|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| '''אפרסמון''' הוא שמו של שיח אשר מוזכר ב[[תלמוד]] ואשר ממנו הפיקו [[בושם]] יקר ערך. דר' זהר עמר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן סבור כי ניתן לזהות אותו עם השיח המופיע ב[[מפת מידבא]] ותאורו: "יש לו שלושה עלעלים (כמו תלתן) - כמו שהוא מתואר בספרות הקלאסית (וכך גם בימינו)" <ref>זהר עמר, [http://siach-sade.macam.ac.il/siach/index.asp?id=korKot אזור גידולו של האפרסמון לאור מפת מידבא] - [[שיח שדה]]- כתב עת למקום, סביבה ויהדות</ref> | | '''אפרסמון - עץ עתיק לא ידוע '''- מימי [[בית שני]] אשר גדל בעיקר ב[[יריחו]] וב[[עין גדי]]. ל[[שמן]] שנצור ממנו היה ביקוש רב ברחבי [[הקיסרות הרומית|האימפריה הרומית]]. מקובל היה לראות בו [[תרופה]] בדוקה נגד [[כאב ראש]] ומחלות אחרות. בחפירות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] התגלו [[גלעין|גלעינים]] העשויים להיות של עץ האפרסמון. אך עד כה לא הצליחו להנביט אותם. |
|
| |
|
| השם המדעי המעודכן של ה"אפרסמון" הוא Commiphora gileadensis. בעבר הוא כונה בשם המדעי Commiphora Opobalsamum או '''בלסם''', '''בלסאן''', '''בושם''' . אין זה העץ המכונה [[אפרסמון]] בימינו שאין מקורו באזור ארץ ישראל.
| | על איכות הפרי מעיד ה[[תלמוד הבבלי]] אשר מספר כי האפרסמון של בית [[רבי]] הועמד בדרגה אחת עם האפרסמון של בית הקיסרות הרומית וכך כתוב : "אין מברכין בורא עצי בשמים, אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר".(([[מסכת ברכות]] מ"ג , ע"א) |
|
| |
|
| מ'''שמן אפרסמון''' ניתן היה להפיק ריח עז, בעוצמה משתנה של אפקטיביות, להנאה, ל[[קטורת]], ל[[רפואה]] ולמשיחת [[מלך|מלכים]] בעת ההכתרה <ref>[[תלמוד בבלי]] [[מסכת כריתות]] ה, ב</ref>.
| | הערים יריחו]] ועין גדי זכו לפירסון בזכות האפרסמון: "שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון... לערב באים ומריחין אותו ככלב..." (סנהדרין ק"ט, ע"א). |
|
| |
|
| יוקרתו של האפרסמון נבעה מכך שאין לו כמעט שרף מוצק, אלא רק נוזלי, נדיף ביותר, ומכאן הסוד שבהפקתו. מוצא האפרסמון הוא ב[[חצי האי ערב]], אך רק ב[[ממלכת יהודה]] היה המקום היחיד שהוא גדל באופן מתורבת.
| | במקורות היסטוריים כתוב כי [[אנטוניוס]] העניק לאהובתו [[קליאופטרה]], את מטעי האפרסמון של בקעת יריחו ושל עין גדי .[[הורדוס]] חכר אותם ממנה. [[טיטוס]] ו[[אספסיאנוס]] הציגו את הפרי לראווה בעת תהלוכת הניצחון ברומא, לאחר [[המרד הגדול]]. |
|
| |
|
| במאמרו '''עץ האפרסמון שבקטורת''' <ref>[[תחומין]] י"ז, תשנ"ז</ref> סבור כי ה"נטף", ה"צרי" וה"קטף" הם שמות נרדפים למוצרי האפרסמון. לדעת זהר עמר, זיהוי הצרי המקראי הוא מעורפל, אך הזיהוי של הצרי-אפרסמון החז"לי הוא מבוסס. הוא הנסמך על מסורת זיהוי רציפה שהשתמרה ב[[ימי הביניים]] בזכות המסורת הסורית-ערבית אשר מתעדות אותה בהרחבה, כולל איורים. החל מהמאה השביעית-שמינית, האפרסמון מוגדל ב[[מצרים]] בעין אלשמס הסמוכה לקהיר העתיקה. <ref>יש על כך עשרות רבות של תיאורים</ref>, עד לראשית המאה השבע-עשרה. השמן אפרסמון היה נסחר ובשימוש בפרמקפאות אירופאיות עד המאה השמונה עשרה.
| |
|
| |
| במקורות הקלאסים מציינים שמוצא הבר של האפרסמון הוא ב[[חצי האי ערב]] , אך ב[[ממלכת יהודה]] היה המקום היחיד שהוא גדל באופן מתורבת .
| |
|
| |
| ==סממני הקטורת==
| |
| ה'''נטף''' נזכר ב[[תורה]] כאחד מסממני [[הקטורת]]. כאשר [[משה]] מסיים את בניית ה[[משכן]] ומכין אותו לעבודת ה', בשנה השנייה לצאת [[שבטי ישראל|בני ישראל]] מארץ [[מצרים העתיקה|מצרים]], נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה, בַּד בְּבַד יִהְיֶה. וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ. וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם" [[ספר שמות]] (ל', ל"ד -ל"ז)
| |
|
| |
| ברשימת סממני [[הקטורת]] המובאת אצל חז"ל<ref>[[תלמוד בבלי]] [[מסכת כריתות]] ה, ב</ref>, לא מוזכר במפורש הנטף, ובמקומו בא '''הצרי''', אשר לדברי [[רבן שמעון בן גמליאל]] "אינו אלא שרף [הנוטף] מעצי הקטף". הצרי מזוהה במדרש [[בראשית רבה]] כ"בלסם-קטף" : '''קחו מזמרת הארץ בכליכם''' -רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: דברים שהן מזמרין בעולם, חלזון, חמר קטף, ומור, איגורי, ומעט צרי, בלסם קטף, מעט דבש".
| |
|
| |
| גם רבי [[סעדיה גאון]] וה[[רמב"ם]] <ref>רס"ג בתפסיר לשמות ל, לד, בפירוש סעדיה גאון על התורה. ירושלים, תשמ"ד עמ' צ"ו, והרמב"ם בהלכות ביאת המקדש פרק ב'</ref> זיהו את ה"נטף" ואת ה"צרי" עם '''עוד בלסאן''', כאשר המונח "עוד" משמעותו מקל או ענף - דהיינו, בלסם העץ.
| |
|
| |
| ===הבושם===
| |
| ב[[ספר מלכים]] כתוב על [[מלכת שבא]]: "וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּ'''בְשָׂמִים''' הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה; לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב, אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" מקור=[[ספר מלכים]] א' י,י}}.
| |
| המושג '''כבֹּשֶׂם הַהוּא''' מתייחס לדעת ד"ר עמר לאפרסמון, הוא הבושם המשובח . [[תרגום אונקלוס]] מתרגם את המילה 'נטף' בשם "בוסמין". לדעת זהר עמר אין זה אלא כינוי ספציפי לשמן האפרסמון, הבלסם-בשאם-בושם. זאת ניתן ללמוד גם מדברי [[יוסף בן מתתיהו]], שלדעתו הובא הבלסם על ידי מלכת שבא מ[[חצי האי ערב]] - שאכן ידוע עד היום כמקום שבו גדל הבלסם בר.
| |
|
| |
| הבשם, לפי פרשנות זו של עמר, גדל באופן טבעי גם בעין גדי, כנזכר במגילת [[שיר השירים]] . [[שלמה המלך]] מציין את ריח השמנים ואת ערוגות הבשם :" "לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר "(ה' י"ג) ועליו נאמר :"לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ (א',ב')
| |
|
| |
| הבלסם מוזכר כבושם של ארץ ישראל על ידי [[יוסף בן מתתיהו]], הכותב ש[[אנטוניוס]] העניק לאהובתו [[קליאופטרה]]. בתרגום של הקטע לעברית על ידי [[אברהם שליט]] הוא כותב "הארץ הזאת מגדלת את הצרי, היקר ביותר מן (הצמחים המצויים) שם והגדל רק במקומות ההם" <ref>'''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק 4 סעיף 2</ref>.
| |
|
| |
| ===הפנג===
| |
| [[רש"י]], בעקבות [[ספר יוסיפון]] (ספר [[היסטוריה]] [[יהודים|יהודית]] שהופיע ב[[איטליה]] ב[[המאה ה-10|מאה העשירית]]) מפרש את הפסוק "יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ו'''פָנָג''' ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך" ([[ספר יחזקאל]] כז יז) פנג הוא "בלשמא" <ref>[[דוד פלוסר]], ספר יוסיפון, תשל"ט. א' עמ' 51 רש"י ליחזקאל כ"ז, י"ז ומסכת ברכות מ"ג א' לפי הערה ב'''זהר עמר''' עמ' 473</ref>
| |
|
| |
| ===מקור האפרסמון===
| |
| אזור הגידול של האפרסמון היה בעיקר בארץ ישראל: הצרי בגלעד <ref>כך גם נקבע השם המדעי החדש של האפרסמון</ref> , כמו שכתוב ב[[ספר בראשית]] (לז,כה): "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד, וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּ'''צְרִי''' וָלֹט, הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה"., ואילו היום הבלסם גדל רק באזור [[חצי האי ערב]]. יוסף בן מתתיהו מנסה ליישר בין שתי הדעות על ידי כך שהוא מייחס למלכת שבא את הבאת הבלסם לארץ, דהיינו מקורו בחצי האי ערב אבל הוא גדל בממלכת יהודה.
| |
|
| |
| אמנם, ה[[בוטנאי]] [[מיכאל זהרי]] סבור שאין להוציא מכלל אפשרות כי הצמח גדל בר גם ב[[ארץ ישראל]], וממנו טופחו מיני תרבות <ref>M.Zohary', Plants of the Bible, Cambridge 1982 , p.198 מצוטט בהערה ל'''זוהר עמר''' עמ' 474</ref>
| |
|
| |
| המקורות מ[[התקופה הרומית בארץ ישראל|התקופה הרומית]] ו[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|התקופה הביזנטית]] מגדירים את אזור גידולו של האפרסמון ('בלסם') בבקעת דרום [[ים המלח]], מ[[צוער]] בדרום, דרך [[עין גדי]] ועד יריחו בצפון. מקורות אחרים מציינים שהוא גדל רק ב[[יהודה (חבל ארץ)|חבל ארץ יהודה]], כמו למשל [[פליניוס]]: 'אין מכל הבשמים מי שידמה לאפרסמון (balsamum). הארץ היחידה שלה הוענק צמח זה היא יהודה'. לדברי ד"ר עמר <ref> מקור: זהר עמר '''אזור גידולו של האפרסמון לאור מפת מידבא''' בתחומים כ"ח</ref> נראה שחבל ארץ יהודה שאליו הם מתכוונים הוא "עמק יהודה", הכולל בתקופת המשנה את האזור "מעין גדי ועד יריחו" " ([[תוספתא]] שביעית ז,י; [[ירושלמי]] שביעית פ"ט ה"ב).
| |
|
| |
| על התחום שבו גדל האפרסמון ניתן ללמוד גם מדרשתו של רב יוסף (בסוף המאה ה-3): "ומדלות הארץ השאיר נבוזרדאן רב טבחים לכורמים וליוגבים" (ירמיה נב, טז) – "כורמים... אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא" (בבלי, שבת כו,א). רמתא שכנה סמוך לתל אלרמה, שבקצה נחל חשבון (חסבן), כשישה קילומטר ממזרח ל[[נהר הירדן|ירדן]], וכעשרה קילומטר דרומית לתל נימרין. שתי עיירות אלה נכללו בתקופת המשנה באזור הגיאוגרפי של עמק עבר הירדן (תוספתא שביעית ז,יא). למעשה רמתא הייתה ממוקמת ממול ליריחו.
| |
|
| |
| התחום הגיאוגרפי המוגדר "מעין גדי ועד רמתא", מופיע גם בנוסח מעט שונה: "מעין גדי ועד יריחו", כתחום הכולל את 'עמק יהודה' (תוספתא שביעית ז,י; ירושלמי שביעית פ"ט ה"ב). הזיקה בין יריחו לרמתא מופיעה ב[[תרגום יונתן]] על הפסוק: "והיא יושבת תחת תמר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים"' (שופטים ד, ה) – "ולה דקלין ביריחו, פרדסין ברמתא", וייתכן שהכוונה היא לגני האפרסמון. בשם 'פרדס' כינה גם [[סטראבון]] את גן הבלסם ביריחו (Balsamon paradeios) .
| |
|
| |
| ==ממצאים ארכאולוגיים==
| |
|
| |
| ===מפת מידבא===
| |
| ב[[מפת מידבא]] מופיעים בשלוש מקומות איורים של צמח בעל עלים תלתניים בסביבות יריחו. צמחים אלה מזוהים עם האפרסמון הן בשל הדמיון לצמח הפיגם (Ruta)) שבו הוא תואר במקורות הקלאסים <ref>תיאופרסטוס, IX, 6; דיוסקורידס I 18; פליניוס XII</ref> . והן בשל מיקומם: מצפון לעיר (ממזרח לישוב ארכלאיס), ושניים במזרח בעבר הירדן באזור של רמתא. כך מקבל גבול התפוצה הצפוני המופיע ב[[תלמוד הבבלי]] משמעות ברורה יותר: "מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא" )[[מסכת שבת]], כ"ו, ע"א). כלומר, רוב מטעי האפרסמון, לפחות בתקופה הביזנטית, היו כנראה דווקא ב[[עבר הירדן]].
| |
|
| |
| באזור יריחו, לפי מפה מידבר, ניתן למקם את מטעי האפרסמון בתחום אחוזת ארכלאיס (כנראה חרבת אלביודאת), שקיבלה את מימיה מאמה שהגיעה מעין אלעוג'ה. באתר זה נחשפו שרידים מראשית המאה הראשונה לפנה"ס ועד לשלהי התקופה הביזנטית, ובהם מבנה מונומנטלי הבנוי אבני גזית ושהתנשא לגובה רב מעל סביבתו. כנראה שמדובר במגדל ועליו סולם המופיע במפת מידבא מזרחית ליישוב ארכילאיס, ובניהם איור הצמח, כלומר, מדובר '''במגדל שמירה שצפה על מטעי האפרסמון שהיו במקום <ref> זהר עמר '''אזור גידולו של האפרסמון לאור מפת מידבא'''</ref>.
| |
|
| |
| מפת מידבא גם רומזת אולי למועד האחרון שבו גידלו את האפרסמון בארץ-ישראל. לדעת רוב החוקרים מפה זו מתוארכת למחצית המאה ה-6, ולפי הצעה אחרת – למחצית השנייה של המאה ה-7, לאחר הכיבוש הערבי. יש בכך לאשש את האפשרות שגידולו נמשך באזור עד [[בית אומיה]] עד המאה ה-8.
| |
|
| |
| ===עיננות צוקים===
| |
|
| |
| ב[[עינות צוקים]] ליד [[קומראן]] העלו [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=8720&kwd=2526 ממצאי חפירות ארכאולוגיות] כי במקום עסקו כנראה בגידולו של צמח האפרסמון ובהפקת שמן ובושם ממנו, ונמצא שמן שהחוקרים סבורים כי אולי הוא שמן האפרסמון. ב[[עינות צוקים]] ליד [[קומראן]] העלו [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=8720&kwd=2526 ממצאי חפירות ארכאולוגיות] כי במקום עסקו כנראה בגידולו של צמח האפרסמון ובהפקת שמן ובושם ממנו, ונמצא שמן שהחוקרים סבורים כי אולי הוא שמן האפרסמון.
| |
|
| |
| ===מצדה===
| |
| עדות לשימוש בבלסם-העץ התגלתה ב[[מצדה]]. בתוך קובץ [[פפירוס|פפירוסים]], במחנה [[הלגיון הרומי העשירי]], בשתי פיסות שונות נכתבה המילה Xylobalsamo הוא "בלסם-העץ" אשר היה בשימוש הצבא [[הקיסרות הרומית|הרומי]] לצרכים רפואיים ולקטורת <ref>קדמוניות 89-90 תש"ן עמ' 54-58</ref>.
| |
|
| |
| במצדה עצמה נמצאו [[אוסטרקון|אוסטרקונים]], חרסים נושאי כתובת. על אחד מהם כתוב השם "קטפי". נבחנת ההשערה כי יש קשר בין השם לבין ה"קטף" שהוא משמות שמן האפרסמון<ref> [http://www.hazofe.co.il/%5Cweb%5Cnewsnew%5Ckatava6.asp?Modul=24&id=59357&Word=&gilayon=3191&mador= מיתוס מצדה] על אוסטרקונים אחרים שנמצאו אצל יהודי מצדה</ref>. במקביל נמצאו כתובות עבריות : "דבלה" "דבלה כתושה יפה" "גרוגרת" <ref>[http://avshi.com/hdb/ARDetail.asp?BlogID=7848 חיים יהודיים במצדה] - "הידברות"</ref>.
| |
|
| |
|
| ==התנהגות מגדלי האפרסמון== | | ==התנהגות מגדלי האפרסמון== |
| בחפירות הארכאולוגיות ב[[בית הכנסת העתיק בעין גדי]] התגלתה כתובת העשוי לשפוך אור על טיבם של מגדלי עץ האפרסמון. הכתובת מוצגת היום ב[[מוזיאון רוקפלר]]. בסיומה מופיעה כתובת ארוכה, המתייחסת לכללי התנהגות בקהילת עין גדי. לפיה, כל מי שיגרום ל[[מחלוקת]] בין אדם לחברו, יספר [[איסור לשון הרע|לשון הרע]] על חברו ל[[גוי]]ים, [[גניבה|יגנוב]] או יגלה את סודה של הקריה - סוד הכנת אפרסמון , עליו התבססה כלכלת המקום, והיה מוצר [[יצוא]] חשוב תחול עליו ה[[קללה]] הבאה "זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות, הוא יתן פניו באיש ההוא ובזרעו ויעקור אותו מתחת השמים. ויאמרו כל העם אמן ואמן סלה" <ref>מקור: צבי אילן, [[בתי כנסת קדומים בארץ ישראל]] – [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], 1991</ref> | | בחפירות הארכאולוגיות ב[[בית הכנסת העתיק בעין גדי]] התגלתה כתובת העשוי לשפוך אור על טיבם של מגדלי עץ האפרסמון. הכתובת מוצגת היום ב[[מוזיאון רוקפלר]]. בסיומה מופיעה כתובת ארוכה, המתייחסת לכללי התנהגות בקהילת עין גדי. לפיה, כל מי שיגרום ל[[מחלוקת]] בין אדם לחברו, יספר [[איסור לשון הרע|לשון הרע]] על חברו ל[[גוי]]ים, [[גניבה|יגנוב]] או יגלה את סודה של הקריה - סוד הכנת אפרסמון , עליו התבססה כלכלת המקום, והיה מוצר [[יצוא]] חשוב תחול עליו ה[[קללה]] הבאה {{ציטוט|תוכן=:"זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות, הוא יתן פניו באיש ההוא ובזרעו ויעקור אותו מתחת השמים. ויאמרו כל העם אמן ואמן סלה.|מקור='''צבי אילן'''|מרכאות=כן}} |
|
| |
|
| '''יעקב ליברמן''' במאמר ב[[תרביץ]], [[כתב עת מדעי]] ב[[מדעי היהדות]] <ref>[[שאול ליברמן]], "הערה מוקדמת לכתובת בעין גדי", (בספר '''[[מדבר יהודה וים המלח]]''', בעריכת [[צבי אילן]], הוצאת [[החברה להגנת הטבע]], 1973. פורסמה ב[[תרביץ]] שנה מ' חוברת א'</ref> מנסה לבחון את טיבה של חלק זה בכתובת והקשר האפשרי בין חלקיה ומדוע דווקא היה צריך לכתוב אותה בבית הכנסת. לכתובת זו אין דמיון לתוכנם של כתובות אחרות בבתי כנסת. עד כדי כך שכותביה היה מוכן לכלול בה קללה נמרצת, ב[[ארמית]]: | | '''יעקב ליברמן''' במאמר ב[[תרביץ]], [[כתב עת מדעי]] ב[[מדעי היהדות]], מנסה לבחון את טיבה של חלק זה בכתובת והקשר האפשרי בין חלקיה ומדוע דווקא היה צריך לכתוב אותה בבית הכנסת. לכתובת זו אין דמיון לתוכנם של כתובות אחרות בבתי כנסת. עד כדי כך שכותביה היה מוכן לכלול בה קללה נמרצת, ב[[ארמית]]: |
|
| |
|
| "יתן אפוה בגברה ההוא ובזרעוה" - כלומר, שיתן פניו באיש ההוא ובמשפחתו. בנוסף לכך, הקללה תחול על כל מי שמטיל מחלוקת בין אדם לחברו, ועל מי שאומר לשון הרע על חברו לגויים, על מי שגונב חפצו של חברו ועל מי שמגלה את סוד הפרי לגויים. | | "יתן אפוה בגברה ההוא ובזרעוה" - כלומר, שיתן פניו באיש ההוא ובמשפחתו. בנוסף לכך, הקללה תחול על כל מי שמטיל מחלוקת בין אדם לחברו, ועל מי שאומר לשון הרע על חברו לגויים, על מי שגונב חפצו של חברו ועל מי שמגלה את סוד הפרי לגויים. |
|
| |
|
| ה"סוד הכפר" הוא כנראה גידול עץ האפרסמון, טיפולו והתקנת שמנו. לפי הספרות העתיקה, היה דרוש לשם כך מומחיות ואומנות שנמסרה במשפחות אומנים , מדור לדור. ב[[תלמוד ירושלמי]], [[מסכת עבודה זרה]] כתוב "א"ר יוסא הדא אמרה שאסור ללמדו אומנות כהדא תרתין אומנוון הוון בגירו זגגייא וקובטרייא זגגייא לא אלפין וקמון קובטרייא אלפון ואיתעקרון (כאותן שתי משפחות אומנים שהיו בגירו, זגגים וצעיפנים. הזגגים לא לימדו אומנותם לנכרים והתקיימו, הצעיפנים לימדו ונעקרו" <ref>מקור:פרק ב', הלכה א' גמרא</ref> | | ה"סוד הכפר" הוא כנראה גידול עץ האפרסמון, טיפולו והתקנת שמנו. לפי הספרות העתיקה, היה דרוש לשם כך מומחיות ואומנות שנמסרה במשפחות אומנים , מדור לדור. ב[[תלמוד ירושלמי]], [[מסכת עבודה זרה]] כתוב{{ציטוט|תוכן=א"ר יוסא הדא אמרה שאסור ללמדו אומנות כהדא תרתין אומנוון הוון בגירו זגגייא וקובטרייא זגגייא לא אלפין וקמון קובטרייא אלפון ואיתעקרון (כאותן שתי משפחות אומנים שהיו בגירו, זגגים וצעיפנים. הזגגים לא לימדו אומנותם לנכרים והתקיימו, הצעיפנים לימדו ונעקרו].|מקור=פרק ב', הלכה א' גמרא|מרכאות=כן}} |
|
| |
|
| אין פלא שהאומנים היו מקללים את חבריהם כדי שלא יגלו את סוד הכפר לגויים. אך היות וכרמי האפרסמון והתעשייה היו נכסי הקיסר והיהודים היו [[אריס|אריסים]], יש להניח כי נציגי השלטון סיפקו להם כלים שונים כדי לשפר את הטיפול ולהגביר את התפוקה. וכאן באה ההזהרה מפני גניבת החפצים, שהרי החפצים של המלכות, ולעיתים עולה על הדעת להשתמש בחפצים של אחרים , שהרי כולם שייכים לקיסר. | | אין פלא שהאומנים היו מקללים את חבריהם כדי שלא יגלו את סוד הכפר לגויים. אך היות וכרמי האפרסמון והתעשייה היו נכסי הקיסר והיהודים היו [[אריס|אריסים]], יש להניח כי נציגי השלטון סיפקו להם כלים שונים כדי לשפר את הטיפול ולהגביר את התפוקה. וכאן באה ההזהרה מפני גניבת החפצים, שהרי החפצים של המלכות, ולעיתים עולה על הדעת להשתמש בחפצים של אחרים , שהרי כולם שייכים לקיסר. |
| שורה 71: |
שורה 21: |
| אשר ללשון הרע, ב[[תלמוד ירושלמי]] [[מסכת פאה]] נאמר כי מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת (פרק א' הלכה ה'). בהנחה שמגדלי האפרסמונים היו מתכנסים ובינהם היו גם נציגי הקיסר. שם דנו במכסות שעל כל אחד לספק. לא מן הנמנע שהיו מעלים - אפילו בסמוי - טענות אחד כנגד השני , כמו שאלמוני משתמט ממילוי חובתו באספקת המכסה המשותפת. מן הסתם רבו תושבי המקום ובהזדמנות של מפגש ציבורי יכלו לומר לשון הרע, בפני נציגי השלטון, אולי זה היה אפילומביא להם תועלת. | | אשר ללשון הרע, ב[[תלמוד ירושלמי]] [[מסכת פאה]] נאמר כי מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת (פרק א' הלכה ה'). בהנחה שמגדלי האפרסמונים היו מתכנסים ובינהם היו גם נציגי הקיסר. שם דנו במכסות שעל כל אחד לספק. לא מן הנמנע שהיו מעלים - אפילו בסמוי - טענות אחד כנגד השני , כמו שאלמוני משתמט ממילוי חובתו באספקת המכסה המשותפת. מן הסתם רבו תושבי המקום ובהזדמנות של מפגש ציבורי יכלו לומר לשון הרע, בפני נציגי השלטון, אולי זה היה אפילומביא להם תועלת. |
|
| |
|
| סוף דבר, מסכם ליברמן, מסתבר מאוד, שלפנינו תקנון של איגוד הכורמים בעין-גדי שנכתב על פסיפס של בית הכנסת למען יראו וייראו. וזכורים לטוב שלושת האחים בני חלפי, שהיו כנראה מראשי האיגוד, שנתנו את התקנות בבית הכנסת שלהם . | | {{ציטוט|תוכן= סוף דבר, מסתבר מאוד, שלפנינו תקנון של איגוד הכורמים בעין-גדי שנכתב על פסיפס של בית הכנסת למען יראו וייראו. וזכורים לטוב שלושת האחים בני חלפי, שהיו כנראה מראשי האיגוד, שנתנו את התקנות בבית הכנסת שלהם |מקור='''תרביץ'''|מרכאות=כן}} |
|
| |
|
| [[בנימין מזר]] כותב באותו נושא: סודות הייצור היו נשמרים בקרב הגילדות של מגדלי בשמים ורקחים שהיו בדרך כלל מאוגדים על בסיס משפחתח והיוו מעמד כלכלי סגור. | | [[בנימין מזר]] כותב באותו נושא: סודות הייצור היו נשמרים בקרב הגילדות של מגדלי בשמים ורקחים שהיו בדרך כלל מאוגדים על בסיס משפחתח והיוו מעמד כלכלי סגור. |
|
| |
| ==האפרסמון בהלכה==
| |
| החיוב של בושם אפרסמון בקדושת [[שביעית]] הוא במחלוקת: לדעת חכמים חייב, ולדעת רבי שמעון פטור, והלכה כמותו. לכתחילה, אין להכין "שמן עָרֵב", דהייינו שמן ריחני שבו הומסו בשמים, כמו נטף האפרסמון מפני שכך השמן המקורי משתנה באיכותו. מותר להשתמש בשמן שנעשה בערב שביעית ל"סיכה", בתנאי שנרכז מאדם שאינו חשוד שערבב אותו עם שמן מתוצרת שביעית . אם זאת הסיכוי לערבוב הוא אינו גדול שכן מדובר במוצר יקר ואם יוודא כי עשה כן יימנעו האנשים מקנייתו.
| |
|
| |
| האפרסמון אינו חייב ב[[ערלה]]. העץ שאינו מוגדר כעץ פרי למאכל האדם - ענפיו והשרף הנמצא ב[[עצה|עצתו]], יהיו לכאורה פטורים מערלה וכנראת גם השרף בפריו, שהרי במקרה של האפרסמון הפרי הוא הטפל <ref>'''אפרסמון והלכותיו - זהר עמר'''</ref>. לדעה כי האפרסמון הוא עץ סרק שותף גם ה[[רמב"ם]].
| |
|
| |
| היות והשתמשו בשיקוי המיוצר מאפרסמון, יחד עם ייו ומים, בתור מחזק ומרפא לאדם והוא לא נועד לאכילה לאנשים בריאים, הרי התקנתו ב[[שבת]] נאסרה <ref>רמב"ם הלכות שבת כ"ב, י"א</ref>. יחד עם זאת, אם אכל ממנו ב[[יום הכיפורים]] הוא פטור היות והוא נחשב ל[[תרופה]].
| |
|
| |
| ההעץ והשרף - הנטף - אינן חייבים בתרומות ומעשרות, שכן רק מאכל אדם חייב במעשרות. אבל אם נמהל בושם האפרסמון בשמן הראוי לאכילה, כמו "שמן ערב", יהיה חייב בתרומות ומעשרות <ref>תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, םרק א' סוף הלכה ג': " ושמן ערב בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין"</ref> . רק את שמן הפילייטון או "שמן הנרד" חז"ל פטרו מתרומות וממעשר היות והוא הובא מחו"ל. הם לא עשו כן לגבי האפרסמון שהוא סמלה של ארץ ישראל. מכאן גם הברכה על האפרסמון "בורא שמן ארצנו" <ref>מסכת ברכות מ"ג, א,</ref>.
| |
|
| |
| עם זאת, שמן האפרסמון חייב בתרומות ומעשרות למרות שאין הוא מיועד לאכית אדם. החיוב הוא מדרבנן, מחשש שמא עירב בו שמן שחייב במעשר . שמן מעין זה, עלול להיות פסול לאכילה, שהרי הוא כולל מרכיב של הקטורת. אבל ההנחה היא שמשון יוקרו מדטבר בכמות מיזערית שאינה פוסלת אותו ממאכל.
| |
|
| |
| הנוהג לערב שמן אפרסמון בשמן אחר יעידו הקנקנים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל ועליהם נמצאה הכתובת "בלסנה" או בלזמה" - שמותיו היוונים של האפרסמון.
| |
| <ref>Y.Yadin & G .Nave , Masada I The Yigael Yadin Excavacation 1963-1965 Final Report , Jerusalem 1989,p.47 מצוטט בהערה '''אפרסמון והלכותיו - זהר עמר''' </ref>
| |
|
| |
| ב[[מדרש תנחומא]] לפרשת נח מוזכר "חבית של אפרסמון" - המונח מתאים יותר לשמן מהול מאשר לנטף טהור הנמכר בפכיות קטנטות.
| |
|
| |
| על ענפי אפרסמון המושמים ב"מוגמר" מברכים: "בורא מיני בשמים" ועל שמן האפרסמון "בורא שמן ערב".
| |
|
| |
|
| ==חורבן מטעי האפרסמון== | | ==חורבן מטעי האפרסמון== |
| בעת הלחימה בעין גדי ניסו היהודים, לדברי ההיסטוריון הרומי [[פליניוס הזקן]], לעקור את מטעי האפרסמון לבל ייפלו בידי הרומאים, אך אלה שמרו והגנו על כל שיח. אחרי דיכוי המרד, הרומאים ניסו לשקם את מטעי האפרסמון. פליניוס מתאר: "כעת מגדלים אותו שם על חשבון המדינה ומצב התפתחותו טוב מקודם"<ref>Plinius, Historia Naturalis 12,15,24.</ref>
| |
|
| |
|
| [[אוסביוס מקיסריה]], בן ה[[המאה ה-3|מאה ה-3]] - [[המאה ה-4|המאה ה4]], מציין שגידול האפרסמון בעין גדי התקיים גם בזמנו, אולי עד ל[[המאה ה-8|מאה ה-8]] כאשר ירד הביקוש לבושם (בעקבות התפתחות נתיבי [[דרך המשי]]) והירידה בפעילות החקלאית באזור <ref>'''ההר המרכזי - יהודה - שומרון - השפלה - בקעת הירדן''' משרד החינוך - [[יד יצחק בן-צבי]], ירושלים תשס"ב.</ref>.
| | בעת הלחימה בעין גדי ניסו היהודים, לדברי ההיסטוריון הרומי, [[פליניוס הזקן]] , לעקור את מטעי האפרסמון לבל ייפלו בידי הרומאים, אך אלה שמרו והגנו על כל שיח. |
|
| |
|
| == הערות שוליים == | | == הערות שוליים == |
| שורה 104: |
שורה 35: |
| * [[שאול ליברמן]], '''הערה מוקדמת לכתובת בעין גדי''', (בתוך) '''[[מדבר יהודה וים המלח]]''', בעריכת [[צבי אילן]], הוצאת [[החברה להגנת הטבע]], 1973. פורסמה ב[[תרביץ]] שנה מ' חוברת א' | | * [[שאול ליברמן]], '''הערה מוקדמת לכתובת בעין גדי''', (בתוך) '''[[מדבר יהודה וים המלח]]''', בעריכת [[צבי אילן]], הוצאת [[החברה להגנת הטבע]], 1973. פורסמה ב[[תרביץ]] שנה מ' חוברת א' |
| * [[צבי אילן]], [[בתי כנסת קדומים בארץ ישראל]] – [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]] , 1991 | | * [[צבי אילן]], [[בתי כנסת קדומים בארץ ישראל]] – [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]] , 1991 |
|
| |
|
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| [[קטגוריה:יריחו]]
| |
אפרסמון - עץ עתיק לא ידוע - מימי בית שני אשר גדל בעיקר ביריחו ובעין גדי. לשמן שנצור ממנו היה ביקוש רב ברחבי האימפריה הרומית. מקובל היה לראות בו תרופה בדוקה נגד כאב ראש ומחלות אחרות. בחפירות ארכאולוגיות התגלו גלעינים העשויים להיות של עץ האפרסמון. אך עד כה לא הצליחו להנביט אותם.
על איכות הפרי מעיד התלמוד הבבלי אשר מספר כי האפרסמון של בית רבי הועמד בדרגה אחת עם האפרסמון של בית הקיסרות הרומית וכך כתוב : "אין מברכין בורא עצי בשמים, אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר".((מסכת ברכות מ"ג , ע"א)
הערים יריחו]] ועין גדי זכו לפירסון בזכות האפרסמון: "שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון... לערב באים ומריחין אותו ככלב..." (סנהדרין ק"ט, ע"א).
במקורות היסטוריים כתוב כי אנטוניוס העניק לאהובתו קליאופטרה, את מטעי האפרסמון של בקעת יריחו ושל עין גדי .הורדוס חכר אותם ממנה. טיטוס ואספסיאנוס הציגו את הפרי לראווה בעת תהלוכת הניצחון ברומא, לאחר המרד הגדול.
התנהגות מגדלי האפרסמון
בחפירות הארכאולוגיות בבית הכנסת העתיק בעין גדי התגלתה כתובת העשוי לשפוך אור על טיבם של מגדלי עץ האפרסמון. הכתובת מוצגת היום במוזיאון רוקפלר. בסיומה מופיעה כתובת ארוכה, המתייחסת לכללי התנהגות בקהילת עין גדי. לפיה, כל מי שיגרום למחלוקת בין אדם לחברו, יספר לשון הרע על חברו לגויים, יגנוב או יגלה את סודה של הקריה - סוד הכנת אפרסמון , עליו התבססה כלכלת המקום, והיה מוצר יצוא חשוב תחול עליו הקללה הבאה
|
:"זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות, הוא יתן פניו באיש ההוא ובזרעו ויעקור אותו מתחת השמים. ויאמרו כל העם אמן ואמן סלה.
|
|
| – צבי אילן
|
יעקב ליברמן במאמר בתרביץ, כתב עת מדעי במדעי היהדות, מנסה לבחון את טיבה של חלק זה בכתובת והקשר האפשרי בין חלקיה ומדוע דווקא היה צריך לכתוב אותה בבית הכנסת. לכתובת זו אין דמיון לתוכנם של כתובות אחרות בבתי כנסת. עד כדי כך שכותביה היה מוכן לכלול בה קללה נמרצת, בארמית:
"יתן אפוה בגברה ההוא ובזרעוה" - כלומר, שיתן פניו באיש ההוא ובמשפחתו. בנוסף לכך, הקללה תחול על כל מי שמטיל מחלוקת בין אדם לחברו, ועל מי שאומר לשון הרע על חברו לגויים, על מי שגונב חפצו של חברו ועל מי שמגלה את סוד הפרי לגויים.
ה"סוד הכפר" הוא כנראה גידול עץ האפרסמון, טיפולו והתקנת שמנו. לפי הספרות העתיקה, היה דרוש לשם כך מומחיות ואומנות שנמסרה במשפחות אומנים , מדור לדור. בתלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה כתוב
|
|
א"ר יוסא הדא אמרה שאסור ללמדו אומנות כהדא תרתין אומנוון הוון בגירו זגגייא וקובטרייא זגגייא לא אלפין וקמון קובטרייא אלפון ואיתעקרון (כאותן שתי משפחות אומנים שהיו בגירו, זגגים וצעיפנים. הזגגים לא לימדו אומנותם לנכרים והתקיימו, הצעיפנים לימדו ונעקרו].
|
|
| – פרק ב', הלכה א' גמרא
|
אין פלא שהאומנים היו מקללים את חבריהם כדי שלא יגלו את סוד הכפר לגויים. אך היות וכרמי האפרסמון והתעשייה היו נכסי הקיסר והיהודים היו אריסים, יש להניח כי נציגי השלטון סיפקו להם כלים שונים כדי לשפר את הטיפול ולהגביר את התפוקה. וכאן באה ההזהרה מפני גניבת החפצים, שהרי החפצים של המלכות, ולעיתים עולה על הדעת להשתמש בחפצים של אחרים , שהרי כולם שייכים לקיסר.
אשר ללשון הרע, בתלמוד ירושלמי מסכת פאה נאמר כי מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת (פרק א' הלכה ה'). בהנחה שמגדלי האפרסמונים היו מתכנסים ובינהם היו גם נציגי הקיסר. שם דנו במכסות שעל כל אחד לספק. לא מן הנמנע שהיו מעלים - אפילו בסמוי - טענות אחד כנגד השני , כמו שאלמוני משתמט ממילוי חובתו באספקת המכסה המשותפת. מן הסתם רבו תושבי המקום ובהזדמנות של מפגש ציבורי יכלו לומר לשון הרע, בפני נציגי השלטון, אולי זה היה אפילומביא להם תועלת.
|
|
סוף דבר, מסתבר מאוד, שלפנינו תקנון של איגוד הכורמים בעין-גדי שנכתב על פסיפס של בית הכנסת למען יראו וייראו. וזכורים לטוב שלושת האחים בני חלפי, שהיו כנראה מראשי האיגוד, שנתנו את התקנות בבית הכנסת שלהם
|
|
| – תרביץ
|
בנימין מזר כותב באותו נושא: סודות הייצור היו נשמרים בקרב הגילדות של מגדלי בשמים ורקחים שהיו בדרך כלל מאוגדים על בסיס משפחתח והיוו מעמד כלכלי סגור.
חורבן מטעי האפרסמון
בעת הלחימה בעין גדי ניסו היהודים, לדברי ההיסטוריון הרומי, פליניוס הזקן , לעקור את מטעי האפרסמון לבל ייפלו בידי הרומאים, אך אלה שמרו והגנו על כל שיח.
הערות שוליים
לקריאה נוספת