הדבקות במחלות

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

תזאורוס לוגי[edit]

אפשרות אחת:

  • האמורא שמואל התגורר בעיר נהרדעא שבבל, וכשנודע לו שישנה מגיפה באזור אחר (בי חוזאי), הוא גזר תענית להסרת הסכנה, למרות שהמחלה לא הייתה באזורו, והנימוק הוא משום שישנן שיירות העוברות בין העירות ולכן יש חשש גדול להידבקות (מסכת תענית דף כא ע"ב).

אפשרות שניה:

  • ע"פ גמרא בכתובות עז ב: "אמר רבי יוסי, שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: עשרים וארבעה מוכי שחין הן, וכולן אמרו חכמים תשמיש קשה להן, ובעלי ראתן (שרץ יש לו במוחו. רש"י) קשה מכולן: מאי סימניה? דלפן עיניה, (עניו דולפות) ודייבי נחיריה, (נחיריו זבים) ואיתי ליה רירא מפומיה, (ויוצא לו ריר מהפה) ורמו דידבי עילויה. (זבובין כרוכין אחריו. רש"י).

מכריז רבי יוחנן: הזהרו מזבובי של בעלי ראתן. (זבובים השוכנים עליו קשות להביא אותו חולי על איש אחר. רש"י) רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה. (במקום שתנשב רוח אחת על שניהם. רש"י) רבי אלעזר לא עייל באהליה. (לא נכנס לאוהל ששכב שם) רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה. (לא אכלו מביצים שבאותו רחוב).

רואים מגמרא זאת שהיה להם את הידע על הדבקות במחלות ע"י זבובים, וע"י הרוח (שמעבירה את החיידקים).

אפשרות שלישית: ע"פ שולחן ערוך יורה דעה סימן קטז סעיף ה: צריך ליזהר מליתן מעות בפיו, שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין. ולא יתן פס ידו תחת שחיו, שמא נגע ידו במצורע או בסם רע. ולא יתן ככר לחם תחת השחי, מפני הזיעה.

מה שכתוב צריך ליזהר מליתן מעות בפיו, שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין. הוא משום חשש הדבקות.

אפשרות רביעית:

  • ע"פ בן איש חי שנה ראשונה, בהר בחוקותי סעיף י"ג: ובצוואות רבי אליעזר הגדול מזהיר, שלא לשתות ממה ששייר חבירו דשמא יש לו חולי ויתערב רוק בפיו באותו שיור. והסיבה משום הדבקות.