הוצאה מרשות לרשות: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''אסור להוציא בשבת חפץ מרשות אחת לרשות אחרת''' {{מקור|הסוגיא בשבת ב.-ט.}}'''.''' | '''אסור להוציא בשבת חפץ מרשות אחת לרשות אחרת''' {{מקור|הסוגיא בשבת ב.-ט.}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', אסור לאדם שעומד בתוך הבית (רשות היחיד) להוציא חפץ אל אדם שעומד בחוץ (רשות הרבים) {{מקור|שבת ב.}}. | '''לדוגמא''', אסור לאדם שעומד בתוך הבית (רשות היחיד) להוציא חפץ אל אדם שעומד בחוץ (רשות הרבים) {{מקור|בבלי:שבת ב.}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקורה''' יש שלוש דרשות {{מקור|ותוס' שבת ב. (ד"ה פשט) ביארו למה צריך את שלושתן}}: | '''במקורה''' יש שלוש דרשות {{מקור|ותוס' שבת ב. (ד"ה פשט) ביארו למה צריך את שלושתן}}: | ||
@ במשכן הורידו קרשים מהעגלה (רשות היחיד) לקרקע (רשות הרבים), ואת מלאכות שבת לומדים מהמשכן {{מקור|שבת מט:}}. | @ במשכן הורידו קרשים מהעגלה (רשות היחיד) לקרקע (רשות הרבים), ואת מלאכות שבת לומדים מהמשכן {{מקור|בבלי:שבת מט:}}. | ||
@ הפסוק "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש" {{מקור|שמות לו-ו}}, ודורשת הגמרא {{מקור|שבת צו:}} שמשה אסר עליהם להביא עוד נדבה משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים. | @ הפסוק "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש" {{מקור|שמות לו-ו}}, ודורשת הגמרא {{מקור|בבלי:שבת צו:}} שמשה אסר עליהם להביא עוד נדבה משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים. | ||
@ הפסוק בפרשת המן "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" {{מקור|שמות טז-כט}} ודורשים "אל יצא" - אל יוציא {{מקור|ערובין יז:}}. לרש"י {{מקור|שם ד"ה אל יצא כתיב}} הוא רק להו"א, ולמסקנה נדחה לימוד זה, אך לתוס' {{מקור|שם ד"ה לאו ושבת ב. ד"ה פשט}} הוא גם למסקנה. | @ הפסוק בפרשת המן "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" {{מקור|שמות טז-כט}} ודורשים "אל יצא" - אל יוציא {{מקור|בבלי:ערובין יז:}}. לרש"י {{מקור|שם ד"ה אל יצא כתיב}} הוא רק להו"א, ולמסקנה נדחה לימוד זה, אך לתוס' {{מקור|שם ד"ה לאו ושבת ב. ד"ה פשט}} הוא גם למסקנה. | ||
'''במהותה''' חקרו האחרונים שלוש חקירות: | '''במהותה''' חקרו האחרונים שלוש חקירות: | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
==ד' רשויות== | ==ד' רשויות== | ||
'''ארבע רשויות''' - לבבלי הן רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור {{מקור|שבת ו.}}. אך לירושלמי הן רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומבואות שאינן מפולשין {{מקור|שבת א-א ברבע האחרון של המשנה, ג.}}. | '''ארבע רשויות''' - לבבלי הן רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור {{מקור|בבלי:שבת ו.}}. אך לירושלמי הן רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומבואות שאינן מפולשין {{מקור|בבלי:שבת א-א ברבע האחרון של המשנה, ג.}}. | ||
'''בגדר כרמלית''' חקרו האם חכמים תיקנו שהיא תהיה רשות בפני עצמה, או שהיא עדיין מקום פטור, וחכמים רק גזרו עליה חומרות של רשות היחיד ושל רשות הרבים {{מקור|פרי משה שבת לו-א}}. | '''בגדר כרמלית''' חקרו האם חכמים תיקנו שהיא תהיה רשות בפני עצמה, או שהיא עדיין מקום פטור, וחכמים רק גזרו עליה חומרות של רשות היחיד ושל רשות הרבים {{מקור|פרי משה שבת לו-א}}. | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
'''בגדר רשות היחיד''' חקרו האחרונים האם היא מקום שגדור ע"י מחיצות, או מקום שאינו מעורב ופרוץ עם מה שסביבו (שלא יוכלו בני רשות הרבים להיכנס אליה) {{מקור|ברכת אברהם סוכה טו. סימן "פרוץ כעומד" א. עיון בלומדות יא "הגדרת מחיצה בשבת ובסוכה": שאינו מעורב עם מה שסביבו, וחילק שם שבדופן לסוכה צריך רק שתחשב מחיצה ע"פ גדרי התורה}}. | '''בגדר רשות היחיד''' חקרו האחרונים האם היא מקום שגדור ע"י מחיצות, או מקום שאינו מעורב ופרוץ עם מה שסביבו (שלא יוכלו בני רשות הרבים להיכנס אליה) {{מקור|ברכת אברהם סוכה טו. סימן "פרוץ כעומד" א. עיון בלומדות יא "הגדרת מחיצה בשבת ובסוכה": שאינו מעורב עם מה שסביבו, וחילק שם שבדופן לסוכה צריך רק שתחשב מחיצה ע"פ גדרי התורה}}. | ||
'''מחיצות רשות היחיד גובהן עשרה טפחים''' {{מקור|סוכה ה., ה:, ו:}}. וחקר הגר"ח {{מקור|על הרמב"ם שבת יז-יב}} האם המחיצות עצמן צריכות להיות עשרה טפחים, או שהמקום בגובה עשרה טפחים צריך להיות מוקף מחיצות. ונפק"מ למחיצות העשויות מלחי של אשירה: המחיצות לא נחשבות עשרה טפחים כי כתותי מיכתת שיעוריה, אך מקום עשרה מוקף מחיצות. והסיק בדעת הרמב"ם שהמקום צריך להיות מוקף. | '''מחיצות רשות היחיד גובהן עשרה טפחים''' {{מקור|בבלי:סוכה ה., ה:, ו:}}. וחקר הגר"ח {{מקור|על הרמב"ם שבת יז-יב}} האם המחיצות עצמן צריכות להיות עשרה טפחים, או שהמקום בגובה עשרה טפחים צריך להיות מוקף מחיצות. ונפק"מ למחיצות העשויות מלחי של אשירה: המחיצות לא נחשבות עשרה טפחים כי כתותי מיכתת שיעוריה, אך מקום עשרה מוקף מחיצות. והסיק בדעת הרמב"ם שהמקום צריך להיות מוקף. | ||
'''רשות היחיד עולה עד לרקיע''' {{מקור|שבת ז.}}. וחקר הגר"ח {{מקור|על הרמב"ם סוכה ד-יא ד"ה והנראה}} האם הוא משום שנחשב כאילו יש מחיצות עד לרקיע (מדין גוד אסיק), או שהמחיצות שלמטה מספיקות. והסיק בדעת הרמב"ם שהמחיצות התחתונות מספיקות. | '''רשות היחיד עולה עד לרקיע''' {{מקור|בבלי:שבת ז.}}. וחקר הגר"ח {{מקור|על הרמב"ם סוכה ד-יא ד"ה והנראה}} האם הוא משום שנחשב כאילו יש מחיצות עד לרקיע (מדין גוד אסיק), או שהמחיצות שלמטה מספיקות. והסיק בדעת הרמב"ם שהמחיצות התחתונות מספיקות. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־18:08, 19 בפברואר 2009
|
|
הגדרה
אסור להוציא בשבת חפץ מרשות אחת לרשות אחרת הסוגיא בשבת ב.-ט..
לדוגמא, אסור לאדם שעומד בתוך הבית (רשות היחיד) להוציא חפץ אל אדם שעומד בחוץ (רשות הרבים) שבת ב..
מקור וטעם
במקורה יש שלוש דרשות ותוס' שבת ב. (ד"ה פשט) ביארו למה צריך את שלושתן:
- במשכן הורידו קרשים מהעגלה (רשות היחיד) לקרקע (רשות הרבים), ואת מלאכות שבת לומדים מהמשכן שבת מט:.
- הפסוק "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש" שמות לו-ו, ודורשת הגמרא שבת צו: שמשה אסר עליהם להביא עוד נדבה משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים.
- הפסוק בפרשת המן "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" שמות טז-כט ודורשים "אל יצא" - אל יוציא בבלי:ערובין יז:. לרש"י שם ד"ה אל יצא כתיב הוא רק להו"א, ולמסקנה נדחה לימוד זה, אך לתוס' שם ד"ה לאו ושבת ב. ד"ה פשט הוא גם למסקנה.
במהותה חקרו האחרונים שלוש חקירות:
- המלאכה היא ההעברה מרשות לרשות, או העקירה וההנחה המידות לחקר ההלכה ד-ט בשם הגר"ח מבריסק: רק העקירה וההנחה. פרי משה שבת ל-ב.
- המלאכה היא הוצאת החפץ מהרשות הקודמת, או הכנסתו לרשות החדשה מי טל הוצאה לח.
- המלאכה היא שינוי בחפץ - שמקומו (רשותו) של החפץ השתנה, או שינוי ברשות - שברשות הקודמת היה חפץ ונעשה חלל, וברשות החדשה היה חלל ונעשה חפץ מי טל הוצאה לט.
פרטי הדין
הוצאה מלאכה גרועה היא, דהיינו שיש בה חידוש, כך כתבו הראשונים. אמנם נחלקו הראשונים מהו החידוש בה: תוס' ביארו שהחידוש הוא שיש חילוק בין מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים לבין מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד תוס' שבת ב. ד"ה פשט. והרמב"ן הוסיף שברשות היחיד מותר לישא אפילו משא גדול, ולרשות הרבים אסור להוציא אפילו כגרוגרת (הרמב"ן הראשון במסכת, וכן כתב הרשב"א). והאור זרוע ח"ב פב בשם ר"ת כתב שיש בה חידוש משום שלא נעשה שינוי בחפץ, שהרי החפץ לא השתנה ע"י ההוצאה מרשות לרשות.
הנחה - חקר האפיקי ים ח"ב ד-ח ד"ה והנלע"ד האם היא חלק מהמלאכה או שהיא רק גזירת הכתוב. דהיינו, האם אדם שעקר ולא הניח לא עשה את מלאכת ההוצאה כלל, או שעשה את מלאכת הוצאה, ורק שגזירת הכתוב שפטור.
ד' רשויות
ארבע רשויות - לבבלי הן רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור שבת ו.. אך לירושלמי הן רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומבואות שאינן מפולשין בבלי:שבת א-א ברבע האחרון של המשנה, ג..
בגדר כרמלית חקרו האם חכמים תיקנו שהיא תהיה רשות בפני עצמה, או שהיא עדיין מקום פטור, וחכמים רק גזרו עליה חומרות של רשות היחיד ושל רשות הרבים פרי משה שבת לו-א.
את גדרי רשות היחיד נפרט בסעיף נפרד:
רשות היחיד
בגדר רשות היחיד חקרו האחרונים האם היא מקום שגדור ע"י מחיצות, או מקום שאינו מעורב ופרוץ עם מה שסביבו (שלא יוכלו בני רשות הרבים להיכנס אליה) ברכת אברהם סוכה טו. סימן "פרוץ כעומד" א. עיון בלומדות יא "הגדרת מחיצה בשבת ובסוכה": שאינו מעורב עם מה שסביבו, וחילק שם שבדופן לסוכה צריך רק שתחשב מחיצה ע"פ גדרי התורה.
מחיצות רשות היחיד גובהן עשרה טפחים בבלי:סוכה ה., ה:, ו:. וחקר הגר"ח על הרמב"ם שבת יז-יב האם המחיצות עצמן צריכות להיות עשרה טפחים, או שהמקום בגובה עשרה טפחים צריך להיות מוקף מחיצות. ונפק"מ למחיצות העשויות מלחי של אשירה: המחיצות לא נחשבות עשרה טפחים כי כתותי מיכתת שיעוריה, אך מקום עשרה מוקף מחיצות. והסיק בדעת הרמב"ם שהמקום צריך להיות מוקף.
רשות היחיד עולה עד לרקיע שבת ז.. וחקר הגר"ח על הרמב"ם סוכה ד-יא ד"ה והנראה האם הוא משום שנחשב כאילו יש מחיצות עד לרקיע (מדין גוד אסיק), או שהמחיצות שלמטה מספיקות. והסיק בדעת הרמב"ם שהמחיצות התחתונות מספיקות.
ראה גם
- מלאכות שבת לגבי איסור עשיית מלאכה בכלל.