תהלים צד.
  66. תהלים פא. רב פפא סוכה שם.
  67. ע"ע שירה.
  68. רש"ש סוכה נה א; מנ"ח מ' שיב אות ה. ועי' רש"ש שם שהוכיח כן מדברי הברייתא סוכה שם, שאם חלה שבת באחד מימי חוה"מ נדחה המזמור של יום שישי של חוה"מ, והרי לעולם תחול שבת באחד מימי החג, וע"כ שכשחלה שבת ביו"ט ראשון אומרים בחוה"מ את כל שירי חוה"מ, שזה האופן היחיד שבו נוהג דין זה.
  69. מנ"ח שם. וצ"ב מדוע חשוב מזמור זה כמי שעוסק בכבודו של יו"ט ראשון, ועי' מנ"ח שם שכ' שלא נתפרש מהו מזמור של יו"ט ראשון, אבל עי' ראשונים ואחרונים שבציון 26, שכ' שאומרים בו את המזמור (תהלים עו) "למנצח בנגינות וגו' נודע ביהודה וגו'", וצ"ב. ועי' רמ"ע מפאנו שבציון 85, שהנוהגים לומר שיר של יום בסוף התפילה, יאמרו בכל ימי חוה"מ את המזמור של יו"ט ראשון, מפני הבלבול, ומ' ששייך לומר מזמור זה אף בשאר ימות החג.
  70. ע"ע הנ"ל.
  71. ברייתא סוכה שם, ורש"י שם ד"ה ימוטו (הב').
  72. עי' לעיל.
  73. מנ"ח שם.
  74. סדור רס"ג (ירושלים תש"א) עמ' רנג; רמב"ם סדר תפילות נוסח הברכות האמצעיות; הל' רי"ץ גיאות הל' לולב עמ' קנז; מנהג מרשלייאה תפלת יום טוב עמוד 113; המנהיג הל' סוכה (עמ' תז); הרוקח הל' סוכות סי' רכג ופי' סידור התפילה אות קכ; שבה"ל סי' שעא; אהל מועד שער סוכה ולולב דרך ג נ"ח; אר"ח סדר תפלות הפסח ושאר המועדות אות א; ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' מז; אבודרהם סדר תפילת סוכות ד"ה ערבית; טוש"ע או"ח תרמב. ועי' לעיל ציון 11 ואילך, בטעם שחג הסוכות נקרא "זמן שמחתינו" יותר משאר מועדים.
  75. טור או"ח תרמב.
  76. ע"ע יום טוב ציון 981. ב"ח דלהלן.
  77. עי' לעיל.
  78. ב"ח או"ח שם, בד' הטור שם ובסי' תקפב.
  79. סדר"ע גאון (הרפנס) סדר חג הסוכות; מחז"ו סי' שעו; הרוקח הל' שבועות סי' רצה; שבה"ל סדר חג הסוכות סי' שעא; כלבו סי' נב; ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' מז.
  80. ציון 1142 ואילך.
  81. ע"ע תפילה.
  82. עי' ציון 26 ואילך. מעשה רב אות רלד.
  83. עי' ציון 26.
  84. שו"ת רמ"ע מפאנו סי' כה. ועי' מנ"ח שבציון 70, לענין יו"ט ראשון של סוכות שחל בשבת, שאין לדחות את שיר של יו"ט ראשון ליום ראשון של חוה"מ, לפי ששיר זה עוסק בעניינו של יו"ט ראשון דוקא, ואין שייך לאמרו בימי חוה"מ, ולדבריו לכאו' אין לנהוג כן.
  85. ע"ע: המקומות.
  86. ע"ע תפילה.
  87. תהלים מב. מעשה רב שם.
  88. עי' ציונים 28, 35.
  89. תהלים צד טז. עי' ציון 44.
  90. עי' ציון 54.
  91. עי' ציונים 61, 48. עי' מעשה רב שם, וזה השלחן (דבליצקי) ח"ג אות קנג בדעתו. וצ"ב, שהרי לענין שירת הלויים במקדש אמרו בברייתא שכשחל אחד מימי חוה"מ בשבת, שנדחה השיר של אותו יום מפני שיר של שבת, היו אומרים את השיר של אותו היום ביום שלאחריו, וכן הלאה, ושיר של היום האחרון של חוה"מ נדחה (עי' ציון 72), ובגמ' הוכיחו מכך אף לענין קריה"ת בחו"ל, שביום א' של חוה"מ קורים את הקריאה של יום א' בא"י, ואילו הקריאה של היום האחרון נדחית (עי' ציון 117), וא"כ מדוע לא נאמר כן אף לענין שיר של יום בחו"ל, שיאמרו את כל המזמורים כסדרם, ושיר של יום האחרון ידחה.
  92. ויקרא כב כו ואילך. משנה מגילה ל ב; רמב"ם תפילה פי"ג הי"ב; טוש"ע או"ח תרנט א.
  93. ויקרא כג מד.
  94. משנה שם לא א, ורש"י שם ד"ה שנאמר. וע"ע קריאת התורה.
  95. ויקרא כב כו.
  96. שם כג מד.
  97. ע"ע.
  98. מרדכי מגילה סי' תתלא, טעם א.
  99. עי' ויקרא שם כב.
  100. מרדכי שם, טעם ב. ועי"ש שמטעם זה קוראים את כל פרשה זו אף בפסח, לפי שבזמן הקציר הוא חל (ע"ע פסח).
  101. ע"ע יום טוב ציון 1037.
  102. ע"ע קריאת התורה. עי' לבוש או"ח שם ס"א: לעשות הפרשיות בריוח.
  103. עי' במדבר כט יב.
  104. ויקרא שם מ. אר"ח הל' קריאת ס"ת אות נח; ס' המכתם מגילה ל ב.
  105. במדבר כט יב ואילך. סדר"ע סדר חג הסוכות; עי' רמב"ם תפילה פי"ג הי"ד; רשב"א ותוס' רי"ד מגילה ל ב; רא"ש מגילה פ"א סי' י; מרדכי מגילה סי' תתלא; ר"ן מגילה לא א (י ב); טוש"ע או"ח תרנט א.
  106. ע"ע יום טוב ציון 1038. רשב"א שם; תוס' רי"ד שם; רא"ש שם; ר"ן שם.
  107. ציון 260 ואילך.
  108. במדבר כט יז - לד. משנה מגילה ל ב; רמב"ם תפילה פי"ג הי"ב; טוש"ע או"ח תרסג א.
  109. עי' תוספתא מגילה פ"ג, ומחז"ו סי' שפ ובהגר"א או"ח סי' תרסג ס"ק ג בביאורה; שו"ע או"ח תרסג א.
  110. שו"ע שם; שו"ת מהרלב"ח סי' מט. ועי' מהרלב"ח שם, שהביא מנהגים נוספים באופן הקריאה בחוה"מ, והכריע כמנהג זה. ועי' ציון 114 ואילך, לענין סדר הקריאה בחו"ל.
  111. בכורי יעקב סי' תרסג ס"ק ב, בד' הגאונים והראשונים שבציון 132, הסוברים שבחו"ל קוראים לשלישי את קריאת יום המחרת, ואין חוזרים על קריאת יום זה או יום האתמול, שלדעתם עדיף לקרוא פסוקים שאינם מענינו של אותו היום, ולא לחזור על פסוקים שנקראו כבר (עי' ציון 137), שאפשר שמטעם זה יש לנהוג כן אף בא"י, אבל עי' שם שאפשר שאף לדעתם אין הדברים אמורים אלא בחוץ לארץ, שיש ספק מהי קריאת היום, אבל בארץ ישראל, שידוע מהם פסוקי היום, אין לשנות ממנה מטעם זה.
  112. ע"ע. עי' גמ' סוכה נה א לבי' הראשונים שבציונים 117, 118, בטעם דעות א וב דלהלן, וראשונים שבציון 124, בבי' דעה ג דלהלן.
  113. ע"ע הנ"ל. עי' ראשונים שבציון 57, בטעם דעה ג' דלהלן.
  114. ע"ע יום טוב שני של גלויות ציון 411 ואילך.
  115. עי' גמ' סוכה נה א, לבי' הראשונים דלהלן.
  116. סדרע"ג סדר חג הסוכות, ור"ח וריטב"א ופסקי רי"ד ומאירי סוכה שם, וכ"מ ברי"ף מגילה ל ב (י ב) בשם גאון, בד' רבא סוכה שם. ועי' רש"י שם ד"ה אנן, שפי' שדברי רבא שם אמורים לענין הזכרת הקרבנות בתפילת המוסף (ע"ע מוסף), אבל עי"ש בד"ה אתקין, שכ' בד' אמימר שם שיש לנהוג לענין סדר קריה"ת כפי סדר הזכרת הקרבנות שבתפילה, ואפשר שכ"ה אף לד' רבא שם. ועי' רי"ץ גיאות וס' המנהיג שבציון 120, שפי' את דברי רבא שם בע"א. וע"ע שמיני עצרת, שאין לקרוא את פסוקי היום השביעי בשמנ"ע, עי"ש הטעם. וצ"ב מדוע לדעה זו אין קוראים בכל יום גם את קריאת יום האתמול משום שאין יודעים אימתי קדשו בי"ד את החודש, ואף בזה"ז מנהג אבותינו בידינו (ע"ע יום טוב שני של גלויות: בזמן הזה), כדעת הראשונים שבציון 125 בדעת האמוראים שבציון 120.
  117. סדרע"ג שם, ור"ח וריטב"א ופסקי רי"ד ומאירי שם, וכ"מ ברי"ף מגילה שם בשם גאון, בד' אביי סוכה שם, וכ"מ ברי"ץ גיאות הל' לולב עמ' קנח ובס' המנהיג הל' סוכה (מהד' רפאל עמ' תיא). ועי' רש"י שם ד"ה אנן, שפי' שדדברי אביי שם אמורים לענין הזכרת הקרבנות בתפילת מוסף (ע"ע מוסף), אבל עי"ש ד"ה אתקין, שכ' בד' אמימר שם, שיש לנהוג לענין סדר קריה"ת כפי סדר הזכרת הקרבנות שבתפילה, ומ' שכ"ה אף לד' אביי שם.
  118. עי' גמ' סוכה שם לבי' הראשונים הנ"ל.
  119. סדרע"ג שם, ור"ח וריטב"א ופסקי רי"ד ומאירי שם, וכ"מ ברי"ף מגילה שם בשם גאון, בד' אמימר סוכה שם; רי"ץ גיאות שם וס' המנהיג שם, בד' רבא סוכה שם (ועי' ראשונים שבציון 117, שפי' את דברי רבא שם בע"א); הלכות פסוקות לר' יהודאי גאון (ששון) עמ' קפג; רמב"ם תפילה פי"ג הי"ג; רש"י סוכה שם ד"ה אתקין ומגילה ל ב ד"ה קורין; פרדס הגדול סי' קפט; תוס' מגילה כב א ד"ה שאני; טוש"ע או"ח תרסג א. ועי' ל' הגמ' שם "אתקין אמימר", וצ"ב אם חולק ע"ד אביי ורבא מעיקר הדין, או שתיקן תקנה חדשה, ועי' סדרע"ג שמ' לכאו' שתקנה חדשה היא.
  120. ע"ע קריאת התורה.
  121. ע"ע יום טוב שני של גלויות.
  122. עי' ראשונים שבציון 147, שלעולה הרביעי קוראים הן את פסוקי יום האתמול והן את פסוקי היום, לפי שזו עיקר קריאת היום. וע"ע יום טוב שני של גלויות: בזמן הזה, שאף בזה"ז, שהחדשים נקבעים ע"פ החשבון הקבוע בידינו, יש לנהוג כאילו הוא ספק, שמנהג אבותינו בידינו.
  123. עי' מחז"ו סי' שפ: אנן הכי עבדינן שיהו כל הפרשיות נקראות בחג; עי' העיטור עשרת הדברות הל' הלל (מהדו' רמ"י עמ' 190).
  124. סדרע"ג שם; בה"ג (הילדסהיימר) ח"א עמ' 620; רי"ץ גיאות שם; ס' המנהיג הל' סוכה (מהד' רפאל עמ' תט). וכ"מ בהלכות פסוקות לר' יהודאי גאון (ששון) עמ' קפב-קפג ובמעשה הגאונים סי' נב עמ' 41 ובפרדס הגדול סי' קפט וברוקח סי' רכג וברבינו אליהו בתוספת למחז"ו סי' שפ ובריטב"א סוכה שם בשם "יש סוברים", שלדעתם ביו"ט שני קוראים את פסוקי היום השני, ומ"מ קוראים ביום הראשון של חוה"מ אף את קריאת היום השני.
  125. ע"ע קדוש החודש.
  126. רמב"ם תפילה פי"ג הי"ג; רי"ו תא"ו נ"ח ח"ה; טוש"ע או"ח תרסג א.
  127. ע"ע יום טוב שני של גלויות: בזמן הזה. רי"ו שם.
  128. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  129. עי' ציון 120.
  130. בה"ג (הילדסהיימר) ח"א עמ' 620; הלכות פסוקות לר' יהודאי גאון (ששון) עמ' קפג, והלכות פסוקות (ראו) עמ' 133; תשובות רב נטרונאי גאון (ברודי - אופק) או"ח סי' רז; סדרע"ג סדר חג הסוכות; שו"ת גאוני מזרח ומערב סי' קכ; ר"ח סוכה נה א; סידור ר"ש מגרמייזא עמ' רמא; רי"ף מגילה לא א (י ב) בשם גאון; רש"י סוכה שם ד"ה אתקין ומגילה ל ב ד"ה קורין; מחז"ו סי' שפ; הפרדס הגדול סי' קפט, ושם שכן נהג רגמ"ה; מנהג מרשלייאה סוכות עמ' 141; ראב"ן סוכה שם; רמב"ם תפילה פי"ג הי"ג; תוס' סוכה שם ד"ה אתקין, ועי' תוס' מגילה כב א ד"ה שאני; ס' האשכול (רצב"א) ח"ב עמ' 64; העיטור עשרת הדברות הל' הלל (מהדו' רמ"י עמ' 190); המנהיג הל' סוכה (מהד' רפאל עמ' תט - תי); הרוקח סי' רכג; פסקי רי"ד סוכה שם ותורי"ד מגילה שם; או"ז ח"ב סי' שצג; סמ"ג עשין יט; שבה"ל סי' שעא; מנהגים דבי מהר"ם סדר הקריאה בסוכות ד"ה בחול המועד; ס' המחכים עמ' 44 בשם ראבי"ה; רשב"א מגילה שם ומאירי מגילה לא א וריטב"א סוכה שם, בשם הגאונים; ראמ"ה מגילה ל ב; סדר טרויש סי' ד; רא"ש מגילה פ"ד סי' י, ותוס' הרא"ש סוכה שם; מצוות זמניות הל' חג הסוכות השער השביעי; אר"ח ח"א הל' קריאת ס"ת סי' נח; כלבו סי' כ ד"ה בסוכות; רי"ו תא"ו נ"ח ח"ה; אבודרהם סדר תפילות של סוכות ד"ה בחולו של מועד; האגודה מגילה פ"ד סי' מט; אהל מועד שער סוכה ולולב דרך ג נ"ח; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' נז; מהרי"ל (מנהגים) סדר תפילות חג הסוכות אות יב; ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות; האגור הל' אתרוג סי' אלף כה; לקט יושר ח"א עמ' קמח; טוש"ע או"ח תרסג א. ועי' רש"י סוכה שם, שכ"ה המנהג, אבל מעיקר הדין יכולים לקרות מה שירצו, לפי שקריאת ג' העולים הראשונים אינה עיקר הקריאה הבאה לכבוד המועד, שהרי בכל יום קוראים כן, אבל בתוס' סוכה שם מ' שאף סדר קריאת ג' העולים הראשונים מעיקר הדין הוא.
  131. בה"ג (הילדסהיימר) ח"א עמ' 620 (ועי' תוס' רי"ד ופסקי רי"ד שבציון 142, שהביא בשם בה"ג שלא כן, וצ"ב); סדרע"ג סדר חג הסוכות, וראב"ן סוכה נה א בשמו; ר"ח סוכה נה א; רש"י סוכה שם ד"ה אתקין ומגילה ל ב ד"ה קורין, וסמ"ג עשין יט בשמו; סידור ר"ש מגרמייזא עמ' רמא; רמב"ם תפילה פי"ג הי"ג, לגי' הגמ"י שם וב"י או"ח תרסג סק"א בשם קצת נוסחאות ומרכה"מ חעלמא שם בשם דפוס ונציה ישן; עי' תוס' מגילה כב א ד"ה שאני, ושו"ת חת"ס או"ח סי' קסט בדעתם; הפרדס הגדול סי' קפט, ושם שכן נהג רגמ"ה; או"ז ח"ב סי' שצג; העיטור עשרת הדברות הל' הלל (מהדו' רמ"י עמ' 190); שבה"ל סי' שעא; המנהיג הל' סוכה (מהד' רפאל עמ' תט) דעה א; הרוקח סי' רכג, בשם מנהג וורמישא; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' נז; מהרי"ל (מנהגים) סדר תפילות חג הסוכות אות יב; ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות; האגור הל' אתרוג סי' אלף כה; לקט יושר ח"א עמ' קמח; רמ"א בשו"ע או"ח תרסג א. ועי' רש"י סוכה שם, שכ"ה המנהג, אבל מעיקר הדין יכולים לקרות מה שירצו (ומ' דהיינו דוקא מתוך קרבנות החג), לפי שקריאת ג' העולים הראשונים אינה עיקר הקריאה הבאה לכבוד המועד, שהרי בכל יום קוראים כן.
  132. עי' ראשונים שבציון 153, שביום שביעי של חוה"מ אין קוראים לשלישי בקרבנות יום המחר, שהוא שמיני עצרת, לפי שהוא רגל בפני עצמו וקרבנותיו אינם מקרבנות אותו החג; שו"ת חת"ס שם, בד' רש"י שם ושם ותוס' מגילה שם. ועי' גאונים וראשונים שבציון 151, שלדעתם ביום שביעי של חוה"מ קוראים בקרבנות יום שמיני עצרת, וצ"ב אם לדעתם אפשר לקרוא בקרבנות יום המחר אף אם לא היו קרבנות אותו החג כלל, או שסוברים שלענין זה שמיני עצרת אינו חשוב כרגל בפני עצמו אלא כחלק מחג הסוכות (ע"ע שמיני עצרת).
  133. ע"ע קריאת התורה.
  134. עי' ראשונים שבציון 147, שלדעתם לעולה הרביעי קוראים פסוקים מעניינו של אותו היום, לפי שקריאתו היא תוספת שנתווספה מחמת מוספי היום; סמ"ג שם בד' רש"י שם. ועי' תוס' מגילה שם, שתמהו מדוע אין קוראים אף לרביעי פסוקים שאינם מעניינו של אותו היום, ומ' שסוברים שאף בקריאה שתווספה מחמת מוספי היום אפשר לקרוא קריאה שאינה מעניינו של אותו היום עצמו אלא מענין החג.
  135. עי' לעיל.
  136. ע"ע קריאת התורה. בכורי יעקב סי' תרסג ס"ק ב, בד' רש"י שם ושם.
  137. הלכות פסוקות לר' יהודאי גאון (ששון) עמ' קפג, והלכות פסוקות (ראו) עמ' 133; שו"ת רב נטרונאי גאון (ברודי - אופק) או"ח סי' רז; שו"ת גאוני מזרח ומערב סי' קכ; רי"ף מגילה לא א (י ב) בשם גאון; מנהג מרשלייאה סוכות עמ' 141; ראב"ן סוכה נה א בשם רבינו שלמה ומנהג מגנצא (וצ"ב מד' רש"י שבציון 132); רמב"ם תפילה שם, לגי' שלפנינו, וכ"ה הגי' בראמ"ה מגילה ל ב, ובכ"מ שם ובב"י או"ח תרסג סק"א; ס' האשכול (רצב"א) ח"ב עמ' 64, דעה א'; תוס' סוכה שם ד"ה אתקין; ס' המנהיג הל' סוכה (מהד' רפאל עמ' תט-תי) דעות ב וג, והסכים; רוקח סי' רכג, בשם מנהג מגצא; פסקי רי"ד סוכה שם ותורי"ד מגילה ל ב בשם בה"ג, והסכים (וצ"ע מד' בה"ג שבציון 132); סמ"ג עשין יט, בשם ר"ש משאנץ; מנהגים דבי מהר"ם סדר הקריאה בסוכות ד"ה בחול המועד; ס' המחכים עמ' 44 בשם ראבי"ה, והסכים; רשב"א מגילה שם ומאירי מגילה לא א וריטב"א סוכה שם, בשם הגאונים; ראמ"ה מגילה ל ב; תוס' הרא"ש סוכה שם, ורא"ש מגילה פ"ד סי' י בשם גאון; מצוות זמניות הל' חג הסוכות השער השביעי; אר"ח הל' קריאת ס"ת אות נח; כלבו סי' כ ד"ה סוכות; רי"ו תא"ו נ"ח ח"ה; אבודרהם סדר תפילות של סוכות ד"ה בחולו של מועד; אהל מועד שער סוכה ולולב דרך ג נ"ח; טוש"ע או"ח תרסג א.
  138. ס' המנהיג שם (מהד' רפאל עמ' תט); מאירי שם.
  139. עי' ציון 152.
  140. תוס' סוכה שם; ראמ"ה שם; פסקי רי"ד שם ותורי"ד שם; המחכים שם; סמ"ג שם בשם ר"ש משאנץ; תוס' הרא"ש סוכה שם.
  141. הלכות פסוקות לר' יהודאי גאון (ששון) שם, והלכות פסוקות (ראו) שם; שו"ת רב נטרונאי גאון שם; שו"ת גאוני מזרח ומערב שם; רי"ף מגילה שם בשם גאון; מנהג מרשלייאה שם; ראב"ן סוכה שם בשם רבינו שלמה; רמב"ם תפילה שם, לגי' שלפנינו, וכ"ה הגי' בראמ"ה שם ובכ"מ שם ובב"י או"ח שם; ס' האשכול (רצב"א) שם, דעה א'; ס' המנהיג שם, דעה ב, והסכים; פסקי רי"ד סוכה שם ותורי"ד מגילה שם בשם בה"ג, והסכים; מנהגים דבי מהר"ם שם; רשב"א מגילה שם ומאירי מגילה לא א וריטב"א סוכה שם, בשם הגאונים; ראמ"ה מגילה ל ב; רא"ש מגילה שם בשם גאון; מצוות זמניות שם; אר"ח שם; כלבו שם; רי"ו שם; אבודרהם שם; אהל מועד שם; טוש"ע או"ח שם.
  142. ראב"ן שם בשם מנהג מגנצא; תוס' סוכה שם; ס' המנהיג שם דעה ג; הרוקח שם בשם מנהג מגנצא; סמ"ג שם, בשם ר"ש משאנץ; ס' המחכים שם בשם ראבי"ה, והסכים; תוס' הרא"ש סוכה שם. וצ"ב מדוע קוראים דוקא את פסוקי יום האתמול, ואפשר שהיינו כדי שלא לחזור על קריאת העולה השני (עי' ציון 137).
  143. עי' סמ"ג שם בשם ר"ש משאנץ.
  144. בה"ג (הילדסהיימר) ח"א עמ' 620; שו"ת רב נטרונאי גאון (ברודי - אופק) או"ח סי' רז; שו"ת גאוני מזרח ומערב סי' קכ; ר"ח סוכה נה א; סידור ר"ש מגרמייזא עמ' רמא; רי"ף מגילה לא א (י ב) בשם גאון; רש"י סוכה שם ד"ה אתקין ומגילה ל ב ד"ה קורין, וראב"ן סוכה שם וסמ"ג עשין יט בשמו; מחז"ו סי' שפ; הפרדס הגדול סי' קפט, ושם שכן נהג רגמ"ה; מנהג מרשלייאה סוכות עמ' 141; רמב"ם תפילה פי"ג הי"ג; עי' תוס' מגילה כב א ד"ה שאני; ס' האשכול (רצב"א) ח"ב עמ' 64, דעה ב; העיטור עשרת הדברות הל' הלל (מהדו' רמ"י עמ' 190); ס' המנהיג הל' סוכה (מהד' רפאל עמ' תי) דעה ד, והסכים; פסקי רי"ד סוכה שם ותורי"ד מגילה ל ב בשם בה"ג, והסכים; או"ז ח"ב סי' שצג; שבה"ל סי' שעא; מנהגים דבי מהר"ם סדר הקריאה בסוכות ד"ה בחול המועד; ס' המחכים עמ' 44 בשם ראבי"ה, והסכים; רשב"א מגילה שם ומאירי מגילה לא א וריטב"א סוכה שם, בשם הגאונים; ראמ"ה מגילה ל ב; רא"ש מגילה פ"ד סי' י; מצוות זמניות הל' חג הסוכות השער השביעי; אר"ח הל' קריאת ס"ת אות נח; כלבו סי' כ ד"ה בסוכות; רי"ו תא"ו נ"ח ח"ה; אבודרהם (ונציה שכ"ו) סדר תפילות של סוכות ד"ה בחולו של מועד; אהל מועד שער סוכה ולולב דרך ג נ"ח; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' נז; מהרי"ל (מנהגים) סדר תפילות חג הסוכות אות יב; ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות; האגור הל' אתרוג סי' אלף כה; לקט יושר ח"א עמ' קמח; טוש"ע או"ח תרסג א.
  145. ע"ע קריאת התורה.
  146. רש"י שם ושם; סידור ר"ש מגרמייזא שם; מחז"ו שם; העיטור שם; המנהיג שם.
  147. ראב"ן סוכה שם בשם מנהג מגנצא; תוס' סוכה שם ד"ה אתקין; המנהיג שם, דעה ג; הרוקח סי' רכג, בשם מנהג מגנצא; סמ"ג שם בשם ר"ש משאנץ; תוס' הרא"ש סוכה שם.
  148. הלכות פסוקות לר' יהודאי גאון (ששון) עמ' קפג, והלכות פסוקות (ראו) עמ' 133; סדרע"ג סדר חג הסוכות, וראב"ן סוכה שם בשמו; ס' האשכול (רצב"א) ח"ב עמ' 64, דעה א; המנהיג שם, דעות א וב; הרוקח שם בשם מנהג וורמישא.
  149. עי' ציון 132.
  150. בה"ג (הילדסהיימר) ח"א עמ' 620 ; סדרע"ג סדר חג הסוכות, וראב"ן סוכה נה א בשמו.
  151. רש"י מגילה ל ב ד"ה קורין, וסמ"ג עשין יט בשמו; מחז"ו סי' שפ; הפרדס הגדול סי' קפט, ושם שכן נהג רגמ"ה; או"ז ח"ב סי' שצג; העיטור עשרת הדברות הל' הלל (מהדו' רמ"י עמ' 190); ס' המנהיג הל' סוכה (מהד' רפאל עמ' תט), בד' הסוברים שבכל יום קוראים לשלישי את פסוקי היום שלמחרת; רוקח סי' רכג בשם מנהג וורמיישא; הגמ"י תפילה פי"ג הי"ג; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' נח; ס' המנהגים (טירנא) מנהגי חג הסוכות ד"ה בהושענא; מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות יב; האגור הל' אתרוג סי' אלף כה; רמ"א בשו"ע תרסג א. ועי' ראשונים שבציון 141, שסוברים שאף בשאר ימי חוה"מ אין לקרוא לשלישי את פסוקי יום המחר, לפי שביום השביעי א"א לקרוא את פסוקי הקרבנות של שמיני עצרת, ואין לשנות את סדר קריאת הימים זה מזה.
  152. ע"ע שמיני עצרת. רש"י מגילה שם (ועי' סמ"ג שבציון 154, שהביא בשם רש"י טעם אחר, וצ"ב); מחז"ו שם; או"ז שם. וכ"ה בתוס' סוכה נה א ד"ה ואתקין ותוס' הרא"ש שם ופסקי רי"ד סוכה שם ותורי"ד מגילה ל ב, לשיטתם שמטעם זה בכל ימי חוה"מ אין קוראים לשלישי את קריאת יום המחרת, כדי שלא לשנות את סדר קריאת הימים זה מזה (עי' ציון 141).
  153. עי' סמ"ג שם, בשם רש"י (וצ"ב מדברי רש"י שבציון 153); העיטור שם; עי' המנהיג שם, לדעה זו; עי' מהרי"ל שם; האגור שם. וכ"מ בראמ"ה מגילה ל ב וס' המחכים עמ' 44 , לשיטתם שמטעם זה בכל ימי חוה"מ אין קוראים לשלישי את קריאת יום המחרת, כדי שלא לשנות את סדר קריאת הימים זה מזה (עי' ציון 141).
  154. רש"י מגילה שם; מחז"ו שם; או"ז שם; רוקח סי' רכג בשם מנהג וורמיישא; הגמ"י תפילה פי"ג הי"ג; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' נח; ס' המנהגים (טירנא) מנהגי חג הסוכות ד"ה בהושענא; מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות יב; לקט יושר ח"א עמ' קמח; רמ"א בשו"ע תרסג א.
  155. העיטור שם. ועי' ציונים 143, 145, שי"ס שכ"ה סדר הקריאה בכל ימות חול המועד.
  156. הפרדס הגדול סי' קפט, ושם שכן נהג רגמ"ה; עי' המנהיג שם בשם רס"ג. ועי' המנהיג שם שתמה שהרי צריך לקרוא לרביעי בחובת היום. ועי' ציונים 143, 148, שי"ס שכ"ה סדר הקריאה בכל ימות חול המועד.
  157. ע"ע קריאת התורה.
  158. סדרע"ג שם; בה"ג (הילדסהיימר) ח"א עמ' 620; רי"ץ גיאות שם; רש"י סוכה שם; טוש"ע או"ח תרסג ג.
  159. ציון 296, על הפטרת שבת חוה"מ סוכות, וציון 521 ואילך, על נוסח ברכת ההפטרה.
  160. מחז"ו סי' שפ וסידור רש"י סי' רכב; מנהגים ישנים מדורא עמ' 155; מנהגים דבי מהר"ם סדר שמיני עצרת; מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות ב; ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות ד"ה שבת; עי' ד"מ הקצר או"ח סי' תצ ס"ק א, בשם האבודרהם (ועי' אבודרהם סדר תפילות הפסח שכ' שנהגו לקרות קהלת בשמיני עצרת, וצ"ב); רמ"א או"ח תצ ט ותרסג ב; לבוש או"ח סי' תרסג ס"ב.
  161. עי' מחז"ו וסידור רש"י שם; עי' שו"ת הרמ"א סי' לה. וע"ע כתובים ציון 83, שי"ס שחיוב הקריאה אינו מוטל על כל יחיד ויחיד אלא על הציבור כולו, ובמקום שאין ציבור אין חייבים לקרותו, וצ"ב אם לדעתם צריך אחד לקרוא לכולם.
  162. קהלת יא ב.
  163. עירובין מ ב, וקהלת רבה פרשה יא. מחז"ו שם וסידור רש"י שם; עי' מנהגים דבי מהר"ם שם; הגהות לס' המנהגים (טירנא) שם אות א; ד"מ שם בשם אבודרהם; א"ר או"ח סי' תרסג ס"ק ה. ועי' אבודרהם שם, שכ"כ לענין שמיני עצרת.
  164. עי' ציון 13 ואילך.
  165. הגהות לס' המנהגים (טירנא) שם; לבוש או"ח שם; מג"א סי' תצ ס"ק ח. ועי' הגהות לס' המנהגים שם ולבוש שם, שכ' לפי שהוא משבח השמחה, ועי' מג"א שם, שכ' לפי שנא' בו (קהלת ב ב): ולשמחה מה זו עושה.
  166. ע"ע. א"ר שם, ע"פ אבודרהם סדר תפילות הפסח. ועי' אבודרהם שם, שאין קוראים קהלת בסוכות אלא בשמיני עצרת, וכ' טעם זה לענין שמיני עצרת, וצ"ב.
  167. עי' המנהיג הל' סוכה (מהד' רפאל עמ' תטז) ואר"ח ח"א דין שמיני עצרת אות מג, בשם מנהג צרפת, וסדר טרוייש סי' י, ואבודרהם תפלות הפסח ד"ה נהגו העולם, שנהגו לקרוא קהלת בשמיני עצרת (ע"ע); שכנה"ג לטור או"ח סי' תרסג. ועי' המנהיג שם ואר"ח שם וסדר טרוייש שם ואבודרהם שם, שהטעם שנהגו לקראה בשמיני עצרת הוא מחמת חג הסוכות, ומ' דהיינו שלענין זה אין דנים את שמיני עצרת כרגל בפני עצמו אלא כחלק מחג הסוכות (ע"ע שמיני עצרת). ואפשר שלדבריהם אם ידוע שלא יוכלו לקרוא את המגילה בשמיני עצרת יש לקראה בסוכות.
  168. מחז"ו סי' שפ וסידור רש"י סי' רכב; מנהגים ישנים מדורא עמ' 155; מנהגים דבי מהר"ם סדר שמיני עצרת ד"ה ואם יש; מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות ב; ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות ד"ה שבת; עי' ד"מ הקצר או"ח סי' תצ ס"ק א, בשם האבודרהם (ועי' אבודרהם סדר תפילות הפסח שכ' שנהגו לקרות קהלת בשמיני עצרת, וצ"ב); רמ"א או"ח תצ ט ותרסג ב; לבוש או"ח סי' תרסג ס"ב.
  169. קהלת יא ב.
  170. עירובין מ ב, וקהלת רבה פרשה יא.
  171. עי' עירובין שם ורש"י שם ד"ה אלו (הא'); עי' קהלת רבה שם. פמ"ג או"ח סי' תצ א"א ס"ק ח; בכורי יעקב או"ח סי' תרסג ס"ק ד. וכ"מ במחז"ו שם ובסידור רש"י שם: ליתן חלק לשבעה וגם לשמונה. ועי' בכורי יעקב שם, שאף שהכתוב "וגם לשמונה" מתפרש לענין שמיני עצרת, מ"מ כששמיני עצרת אינו חל בשבת אין לקראה בשמיני עצרת, אלא בשבת שבחוה"מ, שיש להקדים את השבת, הרמוזה בכתוב "שבעה", לשמיני עצרת, הרמוז בכתוב: "שמונה".
  172. בהגר"א או"ח סי' תצ ס"ט.
  173. יפה ללב ח"ב סי' תרסג ס"ק ב, הובא בכה"ח או"ח שם ס"ק יד. ועי' שם שהנוהגים כן נהגו לקרוא קהלת גם בשמיני עצרת.
  174. מנהגים ישנים מדורא עמ' 155; מנהגים דבי מהר"ם סדר שמיני עצרת; מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות ב; הגהות לס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות אות א (הב'); רמ"א או"ח תצ ט ותרסג ב; לבוש או"ח סי' תרסג ס"ב. וכ"מ במחז"ו סי' שפד וסידור רש"י סי' שז, שכ' שאם לא קראו קהלת בשבת חוה"מ יקראוה בשמנ"ע, אבל אפשר שהיינו דוקא אם לא היתה להם מגילה וכדו', אבל אם אין שבת חלה בחוה"מ כלל יקראוה ביו"ט ראשון. ועי' אחרונים דלהלן, שדין זה נוהג רק בחוץ לארץ.
  175. קהלת יא ב.
  176. עי' ציון 164.
  177. עי' עירובין מ ב, וקהלת רבה פי"א. עי' מנהגים דבי מהר"ם שם, טעם א; בכורי יעקב סי' תרסג ס"ק ד.
  178. ע"ע שמיני עצרת.
  179. מנהגים דבי מהר"ם שם.
  180. לוח א"י (טיקוצ'ינסקי); זה השלחן (דבליצקי) ח"ב סי' תצ.
  181. ע"ע שמחת תורה.
  182. זה השלחן שם. ועי' תשו' ר"ש דבליצקי שבלוח דבר בעיתו תשנ"ד (עמ' לז), שכ' טעם נוסף, כדי להשוות את קריאת קהלת בסוכות עם קריאת שיר השירים בפסח (ע"ע פסח), שבאופן שחל יו"טב ראשון של פסח בשבת, בני חו"ל קוראים את המגילה בשבת של יו"ט שני של שביעי של פסח, ואילו בני א"י קוראים אותה בשבת של יו"ט ראשון, שהרי אינם נוהגים יו"ט שני (ע"ע פסח).
  183. עי' מחז"ו סי' שפד וסידור רש"י סי' שז; שו"ת אג"מ או"ח ח"ד סי' צט.
  184. ציון 85 ואילך.
  185. ציון 60 ואילך.
  186. ציון 83.
  187. משנה סוכה מה א; רמב"ם לולב פ"ז הכ"ג. על אופן ההקפה, עי' ציון 205.
  188. תוס' סוכה מד א ד"ה אמר ותוס' הרא"ש שם, ומגילת אסתר ולב שמח לסהמ"צ לרמב"ם ל"ת סט, בד' הסוברים שבשעת ההקפה נטלו בידיהם ערבה (עי' ציון 219), ובד' הסוברים שמצות ערבה במקדש נלמדת מהלמ"מ (ע"ע ערבה במקדש), וכ"מ בריטב"א סוכה שם.
  189. עי' ציון 219.
  190. ע"ע. עי' תוס' שם ותוס' הרא"ש שם. וכ"מ בריטב"א שם. וע"ע הנ"ל, שי"ס שאף מצות ערבה במקדש אינה נלמדת מהלכה למשה מסיני.
  191. עי' ילקו"ש תהלים רמז תשג ומדרש תהלים (שוח"ט) כו ו, וכ"ה באו"ז ח"ב סי' שטו בשם הירושלמי בפ' לולב וערבה (ולפנינו אינו), בבי' המשנה שם; ערול"נ סוכה מד א בד' תוס' שם ד"ה אמר, ע"פ הגמ' שם מה א.
  192. תהלים כו ו. ילקו"ש שם ומדש תהלים שם, וכ"ה באו"ז שם בשם הירושלמי.
  193. תהלים קיח כז. עי' ערול"נ סוכה שם ע"פ הגמ' שם מה א, בד' הסוברים שמצות ערבה במקדש אינה נלמדת מהלמ"מ (ע"ע ערבה במקדש), שלדעתם אף מצות ההקפה אינה נלמדת מהלמ"מ.
  194. מהרש"א סוכה מד א בד' תוס' שם ד"ה אמר, בד' הסוברים שלא נטלו בידיהם ערבה בשעת ההקפה (עי' ציון 216), ובד' הסוברים שמצות ערבה במקדש אינה נלמדת מהלמ"מ (ע"ע ערבה במקדש), שלדעתם אין ללמוד מהלמ"מ של מצות ערבה אף את את מצות ההקפה; בנין שלמה (קלוגר) הל' לולב פ"ז הכ"ב. ועי' ערול"נ שם, שפי' בד' תוס' שם בע"א.
  195. מאירי סוכה מב ב; לבוש או"ח סי' תרס ס"ב; עי' ב"ח או"ח סי' תרס; ביאור הגר"א או"ח סי' תרס ס"ק ט, בד' תוס' סוכה מה א ד"ה תקעו, שכ' שהתקיעות שהיו תוקעים בזמן ההקפות (ע"ע חצוצרות ציון 288) משום שמחה הן; בכורי יעקב או"ח שם ס"ק ט. ועי' תרגום שני אסתר ג ה ובי' מהר"פ שם (לחתן השל"ה) שהיו נוהגים לקפוץ ולרקד בשעת ההקפות. ועי' תרוה"ד סי' רי, שבהקפות שבזמן הזה יש משום שמחה של מצוה, ומ' שהיינו מפני שהם זכר להקפות שבמקדש, ואף שם היה בהם משום שמחה.
  196. ויקרא כג מ. ב"ח דלהלן.
  197. עי' ציון 216.
  198. ב"ח שם, ורי"פ פרלא לרס"ג עשין מילואים סי' ה ד"ה אבל במקדש בדעתו.
  199. תהלים מב ה. בכורי יעקב שם.
  200. תהלים כו ו - ז. בכורי יעקב שם.
  201. בכורי יעקב שם.
  202. יהושע ו יא - יד. עי' ס' המנהיג הל' סוכה (מהדו' רפאל עמ' תז) והרוקח הל' סוכות סי' ריט ומנהגים ישנים מדורא עמ' 158 וביאור הגר"א או"ח שם ס"ק ג, ע"פ הירו' סוכה פ"ד ה"ג, שכ' כן לענין הקפת המזבח בהושענא רבה ז' פעמים (ע"ע הושענא רבה ציון 17). ועי' ילקו"ש תהלים רמז תשג, שהביא הטעם של זכר ליריחו לענין הושענא רבה, ואפשר שכוונתו אף לענין שאר ימי הסוכות.
  203. ציון 6 ואילך.
  204. רי"ץ גיאות הל' לולב; עי' או"ז ח"ב הל' סוכה סי' שטו: ש"מ הקפה ברגל סביב המזבח; רש"י סוכה מג ב ד"ה ואותו, וסידור רש"י סי' רכה; עי' רש"י סוכה שם ד"ה שלוחי ותוס' שם ד"ה שלוחי בדעתו, ומד א ד"ה כהנים, ותוס' סוכה מג ב ד"ה שלוחי, ומהרש"א שם מד א בד' תוס' שם ד"ה אמר, וריטב"א שם מג ב ומד א, ומאירי שם מד א, ובי' הגר"א או"ח סי' תרס ס"ק א, שישראלים אינם מקיפים את המזבח מפני שאסור להם להיכנס בין האולם ולמזבח (ע"ע, ועי' ציון 208), ומ' שצריכים לילך סביב המזבח; מחז"ו סי' שפא.
  205. רי"ץ גיאות שם בשם רב שרירא גאון; ס' המנהיג הל' ערבה והקפת מזבח (מהדו' רפאל עמ' תו) בשם רב האי גאון; שו"ת הר"י מיגאש סי' מג, בשם תשו' הגאונים ובשם רבינו הרב. ועי' שרשי הים לולב פ"ז הכ"ג, שלדעה זו הנידון בגמ' (סוכה מד א) אם בעלי מומים נכנסים בין האולם ולמזבח כדי לצאת בערבה אינו לענין מצות הקפה, שהרי היו בעלי המומים יכולים לעמוד בשאר רוחות המזבח, אלא לענין מצות זקיפת ערבה סביב המזבח (ע"ע ערבה במקדש).
  206. רש"י סוכה מג ב ד"ה שלוחי וד"ה והביאום; תוס' סוכה שם ד"ה שלוחי ומד א ד"ה אמר; פסקי רי"ד שם מג ב; מאירי שם מג ב ומד א; ריטב"א שם מג ב ומד א; תוס' הרא"ש שם מג ב ומד א; ר"ן שם מג ב (כא ב) בשם אחרים; בי' הגר"א או"ח סי' תרס ס"ק א. ועי' או"ז ח"ב סי' שטו וב"ח או"ח שם וט"ז שם ס"ק ב וערול"נ סוכה מג ב, שתמהו לדעה זו מדוע בזמן הזה כל ישראל מקיפים משום זכר למקדש (עי' ציון 241), הרי במקדש רק הכהנים היו מקיפים, ועי' ב"ח שם שתי' שכיון שאין הדבר ניכר שזרים הם שייך בו זכר למקדש, ועי' ט"ז שם שתי' שאין לדמות מנהגינו למקדש ממש, שאין זה אלא זכר.
  207. ע"ע, ציון 53. רש"י שם ד"ה והביאום; תוס' סוכה מג ב ד"ה שלוחי, ומהרש"א שם מד א בד' תוס' שם ד"ה אמר בד' הסוברים שדין הקפה תקנת חכמים הוא (עי' ציון 195); ריטב"א שם ושם; מאירי שם מד א; תוס' רא"ש שם מג ב; בי' הגר"א שם.
  208. עי' ציון 189.
  209. תוס' שם מד א ד"ה אמר; תוס' הרא"ש שם מד א. ולכאו' מ' שהטעם שההל' לא נאמרה לישראלים אינו מפני שאסור להם להיכנס שם, שהרי תוס' שם העמידו דבריהם כדעת הסוברים שאיסור הכניסה לישראלים בין האולם ולמזבח מדרבנן הוא (ע"ע בין האולם ולמזבח ציון 27 וציון 53), וצ"ב מד' תוס' שם מג ב, שכ' שהטעם שכהנים לא הקיפו הוא מפני שאסור להם להיכנס, ואפשר שכ' כן רק בד' הסוברים שמצות הקפה אינה נלמדת מהלל"מ (עי' ציון 192 ואילך).
  210. ילקו"ש תהלים רמז תשג, וכ"ה בראבי"ה ח"ב סי' תרצב וסי' תרצט ורוקח סי' רכא ואו"ז ח"ב סי' שטו ומהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות יא בשם הירושלמי בפ' לולב וערבה (ולפנינו אינו); רי"ץ גיאות הל' לולב בשם רב שרירא גאון, והסכים; שו"ת הר"י מיגא"ש סי' מג; או"ז שם, בבי' הגמ' סוכה מד א; ערול"נ סוכה מג ב ומד א בד' הרמב"ם לולב פ"ז הכ"ב; שטמ"ק מנחות כז ב אות ו.
  211. ע"ע בין האולם ולמזבח ציון 55. רי"ץ גיאות שם; או"ז שם, בבי' הגמ' שם; שטמ"ק שם. ועי' רי"ץ גיאות שם שמ' שהיינו מפני שאיסור כניסת זרים בין האולם ולמזבח לא נאמר אלא בכניסה שלא לצורך, וכניסה לצורך מצות הקפה אינה בכלל האיסור. ועי' מגילת אסתר ולב שמח לרמב"ם ל"ת סט, לענין דין כניסת בעלי מומים בין האולם ולמזבח לצורך הקפה (ע"ע בין האולם ולמזבח ציון 36 ואילך), שאף שהאיסור נאמר גם על כניסה לצורך מ"מ האיסור נדחה מפני המצוה, ואפשר שלדעתם ה"ה אף באיסור כניסת זרים בין האולם ולמזבח.
  212. עי' ציון 206.
  213. רי"ץ גיאות שם בשם רב שרירא גאון; שו"ת ר"י מיגא"ש שם. ועי' ר"י מיגא"ש שם, שאפשר לפרש עוד שהיו הכהנים עומדים בין האולם ולמזבח, והישראלים היו הולכים סביב שאר רוחות המזבח. ועי' מור וקציעה או"ח סי' תרס, שלדעתו כל שאין סובבים סביב כל רוחות המזבח אין זה חשוב הקפה, אף אם יש אנשים העומדים בשאר רוחות.
  214. ציון 36 ואילך.
  215. רב יוסף ורבי אלעזר סוכה מג ב; ילקו"ש תהלים רמז תשג ומדרש תהלים (שוח"ט) כו ו, וכ"ה בראבי"ה ח"ב סי' תרצב וסי' תרצט ורוקח סי' רכא ואו"ז ח"ב סי' שטו ומהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות יא בשם הירושלמי בפ' לולב וערבה (ולפנינו אינו).
  216. ילקו"ש שם ומדרש תהלים שם, וראבי"ה שם ורוקח שם ואו"ז שם בשם הירושלמי; עי' או"ז שם בשם ריב"ן, בד' רב יוסף ורבי אלעזר שם.
  217. אביי ורבה בר אבוה ורבי חנינא סוכה שם.
  218. רי"ץ גיאות הל' לולב והעיטור עשרת הדברות הל' לולב. וכ"מ בשו"ת רש"י סי' קכא (הו"ד גם במחז"ו סי' שפב וסידור רש"י סי' רכז ואו"ז ח"ב סי' שטו), ובראב"ן סוכה מג ב וראבי"ה ח"ב הל' לולב סי' תשיא ור"ן סוכה שם (כב א), וכס"מ לולב פ"ז הכ"ג וב"י או"ח סי' תרסד אות ג בד' הרמב"ם לולב שם, שכתבו שלדעת הסוברים שבמקדש הקיפו בערבה, בזה"ז שאין אנו נוטלים ערבה כל שבעה אי"צ להקיף כלל, שאין בכך משום זכר למקדש, ומ' שלדעתם לא נטלו אלא ערבה בלבד, אבל אפשר שנטלו אף לולב, אלא שאין לעשות זכר למקדש אלא בנטילת לולב וערבה יחד.
  219. ב"ח או"ח סי' תרסד. וכ"מ קצת באר"ח הל' לולב אות לג, שכ' בסתם שבכל יום היו מקיפים את המזבח בלולביהם, ושוב כ' שנחלקו אמוראים אם היו מקיפים בלולב או בערבה. ועי' ב"ח שם, שלדעה זו, בהושענא-רבה, שנוהגת בה מצות ערבה אף בזמן הזה (ע"ע הושענא רבה), יש להקיף אף בזה"ז הן בלולב הן בערבה, וע"ע הושענא רבה ציון 45 ואילך.
  220. עי' ציון 218 ואילך.
  221. ב"ח או"ח סי' תרס, בד' רס"ג שהובא בטור שם, הסובר שבזמן הזה יש להקיף לאחר תפילת שחרית (עי' ציון 276); בכורי יעקב או"ח שם ס"ק א.
  222. ב"ח שם, בטעם הסוברים שבזמן הזה מקיפים לאחר תפילת מוסף (עי' ציון 287).
  223. ילקו"ש תהלים רמז תשג, וכ"ה בראבי"ה ח"ב סי' תרצב וסי' תרצט ורוקח סי' רכא ואו"ז ח"ב סי' שטו ומהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות יא בשם הירושלמי בפ' לולב וערבה (ולפנינו אינו); סידור רס"ג עמ' רלח, וס' המנהיג הל' ערבה והקפת מזבח (מהדו' רפאל עמ' תה) בשמו; תשו' הגאונים שערי תשובה סי' לא; רי"ץ גיאות הל' לולב בשם רב האי גאון ורב שרירא גאון; שו"ת רש"י סי' קכא, הו"ד גם בסידור רש"י סי' רכז ומחז"ו סי' שפב; סידור רש"י סי' רכה; מחז"ו סי' שפא; ס' האורה ח"א סי' צח; עי' שו"ת הרימ"ג סי' מג; ראב"ן סוכה מג ב, וראבי"ה ח"ב סי' תשיא בשמו; העיטור עשרת הדברות הל' לולב, בבי' הגמ' סוכה מד א (ועי' שבה"ל שבציון 223, שכ' בשמו שלא נהגו להקיף, וצ"ב); יראה"ש סי' תכב; רמב"ם לולב פ"ז הכ"ג; או"ז ח"ב סי' שטו; אר"ח ח"א הל' לולב אות לג ואות לד וסדר תפילות הפסח ושאר המועדות אות יד, וכלבו סי' עב; מנהגים ישנים מדורא עמ' 158; תרוה"ד סי' צח, וכ"מ בפסקים וכתבים סי' רי; מנהגים דבי מהר"ם סדר ד' מינים ד"ה חזן; אהל מועד שער סוכה ולולב דרך ד נ"ח; אבודרהם סדר תפילת סוכות ד"ה תפלת מוסף; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' נז; סדר היום סדר נטילת לולב וקריאת התורה; טוש"ע או"ח תרס א.
  224. שבה"ל סי' שסט וסי' שעא ותניא רבתי סי' פו בשם בעל העיטור, וכ' שכן נוהגים. וצ"ב מד' בעל העיטור שבציון 222.
  225. ט"ז או"ח סי' תרס ס"ק ב; א"ר או"ח שם ס"ק ח.
  226. א"ר שם, ע"פ שכנה"ג הגב"י או"ח שם ס"ק א.
  227. עי' ציון 206.
  228. עי' ציון 231 ואילך, את מה יש להקיף. רי"ץ גיאות הל' לולב, בשם רב שרירא גאון; המנהיג הל' סוכה (מהדו' רפאל עמ' תו), בשם רב האי גאון; שו"ת הר"י מיגאש סי' מג.
  229. רי"ץ גיאות שם, בשם רב שרירא גאון; המנהיג שם, בשם רב האי גאון. וצ"ב אם כוונתם שטעם מנהג ההקפות בזמן הזה אינו משום זכר למקדש (עי' ציון 247), או שעיקר טעמו הוא משום זכר למקדש אלא שמ"מ אין לדמותם לגמרי לאותם הקפות.
  230. ילקו"ש תהלים רמז תשג, וכ"ה בראבי"ה ח"ב סי' תרצב וסי' תרצט ורוקח סי' רכא ואו"ז ח"ב סי' שטו ומהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות יא בשם הירושלמי בפ' לולב וערבה (ולפנינו אינו); תשובות הגאונים שערי תשובה סי' לא; שו"ת הר"י מיגא"ש סי' מג; מנהגים ישנים מדורא עמ' 159; עי' בי' הגר"א או"ח סי' תרס ס"א; עי' פמ"ג או"ח שם מש"ז ס"ק א; בכורי יעקב או"ח שם ס"ק א בד' הרמב"ם לולב פ"ז הכ"ג (וכ"ה בסידור רס"ג עמ' רלח, ורי"ץ גיאות הל' לולב בשם רב האי גאון ורב שרירא גאון, וס' האורה ח"א סי' צח) שכ' שמקיפים את התיבה, שהיינו התיבה שספר התורה מונח בה (עי' ב"ח או"ח סי' קנ). ועי' ב"ח או"ח סי' תרס, בד' הטור שם שכ' שנוהגין להקיף התיבה ומעלים עליה ספר תורה, ש"תיבה" היינו בימה שלנו, וצ"ב אם לדעתו יש לפרש כן כן אף בד' הרמב"ם שם שלא הזכיר שמעלים עליה ס"ת.
  231. עי' ציון 241.
  232. מגילה לא ב. עי' ילקו"ש שם, וראבי"ה שם ושם ורוקח שם ואו"ז שם ומהרי"ל שם בשם הירושלמי; עי' בי' הגר"א או"ח שם; עי' פמ"ג או"ח שם. ועי' ב"ח או"ח שם, טעם נוסף להקפת ס"ת.
  233. ב"ח או"ח שם בד' הטור או"ח שם (וכ"ה בסידור רס"ג עמ' רלח וס' המנהיג הל' ערבה והקפת מזבח (מהדו' רפאל עמ' תה) בשמו, ורי"ץ גיאות הל' לולב בשם רב האי גאון ורב שרירא גאון ושכן מנהג ספרד, ורמב"ם לולב פ"ז הכ"ג, וס' האורה ח"א סי' צח, ואהל מועד שער סוכה ולולב דרך ד נ"ח, ור"ן סוכה מג ב) שכ' שמקיפים את התיבה, שכוונתו לבימה שקוראים עליה בתורה (ועי' בכורי יעקב שבציון 233, שפי' ד' הטור שם בע"א); עי' ראב"ן סוכה מג ב וראבי"ה ח"ב סי' תשיא בשמו, והסכים, וס' המנהגים (קלויזנר) סי' נז, וס' המנהגים (חילדיק) מנהגי חג הסוכות, ומהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות יא: מגדל; או"ז ח"ב סי' שטו; תרוה"ד סי' צח ופסקים וכתבים סי' רי; שו"ע או"ח שם א; בא"ח שנה ראשונה האזינו אות טו. ועי' רי"ץ גיאות שם בשם רב האי גאון, שבתחי"ד כ' שמקיפים את הארון, ושוב כ' שמקיפים את התיבה, ומ' שהיינו הך. ועי' מחז"ו סי' רפא: הבימה היא הדוכן, וצ"ב.
  234. ב"ח או"ח שם.
  235. עי' ס' המנהיג שם בשם רס"ג (ובסידור רס"ג שם לא הזכיר שצריך ס"ת, וצ"ב); רי"ץ גיאות שם בשם מנהג ספרד; אהל מועד שער סוכה ולולב דרך ד נ"ח; עי' ראבי"ה שם בשם ראב"ן שכ' שיש להקיף המגדל, ועי' בדבריו ח"ב סי' תרצב וסי' תרצט שהביא בשם הירו' שיש להקיף את ספר התורה; עי' או"ז שם; תרוה"ד שם ושם; עי' ס' המנהגים (קלויזנר) שם שכ' שיש להקיף המגדל, ובמהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות טז הביא בשמו שבמקום שאין ס"ת אין להקיף; עי' מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות יא שכ' להקיף המגדל, והביא בשם הירו' שצריך להקיף הס"ת, ועי' שם אות טז בשם ר"א קלויזנר שבמקום שאין ספר תורה אין להקיף; שו"ע או"ח תרס א; ב"ח או"ח שם, בד' הטור שם.
  236. עי' ראבי"ה שם ושם ואו"ז שם ומהרי"ל שם אות יא בשם הירו'; פמ"ג או"ח שם מש"ז ס"ק א. ועי' לבוש או"ח שם, שכ' שמניחים את הס"ת על התיבה, ומ' שאין מחזיקים אותו ביד אלא מניחים אותו, אבל עי' פמ"ג שם שכ' שאין כוונתו בדוקא שמניחים אותו, אלא מחזיקים אותו.
  237. עי' ט"ז או"ח שם ס"ק ב; בכורי יעקב או"ח שם ס"ק ב, בד' השו"ע שם. וכ"מ בב"ח שם.
  238. עי' ראבי"ה שם ושם בשם הירו', שאנו מקיפים הס"ת שהוא דוגמת מזבח; עי' או"ז שם; עי' מהרי"ל שם אות טז בשם ר"א קלויזנר; עי' פמ"ג או"ח שם מש"ז ס"ק א.
  239. בא"ח שם.
  240. סדר היום סדר נטילת לולב וקריאת התורה. ועי' ב"ח שם, שמתחילה צידד לפרש כן בד' הטור (וכ"ה בסידור רס"ג עמ' רלח, ורי"ץ גיאות הל' לולב בשם רב האי גאון ורב שרירא גאון, וברמב"ם לולב פ"ז הכ"ג, וס' האורה ח"א סי' צח) שכ' שיש להקיף את התיבה, שכוונתו לתיבה שהש"ץ מתפלל לפניה, ולא לבימה שלנו.
  241. סדר היום שם.
  242. סדר היום שם. ועי' ב"ח שם, לצד זה, שפירש שהטעם שמניחים עליה ספר תורה הוא מפני שבהקפת המזבח היו אומרים לקה ולך מזבח, והיינו לקה אנו מודים ולך אנו מקלסים, וספר תורה הוא כולו שמותיו של הקדוש ברוך הוא, על כן מקיפין אותו לומר אנו לקה ועינינו לקה.
  243. יראה"ש סי' תכב.
  244. סביב ליראיו ליראה"ש שם, בדעתו.
  245. עי' ציון 188. עי' הל' רי"ץ גיאות הל' לולב; רמב"ם לולב פ"ז הכ"ג; עי' העיטור עשרת הדברות הל' לולב, בבי' הגמ' סוכה מד א (ועי' שבה"ל סי' שסט, שהביא בשמו שאין נוהגים להקיף כלל, וצ"ב); שו"ת רש"י סי' קכא, הו"ד גם בסידור רש"י סי' רכז ומחז"ו סי' שפב ואו"ז ח"ב סי' שטו; ס' האורה ח"א סי' צח; או"ז שם; יראה"ש סי' תכב; אר"ח הל' לולב אות לג; טוש"ע תרס א. וכ"מ בילקו"ש תהלים רמז תשג, וכ"ה בראבי"ה ח"ב סי' תרצב וסי' תרצט ורוקח סי' רכא ואו"ז שם ומהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות יא בשם הירושלמי בפ' לולב וערבה (ולפנינו אינו): הא תינח בזמן שיש מזבח, בזה"ז חזן הכנסת עומד וס"ת בידו וכו' והעם מקיפים אותו דוגמת מזבח, אבל אפשר דהיינו שכשם שמקיפים את המזבח מקיפים אף את ספר התורה, אבל אי"ז זכר למקדש. ועי' פמ"ג או"ח סי' תרס מש"ז סק"א, שמעיקר הדין לא תקנו חכמים לעשות זכר להקפות שבמקדש, מפני שאין להם עיקר מן התורה, וכפי שאין עושים זכר למצות ערבה כל שבעת ימי החג מפני שאין לה עיקר מן התורה (ע"ע ערבה), ומ"מ נהגו ישראל לעשות זכר אף להקפות.
  246. עי' שו"ת הגאונים שערי תשובה סי' לא; עי' מנהגים ישנים מדורא עמ' 158. ועי' שו"ת רש"י שם שסבר כן מתחילה, וחזר בו. וכ"מ ברי"ץ גיאות שם בשם רב שרירא גאון: שאין זו הקפה שהיו מקיפים את המזבח.
  247. שו"ת הגאונים שם.
  248. יהושע ו יא - יד. מנהגים ישנים מדורא שם.
  249. יהושע שם. עי' ביאור הגר"א או"ח שם ס"ק ג, ע"פ הירו' סוכה פ"ד ה"ג, שכ' כן לענין הקפת המזבח בהושענא רבה ז' פעמים (ע"ע הושענא רבה ציון 17). ועי' ילקו"ש תהלים רמז תשג, שהביא הטעם של זכר ליריחו לענין הושענא רבה, ואפשר שכוונתו אף לענין שאר ימי הסוכות. ועי' ב"ח או"ח שם ס"ק ב, שכ' בד' הירו' שלא אמרו כן אלא בטעם ההקפות שהיו עושים במקדש, אבל הקפות שבזמן הזה אינם משום זכר ליריחו אלא רק משום זכר למקדש. ועי' בי' הגר"א שבציון 297, שאבל אינו מקיף לפי שיש בהקפה משום שמחה, ומ' שבמקום שאין את הטעם של שמחה אין מקיפים, אף שיש בו את הטעם של זכר ליריחו, אבל אפשר שכוונתו שאסור לאבל להקיף לפי שיש בהקפה משום שמחה.
  250. עי' ציון 257.
  251. שו"ת רש"י סי' קכא, הו"ד גם בסידור רש"י סי' רכז ובמחז"ו סי' שפב ואו"ז ח"ב סי' שטו; ר"ן סוכה מג ב (כב א) בד' הרמב"ם לולב פ"ז הכ"ג; עי' יראה"ש סי' תכב. ועי' ב"ח או"ח תרס, שהטעם שאין אנו עושים זכר לגוף ההקפות, אף ללא הלולב, הוא לפי שאין להם עיקר מן התורה, וכדאיתא בסוכה מד א לענין מצות ערבה כל שבעה.
  252. ע"ע נטילת לולב.
  253. עי' ציון 216 ואילך. שו"ת רש"י שם; ר"ן שם, בד' הרמב"ם שם; עי' יראה"ש שם. ועי' או"ז שם בשם ריב"ן, שטעם המנהג הוא משום זכר למקדש, שהיו מקיפים בו בלולב, לסוברים כן (עי' ציון 216 ואילך), ואף שלהלכה אנו סוברים כדעת האמוראים שלא הקיפו בלולב אלא בערבה (עי' ציון 219), ואנו איננו נוטלים ערבה כל שבעה, מ"מ כיון שהראשונים הנהיגו להקיף, לפי שסברו שבמקדש היו מקיפים בלולב, אין לנו לבטל המנהג, שמנהג אבותינו תורה.
  254. עי' תשובות הגאונים שערי תשובה סי' לא; ראב"ן סוכה מג ב, וראבי"ה ח"ב סי' תשיא בשמו; ראבי"ה ח"ב סי' תרצט.
  255. ראב"ן שם; ראבי"ה שם. וכ"מ ברי"ץ גיאות הל' לולב, שפסק כד' הסוברים שבמקדש נטלו בידיהם ערבה (עי' ציון 219), ומ"מ כתב שנוהגים להקיף משום זכר למקדש.
  256. עי' תשובות הגאונים שם.
  257. עי' ציון 219.
  258. ע"ע ערבה. ראב"ן שם; ראבי"ה שם.
  259. תרוה"ד פסקים וכתבים סי' רי; לבוש או"ח סי' תרס ס"ב; ב"ח או"ח שם; דגול מרבבה שם; ביאור הגר"א שם ס"ק ט; בכורי יעקב או"ח שם ס"ק ט. ועי' ציון 295 ואילך, שי"ס שמטעם זה אבל אינו מקיף.
  260. עי' ציון 246.
  261. עי' ציון 195. לבוש שם; עי' ב"ח שם; ביאור הגר"א שם; בכורי יעקב שם.
  262. עי' רא"ש סוכה פ"ד ה"ד ושו"ע או"ח תרצה ב וחו"מ שעח ט. תרוה"ד שם.
  263. שו"ת אג"מ יו"ד ח"ד סי' סא, בד' הסוברים שאבל צריך להקיף (עי' ציון 302).
  264. תשו' הגאונים שערי תשובה סי' לא; רי"ץ גיאות הל' לולב בשם רב האי גאון; שו"ת רש"י סי' קכא, הו"ד גם בסידור רש"י סי' רכז ומחז"ו סי' שפב; עי' רמב"ם לולב פ"ז הכ"ג; יראה"ש סי' תכב; העיטור עשרת הדברות הל' לולב; ראב"ן סוכה מג ב, וראבי"ה ח"ב סי' תשיא בשמו; אהל מועד שער סוכה ולולב דרך ד נ"ח; או"ז ח"ב סי' שטו; תרוה"ד סי' צח; ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות; טוש"ע או"ח תרס א; לבוש או"ח שם ס"א.
  265. עי' תשו' הגאונים שם; או"ז שם; תרוה"ד שם; לבוש שם.
  266. ראבי"ה ח"ב סי' תרצט (וצ"ב מד' ראבי"ה שבציון 257 בשם הראב"ן); רבינו מנוח לולב פ"ז הכ"ג.
  267. עי' ציון 257. ראשונים דלהלן.
  268. עי' ציון 216. שו"ת רש"י שם; עי' יראה"ש שם; עי' ר"ן סוכה מג ב (כב א), בד' הרמב"ם שם; הגהות המנהגים (טירנא) שם.
  269. ראבי"ה ח"ב סי' תרצט. וכ"מ בעיטור שם, שפסק כד' הסוברים שבמקדש היו מקיפים בערבה.
  270. שו"ת רש"י סי' קכא, הו"ד גם בסידור רש"י סי' רכז ומחז"ו סי' שפב ואו"ז ח"ב סי' שטו, ובטור או"ח תרס; עי' ר"ן סוכה מג ב (כב א) בד' הרמב"ם לולב פ"ז הכ"ג; ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות; רמ"א או"ח תרס ב.
  271. עי' ציון 247. שו"ת רש"י שם.
  272. ראב"ן סוכה מד א;ראבי"ה ח"ב סי' תרצט וסי' תשיא; שו"ע או"ח שם.
  273. ראבי"ה שם ושם.
  274. סידור רס"ג עמ' רלח, שכ"ה מעיקר הדין; רי"ץ גיאות הל' לולב; עי' רמב"ם לולב פ"ז הכ"ג; רוקח סי' רכא; או"ז ח"ב סי' שטו בשם ריב"ן; ר"ן סוכה מג ב (כב א); מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות יא; טוש"ע או"ח תרס א.
  275. טור או"ח תרס בשם רב האי גאון;
  276. סידור רס"ג שם, שכך נהגו; רי"ץ גיאות שם בשם רב האי גאון, ובשם רב שרירא גאון שכ"ה מנהג בבל;
  277. רי"ץ גיאות הל' לולב וס' המנהיג הל' סוכה (מהדו' רפאל עמ' תה) והאגור הל' אתרוג סי' אלף כ וטור או"ח תרס, בשם רס"ג; קרבן חגיגה (גלאנטי) סי' פו, וחמדת ימים ח"ג חג הסוכות פ"ה אות ל (הו"ד בבכורי יעקב או"ח שם ס"ק א), ואמת ליעקב (אלגזי) הל' החזרת ס"ת להיכל אות ו, ולדוד אמת סי' ד אות יג, שכ"ה מנהג ירושלים.
  278. עי' ציון 247.
  279. עי' ציון 222. ב"ח או"ח שם ובכורי יעקב או"ח שם ס"ק א, בד' רס"ג שם.
  280. ע"ע. קרבן חגיגה שם; חמדת ימים שם; אמת ליעקב שם.
  281. קרבן חגיגה שם וחמדת ימים שם.
  282. קרבן חגיגה שם; עי' חמדת ימים שם.
  283. ע"ע נטילת לולב.
  284. שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' צט, לצד זה. ועי"ש שכ' שאם יניח הלולב מידו כדי להתפלל בו תפילת מוסף יהא נראה קצת כמעביר על המצוות.
  285. רי"ץ גיאות שם וס' המנהיג שם והאגור שם וטור או"ח שם, בשם רס"ג.
  286. עי' ציונים 230 ואילך, 235 ואילך. טור דלהלן.
  287. טור שם, בד' רס"ג. ואפשר שלדעתו טעם זה עדיף על ההידור של זריזין מקדימין למצוות.
  288. עי' מחז"ו סי' שפא; אבודרהם סדר תפילת סוכות ד"ה תפילת מוסף; ס' המנהגים (קלויזנר) אות נג; ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות; ס' המחכים עמ' 44; סדר היום סדר נטילת הלולב וקריאת התורה; טור או"ח תרס, שכן נוהגים; ב"ח או"ח שם; מטה משה עמוד העבודה ח"ה סי' תתקמח. ועי' סדרע"ג סדר חג הסוכות (ד"ה והושענא) שכ' שאומרים הושענות לאחר תפילת מוסף, אבל לא הזכיר את מנהג ההקפות כלל, ועי' ס' המנהיג שם שהביא דבריו וכ' שכן עמא דבר, והביא אף את מנהג ההקפות.
  289. עי' ציון 224. ב"ח שם.
  290. ע"ע מוסף (תפילה). שו"ת אג"מ שם, לצד זה.
  291. רמ"א בד"מ או"ח סי' תרס ס"ק ד ובשו"ע שם ב.
  292. לבוש או"ח שם; פמ"ג או"ח שם מש"ז ס"ק ב; בכורי יעקב או"ח שם ס"ק ט; אג"מ יו"ד ח"ד סי' סא. ועי' פמ"ג שם שבי' שהן לטעם שבהקפה יש משום שמחה (עי' ציון 274), והן לטעם שאבל לא היה מקיף אף במקדש מפני שהוא פרוע ראש (עי' ציון 278), יש לאסור כל שלושים יום.
  293. דגול מרבבה שם ס"ב, ע"פ הרמ"א בשו"ע שם שכ': מי שאירע לו אבל בחג (וכ"ה בכלבו סי' קיד). ועי' דגול מרבבה שם, שבי' שלאחר שבעה הרי זה כשמחת מרעות שחייב לפרוע אותה, שמותר לו לשמוח בה (ע"ע אבלות ציון 309).
  294. כלבו סי' קיד ואר"ח הל' אבל סי' כג; רמ"א בד"מ או"ח סי' תרס ס"ק ד ובשו"ע שם ב; ב"ח או"ח שם; לבוש שם ס"א. ועי' כלבו שם, שאף היושבים עימו אין מקיפים, וצ"ב למי כוונתו, ועי' ב"י או"ח שם שתמה ו, והרמ"א שם לא הביא דבריו בזה, ועי' בכור"י שם ס"ק ט ודברי מלכיאל ח"ב סי' צא, וצ"ב.
  295. עי' ציון 260.
  296. ע"ע אבלות ציון 253 ואילך. לבוש שם; פמ"ג או"ח שם מש"ז ס"ק ב, ודגול מרבבה שם, ובכורי יעקב שם ס"ק ט, בד' הרמ"א שם. ועי' ב"ח שם וביאור הגר"א שם ס"ק ט, שכ' ג"כ שהטעם מפני שענין ההקפות הוא משום שמחה, אבל אפשר שכוונתם כד' הדברי מלכיאל שבציון 298. ועי' שו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' צא שתמה היכן מצינו שאבל יהיה אסור בשמחה של מצוה כזו, ועוד, שלסוברים שבהקפות ישנו טעם נוסף משום זכר ליריחו (עי' ציון 245), יקיף האבל מחמת טעם זה.
  297. שו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' צא, בד' הב"ח או"ח שם וביאור הגר"א שם ס"ק ט. וכ"מ קצת ל' הב"ח שם.
  298. עי' ציון 241.
  299. ע"ע, ציון 36 ואילך. ב"ח שם, טעם א. ועי' בכורי יעקב שם ס"ק ט, שתמה מדוע אבל חשוב פרוע ראש, הרי אין חשוב פרוע ראש אלא אם לא גילח ל' יום (ע"ע פרועי ראש). ועי' ב"ח שם וט"ז או"ח שם ס"ק ב, שתמהו לטעם זה שהרי זרים ובעלי מומים מקיפים בזמן הזה, אף שבמקדש לא היו מקיפים, לסוברים כן (עי' ציון 206 ואילך, וע"ע בין האולם ולמזבח), ועי' ב"ח שם שתי' שבעל מום וכהן אינו ידוע ומפורסם שהוא כן, ולפיכך יש בהקפתו משום זכר למקדש, מה שאין כן אבל, שניכר לכל שהוא פרוע ראש.
  300. עי' ציון 224.
  301. ט"ז או"ח שם ס"ק ב; ערוה"ש או"ח שם ס"ד. ועי' ט"ז שם, שכ' שטעם זה הוא טעם קלוש. ועי' ערוה"ש שם שביאר, שהיינו לפי שבהקפה אנו מתפללים ומבקשים רחמים, ובט"ז שם לא הזכיר כן. ועי' ערוה"ש שם, שכ' שלטעם זה אם הוא גדול העיר שמוכרח להקיף יקיף, וצ"ב אם אף לשאר הטעמים כ"ה.
  302. ב"י או"ח שם. ועי' סידור יעב"ץ שהובא בכה"ח או"ח שם ס"ק יט, שצידד שהנמנע מלהקיף הפסיד, וכ' שמ"מ הכל לפי המנהג.
  303. שו"ת אג"מ יו"ד ח"ד סי' סא, בד' הב"י שם.
  304. לבוש שם, לצד זה.