גזירה לגזירה לא גזרינן

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

גזירה לגזירה לא גזרינן הוא כלל הקובע שאין חכמים גוזרים גזירה שמטרתה להרחיק את האדם ולגדור בעדו מלעבור על גזירת חכמים אחרת.

מקור[edit]

העיקרון שאין עושים גזירה על גבי איסור מדרבנן הוא כלל שהנחה את חז"ל בגזירת גזירות ומופיע בש"ס במספר פעמים כגון ביצה ב ב. הטעם לדבר בלשון הגמרא הוא "היא גופה גזירה, ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה"". כלומר שאין גוזרים גזירה, שמטרתה רק להיות סייג וגדר, כדי שלא יעברו על גזירה אחרת שאף היא אינה אלא סייג וגדר לדיני התורה.

טעם[edit]

רש"י מסביר שעיקרון זה נלמד מן הכתוב בתורה (ויקרא יח, ל): "ושמרתם את משמרתי", ודרשו: "עשו משמרת למשמרתי" - כלומר: עשו גזירה לתורתי - "ולא משמרת למשמרת", - כלומר: ולא גזירה לגזירה. ויש שכתבו שהטעם בזה הוא, שכן אם היו גוזרים גזירה לגזירה, היו נאסרים מעט מעט כל הדברים שבעולם.

רב שר שלום גאון שו"ת חמדה גנוזה סימן ע"ז מסביר שהטעם שאין עושים גזירה לגזירה היא משום החשש שאם יוכלו לגזור כל כך הרבה גזירות היינו "מתמלאים בגזירות" ואף היו "אוסרים כל הדברים מעט מעט"

סייגים לכלל[edit]

הרמב"ם פירוש המשניות מסכת שבת מביא את הכלל מהגמרא אך קובע שהוא לא תקף בכל מקרה. הוא מפרש שכאשר שתי ההרחקות נגזרו יחד משום שראו "שלא תתקיים גזירה זו אלא בגזירה אחרת" ניתן לגזור על גבי הגזירה. כלומר, הרמב"ם מפרש שגם כאשר שתי הגזירות אינן אותה גזירה אך הקיום של אחת הגזירות תלוי בקיום השניה.

השולחן ערוך יורה דעה צז א פוסק שאין לאפות פת חלבית שמא יבואו לאוכלה עם בשר, אלא אם כן הפת היא בצורה מיוחדת כך שניתן לזהות שהיא חלבית. הפרי מגדים מסביר שלמרות שמדובר בגזירה לגזירה, שהרי הגזירה תקפה גם לגבי בישול עוף בחלב שאסור רק מדרבנן, עדיין אסרו חכמים משום שנוהגים לאכול את הפת גם עם בשר וגם עם חלב ומדובר באיסור חמור שקל לטעות בו החמירו חכמים לעשות גזירה לגזירה.

מקרב האחרונים גם הגר"א אורח חיים רנב א פסק שלמרות שאין עושים גזירה לגזירה, "בכל דבר הקרוב לפשיעה גזרו בו". גם טעם זה מתאים לדברי רב שר שלום גאון, שלמרות שאין בית דין רוצים להעמיס גזירות על הציבור, במקרים הקרובים לפשיעה אין מנוס מאשר להחמיר.

קישורים חיצוניים[edit]