אנציקלופדיה תלמודית:תשלומי תרומה

From ויקישיבה
Revision as of 15:35, 28 January 2020 by Wikiboss (talk | contribs) (Added new Talmudit entry)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - חיוב תשלומים של זר שאכל תרומה בשוגג

האכילה

הדין ומקורו

זר – שאסור באכילת תרומה[1] - שאכל תרומה בשוגג חייב לשלם קרן וחומש[2], שנאמר ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש[3], וקודש זה הוא תרומה[4]. ולא תרומה בלבד אלא גם זר האוכל תרומת-מעשר* וחלה* וביכורים* חייב קרן וחומש[5], לפי ששם תרומה עליהם[6].

על פרטי דיני החומש, ע"ע[7]. על הפרשת תרומה שמחייבת בתשלומים אם אכל ממנה בשוגג, ע"ע תרומה.

האוכל תרומה מדרבנן

האוכל תרומה שחיובה מדרבנן, כגון תרומה ירקות – שחיובה מדרבנן[8] – או תרומה של פירות האילן – לסוברים שחיובם מדרבנן[9] - כתבו אחרונים שחייב קרן וחומש מדרבנן[10]. על תרומה שגדלה בעציץ שאינו נקוב ועל תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונעשה הכל מדומע, ע"ע חומש[11].

תרומות חוץ לארץ

האוכל תרומת חוץ לארץ משלם קרן ואינו משלם חומש[12].

לחמי תודה

בתרומת לחמי-תודה* נסתפקו בתלמוד אם דינה כתרומה שחייבת בקרן וחומש, או שכיון שנאמר בתרומה ויסף חמשיתו[13], בא הכתוב לומר שרק בתרומה מוסיף חמישיתו ולא בתרומת מעשר[14]. וכיון שלא פשטו הספק, כתבו ראשונים שמספק אינו משלם חומש[15]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שמספק יפריש, אלא שאינו חייב ליתנו לכהן[16].

תרומה טמאה

בין תרומה טהורה ובין תרומה טמאה חייב האוכל לשלם תשלומי תרומה[17].

לקט שכחה ופאה

אין משלמים קרן וחומש לא על הלקט ולא על השכחה ולא על הפאה ולא על מעשר ראשון שנטלה תרומתו[18]. על מעשר שני והקדש שנפדו נחלקו חכמים, לדעת ר' מאיר אין משלמים עליהם ולדעת חכמים משלמים עליהם[19].

גידולי תרומה

גידולי-תרומה* – שמן התורה אינם קדושים, וחכמים גזרו עליהם שיהיו כתרומה[20] – זר האוכלם פטור מתשלומי תרומה[21].

תרומה שתרם גוי

גוי שתרם – שתרומתו תרומה[22] - נחלקו תנאים אם זר האוכלה חייב בתשלומי תרומה, חכמים מחייבים ור' שמעון פוטר[23], לפי שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל[24], על קדשי בני ישראל חייבים בחומש, ואין חייבים בחומש על קדשי גוי[25].

קנס או כפרה

בגדר תשלומי החומש, אמרו בירושלמי שהוא משום קנס[26]. אבל הראשונים כתבו שהחומש הוא לכפרה[27], וכן תשלומי הקרן הם לכפרה[28], ולשיטתם אם מסופק אם אכל חייב לשלם כדי להתכפר[29]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שהחומש אינו לכפרה אלא הוא ככל חיוב ממון[30].

במזיד

האוכל במזיד אינו חייב בתשלומי תרומה[31], ולכך אינו משלם אלא את הקרן, והיא חולין, ואינו משלם את החומש, ואם רצה הכהן למחול מוחל[32].

השגגה

בשגגה המחייבת בתשלומי תרומי של קרן וחומש, נחלקו אמוראים, אביי אמר שאם שגג בלאו – שהיה סבור שהם חולין ואין כאן לאו[33] - חייב בקרן וחומש, ורבא סובר שאף אם שגג בחיוב מיתה – שידע שהיא תרומה אבל לא ידע שחייבים עליה מיתה[34] – הרי זו שגגה שמחייבת בתשלומי תרומה[35]. הלכה כרבא[36].

האכילה

חיוב תשלומי תרומה הוא בין האוכל ובין השותה ובין הסך תרומה[37]. בתוספתא מצינו שר' שמעון אומר הסך שמן של תרומה משלם קרן ואינו משלם חומש[38]. והלכה כחכמים[39].

לא כדרך אכילה

אין חייב קרן וחומש אלא האוכל דבר שדרכו לאכול והשותה דבר שדרכו לשתות, אבל האוכל דבר שאין דרכו לאכול – כגון הכוסס את השעורים[40] – אינו חייב חומש[41]. על גדרי דרך אכילה, ע"ע אכילה.

האוכל תרומה כשהיא מחוברת לקרקע, אינו חייב חומש[42], לפי שאין דרך בני אדם בכך, ובטלה-דעתו-אצל-כל-אדם*[43], ועוד שאין זו דרך אכילה[44].

מזיק

אין האוכל חייב אלא כשאוכל, ולא כשהוא מזיק[45], ולכך השותה את השמן וסך את היין פטור מחומש[46], שנאמר ואיש כי יאכל[47], פרט למזיק[48], וזה מזיק את התרומה[49], או שמזיק את גופו[50]. וכן האוכל אכילה-גסה* פטור מחומש, כיון שהוא מזיק[51] את עצמו ואת התרומה[52].

הכוסס חיטה והגומע את החומץ נחלקו בהם תנאים: חכמים סוברים שמשמלם את הקרן ואינו משלם את החומש, ורבי סובר שמשלם אף את החומש[53]. להלכה יש פוסקים כרבי[54], ויש שפסקו כחכמים[55].

אכילה מסוכנת ואכילה אסורה

האוכל תרומה האסורה משום סכנה, כגון האוכל פרי נקור או שותה יין מגולה – שאסורים משום סכנה[56] - חייב בתשלומי תרומה קרן וחומש[57], וכן האוכל תרומה האסורה באכילה, כגון האוכל ביום הכיפורים משלם קרן וחומש[58], וכן האוכל תרומת חמץ בפסח משלם קרן וחומש[59]. אמנם בנזיר ששתה יין נחלקו ראשונים, יש סוברים שאינו משלם את החומש[60], שלדעתם מאחר שאסור ביין נפשו קצה עליו בשתייתו ואינה חשובה שתיה[61], ויש סוברים שמשלם[62].

פחות מכזית ופחות משוה פרוטה

האוכל תרומה פחות מכזית ופחות משוה פרוטה אינו משלם תשלומי תרומה[63]. וכשם ששיעור אכילה בכזית כך שיעור שתיה בכזית[64].

פחות מכזית ויותר משוה פרוטה

האוכל פחות מכזית אמרו במשנה שפטור מתשלומי תרומה[65], לפיכך משלם את הקרן ואינו משלם את החומש, והתשלומים חולין, ואם רצה הכהן למחול מוחל[66]. בברייתא נחלקו בזה תנאים, חכמים סוברים שהאוכל פחות מכזית פטור מתשלומי תרומה[67], שנאמר ואיש כי יאכל[68], ואין אכילה פחות מכזית[69], בין אם שווה פרוטה ובין אם לא[70], ואבא שאול סובר שהאוכל פחות מכזית אם יש בו שוה פרוטה חייב[71], שנאמר ונתן[72], ואין נתינה פחות משוה פרוטה[73]. הלכה כחכמים[74].

פחות משוה פרוטה ויותר מכזית

אכל כזית שאין בו שוה פרוטה, נחלקו ראשונים, יש סוברים שלדעת חכמים חייב ולדעת אבא שאול פטור כיון שאין בו שוה פרוטה[75], ויש סוברים שבין לדעת חכמים ובין לדעת אבא שאול לחכמים משלם תשלומי תרומה[76], ויש סוברים שבין לדעת חכמים ובין לדעת אבא שאול פטור[77].

על יתר דיני האכילה, ועל דיני שתיה ואם מצטרפים זה עם זה, ע"ע אכילה וע' שתיה.

צירוף לשיעור

האוכל כמה מיני תרומה מצטרפים זה עם זה לשיעור[78], וכגון האוכל תרומה ותרומת מעשר – בין תרומת מעשר של ודאי ובין תרומת מעשר של ספק[79] - וחלה וביכורים, חייב בתשלומי תרומה[80], שכולם שם תרומה עליהם[81]. בצירוף לחמי תודה – שנסתפקו בדינו אם חייב בתשלומי תרומה[82] - יש מהאחרונים שכתבו שאף לפי הצד שחייבים בתשלומי תרומה, מכל מקום אין מצטרפים עם אחרים לשיעור[83].

המאכיל אחרים

המאכיל את פועליו או את אורחיו בתרומה, נחלקו תנאים, ר' מאיר סובר שהוא משלם את הקרן והם משלמים את החומש, וחכמים סוברים שהם משלמים קרן וחומש – מפני שהם כשוגגים[84] - והוא חייב לשלם להם את דמי הסעודה[85]. הלכה כחכמים[86].

המאכיל את בנין הקטנים או עבדיו

המאכיל את בניו הקטנים או את עבדיו – שאינם בני חיוב[87] - אינו חייב בתשלומי תרומה[88], לפיכך משלם קרן ואינו משלם חומש והתשלום חולין ואם רצה הכהן למחול מוחל[89]. בתורת כהנים דרשו דרשו מהפסוק ואיש כי יאכל[90], פרט לקטן[91], ופירשו אחרונים שדרשה זו באה לפטור את המאכיל שאף הוא אינו חייב בתשלומי תרומה[92].

כהן שאכל תרומת חברו

כהן שאכל תרומת חברו אינו משלם חומש, שנאמר וכל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש בשגגה[93], למעט כהן שאינו זר[94]. ואפילו אכל תרומה טמאה, כתבו אחרונים שפטור מן החומש[95].

התשלום

למי משלמים

תשלום הקרן והחומש הוא לכהנים, והיינו אם אכל תרומה לאחר שזכה בה הכהן משלם קרן לאותו כהן וחומש לכל מי שירצה, ואם אכל תרומה קודם שזכה בה כהן מסויים, משלם קרן וחומש לכל כהן שירצה[96].

האוכל תרומת עצמו

האוכל תרומת עצמו בשוגג – כגון שירש את אבי אמו הכהן, או שגבה בחובו מכהן פירות של תרומה – נחלקו אמוראים למי משלם, ר' יוחנן אמר שמשלם לשבט הכהנים, וריש לקיש אמר שמשלם לעצמו[97]. להלכה מוכר את הקרן לכהן[98], ונותן את החומש חינם לאיזה כהן שירצה[99].

למי מידה או דמים

נסתפקו בתלמוד אם חיוב תשלומי תרומה הוא לפי מידה או לפי דמים[100], וכגון שבתחילה – כשאכל – היה שווה זוז, ובשעת התשלום שווה ארבעה זוזים, האם משלם זוז או ארבעה זוזים[101]. ופשטו שהדין תלוי במחלוקת תנאים, שלדעת ר' עקיבא משלם לפי דמים, ולדעת ר' יוחנן בן נורי משלם לפי ממון[102]. להלכה נחלקו ראשונים, יש סוברים שהלכה כר' עקיבא[103], ויש שכתבו שלא הוכרעה ההלכה ולכן ישלם לפי דמים[104].

דין הקרן והחומש לאחר הפרשתם

הקרן והחומש לאחר הפרשתם הרי הם קודש כתרומה[105]. ולכך האוכל את תשלומי התרומה בשוגג חייב לשלם גם עליהם קרן וחומש, דהיינו להוסיף חומש על החומש[106]. שנאמר ויסף חמישיתיו – לשון חמישיות הרבה[107] – מלמד שמשלם חומש אף על החומש[108]. נתן את הקרן ולא את החומש, אין החומש מעכב על הקרן, והקרן קדושה בקדושת תרומה[109].

התשלום

חיוב התשלום הוא מפירות חולין ולא מתרומה[110], מתוקנים[111], דהיינו לאחר שהפרישו מהם תרומות ומעשרות[112], ולא הקרן בלבד אלא גם החומש צריך להיות מפירות מתוקנים[113], שנאמר ויסף חמשיתו עליו[114], מלמד שהחומש כמותו[115].

בת ישראל שנישאה לכהן

בת ישראל שאכלה בשוגג תרומה, ונישאה לכהן, משלמת קרן וחומש לעצמה[116]. ואם אכלה מתרומה לאחר שזכה בה כבר כהן, משלמת לאותו- כהן את הקרן[117], ואת החומש לעצמה[118]. וע"ע אשת כהן[119].

בת ישראל הארוסה לכהן

בת ישראל הארוסה לכהן – וכן שומרת-יבם* לכהן – אין משלמת את החומש[120].

בת כהן שנישאה לישראל

בת כהן שנישאה לישראל ואחר כך אכלה תרומה, אינה משלמת את החומש אלא רק את הקרן[121], שנאמר וכל זר לא יאכל קדש, והיא אינה זרה, שהרי אם ימות בעלה חוזרת ואוכלת בתרומה[122].

מת בעלה והניחה מעוברת – שהעובר פוסלה מלאכול בתרומה[123] – אינה משלמת חומש, כיון שאינה זרה[124], וכל שכן אם ילדה לו בן ישראל לאחר מכן[125]. ויש מהראשונים שכתבו שאם הניחה בעלה מעוברת משלמת חומש[126].

בת כהן שנבעלה לפסול

בת כהן שנבעלה לאחד מהפסולים לה – כגון חלל או נתין או ממזר[127], ואסורה לאכול בתרומה[128] - נחלקו תנאים, ר' מאיר סובר שמשלמת קרן וחומש, כיון שעתה היא זרה[129], וחכמים סוברים שמשלמת קרן ואינה משלמת את החומש[130], שאין משלם אלא מי שהיה זר מתחילתו[131]. הלכה כחכמים[132].

ממין על שאינו מינו

בתשלום ממין על שאינו מינו נחלקו תנאים, ר' אליעזר אומר שיכול לשלם ממין על שאינו מינו, ובלבד שישלם מן היפה על הרע[133], שנאמר ונתן לכהן את הקדש[134], משמע כל שראוי להיות קודש[135]. ור' עקיבא סובר שאינו יכול לשלם אלא ממין על מינו[136], שנאמר ונתן לכהן את הקדש[137], משמע את הקודש שאכל[138]. להלכה יכול לשלם אף ממין על שאינו מינו[139], בין את הקרן ובין את החומש[140].

מחילת הכהן

מחל כהן לאוכל תרומה, אין מחילתו מועילה[141], לפי שצריך להתפיסו בקדושת תרומה, ואם ימחל הכהן אינו נפטר אלא מחיוב הממון אבל הפירות לא יהיו תרומה[142], או לפי שתשלומי התרומה הם לכפרה לסוברים כן[143], ואם ימחל לו לכהן הרי לא נתכפר[144]. בין על הקרן ובין על החומש[145].

אם נפטר מתשלומי קרן וחומש באופן שיש קם-ליה-בדרבה-מיניה*, ע"ע.



הערות שוליים

  1. ע"ע תרומה.
  2. משנה תרומות פ"ו מ"א; רמב"ם תרומות פ"י ה"א.
  3. ויקרא כב יד.
  4. רש"י ויקרא שם.
  5. משנה ב"מ נה ב; רמב"ם שם ה"ד.
  6. רש"י ב"מ שם.
  7. ושם: בתשלומי תרומה.
  8. ע"ע טבל וע' תרומה.
  9. ע"ע הנ"ל ושם מח' ראשונים.
  10. ערוך השלחן העתיד סי' פ ס"ד.
  11. ושם ציון 40 ואילך.
  12. משנה תרומות פ"ז מ"ג; רמב"ם תרומות פ"י הי"א.
  13. ויקרא כב יד.
  14. מנחות עז ב, ולא נפשט.
  15. רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ט ה"ג.
  16. משנה למלך שם ע"פ תוס' כתובות ל ב.
  17. משנה תרומות פ"ו מ"א; רמב"ם תרומות פ"י ה"א.
  18. משנה תרומות פ"ו מ"ה.
  19. עי' משנה שם.
  20. ע"ע גדולי תרומה.
  21. תוספתא תרומות פ"ח ה"ב לגי' הגר"א שם, ועי' במנ"ב שם.
  22. ע"ע גוי וע' תרומה.
  23. משנה תרומות פ"ג מ"ט; תו"כ דלהלן.
  24. ויקרא כב טו.
  25. תו"כ אמור פ"ו.
  26. ירו' תרומות פ"ז ה"א. ועי' או"ז ב"ק תכב שכ"ה מסקנת הירושלמי.
  27. תוס' פסחים כט א וכתובות ל ב.
  28. תוס' שם ושם.
  29. עי' תוס' שם ושם, ועי' מנ"ח דלהלן עוד נפק"מ אם התשלומים הם כפרה או קנס או חיוב ממון.
  30. ר"ש תרומות פ"ו מ"א, ועי"ש בפ"ז מ"א, ועי' מנ"ח מצוה רפא בד' הר"ש שהחומש אינו כפרה. ועי' משנה ראשונה תרומות פ"ג מ"א, שהחומש אינו מעכב את הכפרה.
  31. עי' להלן.
  32. משנה תרומות פ"ז מ"א.
  33. רש"י לגמ' דלהלן.
  34. עי' רמב"ם דלהלן.
  35. שבת סט ב.
  36. רמב"ם תרומות פ"י ה"א.
  37. משנה תרומות פ"ו מ"א ותוספתא שם פ"ז ה"ג.
  38. שם ה"א.
  39. רמב"ם תרומות פ"י ה"ב.
  40. רמב"ם דלהלן.
  41. עי' יומא פא א; רמב"ם תרומות פ"י ה"ח.
  42. מנחות ע א; רמב"ם תרומות פי"א הכ"ה.
  43. רמב"ם שם.
  44. רש"י שם. וצ"ב אם מפרש טעם אחר מהרמב"ם או שמוסיף על דבריו.
  45. עי' להלן.
  46. תוספתא תרומות פ"ז ה"א; ברייתא ברכות לה ב בשמן; רמב"ם תרומות פ"י הי"א.
  47. ויקרא כב יד.
  48. יומא פא א ועי' ברכות שם; רמב"ם שם ה"ח. ועי' מנ"ח מצוה רפא, שדן אם יש לימוד מיוחד בתרומה שמזיק פטור או שדין מזיק הוא מטעם של אכילה שלא כדרך, עי' ציון 41.
  49. רש"י יומא פ ב.
  50. רמב"ם שם. ועי' מאירי יומא שם ופסחים לב ב שהביא ב' הפירושים.
  51. יומא שם.
  52. רש"י שם; רמב"ם שם ה"ח.
  53. ירו' שבת פי"ד ה"ד ויומא פ"ח ה"ג, ובירו' תרומות פ"ו ה"א רק לענין חיטה.
  54. רמב"ם תרומות פ"י ה"ז, ועי' ר"י קורקוס וכ"מ ורדב"ז בטעם שפסק כיחיד נגד רבים.
  55. ראב"ד שם.
  56. ע"ע גלוי.
  57. תוספתא תרומות פ"ו ה"א; רמב"ם תרומות פ"י ה"ז.
  58. שם ושם.
  59. משנה פסחים לא ב.
  60. רמב"ם שם.
  61. ק"ס שם; חסד"ד שם; שו"ת דברי מלכיאל ח"א סי' כז. ועי' רדב"ז שם הי"א ותוס' רעק"א למשנה פסחים פ"ב מ"ד ושו"ת זכר יצחק סי' ז, בביאור החילוק בין נזיר ששתה יין לשאר איסורים.
  62. ראב"ד שם.
  63. עי' ציונים 63 ואילך ו66 ואילך.
  64. תוספתא תרומות פ"ו; רמב"ם תרומות פ"י ה"ב.
  65. עי' משנה דלהלן.
  66. משנה תרומות פ"ז מ"ג.
  67. ברייתא פסחים לב ב.
  68. ויקרא כב יד.
  69. גמ' שם, וע"ע אכילה.
  70. גמ' שם.
  71. גמ' שם.
  72. ויקרא שם.
  73. גמ' שם.
  74. רמב"ם שם ה"ב והכ"ד.
  75. רש"י שם.
  76. מאירי שם בדיעה הא'; כ"מ תרומות פ"י הכ"ד בדעת הרמב"ם.
  77. מאירי פסחים שם בשם י"א; מהר"ם חלאווה שם.
  78. עי' להלן, ועי' לעיל מה השיעור המחייב.
  79. רמב"ם דלהלן.
  80. משנה מעילה טו ב; רמב"ם תרומות פ"י ה"ד.
  81. גמ' שם, ועי' ציון 5.
  82. עי' ציון 14.
  83. מקור ברוך ח"א סי' טו.
  84. רמב"ם דלהלן.
  85. משנה תרומות פ"ו מ"ג, ועי' מפרשי המשנה שם, שנמצא שהמח' בין ר"מ לחכמים, שלר"מ בעה"ב חייב לשלם להם דמי הסעודה כשל תרומה, ולחכמים משלם להם דמי הסעודה כשל חולין.
  86. רמב"ם תרומות פ"י ה"י.
  87. רע"ב למשנה דלהלן. ועי' פי' הרא"ש למשנה שם שאף עבדים אינם בני חיוב כיון שאין להם מה לשלם.
  88. עי' משנה ורמב"ם דלהלן.
  89. משנה תרומות פ"ז מ"ג; רמב"ם תרומות פ"י הי"א.
  90. ויקרא כב יד.
  91. תו"כ אמור פ"ו.
  92. תוס' רעק"א למשנה שם; זי"ר לתו"כ שם. ועי' עשירית האיפה שם שפי' בע"א, שהדרשה באה למעט תרומה שהפריש קטן.
  93. ויקרא כב יג-יד.
  94. תו"כ שם פ"ו.
  95. ערוה"ש העתיד סי' פ סי"ג.
  96. משנה תרומות פ"ו מ"ב; רמב"ם תרומות פ"י הט"ו.
  97. עי' ירו' תרומות פ"ו ה"א, ושם: גזל תרומה של אבי אמו כהן.
  98. תוספתא תרומות פ"ז; רמב"ם תרומות פ"י הכ"ב.
  99. עי' תוס' כתובות ל ב. ועי' מקד"ד זרעים סי' יא, שר"ל שלדעת הרמב"ם יכול לגבות ממון על החומש. ועי' או"ש תרומות פ"י הכ"ו, שהדבר תלוי במח' אמוראים.
  100. פסחים לב א.
  101. גמ' שם.
  102. שם ע"ב.
  103. רמב"ם תרומות פ"י ה"ו.
  104. עי' ראב"ד שם.
  105. משנה תרומות פ"ו מ"א.
  106. עי' משנה שם.
  107. עי' גמ' ב"מ נד ב, וע"ע גורעין ומוסיפין ודורשין ציון 21 ואילך באופן הלימוד ושיש שלומדים באופן אחר.
  108. גמ' שם וברש"י.
  109. גליוני הש"ס לר"י ענגיל תרומות פ"ו מ"ח
  110. משנה תרומות פ"ו מ"א.
  111. משנה שם.
  112. מפרשי המשנה שם.
  113. מסקנת הגמ' ב"מ נד א; רמב"ם תרומות פ"י הט"ו.
  114. ויקרא כב יד.
  115. גמ' שם ע"פ תוס' שם.
  116. משנה תרומות פ"ו מ"ב.
  117. עי' משנה שם ועי' ציון 96.
  118. משנה שם.
  119. ושם: בתשלומי תרומה.
  120. ירו' יבמות פ"ז ה"ד.
  121. משנה תרומות פ"ז מ"ב; רמב"ם תרומות פ"י הי"ב.
  122. ע"ע אשת כהן. רש"י סנהדרין נא א; ר"ש שם; רע"ב שם.
  123. ע"ע בת כהן וע' אשת כהן.
  124. ירו' יבמות פ"ז ה"ד.
  125. ירו' שם.
  126. רש"י יבמות סט ב; ריטב"א שם. ועי' שו"ת אבני נזר יו"ד סי' תלט בביאור הטעם.
  127. מפרשי המשנה שם.
  128. ע"ע זונה: איסורה בתרומה.
  129. עי' כריתות ז א וברש"י.
  130. משנה תרומות פ"ז מ"ב.
  131. כריתות שם וברש"י.
  132. רמב"ם תרומות פ"י הי"ב.
  133. משנה תרומות פ"ו מ"ו.
  134. ויקרא כב יד.
  135. משנה שם.
  136. משנה שם.
  137. ויקרא שם.
  138. משנה שם.
  139. ב"מ נד א.
  140. גמ' שם.
  141. משנה תרומות פ"ו מ"א; רמב"ם תרומות פ"י הט"ו.
  142. ר"ש תרומות פ"ו מ"א, ועי' קו"ש ב"ב אות ב בדעתו.
  143. עי' ציון 27.
  144. תוס' פסחים כט א וכתובות ל ב.
  145. משנה ורמב"ם שם.