הרב שלמה שפירא

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב שלמה שפירא
Rebbishapiro1.jpg
הרב שלמה שפירא
רבותיו הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא

הרב שלמה שפירא הוא אב"ד בבית הדין הרבני בנתניה, רב קהילה בפתח תקווה ולשעבר ר"מ בישיבת מרכז הרב. מתלמידיו המובהקים של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא. עורך הספר זכר יצחק.

ביוגרפיה

למד בישיבת מרכז הרב ובאמצע שנות התשעים התמנה על ידי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא לר"מ בישיבת מרכז הרב.

מספר שנים לאחר מכן התמנה לדיין בבית הדין בנתניה, ולאחר תקופה התמנה לשמש כאב"ד בבית הדין.

משפחתו

אביו הוא הרב אליעזר שפירא, שהיה דיין בבית הדין הרבני הגדול, ולחלק מהדעות היה מהפוסקים את פסק דין האח והאחות. הוא נכד אחיו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא. חותנו הוא הרב יעקב משה סלומון, ראש הישיבה הטכנולוגית כפר אברהם.

חתנו, הרב אודי נכטשטרן, משמש כנושא ונותן בישיבת מרכז הרב.

פסיקותיו הבולטות

  • התעללות נפשית היא עילה לחיוב בגט - הרב שפירא פסק התעללות נפשית של הבעל באשתו מהווה עילה לחיוב בגט. עד היום נהגו בתי הדין לחייב גברים בגט בשל התעללות פיסית או מילולית, לעומת זאת כתב הרב: "מהות חיי הנישואין היא שניתנו לחיים ולא לצער, ומעתה היכן שנפגעו העצמאות ותכלית חיי הנישואין ונוצר מצב שעצם חיי הנישואין גורמים לצער - זה עצמו מהווה סיבה לחיוב גט"[1].
  • כפיית גט במקרה של תלונות סרק - הרב שפירא פסק במקרה בו הבעל הגיש תביעת גירושין, אך האישה סירבה לגט על אף מערכת היחסים המדורדרת כי התנהגות האישה כלפי בעלה, ובפרט תלונות השווא הרבות שהגישה נגדו במשטרה, הן אלימות לכל דבר,תלונות הסרק במשטרה מהוות "רצח אופי" של הבעל ולכן האישה חויבה להתגרש‏[2].
  • לימוד תורה אינו דוחה את החיוב לעבוד לפרנסת המשפחה - במקרה בו בעל בא לבית הדין לאחר שעזב את הבית והגיש תביעה לגירושין, וטענתו הייתה שאישה צריכה לעבוד ולאפשר לבעלה ללמוד תורה. הרב שפירא דחה את טענותיו וקבע שעל הבעל לפרנס את אשתו, ולכן הבעל מחויב במזונות בתו, ובמיוחד כשמדובר בתינוקת בת מספר חודשים. כמו כן, קבע שהבעל חייב לזון ולפרנס את אשתו, כפי שהתחייב בכתובה, כל עוד לא הוכיח שהוא פטור ממזונותיה מסיבה כלשהי. הרב אף הבהיר שלא ידוע לו על הוראה כזו של גדולי הדור שלפיה האישה תצא לעבוד כדי לאפשר לבעלה לשבת וללמוד תורה. אמנם הייתה הוראה כזו לאחר השואה מכיוון שעולם התורה נחרב, ואף היום הדבר נעשה במשפחות של אברכים, אך רק בהסכמת האישה ומתוך רצון הדדי של בני הזוג, ולא כחובה משפטית. מעבר לכך, הרב הזכיר שבני הזוג משתייכים לאחד הפלגים של חסידות אשלג. "כידוע הרב אשלג בנו של בעל הסולם הקפיד שחסידיו יעבדו לפרנסתם, ולא יתפרנסו ממלגת אברך כנהוג אצל חלק מלומדי התורה ואף הבעל שבפנינו עובד לפרנסתו וברור שלגביו אינו נקרא מנהג המדינה"‏[3].
  • הצמדת כתובה למדד - זוג שנישא בצרפת ובכתובה נכתב כי דמי הכתובה יהיו 'מאה ליטרין' על פי נוסח כתובות עתיק שהיה נהוג ביהדות אירופה. בפסק דין המשתרע על פני עשרות עמודים‏[4], פוסק הרב שאין בעיה להצמיד את דמי הכתובה למדד המחירים לצרכן, אלא שכשלא נכתבה ההצמדה בפירוש, החיוב אינו צמוד.‏[5].
  • בירור יהדות במהלך תיק גירושין - בני זוג שנרשמו לנישואים ברבנות כפר סבא והתחתנו. במהלך השנים נולדו להם שני ילדים, אך כעבור שמונה שנות נישואים הם החליטו להתגרש וביקשו מבית הדין שיאשר את הסכם הגירושים ביניהם. במסגרת דיון שנערך ציין אב בית הדין, הרב שלמה שפירא, כי אין בפניו שום מסמך המוכיח שהאישה באמת יהודייה. במצב כזה, הבהיר, אין לבית הדין סמכות להתיר נישואים. במהלך דיון נוסף טענה האישה כי אין בידיה מסמכים כלשהם להוכחת יהדותה. היא סיפרה שעלתה מרוסיה ב-1990, כשהייתה בת 14, יחד עם אמה המנוחה ואביה, שעמו אינה בקשר. לדבריה סבתה הייתה יהודיה והמשפחה נהגה לציין את חג הפסח ולהדליק נרות עוד כשחיה ברוסיה. אלא שבית הדין לא האמין לה. הוא ציין כי הדלקת נרות היא מנהג שהתחדש בדור האחרון, ובוודאי שלא היה נפוץ ברוסיה. בד בבד הוא ציין כי שמות הורי האישה הם שמות נוכריים מובהקים. מכאן תהה בית הדין כיצד איפשר משרד הפנים למשפחה לעלות ארצה, והזמין את תיקי המשרד במטרה לגלות ראיה ליהדותה. בבדיקת התיקים התגלו מסמכים רבים המעידים על יהדות האב אך לא נמצאו מסמכים המעידים על יהדותה של האם. עוד התגלה כי ב-2006, לאחר מות האם, חזר האב לרוסיה ונישא בשנית לנוצרייה, שלאחר מכן ביקש להעלות אותה לישראל תוך שהצהיר כי אם בתו אינה יהודייה. ההליכים הללו גם הובילו את משרד הפנים לפנות לאישה בדרישה שתשנה את הרישום בתעודת הזהות שלה מ"יהודייה" ל"בת של יהודי". לנוכח הממצאים הללו קבע הרב שפירא כי אינו יכול לאשר את יהדות האישה, ומכאן שנישואיה לבעלה היהודי נעשו ללא סמכות, כך שאין צורך בגירושים או בהתרת הנישואים בבית המשפט לענייני משפחה. בכך הוא חסך לבני הזוג את הצורך לבצע גירושין, ובנוסף שניהם יוגדרו עתה "רווקה" ו"רווק". בהקשר לגורל הילדים פסק בית הדין כי ברגע שיימצא שהאם לא יהודיה – הדבר ישליך גם על עליהם. בסופו של דבר הוציא בית הדין תעודת גירושים שבה נכתב כי האישה אינה רשאית להינשא ליהודי אחר כל עוד לא תוכח יהדותה, והורה על רישומה ברשימת מעוכבי החיתון.‏[6].
  • רועה זונות אינו יכול לדרוש שלום בית - גבר שחי עם אישה אחרת, ביקש לחזור ולתבוע "שלום בית" הרב שפירא אמר: "זו התעללות נפשית. במעשיו לא היה תום לב, אלא רשעות לשמה וניסיון להלך אימים על האישה כדי להשיג הישגים רכושיים". "בנידון דידן שהבעל הודה על קשריו עם אישה אחרת, יש לו דין של 'רועה זונות'". עוד הוסיף כי "עצם התנהלותו של הבעל, חזרתו כביכול לשלום בית, מבלי להודיע לאישה, הבאת פורץ בכדי להיכנס לבית הצדדים, התעקשותו לגור בבית הצדדים ואף בחדר השינה של האישה, יש בה משום התעללות נפשית, ויש בה בפני עצמה בכדי לחייבו להתגרש. הבעל הצהיר בפנינו שאין הוא מעוניין באישה וכל מגמתו והתנגדותו להתגרש הוא מפני שהוא חושב שעל ידי הפעלת לחצים על האישה, הדבר יגרום לאביה לוותר על העיקול ועל החוב שיש לו כלפי הבעל". בסופו של דבר קבע כי הוא דוחה מכל וכל את בקשת הבעל לקיום "שלום בית". הבעל חייב לתת גט פיטורין לאישה באופן מיידי, ואם יסרב - ידון בית הדין בהטלת צווי הגבלה. בית הדין אף הורה להוציא צו הרחקה לבעל מביתה של האשה.עוד נקבע כי יש לפרק השיתוף בדירת הצדדים. הדירה תימכר, מחצית מהכספים יינתנו לאישה, והמחצית השנייה לבעל, כאשר עליו יהיה לנהל תביעותיו להורדת העיקול על חצי הדירה הרשומה על שמו - לפני הרשות המשפטית המוסמכת‏[7].

חיבוריו

קישורים חיצוניים