חזקה שליח עושה שליחותו

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

כשאין ידיעה ודאית אם שליח מילא את שליחותו, יוצאים מתוך הנחה שהוא אכן מילא אותה (הסוגיא בערובין לא: לב., בסוגיא זו האריכו המשנה למלך בכורות ד-א וספר המקנה כג-כה והלאה).

לדוגמא, השולח שליח לערב בשבילו יכול לסמוך על כך שהשליח עשה את שליחותו וערובו ערוב (בבלי:ערובין לא:).

דוגמא נוספת: אדם שאמר לשלוחו: "צא וקדש לי אשה" (סתם, לא אשה מסויימת), ומת השליח, ואין המשלח יודע אם השליח קידש לו אשה, אם לאו, הרי זה בחזקת שקידש לו אשה, שכן "חזקה שליח עושה שליחותו". כיוון שכך, הואיל שלא ידוע איזו אשה קידש לו, הרי הוא אסור בכל הנשים שבעולם, שמא הן קרובותיה של אותה אשה שקידש לו השליח, והן אסורות עליו באיסורי עריות.

מקור וטעם[עריכה]

טעמה הוא חזקת אומדנא (נתיבות המשפט רסט-ד), שמועילה מסברא. והיא שייכת לחזקות האומדנא החלשות יותר[1] (שגם בתוך חזקות האומדנא יש אלימות, בינוניות, וחלשות) (כללי מיגו לנתיבות המשפט יט (נמצא בשו"ע חו"מ אחרי סימן פב). אמנם המשנה למלך בכורות ד-א (ד"ה תשובה) כינה אותה "חזקה אלימתא").

וביאר ספר המקנה (כג-כז ד"ה בפרט) שנחלקו בעלי התוס' (ערובין לב. ד"ה רב) בסברתה: לר"ת היא משום הבטחת השליח, ולר"י היא משום חזקת הכשרות של השליח שחושש שאם לא יעשה את שליחותו יכשיל את המשלח בעבירה ויעבור על לפני עיוור.

בדינה נחלקו האמוראים: רב נחמן סובר שבדברים שהם של תורה, אין חזקה שליח עושה שליחותו (כלומר, שאין סומכים על החזקה, שחוששים שמא לא ביצע השליח את השליחות שהוטלה עליו), ובדברים שהם מדרבנן, חזקה שליח עושה שליחותו, שכן אפילו אם לא עשה השליח את שליחותו, אין האיסור חמור כל כך; ורב ששת סובר, שבין בשל תורה ובין בשל סופרים "חזקה שליח עושה שליחותו". (ערובין לא: לב., ולהלכה נחלקו בזה בעלי התוס' (תוס' ערובין לב. ד"ה רב ששת)). בדעת רב נחמן נדון בסעיף הבא:

רב נחמן[עריכה]

בטעמו של רב נחמן שהחזקה לא מועילה לדאורייתא חקרו האם הוא סובר שמדאורייתא אינה חזקה כלל אלא רק מדרבנן (כמו חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה, וחזקה דרבא - שחזקה על בן י"ג שנה שהביא שתי שערות), או שסובר שהיא כן חזקה מדאורייתא, אלא שכיוון שיש נגדה חזקת איסור אין סומכין עליה לדאורייתא, ורק לדרבנן מועילה משום שהוא כספיקא דרבנן (ספר המקנה כג-כז (ד"ה השעה"ת) הביא שעה"ת פרק ב).

והקשו לשיטת רב נחמן למה צריך את חזקה זו, והרי בדרבנן גם לולא החזקה ספיקא דרבנן לקולא. ויש על כל שלושה תירוצים (משנה למלך בכורות ד-א):
  1. ע"י החזקה יכול להכניס עצמו לכתחילה לחזקה זו (ולספיקא דרבנן אסור להכניס את עצמו לכתחילה[2]) (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני).
  2. ע"י החזקה יכול להקל אפילו בספק שאפשר לברר, שהיה יכול לבדוק האם השליח עשה את השליחות (ועל ספיקא דרבנן לא סומכים בספק שאפשר לבררו[3]) (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני).
  3. ע"י החזקה מקילים אפילו שאנו מסופקים אם בכלל נעשה המעשה המתירו, שהרי איננו יודעים כלל האם עשה את השליחות (ועל ספיקא דרבנן סומכים רק כאשר יודעים שנעשה המעשה המתירו אלא שאין יודעים אם נעשה כדינו - בזמן המתירו ובשיעור המתירו) (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה וראיתי).

דין שיש לו עיקר מן התורה נחשב כדאורייתא לעניין זה (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה ומלבד).

בדינים שונים[עריכה]

לממונות חזקה זו לא מועילה (ספר המקנה כג-כח אות ו).

פרטי הדין[עריכה]

חזקות "שליח עושה שליחותו" אינן שוות: יש מקרים שהן אלימות יותר ויש שהן חלשות יותר. ולכן לפעמים (במקרה שהיא חלשה) היא מועילה רק לחומרא (כמו בגיטין סד., דן בזה הנתיבות המשפט רסט-ד), ולפעמים (במקרה שהיא אלימא) גם לקולא (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה אך).

לעתיד חזקה זו לא מועילה אלא רק לעבר. ולכן אב שנסע קודם יום השמיני ללידת בנו ושלח מוהל למולו - צריך לנסוע לביתו ואינו יכול לסמוך שהמוהל עשה את שליחותו (ספר המקנה כז-כח אות ג).

במקרה שאם השליח לא יעשה את שליחותו המשלח לא יחטא מייד, אלא רק לאחר זמן - אפשר שלא נאמרה חזקה זו (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה ואכתי)[4].

אם המכשול הוא לאדם אחר ולא למשלח, חזקה זו לא מועילה, מפני שהשליח חושש רק שלא יכשיל את המשלח, אך אינו חושש להכשיל אחרים (ספר המקנה כג-כח אות ד)[5].

במעשה שאינו בידי השליח החזקה לא תועיל. למשל האומר "צא וקדש לי את פלונית", אין בזה חזקה, ששמא לא תתרצה (ספר המקנה כג-כח אות ה, משנה למלך בכורות ד-א ד"ה וזאת).

חוזק[עריכה]

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[6].

מיגו עדיף מחזקה שליח עושה שליחותו (נתיבות המשפט רסט-ד), ואע"פ שהגמרא (בבא בתרא ה:) הסתפקה בדין מיגו במקום חזקת אומדנא, והרי חזקת שליח עושה שליחותו היא חזקת אומדנא, ביארו המפרשים (כללי מיגו לנתיבות המשפט יט (נמצא בשו"ע חו"מ אחרי סימן פב)) שאין כל החזקות שוות בזה: יש חזקות שעדיפות ממיגו, יש שפחותות ממנו, ויש שספק, כמפורש בגמרא שם[7].

כללים[עריכה]

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.

ספק שאפשר לבררו - גם במקרה זה חזקת שליח עושה שליחותו מועילה, ומקילים (כגון שהיה יכול לבדוק האם השליח עשה את השליחות) (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני).


הערות שוליים[עריכה]

  1. לגבי הנפק"מ מכך שהיא חלשה, עיין לקמן בסעיף "חוזק" ד"ה מיגו. עוד בענייני חוזקה עיין לקמן בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקות שליח עושה שליחותו.
  2. אמנם יש מקילים בספיקא דרבנן אפילו כשאין טרחה או הפסד, הובאו בערך ספיקא דרבנן בסעיף "פרטי הדין" ד"ה כשאין טרחה או הפסד.
  3. אמנם יש מקילים בספיקא דרבנן אפילו כשאפשר לברר, הובאו בערך ספיקא דרבנן בסעיף "כללים" ד"ה בספק שאפשר לבררו.
  4. אך לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמה) הבאנו שיש מחלוקת האם טעמה משום שהשליח חושש להכשיל את המשלח.
  5. אך לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמה) הבאנו שיש מחלוקת האם טעמה משום שהשליח חושש להכשיל את המשלח.
  6. בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.
  7. לפי זה היא שייכת לחזקות האומדנא החלשות יותר, אמנם לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמה) הבאנו דעה שהיא חזקה אלימתא. עוד בענייני חוזקה עיין לעיל בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקות שליח עושה שליחותו.