זכייה: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 9: שורה 9:
ה[[ראשונים]] נחלקו האם כלל הזכייה מהווה סניף של כללי ה[[שליחות]], וההבדל היחיד ביניהם הוא ששליחות יכולה ליעשות מאדם אחד לאדם אחר דווקא בידיעתו המליאה בניגוד לזכייה שיכולה ליעשות גם שלא מידיעתו (כך גם מכריע ה[[קצות החושן]]), או שמא מדובר בפרשייה נפרדת שאין ביניהם כל קשר (כהכרעת רבי [[עקיבא איגר]]).  
ה[[ראשונים]] נחלקו האם כלל הזכייה מהווה סניף של כללי ה[[שליחות]], וההבדל היחיד ביניהם הוא ששליחות יכולה ליעשות מאדם אחד לאדם אחר דווקא בידיעתו המליאה בניגוד לזכייה שיכולה ליעשות גם שלא מידיעתו (כך גם מכריע ה[[קצות החושן]]), או שמא מדובר בפרשייה נפרדת שאין ביניהם כל קשר (כהכרעת רבי [[עקיבא איגר]]).  


רבי [[חיים סולובייצ'יק]] <ref>[[חידושי הגר"ח (סטנסיל)]]</ref> מסייג את המחלוקת, ומסביר שבין כה וכה מדובר בפרשייה שבעיקרה שווה לשליחות במהותה, שכן בשניהם נעשה העושה כיד ארוכה וכגופו של המשלח, אלא השאלה היא האם מדובר במעשה שנעשה מכוח המשלח ועל פי ציוויו, ולמרות שאינו יודע מכך, יש בכוח ה[[אנן סהדי]] לומר כי הוא ממנה את האדם שליח לו היה יודע מכך, והדבר נחשב כמינוי, או שמדובר בפרשייה נפרדת, שכאשר מדובר בזכייה אין נצרכת הפעולה לאישורו של מי שהפעולה נעשית עבורו.
[[הרב חיים סולובייצ'יק]] <ref>[[חידושי הגר"ח (סטנסיל)]]</ref> מסייג את המחלוקת, ומסביר שבין כה וכה מדובר בפרשייה שבעיקרה שווה לשליחות במהותה, שכן בשניהם נעשה העושה כיד ארוכה וכגופו של המשלח, אלא השאלה היא האם מדובר במעשה שנעשה מכוח המשלח ועל פי ציוויו, ולמרות שאינו יודע מכך, יש בכוח ה[[אנן סהדי]] לומר כי הוא ממנה את האדם שליח לו היה יודע מכך, והדבר נחשב כמינוי, או שמדובר בפרשייה נפרדת, שכאשר מדובר בזכייה אין נצרכת הפעולה לאישורו של מי שהפעולה נעשית עבורו.
 
==התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים==
==התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים==
קיים כלל האומר, כי אדם אינו יכול לזכות ולהקנות חפץ לאדם אחד, כאשר הדבר מהווה חובה והפסד ממוני לאדם אחר. לפי שיטת [[רש"י]], כלל זה תקף רק בדיני זכייה, הנעשים ללא מינוי מפורש, אך ב[[שליחות]] הנעשית בציווי המשלח, יכול אדם לזכות חפץ לבעל חוב, גם כאשר הדבר מהווה הפסד לאדם אחר. כך למשל, אם אדם פשט את הרגל, ונשאר ברשותו חפץ יחיד לגבייה בין שני מלווים, אין אדם שלישי יכול למדעתו [[תפיסה|לתפוס]] את החפץ לאחד מהמלווים.
קיים כלל האומר, כי אדם אינו יכול לזכות ולהקנות חפץ לאדם אחד, כאשר הדבר מהווה חובה והפסד ממוני לאדם אחר. לפי שיטת [[רש"י]], כלל זה תקף רק בדיני זכייה, הנעשים ללא מינוי מפורש, אך ב[[שליחות]] הנעשית בציווי המשלח, יכול אדם לזכות חפץ לבעל חוב, גם כאשר הדבר מהווה הפסד לאדם אחר. כך למשל, אם אדם פשט את הרגל, ונשאר ברשותו חפץ יחיד לגבייה בין שני מלווים, אין אדם שלישי יכול למדעתו [[תפיסה|לתפוס]] את החפץ לאחד מהמלווים.