הרב סלימאן קארה: הבדלים בין גרסאות בדף
שלום בן משה (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "הרב '''סלימאן בן יוסף קארה''' (1889-1804) היה אב בית דין של צנעא במשך 40 שנה, וכן החכם באש...") |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
||
| (3 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''הרב סלימאן קארה''' היה [[אב בית דין]] בצנעא ורבה של [[יהדות תימן]]. מראשי הקוראים ליהודי תימן לעלות ל[[ארץ ישראל]] בעליית "אעלה בתמר" בשנת תרמ"ב{{הערה|1=כך כתב רבי יוסף מדמוני בזכרונותיו עמ' 2, הוצאת אברהם עובדיה תל אביב תשמ"ה }}. | |||
==תולדות חייו== | |||
נולד בתימן בשנת תקס"ד לאביו [[הרב יוסף קארה]], מתלמידי [[רבי יחיא צאלח]] ([[מהרי"ץ]]), ואב בית הדין של צנעא במשך 37 שנה. לאחר פטירת אביו בשנת תר"ט, הפצירו בו ראשי קהילת צנעא שיכהן תחתיו. בתחילה סרב מפאת עסקיו המרובים, אך לבסוף הסכים לקבל על עצמו את התפקיד. בתפקיד זה שימש במשך כארבעים שנה, עד לפטירתו. בעקבות חוסר היציבות השלטונית בתימן, התערערה גם הקהילה היהודית, ויחד עם יהודים רבים גם הוא נאלץ לעזוב את צנעא בשנת תרי"ט, וחי לסירוגין בצנעא ובעיר אלקאביל הסמוכה אליה, כשאת מקומו בצנעא מילא בהעדרו [[הרב חיים קורח]]. בשנת תרל"ב נכבשה תימן ע"י העת'מאנים, ורבי סלימאן שב לצנעא והתמנה ל"חכם באשי" (תפקיד הרב הראשי וראש הקהילה היהודית במדינות שהיו תחת השלטון הע'תמאני). הוא רצה להביא חכם באשי מחוץ לתימן, ואכן ביוזמתו הגיע [[הרב יצחק שאול]] לכהן כחכם באשי בתימן, ולאחר פטירתו שב לתפקיד. עם זאת, הוא לה התפרנס מהרבנות, ועסק לפרנסתו בצורפות. השיב תשובות בהלכה לרחבי תימן, וחלקן ראו אור בבמות שונות. | |||
בשנת תרמ"ב היה מהמעודדים את היהודים בתימן לעלות לארץ ישראל, בעלייה שנודעה לימים כעליית "אעלה בתמר". הוא כתב מכתב ל[[הרב סעדיה מדמוני|רב סעדיה מדמוני]], ממנהיגי העולים. כשנשאל על ידי הפחה של תימן מדוע עזבו יהודים רבים את הארץ, הסביר: "הנה לילד מינקת טובה שבטובות והוא אינו מוצא קורות רוח אלא בשדי אמו. ירושלים אם ישראל, הר הבית והמקדש הם שדיה שמהם ינק עוז וכח וחיים ורוח קודש, לכן אל ירושלים תערוג נפשם". יחד עם זאת, מששמע כי הקהילה הספרדית ב[[ירושלים]] מפלה לרעה את העולים מתימן, אסר על שלוחים תימניים מטעם הקהילה הספרדית בירושלים לגבות כסף עבור ההקדשות הספרדיים, משום ש"עניי עירך קודמים". | |||
נפטר בצנעא בשנת תרמ"ט. | |||
{{ציר זמן לרבנים|התחלה= 5564|מספר שנים=85}} | |||
==אישיותו== | |||
הנוסע רבי יעקב ספיר פגש בו במהלך מסעו והתפעל מאישיותו ומכושר מנהיגותו. וכך כתב עליו: "חכם גדול בתורה וביראה ובחכמה הקבלה, וגם מידיעות הנהגת העולם ומוסדרי דרך ארץ והנעשה על פני תבל איננו ערום, גם כי רחוקים המה מאוד מיושבי תוגרמה (האימפריה העותמאנית), ומה גם מיושבי אירופה, ודבר אין להם עם סדרי המדינות האל. והוא מתנהג בסלסול רבנות כראוי לאיש גדול היושב על כיסא דין לכל הארץ הזאת."{{הערה|1=מתוך '''מסע תימן''', תל אביב תש"ח, עמ' קיז-קיח}}. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{מיון רגיל:קארה | {{מיון רגיל:קארה סלימאן}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:אחרונים]] | ||
[[קטגוריה:רבנים תימנים]] | [[קטגוריה:רבנים תימנים]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:רבנים ראשיים ליהדות תימן]] | ||
גרסה אחרונה מ־22:37, 11 במאי 2015
|
|
הרב סלימאן קארה היה אב בית דין בצנעא ורבה של יהדות תימן. מראשי הקוראים ליהודי תימן לעלות לארץ ישראל בעליית "אעלה בתמר" בשנת תרמ"ב[1].
תולדות חייו[עריכה]
נולד בתימן בשנת תקס"ד לאביו הרב יוסף קארה, מתלמידי רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ), ואב בית הדין של צנעא במשך 37 שנה. לאחר פטירת אביו בשנת תר"ט, הפצירו בו ראשי קהילת צנעא שיכהן תחתיו. בתחילה סרב מפאת עסקיו המרובים, אך לבסוף הסכים לקבל על עצמו את התפקיד. בתפקיד זה שימש במשך כארבעים שנה, עד לפטירתו. בעקבות חוסר היציבות השלטונית בתימן, התערערה גם הקהילה היהודית, ויחד עם יהודים רבים גם הוא נאלץ לעזוב את צנעא בשנת תרי"ט, וחי לסירוגין בצנעא ובעיר אלקאביל הסמוכה אליה, כשאת מקומו בצנעא מילא בהעדרו הרב חיים קורח. בשנת תרל"ב נכבשה תימן ע"י העת'מאנים, ורבי סלימאן שב לצנעא והתמנה ל"חכם באשי" (תפקיד הרב הראשי וראש הקהילה היהודית במדינות שהיו תחת השלטון הע'תמאני). הוא רצה להביא חכם באשי מחוץ לתימן, ואכן ביוזמתו הגיע הרב יצחק שאול לכהן כחכם באשי בתימן, ולאחר פטירתו שב לתפקיד. עם זאת, הוא לה התפרנס מהרבנות, ועסק לפרנסתו בצורפות. השיב תשובות בהלכה לרחבי תימן, וחלקן ראו אור בבמות שונות.
בשנת תרמ"ב היה מהמעודדים את היהודים בתימן לעלות לארץ ישראל, בעלייה שנודעה לימים כעליית "אעלה בתמר". הוא כתב מכתב לרב סעדיה מדמוני, ממנהיגי העולים. כשנשאל על ידי הפחה של תימן מדוע עזבו יהודים רבים את הארץ, הסביר: "הנה לילד מינקת טובה שבטובות והוא אינו מוצא קורות רוח אלא בשדי אמו. ירושלים אם ישראל, הר הבית והמקדש הם שדיה שמהם ינק עוז וכח וחיים ורוח קודש, לכן אל ירושלים תערוג נפשם". יחד עם זאת, מששמע כי הקהילה הספרדית בירושלים מפלה לרעה את העולים מתימן, אסר על שלוחים תימניים מטעם הקהילה הספרדית בירושלים לגבות כסף עבור ההקדשות הספרדיים, משום ש"עניי עירך קודמים".
נפטר בצנעא בשנת תרמ"ט.
| תקופת חייו של הרב סלימאן קארה על ציר הזמן |
|---|
 |
אישיותו[עריכה]
הנוסע רבי יעקב ספיר פגש בו במהלך מסעו והתפעל מאישיותו ומכושר מנהיגותו. וכך כתב עליו: "חכם גדול בתורה וביראה ובחכמה הקבלה, וגם מידיעות הנהגת העולם ומוסדרי דרך ארץ והנעשה על פני תבל איננו ערום, גם כי רחוקים המה מאוד מיושבי תוגרמה (האימפריה העותמאנית), ומה גם מיושבי אירופה, ודבר אין להם עם סדרי המדינות האל. והוא מתנהג בסלסול רבנות כראוי לאיש גדול היושב על כיסא דין לכל הארץ הזאת."[2].