גבאי צדקה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

ממונה לאסוף כסף ומזון מאנשים ולחלקם לעניים.


שני מוסדות צדקה היו בימי התנאים בכל קהילה בישראל:


  1. "קופה", שגבאיה היו מחזרים על הציבור מידי שבוע בשבוע וגובים מכל אחד ואחד סכום הקצוב עליו. "קופה" היינו סל גדול שהיו הגבאים אוספים לתוכו את הכספים. מקופה זו היו הגבאים מחלקים מעות צדקה לעניי העיר בכל ערב שבת, והיו נותנים לכל עני ועני סכום שיספיק לו למזונותיו לשבעה ימים.
  1. "תמחוי", והוא כינוי לקערת צדקה, שהיו הגבאים מחלקים ממנה יום יום אוכל לעניים אורחים, הנודדים ממקום למקום. גבאי התמחוי היו מחזרים בכל בוקר על הבתים ואוספים כל מיני מאכל או נדבות כסף, כדי לספק את צרכי האוכל לתמחוי.


ב"חכמת אדם" (כלל קמז סעיף ד) מובא, שבזמן הזה אין נוהגים בקופה ובתמחוי, אבל מעמידים גבאי צדקה שידקדקו על כל עני ליתן לו את הצריך לו.


כל עיר שאין בה גבאי צדקה - אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה.


גביית הכספים לצורך ה"קופה" צריכה להעשות על ידי שני גבאים, שכן "אין עושים שררה על הציבור פחות משניים". חלוקת כספי הקופה לעניים צריכה להעשות על ידי שלושה גבאים, לפי שחלוקת הצדקה היא כדיני ממונות הנידונים בשלושה דיינים.


הגבייה לצורך התמחוי וחלוקת התמחוי צריכים להעשות על ידי שלושה גבאים, לפי שמיד אחר הגבייה נעשית החלוקה, ואם הגבייה תיעשה בשני גבאים, יהא צורך אחר כך לטרוח ולחפש גבאי שלישי לחלוקת התמחוי. הרמב"ם מבאר הטעם, שהואיל והצדקה לתמחוי אינה קצובה מראש כמה כל אחד יתן, אלא מה שהוא מתנדב לפי שעה, לפיכך יש גם בגביית התמחוי משום דיני ממונות.