אסמכתא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מקרא שאינו המקור לדין אלא סמך בלבד. יש וחכמים סמכו למקראות דינים שונים | {{פירוש נוסף|נוכחי=מקור לימודי|אחר=דרך קניין|עע=[[קניין אסמכתא]]}} | ||
'''אסמכתא''' הוא מקרא שאינו המקור לדין אלא סמך בלבד. יש וחכמים סמכו למקראות דינים שונים מ[[דאורייתא]] או מ[[דרבנן]], על אף שאותם המקראות אינם המקורות שמהם נלמדו אותם הדינים. | |||
==דוגמאות לאסמכתא== | |||
*לפי שיטת ספר החינוך [[קניין כסף]] הוא מדרבנן והפסוק "שדות בכסף יקנו" הוא רק אסמכתא <ref>ספר החינוך (מצוה שלו ד"ה ואין ספק)</ref> | |||
*נשים פטורות מן הסוכה מהלכה למשה בסיני, והסמיכו חכמים את פטורן לפסוק: "האזרח" - להוציא את הנשים. וכן: קטן שהגיע לחינוך, אינו חייב במצות ראיה אלא מדרבנן, משום מצות חינוך, והסמיכו חכמים את חיובו לפסוק: "יראה כל זכורך" - לרבות קטן שהגיע לחינוך שחייב בראיה. | |||
==השיטות השונות ביחס לאסמכתא== | |||
לפי שיטת הרמב"ם דינים הנלמדים באסמכתא "אין להם שום יסוד שילמדו ממנו באחת המדות ואין להם רמז בכל התורה אלא הסמיכום לפסוק זה כעין סימן כדי שישמרום ויזכרום ואין זה מענין הפסוק" <ref>הקדמת הרמב"ם למשנה</ref>. נגד שיטה זו יוצא הריטב"א שלפי שיטתו התורה עצמה התכוונה ללימוד האסמכתא, אלא שלא קבעתו חובה ומסרה הדבר לחכמים שאם ירצוהו יקבעוהו חובה<ref> {{מקור|(ריטב"א ראש השנה טז.)}}</ref> | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־21:19, 25 בינואר 2012
|
|
- ערך זה עוסק במקור לימודי. אם התכוונתם לדרך קניין, עיינו בערך קניין אסמכתא.
אסמכתא הוא מקרא שאינו המקור לדין אלא סמך בלבד. יש וחכמים סמכו למקראות דינים שונים מדאורייתא או מדרבנן, על אף שאותם המקראות אינם המקורות שמהם נלמדו אותם הדינים.
דוגמאות לאסמכתא
- לפי שיטת ספר החינוך קניין כסף הוא מדרבנן והפסוק "שדות בכסף יקנו" הוא רק אסמכתא [1]
- נשים פטורות מן הסוכה מהלכה למשה בסיני, והסמיכו חכמים את פטורן לפסוק: "האזרח" - להוציא את הנשים. וכן: קטן שהגיע לחינוך, אינו חייב במצות ראיה אלא מדרבנן, משום מצות חינוך, והסמיכו חכמים את חיובו לפסוק: "יראה כל זכורך" - לרבות קטן שהגיע לחינוך שחייב בראיה.
השיטות השונות ביחס לאסמכתא
לפי שיטת הרמב"ם דינים הנלמדים באסמכתא "אין להם שום יסוד שילמדו ממנו באחת המדות ואין להם רמז בכל התורה אלא הסמיכום לפסוק זה כעין סימן כדי שישמרום ויזכרום ואין זה מענין הפסוק" [2]. נגד שיטה זו יוצא הריטב"א שלפי שיטתו התורה עצמה התכוונה ללימוד האסמכתא, אלא שלא קבעתו חובה ומסרה הדבר לחכמים שאם ירצוהו יקבעוהו חובה[3]
הערות שוליים
- ↑ ספר החינוך (מצוה שלו ד"ה ואין ספק)
- ↑ הקדמת הרמב"ם למשנה
- ↑ (ריטב"א ראש השנה טז.)