גלות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
==הגדרה==
חובת גלות לאחת מערי המקלט, המוטלת על ההורג נפש בשגגה, עד למותו של הכהן הגדול.
'''רוצח בשגגה חייב לשבת בעיר מקלט''' {{מקור|(הסוגיות במכות פרק ב)}}'''.'''


'''לדוגמא''', היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו {{מקור|(מכות ז. במשנה)}}.
דין תורה הוא, שההורג אדם בשגגה, גולה לערי מקלט, שנאמר {{מקור|(במדבר לח, כה)}}: "והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו... וישב בה עד מות הכהן הגדול".


==מקור וטעם==
שלושה סוגי שוגגים הם: א. שוגג גמור, שאמנם לא היה במעשהו כל פשע, אבל צריך היה להיזהר, כגון שהיתה אבן בכיס בגדו וידע בה ושכח, ונפלה האבן והמיתה. בכגון זה חייב גלות; ב. שוגג שקרוב לאונס, שהרג את חברו בנסיבות בלתי שכיחות, שאי אפשר היה להעלות על הדעת מקרה שכזה, כגון שזרק אבן במקום שבני אדם אינם שכיחים, ונזדמן אדם לשם, ופגעה בו האבן ונהרג. בכגון זה הריהו פטור מגלות; ואם הרגו גואל הדם, הריהו נידון למיתה; ג. שוגג שקרוב למזיד, שעשה מעשה פשע שעלול להרוג אדם, כגון שהיה הולך בחשיכה וסכין בידו, ופגע בחברו והרגו. בכגון זה אינו גולה, שאין ערי מקלט קולטות אותו; ואם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו - פטור.
'''מקורה''' מפורש בתורה - "והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו' וישב בה עד מות הכהן הגדול" {{מקור|(במדבר לה-כה)}}.


'''בטעמה''' חקרו האם היא כדי שלא יהרגנו גואל הדם, או דין בפני עצמו {{מקור|(אור שמח רוצח ו-יב. מהרש"א מכות י: חידושי אגדות סוף ד"ה אחד הרג שוגג: כדי שלא יהרגנו גואל הדם. שרידי אש ח"א עמוד שמ "גלות ע"פ הודאת עצמו" א ד"ה ומשמע)}}. ונפק"מ למקרה שאין חשש שגואל הדם יהרגו, כגון כשאין עדים, או כשהנרצח הוא גר שאין לו קרובים.


'''במהותה''' חקר ר' שמואל האם היא עונש ככל עונשי בית דין או כפרה {{מקור|(שיעורי ר' שמואל מכות עמוד עז)}}.
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]
 
==פרטי הדין==
'''הודאת בעל דין''' שמודה שרצח בשוגג, הריטב"א {{מקור|(מכות ב. ד"ה מעידין)}} והמהרש"א {{מקור|(מכות י: חידושי אגדות סוף ד"ה אחד הרג שוגג)}} סוברים שההודאה מועילה וגולה, אמנם בעל האור שמח סובר שאינו גולה {{מקור|(הביאם והאריך בזה שרידי אש ח"א עמוד שמ "גלות ע"פ הודאת עצמו" א)}}.
 
'''רוצח שיצא מהעיר מקלט''' מותר להורגו. וחקר הרוגאצ'ובר האם הוא משום שאינו בעיר מקלט, או משום שיצא ממנה {{מקור|(מפענח צפונות ו-יח)}}.
 
'''גם רוצח במזיד''' מקדים לעיר מקלט עד שייפסק דינו (לרבי יוסי ברבי יהודה). וחקר ר' שמואל האם העיר קולטת אותו (ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו), או רק חיוב להקדים לעיר, אך לא קולטתו {{מקור|(שיעורי ר' שמואל מכות עמוד שעה)}}.
 
'''אפילו שר צבא שצריכים לו כל ישראל''' אינו יוצא מעיר מקלטו. וחקרו האם אסור לו לצאת, או שמותר (מדין הצלת נפשות), ורק אינו חייב לצאת משום שמכניס עצמו לסכנה שגואל הדם יהרגנו {{מקור|(שיעורי ר' שמואל מכות עמוד שפו)}}.
 
'''נכנס הנהרג לחצר ההורג והרגו''' פטור מגלות. וחקרו האם הוא מפני שלא נחשב לרוצח (כמו בנזיקין שאינו נחשב למזיק), או מגזירת הכתוב שאינו דומה ליער {{מקור|(שיעורי ר' שמואל מכות עמוד שמא)}}.
 
==ראה גם==
* [[רוצח]]
 
* [[שוגג]]
 
[[קטגוריה:דיני עונשין]]
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]]

גרסה מ־17:23, 23 בדצמבר 2008

חובת גלות לאחת מערי המקלט, המוטלת על ההורג נפש בשגגה, עד למותו של הכהן הגדול.

דין תורה הוא, שההורג אדם בשגגה, גולה לערי מקלט, שנאמר (במדבר לח, כה): "והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו... וישב בה עד מות הכהן הגדול".

שלושה סוגי שוגגים הם: א. שוגג גמור, שאמנם לא היה במעשהו כל פשע, אבל צריך היה להיזהר, כגון שהיתה אבן בכיס בגדו וידע בה ושכח, ונפלה האבן והמיתה. בכגון זה חייב גלות; ב. שוגג שקרוב לאונס, שהרג את חברו בנסיבות בלתי שכיחות, שאי אפשר היה להעלות על הדעת מקרה שכזה, כגון שזרק אבן במקום שבני אדם אינם שכיחים, ונזדמן אדם לשם, ופגעה בו האבן ונהרג. בכגון זה הריהו פטור מגלות; ואם הרגו גואל הדם, הריהו נידון למיתה; ג. שוגג שקרוב למזיד, שעשה מעשה פשע שעלול להרוג אדם, כגון שהיה הולך בחשיכה וסכין בידו, ופגע בחברו והרגו. בכגון זה אינו גולה, שאין ערי מקלט קולטות אותו; ואם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו - פטור.