הרב דוד כהן: הבדלים בין גרסאות בדף

:{{ציטוטון|לפני כ"ז שנה, ואני בשווייץ בבזל, עסוק בלימודי הדעות הפילוסופיות לתקופותיהן, מלא צמאון ושקיקה לאמת, ביחוד האמת הישראלית, הגיעה אלי השמועה מהרב, שנמצא אז בארץ זו מזרחה, פניתי במכתב, ובקבלי תשובה החלטתי לנסוע אליו. אחרי טבילה במימי הרהיין (נהר בשוויץ), מצויד ב"[[שערי קדושה]]" (ספר מוסר ו[[קבלה]] של [[רבי חיים ויטאל]]), מלא סיפוק וחיכיון, עשיתי את דרכי להרב בערב [[ראש חודש]] [[אלול]] (תרע"ה), באתי אליו, מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב ליבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, ב[[ברכות השחר]], [[תפילת העקדה]], בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים, ואקשיב, '''והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר'''. אחרי התפילה מהרתי לבשר במכתב, כי '''יותר מאשר פללתי מצאתי, מצאתי לי רב'''|הקדמה ל[[אורות הקודש]]}}.  

לאחר שהרב קוק חזר ארצה, עלה הרב הנזיר בעקבותיו, והמשיך ללמוד ממנו ב[[ישיבת מרכז הרב]] ב[[ירושלים]], תוך שהוא מתמסר ליצירת שיטה ברורה בהגותו של רבו. הוא ערך מכתבי ההגות של הרב קוק את סדרת הספרים '''[[אורות הקודש]]''', העוסקת בנושאים היותר פנימיים בכתבי הרב קוק, בצורה שיטתית מסודרת. כמו כן ערך את החיבור '''[[חזון הצמחונות והשלום]]'''- פרקי [[צמחונות]] משיחיים מכתבי הרב קוק.

העמיק ללמוד בתורת ה[[קבלה]], ובין השאר היה נוהג ללמוד ב[[חברותא]] עם [[רבי אריה לוין]].  

היה ידוע בהנהגותיו הסגפניות, בהן התנזרות משתיית [[יין]], מתספורת ותגלחת, מטומאת מת (אף לשבעה קרובים להם יכל להטמא מצד היותו כהן)- כדיו [[נזיר]], וכן הימנעות מאכילת בשר.