חזקה (קניין)

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

הקונה עושה מעשה שמוכיח את בעלותו (הסוגיא בקידושין כו.).

לדוגמא, עדר דש נעל או פרץ (רש"י קידושין כו. ד"ה בחזקה). אפשרות נוספת היא "דייש אמצרי", שבפירושה נחלקו הראשונים: לדעת הרשב"ם (בבא קמא ק.) פירושו שהגביה את המצר (סימן גבול הקרקע), ולדעת הטור (חו"מ רכו) פירושו שהלך סביב המצר (גבולות הקרקע). ברור שפעולה זו תקפה רק לאחר שתתבצע הרכישה הכספית.

מקור וטעם[עריכה]

במקורו הביאו שלושה פסוקים:
  1. "ושבו בעריכם אשר תפשתם" (ירמיה מ-י) - במה תפשתם בישיבה (קידושין כו.).
  2. "וירישתם אותה וישבתם בה" (דברים יא-לא) - במה ירשתם בישיבה (קידושין כו. וביאר ספר המקנה על קידושין שם שצריך את שני הפסוקים: אחד לקנייה מהפקר ואחד לקנייה מחבירו).
  3. "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" (ירמיה לב-מד) - אלו עדי חזקה (ירושלמי קידושין א-ג).

החינוך (שלו ד"ה ואין ספק) כתב שהוא מדרבנן והפסוק הוא רק אסמכתא, אך המנחת חינוך (שם [יב]) כתב שהוא מדאורייתא[1].

בסוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות[2]) חקר הרוח אליהו האם הוא הכנסה לרשותו או הוראת בעלות (ד-ה, וכן חקר שם ד לגבי כל הקניינים), והמנחת אשר כתב שהוא הפגנת בעלות (בבא בתרא מב).

בדינים שונים[עריכה]

שכירות קרקע נקנית גם היא בחזקה (בבא קמא עט.).

הנכס[עריכה]

הנכסים הנקנים הם:

קרקע (קידושין כו.).

עבד כנעני[3] (שם כב:).

עבד עברי לא נקנה בחזקה משום שאין גופו קנוי לרבו (ספר המקנה נה-א).

אשה לא נקנית בחזקה כי אין גופה קנוי לבעלה (רשב"א וריטב"א קידושין ב).

לקנות חצר לתשמישיה - הקצוה"ח (קפט-א) כתב שאפשר ע"י חזקה, כגון אכילת פירות (לאכול את פירות החצר), והאמרי בינה (קניינים ג) חלק וכתב שחזקה מועילה רק לקנות את גוף הדבר.

מטלטלין אינם נקנים בחזקה (קידושין כב: ובכל הפוסקים). אך פסקי תוס' (בכורות סימן כה (יג: ד"ה מיד)) כתבו שחזקה שייכת במטלטלין אם עשה בהם תיקון כעין נעל גדר ופרץ, והמנחת חינוך נשאר עליהם בתימה (שלו-ט ד"ה ובמטלטלין (בקומץ המנחה), וכן ספר המקנה סוף ח"א בסוף השמטה לקניינים קניין ספינה (העמוד האחרון) בסופו ד"ה קניין).

בית - דינו כקרקע ונקנה בחזקה (וכן בכסף ובשטר), ובטעם לזה יש שלוש דעות (קצוה"ח מה-ג): מדין אגב (מגן אברהם או"ח תרלז-ז), מדין חצר (קצוה"ח שם), או שהבית עצמו נחשב קרקע (ש"ך צה-ח).

פרטי הדין[עריכה]

באופן הקניין דנו האחרונים האם הקניין חל ע"י מעשה החזקה, או ע"י שמחזיק בשדה וניכרת בעלותו (אבן האזל זכייה ומתנה א-יג ד"ה ובאופן, עיון בלומדות יב. שו"ת רעק"א מהדורא קמא לז בדעת הרא"ש: חזקה שונה משאר הקניינים, שאינה תלויה בכוונת המחזיק בלבד, אלא שהמעשה יהיה ניכר לעיני הרואים).

וכתב הגר"ש שקאפ שהקניין חל ע"י שהוא מתקן את השדה (פעולה), ולא ע"י שהשדה נעשה מתוקן (תוצאה) (הובא בחידושי ר' שמואל בבא מציעא עמוד עז).

האדם המחיל את הקניין (המקנה או הקונה) - כתב הגרמ"א עמיאל (דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב אות ג) שהקונה הוא המחיל, וכן שיטתו בכל הקניינים שהקונה הוא המחיל[4].

"לך חזק וקני" - אם המקנה אמר לקונה "לך חזק וקני" (בבא קמא נא:) הקונה יכול אחר כך להחזיק גם שלא בפניו (ואם לא אמר - יכול להחזיק רק בפניו) (רמב"ם מכירה א-ח). וחקרו ראשי הישיבות האם אמירה זו היא חלק ממעשה הקניין, או שהיא רק הוכחה לדעת המקנה (חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד כט, אבן האזל שכנים ב-י).

המקנה והקונה[עריכה]

גוי אין לו קניין חזקה (רמב"ם מכירה א-יז, ספר המקנה על מסכת קידושין יד: ובית הלוי ח"א כא). ובטעם לזה ביאר המגיד משנה (שם) שאם נתיר לו לקנות בחזקה אנו חוששים שיקנה בה באלימות. והכסף משנה (שם) הקשה שטעם זה מסביר רק מדוע גוי לא קונה מישראל בחזקה, אך אינו מסביר מדוע ישראל אינו קונה מגוי בחזקה.

אך הקניין פירות (מסכת עבדים פ, פא) הביא תוס' (עבודה זרה עא. ד"ה רב) שגוי כן קונה בחזקה. וכן חידש (שם פא) שכל מה שחזקה לא מועילה בגוי הוא רק שהגוי יקנה מאדם אחר, אבל ישראל יכול לקנות מגוי בחזקה, משום שהישראל כן בר קניין חזקה, וממילא פוקעת בעלות הגוי כיוון שגמר בדעתו להקנות לישראל, דלא גרע מאבידת גוי שישראל יכול לקנותה.

אמנם ישראל יכול לקנות מישראל ע"י מעשה חזקה של גוי, כגון שגוי נעל את החצר בשביל הישראל הקונה (קובץ שיעורים בבא בתרא רלח, והביא שם גם שו"ת אבני מילואים שכתב כך).

המקנה[עריכה]

זכייה מהפקר הרמב"ם חילק שאכילת פירות (לאכול את פירות השדה) מועילה רק במקח אך לא מהפקר (והראב"ד השיג עליו) (זכייה ומתנה ב-א), אך סייד וכייד והציע מצעות מועיל דווקא בהפקר אך לא במקח (שם ב-ג,ד).

ראה גם[עריכה]

כיבוש מלחמה (לגבי קניית עבד כנעני ע"ע קנייני עבד כנעני)


הערות שוליים[עריכה]

  1. וכן נחלקו שם בעוד הרבה קניינים שלדעת החינוך הם מדרבנן והפסוקים הם רק אסמכתא, ולמנחת חינוך הם מדאורייתא, הובאו בערך קניינים דרבנן בסעיף "קניינים שונים" ד"ה מחלוקת יסודית.
  2. את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.
  3. הארכנו בו בערך קנייני עבד כנעני בסעיף "חזקה".
  4. ע"ע קניינים בסעיף "המחיל" (ד"ה האדם המחיל את הקניין) ‎שחקרו בכל הקניינים האם הקונה מחיל אותם או המקנה.