התקופה ההלניסטית בארץ ישראל

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התקופה ההלניסטית בארץ ישראל היא תקופה בתולדות ארץ ישראל, הכוללת בתוכה בעיקר את תקופת שלטון בית חשמונאים 160 לפנה"ס - 63 לפנה"ס - מועד כיבוש ירושלים על ידי "פומפיוס" - שר צבא רומא.

תחילת התקופה היא בשנת 332 לפנה"ס, עם כיבוש הארץ על ידי "אלכסנדר מוקדון".קיימת מסורת לפיה אלכסנדר הגדול בקר בירושלים ובבית המקדש. סיומה של התקופה ההלניסטית בא עם כיבוש הארץ צבא רומי בעת פרוץ הריב בין היורשים לבית חשמונאי.

בחלק של התקופה ניכרת ההשפעה היוונית בערי הארץ. היהודים שאימתו לעצמם אץ התרבות היוונית, המכונים "המתייונים" זכו למעמד מכובד, אך רק בערי הארץ ולא במרחב הכפרי.

אלכסנדר מוקדון

אתר משרד החינוך על הנושא: על חורבן ונחמה מביא את גירסתו לגבי המפגש בין שמעון הצדיק לבין אלכסנדר הגדול.

"התלמוד (מסכת יומא דף ס"ט עמוד א') מתאר, כיצד מגיע אלכסנדר הגדול לשערי ירושלים, ופוגש שם את אחרון אנשי הכנסת הגדולה - שמעון הצדיק. אלכסנדר, מדורבן על ידי השומרונים שונאי היהודים, מתכנן להחריב את המקדש. אבל, כאשר הוא פוגש בשמעון הצדיק, הוא מזדעזע עד עמקי נשמתו ולמעשה - הוא משתחווה לפני החכם היהודי.

נזכור שמדובר באלכסנדר הגדול - הגאון הצבאי הגדול בכל הזמנים. אדם בעל כבוד רב ואגו עצום - אדם כזה אף פעם אינו כורע ברך בפני אחרים... לכן ההתנהגות הזאת מדהימה את כולם. הגנרלים שלו מזועזעים - מה קורה כאן ? אלכסנדר מסביר, שלפני כל קרב (ונזכור שהוא מעולם לא הפסיד בקרב), הוא חולם על אדם מוזר. כל חלום כזה מהווה עבורו אות לניצחון. והנה, האדם הזקן שקיבל את פניו כעת - שמעון הצדיק - הוא האיש שמופיע בחזיונותיו! מסיבה זו אלכסנדר אינו פוגע בבית המקדש. הוא מקשיב לשמעון הצדיק ומתגלה לו, שאויבי יוון אינם היהודים, אלא בעצם השומרונים.

כתוצאה מכך, היהודים מקבלים אישור פתוח "לטפל" בשומרונים כרצונם, וזה בדיוק מה שהם ממהרים לעשות. כך משתלבות ירושלים ויהודה באימפריה היוונית מתוך שלום. ובדרך אגב, אלכסנדר מציית לשמעון הצדיק ולא נכנס לבית המקדש. בתמורה לכך, נקראים בני הכוהנים שנולדים באותה שנה "אלכסנדר", על שמו של המצביא המקדוני הגדול. ואכן, מאז ועד היום, השם "אלכסנדר" הוא שם יהודי נפוץ למדי.

גזרות אנטיוכוס

גזרות אנטיוכוס היו האירוע אשר גרם לשינוי יחסו עם העם בארץ ישראל מחסות תחת שלטון זר: פרסי, מצרי וסורי לעצמאות בימי החשמונאים.

גזרות אלו החלו בשובו של אנטיוכוס הסורי ממסע מלחמה מוצלח כנגד תלמי השישי המצרי. בדרכו לסוריה עבר דרך ירושלים, שדד את אוצרות המקדש, כמו מנורת המאור, מזבח הזהב, הפרוכת ועוד, וערך בעיר טבח נורא. מעשה אכזרי זה, מחריד וחסר תקדים, התבצע ללא כל מעשי התגרות או נקם מצד היהודים. התגובות הנזעמות שפרצו כנגד פעולות המלך בירושלים, עוררו תגובות נוספות קשות, וששיאן - הטלת גזירות השמד של אנטיוכוס, ואשר בעקבות הטלתן פרץ מרד החשמונאים.

מלכות החשמונאים

הרמב"ם בהלכות חנוכה רואה את חשיבות חידוש מלכות חשמונאים בכך שמאתים שנה חזרה עצמאות לעם ישראל : "בבית שני כשמלכי יון גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהורות וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם א-להי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים עד החורבן השני(ג,א).

ד"ר בני גזונדהייט במאמרו :[ http://www.tefilah.org/data/ChanukaRambam%20web%20080115.doc "נס חנוכה ומלכות החשמונאים במשנת הרמב"ם"] בטללי אורות, כותב: " חשיבותו וגדולתו (של חג החנוכה) נעוצות גם במה שבא לאחר מכן, ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים". מבחינה זאת עומדות בדברי הרמב"ם שתי תשועות - הקב"ה הושיעם [את ישראל] מידם [של מלכי יון]; ובני חשמונאי אף הם "הושיעו ישראל מידם". הקבלה זו אומרת שבני חשמונאי נלחמו את מלחמות ה'. ההסתכלות המדינית וההיסטורית של חזרת מלכות לישראל "יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני" נותנת לחג החנוכה ולמלכות החשמונאים משמעות ייחודית לפי הגותו המדינית של הרמב"ם. ההצלחה הצבאית של מלכות החשמונאים אינה משמשת מטרה בפני עצמה, אלא נחשבת היא כהכשרת הקרקע של קיום תורה ומצוות, לאחר שהיוונים "לא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות."

גם בהלכות מלכים ומלחמותיהם, אשר מסיימות את כל הי"ד החזקה של הרמב"ם, מודגשת משמעות זאת של המלחמות בהקשר של ביאת המשיח. המטרה הסופית של המלחמות היא קיום מצוות ולימוד תורה, כפי שהרמב"ם מסיים את הלכות מלכים ומלחמותיהם (יב,ה) ואת כל "משנה תורה": ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים' (ישעיה יא,א)".

הכיבוש הרומאי

בשנת 67 לפה"ס, יורשי המלכה החשמונאית שלומציון, נחלקו לשני מחנות יריבים. מן הצד האחד היה בנה הורקנוס השני, ועמו "אנטיפטרוס האדומי"יועצו, ומן הצד האחר בנה אריסטובולוס השני, כאשר כל אחד מן הצדדים הניצים שואף לקבל לעצמו את המלוכה.

אריסטובולוס התבצר בירושלים. אל פומפיוס שר צבא רומי פנו משלחות לשטוח את טענותיהן באשר לנעשה ביהודה. פומפיוס הטיל על העיר מצור וכבש אותה. כניסתו של פומפיוס לירושלים בשנת 63 לפנה"ס מסמנת את סופה של עצמאות יהודה בארצו תחת בית חשמונאי.

קישורים חיצוניים