הרב שלמה שפירא

הרב שלמה שפירא הוא אב"ד בבית הדין הרבני בנתניה,רב קהילה בפתח תקווה ולשעבר ר"מ בישיבת מרכז הרב. מתלמידיו המובהקים שלהרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.

למד בישיבת מרכז הרב ובאמצע שנות התשעים התמנה על ידי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא לר"מ בישיבת מרכז הרב.

מספר שנים לאחר מכן התמנה לדיין בבית הדין בנתניה, ולאחר תקופה התמנה לשמש כאב"ד בבית הדין.

משפחתו

אביו הוא הרב אליעזר שפירא זצ"ל, שהיה דיין בבית הדין הרבני הגדול, .הוא נכד אחיו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.

פסיקותיו הבולטות

• פסק שהתעללות נפשית באישה – עילה לחיוב בגט. עד היום נהגו בתי הדין לחייב גברים בגט בשל התעללות פיסית או מילולית, לעומת זאת כתב הרב: "מהות חיי הנישואין היא שניתנו לחיים ולא לצער, ומעתה היכן שנפגעו העצמאות ותכלית חיי הנישואין ונוצר מצב שעצם חיי הנישואין גורמים לצער - זה עצמו מהווה סיבה לחיוב גט"‏^[1].

• פסק במקרה שהבעל ביקש תביעת גירושין אך האישה סירבה לגט על אף מערכת היחסים המדורדרת. בפסק הדין קבע התנהגות האישה כלפי בעלה, ובפרט תלונות השווא הרבות שהגישה נגדו במשטרה, הן אלימות לכל דבר,תלונות הסרק במשטרה מהוות "רצח אופי" של הבעל ולכן האישה חויבה להתגרש‏^[2].

• פסק במקרה שהבעל בא לביה"ד בעל שעזב את הבית והגיש תביעה לגירושין ואמר שאישה צריכה לעבוד ולאפשר לבעלה ללמוד תורה,הרב שפירא דחה את טענותיו וקבע שעל הבעל צריך לפרנס את אשתו,ולכן הבעל מחויב במזונות בתו, ובמיוחד כשמדובר בתינוקת בת מספר חודשים. כמו כן,קבע שהבעל חייב לזון ולפרנס את אשתו, כפי שהתחייב בכתובה, כל עוד לא הוכיח שהוא פטור ממזונותיה מסיבה כלשהי. הרב אף הבהיר שלא ידוע לו על הוראה כזו של גדולי הדור שלפיה האישה תצא לעבוד כדי לאפשר לבעלה לשבת וללמוד תורה. אמנם הייתה הוראה כזו לאחר השואה מכיוון שעולם התורה נחרב, ואף היום הדבר נעשה במשפחות של אברכים, אך רק בהסכמת האישה ומתוך רצון הדדי של בני הזוג, ולא כחובה משפטית. מעבר לכך, הרב הזכיר שבני הזוג משתייכים לאחד הפלגים של חסידות אשלג. "כידוע הרב אשלג בנו של בעל הסולם הקפיד שחסידיו יעבדו לפרנסתם, ולא יתפרנסו ממלגת אברך כנהוג אצל חלק מלומדי התורה ואף הבעל שבפנינו עובד לפרנסתו וברור שלגביו אינו נקרא מנהג המדינה"‏^[3].

• פסק לגבי בני זוג פסק הדין עסק בתביעת גירושין של אישה שבקשה להתגרש לאחר שבעלה התרועע עם נשים אחרות, בגד בה ונהג בה באלימות. הרב קיבל את תביעת האישה וקבע כי על הבעל להעניק גט לאשתו ולשלם לה את דמי כתובתה. אבל אז הסתבר כשנישאו בצרפת כדת משה וישראל ובכתובה נכתב כי דמי הכתובה יהיו 'מאה ליטרין' על פי נוסח כתובות עתיק שהיה נהוג ביהדות אירופה, בפסק דין יחודי המשתרע על פני עשרות עמודים, וכולל תחקיר הלכתי-כספי של ערכי מתכות מימי התלמוד ועד ימנו. הרב פסק כי על גרוש להעניק לגרושתו שמונה ק"ג ו-900 גרם של מטילי כסף טהור – או לשלם את ערכם. הרב חישב ומצא כי מחיר אונקיית כסף נכון להיום הוא 14 דולר, ועל פי שער הדולר הנוכחי על הגרוש לשלם סך של 15,623 שקלים. ‏^[4].

• פסק במקרה כי הצדדים חייבים להתגרש, ובמעמד הגירושין חייב הבעל לפרוע לאישה את דמי הכתובה – שנאמדו בעשרות אלפי שקלים. ביום שנקבע לסידור הגט הופיעו הצדדים, אולם לפני סידור גט הפיטורין דרשה האישה את פרעון כתובתה. הבעל טען כי אין לו מהיכן לשלם את דמי הכתובה ואף הביא הוכחות למצבו הכלכלי. כיוון שכך, האישה סרבה להתגרש – עד שיובטח לה תשלום כתובתה. במקרה הנקודתי זה, במהלך הקלדת פסיקת בית הדין, הצליח הרב לשכנע את האישה ליישם את פסק הדין ולהתגרש על ידי גט פיטורין, ולממש את פסק הדין המקורי לתשלום הכתובה, בלשכת ההוצאה לפועל, כפי שנהוג בכל חוב. אף על פי כן החליט אב בית הדין, הרב שלמה שפירא, לכתוב פסק דין ארוך ומנומק – המתפרס על פני 14 עמודים – המבוסס על עשרות פוסקים, ראשונים ואחרונים, "וזאת מכיוון שיש בנימוקים אלה כדי להורות הלכה במקרים רבים הבאים לפננו, ולכן יש מקום להקליד את הנימוקים ולצרפן לתיק". בשורה התחתונה פוסק הרב שפירא, כי למרות אי תשלום דמי הכתובה במעמד הגט כנדרש, "על האישה לקבל את גיטה ואין היא רשאית לעכב את סידור הגט".

חיבוריו

• חיבר מאות פסקי דינים ומאמרים שחלקם התפרסמו בכתב העת 'שורת הדין' .
• זכר יצחק - ספרו של רבי איצל'ה מפוניבז', שהוהדר על ידי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא בצעירותו ויצא לאור שנית בהוצאת מכון ירושלים עם חלקים נוספים שנערכו על ידי הרב שלמה שפירא.

קישורים חיצוניים

• עשרות פסקי הדין של הרב שלמה שפירא בבי"ד הרבני בנתניה.
• פסקי דין של הרב שלמה שפירא מתוך אתר 'דין תורה'.
• בענין קבלת עדות וטבילת גר בלילה ,גדרי קטן וגדול ודין בנים כסימנים. מאמרים מכתב העת של ישיבת מרכז הרב 'ניצני ארץ',מתוך אתר אסיף.
• פסק דין של הרב שלמה שפירא גבי אדם שבגד וביקש לחזור לאשתו ,28.01.14, אתר ynet.