הרשאה

יפוי כח, סמכות הניתנת לשליח לדון עם בעל דינו של שולחו, כאילו היה זה דינו האישי של השליח.

יפה כחה של הרשאה מסתם שליחות, שאף על פי ש"שלוחו של אדם כמותו", מכל מקום מכיון שאין השליח בעלים על הדבר, אין בעל הדין מחוייב לדון עמו, ויכול לומר לו "לאו בעל דברים דידי את" (אינך בעל דברים שלי), מה שאין כן כשבא השליח בהרשאה אין בעל הדין יכול לומר למורשה "לאו בעל דברים דידי את", אלא רשאי המורשה לכופו בבית דין לדון עמו, כאילו היה זה דינו האישי של המורשה.

בהרשאה מקנים לשליח את החוב ע"י קניין אגב עם 4 אמות מקרקע של המשלח.