זכרון יום המוות: הבדלים בין גרסאות בדף

החובה על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.

על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: יזכור לו יום המיתה.

נאמר בקהלת (יב, א - ז): "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה".

בספר "שערי תשובה" מובא: "ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה' יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: 'חכם לב יקח מצוות', כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז"ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן".

"ביום שיזועו שומרי הבית". "ביום" - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! "שיזועו שומרי הבית" - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה' טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: "ביום שיזועו שומרי הבית" - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם.

על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת (פרק ט): "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח". כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.

על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא"ב:

"אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.

בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.

גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.

דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.

הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.

ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.

זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.

חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.

טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.

ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.

כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.

מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.

נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.

סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.

על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.

פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.

צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.

קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.

ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.

שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.

תן תודה לה' אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך".