הקריבהו נא לפחתך

דבר שאדם לא ירצה בו מחמת מיאוסו, גם לה' הוא לא ירצה.

דבר מאוס ומגונה, שאינו ראוי להינתן במתנה לאדם, אסור לקרבן או למצוה, שנאמר (מלאכי א, ח): "וכי תגישון עור לזבח אין רע (וכי אין דבר זה רע?), וכי תגישו פסח וחלה אין רע, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות" - מכאן למדו חכמים, שדבר המאוס להינתן במתנה לאדם אסור לגבוה.

לכן, למשל, יין מגולה או מים מגולים, פסולים למזבח, שהואיל ואינם ראויים לאדם מחשש שמא שתה מהם נחש, משום כך פסולים הם למזבח, משום "הקריבהו נא לפחתך" (סוכה מח, ב).

דוגמא נוספת: עכבר שנמצא בשמן, אפילו אם יש ששים כנגדו, מכיון שהוא מאוס, אסור להשתמש בו להדלקה של מצוה, כגון להדליקו בבית הכנסת או לנר שבת וחנוכה, משום "הקריבהו נא לפחתך" (שולחן ערוך או"ח קנד יב ובמשנה ברורה שם).