הגבהה (ספר תורה)

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

מנהג ההגבהה הוא חלק מקריאת התורה בו מרימים לגובה את ספר התורה הפתוח, ומראים לציבור את מקום הקריאה. לפי מנהג האשכנזים מגביהים את הספר לאחר הקריאה, ולפי מנהג הספרדים לאחריה.

מקור[edit]

מקור מצוות ההגבהה היא ממסכת סופרים [1] " ואחר כך מגביה את התורה למעלה...מיד גולל ספר תורה עד שלשה דפין, ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים ונשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל".

המנהג המקורי היה להגביה את הספר לפני הקריאה, וכך נוהגים ספרדים והנוהגים לפי האר"י ומשום כך דיני הגבהת הספר מופיעים בשו"ע לפני דיני קריאת התורה. מנגד, האשכנזים נוהגים להגביה אחר הקריאה, כדי שהכל ידעו ששמיעת הקריאה היא העיקר, ומתוך כך מראים את התורה לעם [2].

טעם ההגבהה[edit]

הלבוש [3] מסביר שטעם מנהג ההגבהה הוא משום חביבות התורה וכבודה, ולמד כן מדברי הרשב"א [4] המסביר ש" יש לעמוד גם בשעה ששליח צבור זוקפו ומראה הכתב לעם, ואמרו לי שכל זה מכבוד ספר תורה".

המנחת אשר [5] מביא כי ניתן להסביר את טעם ההגבהה גם כאמצעי להראות לעם את הפרשה שעכשיו קראו (לשיטת הרמ"א שההגבהה לאחר הקריאה) או שעומדים לקרות (לשיטת הבית יוסף). ומסביר שבחקירה זו תלויה מחלוקת האחרונים[6] האם ההגבהה צריכה להיות דווקא בפרשה אותה קוראים, או שרשאי המגביה לגלול את הספר על מנת שצד אחד לא יהיה כבד יותר מהאחר. לפי הצד שההגבהה היא משום כבוד התורה, נראה שאין קפידא בכך שהספר יהיה דווקא על הפרשה הנוכחית, אך לפי הצד השני שההגבהה קשורה לפרשה עצמה- יש לכוון את הספר דווקא על הפרשה.

ייתכן לתלות מחלוקת זו גם במחלוקת אחרונים נוספת, [7] האם המגביה בקריאת התורה בתענית צריך גם הוא להתענות. השו"ע [8] פסק שאין להעלות לתורה בימי התעניות מי שאינו מתענה. האחרונים הסתפקו האם דין זה שייך גם במגביה הספר, וייתכן לומר שאם ההגבהה קשורה לקריאה עצמה- יש להקפיד שגם המגביה יתענה, ואם היא קשורה לכבוד התורה הכללי- אין להקפיד בכך.

מעלת ההגבהה[edit]

הגמרא [9] קובעת שהגולל ספר תורה מקבל שכר כנגד כל העולים לתורה. יש המפרשים שמדובר כאן הוא במצוות ההגבהה [10] שנעשית לפי המנהג המקורי לפני הקריאה בתורה, ולכן המגביה מקבל שכר כולם משום שמכין את הספר לקריאה.

מנגד, יש המסבירים [11] שמדובר כאן בגלילה ממש. לדבריהם, הטעם שמקבל שכר כנגד כולם הוא משום ריבוי הדינים בגלילה (כגון להעמידה על התפר, לגוללה מבחוץ ולהדק מבפנים ועוד) או משום שאינו מניח את הספר פתוח ושומר על כבוד התורה. החזון איש פסק שבזמן הזה, שנוהגין שאחד מגביה ואחד גולל, שניהם בכלל נטילת השכר ‏[12].

דיני ההגבהה[edit]

לכתחילה על הספר להיות פתוח בעת ההגבהה על מקום הקריאה, אך בדיעבד אם כבר הגביהו אין צורך להגביה שוב. בהגבהת ספר תורה אשכנזי על המגביה לפתוח את הספר עד שיראו ממנו 3 עמודים. (מ"ב קלד,ח).

בעת ההגבהה על המגביה להראות את הספר לכל העם, ולכן עליו להפנות אותו תחילה לצד ימין ולאחריו לצד שמאל כדי שכל הקהל יראה. בימינו מכיוון שישנם היושבים בבית הכנסת לפני הבמה, על המגביה להסתובב סיבוב שלם (לצד ימין) במתינות על מנת שכל הקהל יראה, וכן עשה החזו"א כאשר ניתן לו להגביה (פס"ת קלד,ה).

הקהל בהגבהה[edit]

מצווה על כל האנשים והנשים שבבית הכנסת לכרוע בעת ראיית הכתב ולומר את הפסוק "וזאת התורה" (מסכת סופרים שם, שו"ע קלד,ב). יש הנוהגים להצביע על הכתב בזרת ולנשקה לאחר מכן ויש הנוהגים לכרוך את פתילי הציציות באצבע.

מקור מנהג זה הוא ככל הנראה מדברי המדרש במדבר רבה [13]: " בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג והתינוקות הולכים לבית המדרש ומראים את האזכרות באצבע אמר האלהי' ודגלו עלי אהבה וגודלו עלי אהבה".

בספר "יסוד ושורש העבודה"[14] מובא בשם האר"י, שבעת הגבהת התורה יש לכל אחד להשתדל להתבונן באותיות התורה עד שיוכל לראות מה שכתוב שם, ובזאת ימשך אליו שפע רב. ה"בן איש חי" כותב[15] שישתדל אדם לחפש בעיניו מילה אחת בתורה, במקום שקוראים, שמתחילה באות שמתחיל בה שמו, ויאמר באותה שעה את הפסוקים: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל"[16], "תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"[17]. ומבאר הרב דוד חי הכהן בספרו "במעמד השחר"[18], בזאת יתחזק מאד קשרו המיוחד אל התורה, ואל חיי הנצח המצויים בה. גם יתכוון באמירתו שגם הוא, בן קהילת יעקב, מתכונן כעת לקבל אותה תורה שקיבל משה רבנו למוסרה לישראל, ולהורישה לדור הבא אחריו.

  1. יד ,יג-יד
  2. שו"ע קלד, ב; מ"ב ח; כה"ח יז; פס"ת ט
  3. קמז,א
  4. שו"ת ח"ג רפא
  5. דברים, כי תבוא
  6. שערי אפרים שער י' סי"ד שלחן הטהור סימן קל"ד
  7. מטה אפרים סימן תר"ב סעיף ט"ו ערוך השלחן סימן קל"ה סי"ד
  8. תקסו,ו
  9. מגילה לב,א
  10. שו"ע קלד, ומשנ"ב שם
  11. ב"ח קמז,א ערוך השולחן קמז,ח
  12. אמרי יושר, בהנהגות החזון איש, עמוד יא, אות ע"ג
  13. במדבר רבה פרשת במדבר פרשה ב' סימן ג'
  14. שער חמישי פרק ח.
  15. שנה שניה פרשת תולדות אות טז.
  16. דברים ד, מד.
  17. דברים לג, ד.
  18. עמ' 421.