בית הכנסת הגדול בפירנצה

בית הכנסת של פירנצה (La Sinagoga di Firenze) הוקם בסוף המאה ה-19, יחד עם בתי הכנסת, הדומים לו, ברומא ובטורינו ובארצות אירופה. בניין בית הכנסת עצמו נחנך בטקסיות רבה ב-24 אוקטובר 1882 בנוכחות אישים מכובדים בעולם היהודי ופרנסי העיר. בתי הכנסת הגדולים האחרים באיטליה נבנו לאור התגובות לחנוכה המפוארת של בית הכנסת בפירנצה שנערכה בשנת 1882 ולביקורו של מלך איטליה אומברטו הראשון ( Re Umberto I) בבית הכנסת בשנת 1887.

כמו בבית הכנסת הגדול של רומא מצויה בכניסה לבית הכנסת כתובת חרוטה המעידה על ביקורם של מלכי איטליה במקום: כאמור, המלך "אומברטו הראשון" בשנת 1887 והמלך "ויטוריו עמנואלה השלישי" בשנת 1911. בבית הכנסת מתקיימות תפילות רק בשבתות ובחגים ובימי חול מתקיימות התפילות ללא מניין בבית כנסת קטן המצוי בכניסה הצדדית למבנה הראשי^[1]. נוסח התפילה הוא נוסח ספרד .

בכניסה לבית הכנסת לוחות זכרון לחללים היהודים שנפלו במלחמות העם האיטלקי. בגן המצוי בחצר לוח זכרון גדול, הכולל את שמות יהודי פירנצה שנספו בשואה. כמו בכל בתי הכנסת באיטליה, ניצב משמר משטרתי ליד בית הכנסת.

תכנון הבנייה

בית הכנסת החדש בפירנצה הוקם לאחר שבשנת 1848 נהרסו שעריה של השכונה היהודית בפירנצה, שהייתה במרכז העיר, היכן שהיום פיאצה דלה רפובליקה (Piazza della Republica). היהודים התפזרו ברחבי העיר והוחלט למצוא אתר מרכזי ליהדות פירנצה לבניית בית הכנסת החדש. אתר כזה נמצא ברחוב לה- פרינה (Via la Farina). בשאר חלקי המגרש הוקמן: בית האבות של הקהילה שהוקדש לזכרו של רבי נתן קאסוטו ומבנים נוספים ובהם משרדי הקהילה, מוסדות חינוך ומבנה למגורים. התרומה הראשונה לבנייה הגיעה ממשפחת מונטברוצ'י. שלושים שנה לאחר מכן, דוד לוי, נשיא הקהילה, הוריש את אחוזתו ורכושו לבניית מקדש כביר הראוי לפירנצה.

בשנת 1874 נמסר תכנון בית הכנסת לאדריכל מרקו טְרֵוֱוס (Marco Treves), אליו הצטרפו לאחר מכן מריאנו פַ‏אלקִיני ( Mariano Falcini) ווינצ'אנצו מיקלי(Vincenzo Micheli ). הבנייה הסתיימה בשנת 1882. מבנה בית הכנסת מהווה דוגמא לסגנון של אדריכות מורית ושלאדריכלות ביזנטית.

תאור המבנה

הבמה במרכז ודוכן הדרשן מימין - אחד היחידים שבבית כנסת

הבניין הוקם בתוך גן ציבורי, המשווה לו מסגרת נאה, המבליטה אותו מבין שורת מבני המגורים ברחוב. מעל בית הכנסת כיפה מרכזית בגוונים תכלת - ירקרק המבטאים את האלמנטים של הנוף הפיורנטיני. הכיפה בנויה על גבי תוף הכולל שישה עשר חלונות. דרכם מואר בית הכנסת מלמעלה, מלבד התאורה הבאה מהחלונות הגדולים בצד האחורי של בית הכנסת ה"מזרח". בצד זה יש חצי כיפה נוספת, המסמלת את כיוון התפילה. משני צדי מבני בית הכנסת שני צריחים, בתוכם המדרגות העולות לעזרת הנשים. בראשם בנויות כיפות דמויות בצל. הקשתות החיצוניות והפנימיות הן בסגנון מורי. בחצר הגינה של בית הכנסת הוקמה מצבה לזכרו של אריה אבישר שבתום מלחמת העולם השנייה תרם לשיקום הקהילה על ידי פעולות חינוך לבַּ‏‏‏נֵיה.

קירות בית הכנסת הפנימיות עשויות שיש בצבעים שונים, עמודי גרניט וציפויי בד צבעוניים. הקירות והתקרה מכוסים בציורי קיר ופסוקים חרוטים מהמקרא. לארון הקודש עמודי שיש שחורים, מוזיקה עשירה ודלות עץ מצופות זהב. דלתות ארון הקודש ניזוקו קשות בימי הכיבוש הגרמני של העיר. חלק מהנזק לא תוקן בכוונה, במטרה שתשאר מזכרת מימים קשים אלה שעברו על הקהילה. בבית הכנסת מוצב דוכן גבוה המשמש במה לרב בבואו להרצות בפני מתפללי בית הכנסת.

זמירות בית הכנסת

ערך מורחב - בית הכנסת הגדול בפירנצה

המסורות המוסיקליות ^[2]העשירות של בתי הכנסת האיטלקיים, כפי שהגיעו אלינו במאה העשרים, התגבשו בתהליך היסטורי ארוך ומורכב. עם הגורמים שהובילו אל השונות הרבה של המוסיקההליטורגית האיטלקית נמנים הגיוון של מןקןרותיה האתניים של יהדות איטליה: האיטליאני - בני המקום, הפורטוגזים,הספרדים מהלבנט, והאשכנזים. כמו כן, התלהבה יהדות איטליה מהסביבה עם בתי האופרה ומוסיקה לאומית איטלקית.

בתקליטור "טללי זמרה" מובאים 21 פיוטים של יהודי פירנצה.

מוסאון בית הכנסת

בקומה השנייה של בית הכנסת הוקם מוסאון ליצירות יודאיקה. במוסאון מוצגת תערוכה המציגה אירועים מתולדות יהדות פירנצה. כמו במוסאונים מסוג זה מוצגים בו: אביזרי פולחן כמו פרוכות לארון קודש, קישותי כסף וגלימות רקימה וחפצים המשמשים לאירועים חשובים בחיי המשפחה ובחגים היהודיים.

האחזקה

תחזוקת בית הכנסת הוא נושא קריטי. הוא ניזוק על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה אשר הפכו אותו למוסך למכוניות. על מנת שלא ישאר זכר לנזק שהם גרמו לאולם בית הכנסת המפואר, הם הניחו בו מוקשים ופוצצו עד שקומת עזרת הנשים קרסה לרצפת המבנה. אוצרות בית הכנסת שנשדדו על יגי הגרמנים נמצאו ויוחזרו לבית הכנסת. בשנת 1966 עליית נהר הארנו על גדותיו גרמה לבניין נזק נוסף. ריצפת בית הכנסת הוצפה עם מים מעורבים בבוף ובפסולת שהגיע מאחד השווקים העירוניים , הנמצא בין הנהר לבין בית הכנסת. יש סימן בבית הכנסת, כמו במקומות נוספים בעיר פירנצה, המראה עד להיכן הגיעו המים בזמן הצפת העיר. ההצפה גרמה נזר לריהוט, לציורי הקיר ולספרי קודש חלקם עתיקים. בעזרת תרומות מאיטליה ומעולם תוקנו הנזקים. בעשור האחרון היה בית הכנסת סגור לזמן מה בשל החשש לקריסת הגג. בתקציב ציבורי בוצעו במבנה תיקונים לייצוב הכיפה והקירות.

לקריאה נוספת

• יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד