דרשני:יצר עבודה זרה וטעויות שכליות (80.246.139.226)

ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול מאי אמור אמר רב ואיתימא ר' יוחנן בייא בייא היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתב בה אמת אמר רב חנינא שמע מינה חותמו של הקב"ה אמת אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא מסרוהו ניהליהו נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דעבודת כוכבים שנאמר (זכריה ה, ח) ויאמר זאת הרשעה בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא ורמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי אמרו היכי נעביד דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וחפיוהו לפומיה באברא דאברא משאב שאיב קלא שנאמר (זכריה ה, ח) ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה אמרו הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי ואמסר בידייהו אמר להו חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח אמרי היכי נעביד נקטליה כליא עלמא ניבעי רחמי אפלגא פלגא ברקיעא לא יהבי כחלינהו לעיניה ושבקוהו ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה

ואידך דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב {נחמיה ח} ישוע בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי

מה שאמרו חז"ל שיצא אריה קטן מאש מקודש הקודשים והנביא אמר להם שזה יצר עבודה זרה הכוונה היא כזאת שקודש הקודשים רומז ללב כלומר בני האדם חשבו בלבם כל מיני מחשבות שהם למעשה טעויות שכליות שגרמו להם לעבוד עבודה זרה ומה שאמרו חז"ל שאנשי כנסת הגדולה תפסו את אותו אריה קטן מאש ונתלשה ממנו שערה ואותו אריה קטן מאש צעק צעקה של ארבע מאות פרסה ואנשי כנסת הגדולה חששו שירחמו על אותו אריה קטן מאש והנביא אמר להם להשליך את אותו אריה קטן מאש לעופרת הכוונה היא כזאת שלאנשי כנסת הגדולה התברר להם שרוב היהודים כבשו את אותם מחשבות שהם הטעויות השכליות כלומר שרוב היהודים השכילו והבינו שאותם מחשבות שהיו להם הם טעויות שכליות ותו לא אומנם היו מעט יהודים בארץ ישראל שעדיין האמינו באותם טעויות שכליות ואנשי כנסת הגדולה חששו שאותם מעט יהודים יגררו את שאר היהודים לטעויות השכליות שלהם כלומר שהם ישכנעו אותם שאותם טעויות שכליות אמת הם ויגררו אותם לעבודה זרה אומנם לבסוף גם אותם מעט יהודים שהיו בארץ ישראל השתכנעו שאותם מחשבות שהיו להם הם טעויות שכליות וכך התבטל יצר עבודה זרה