חזקת קרקעות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אדם היושב ב[[קרקע]] תקופה מסויימת ומתנהג כ[[בעלים]] - נאמן | אדם היושב ב[[קרקע]] תקופה מסויימת ומתנהג כ[[בעלים]] - נאמן [[טענה|לטעון]] שהוא [[קניין|קנה]] אותה. ואם ה[[מרא קמא|משהו המביא הוכחות לבעלות מוקדמת]] [[עירעור|מערער]] וטוען הלה איננו בעלים - אינו נאמן. | ||
== | |||
== אורכה == | |||
קבעו [[חכמים]] שאדם היושב בקרקע חברו [[חזקת שלוש שנים|שלוש שנים]] ונוהג בה כבעלים - יש לו "חזקה" (כלומר: הוא נאמן לומר שקנאה). | |||
לדעת חלק מה[[תנאים]], אין צורך בשלוש שנים שלימות, אלא די בפחות מכך. שיטת [[רבי ישמעאל]] שניתן להסתפק בשלוש פעמים בהם המחזיק אכל<ref>כמובן, אין צריך [[אכילה]] פיזית דוקא, אלא העיקר שיקח הגידולים לעצמו{{מקור|. (ור' להלן שאם המחזיק פיתח את השטח, אבל לא לקח דבר לעצמו - אין זו חזקה)}}.</ref> גידולים חד-שנתיים בשדה, בכדי ליצור לו "חזקה". כגון: מי ש"כנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייצו" הרי זו חזקה {{מקור|(ר"פ חזקת הבתים - ב"ב כח.)}}. | |||
ב[[גמרא]] {{מקור|(שם)}} מבואר שרבי ישמעאל לומד את חזקת שלוש שנים מ[[שור מועד|שור המועד]], וכמו ש[[שור תם]] ש[[נגיחה|נוגח]] שלוש פעמים נעשה מועד - כך חזקת שלוש שנים נוצרת ע"י שלוש אכילות. | |||
בהסבר השוואה זו ישנן שתי גישות: | |||
@ כשם ששור שנגח שלוש פעמים [[הוחזק]] לשור נגחן כך בעלים שישבו בקרקעו שלוש שנים ולא צווח הוחזק שתקן {{מקור|(}}[[תוספות|תוס']] {{מקור|שם ד"ה עד נגיחה)}}, וממילא ודאי שמכר או נתן (ב[[מתנה]]) את הקרקע למחזיק {{מקור|(תוס' ב"ב כט. ד"ה שתא קמייתא)}}. כלומר: משור המועד למדנו שעד שלוש פעמים ניתן לתלות את הדבר במקרה, אך בפעם השלישית אנו לומדים שזהו תכונתו, וכך כאן - בפעם השלישית איננו תולים את שתיקתו במקרה {{מקור|(הגאון}} [[הנצי"ב]]{{מקור|, מרומי שדה, ר"פ חזקת הבתים, ד"ה ומעתה אמרינן; שיעורי}} [[הרב שמואל רוזובסקי|רבי שמואל]]<ref>'''שיעורי רבי שמואל''', על [[בבא בתרא]] חלק ב, תשנ"ג.</ref> {{מקור|שם, אות ה, עמ' סג)}}. | |||
@ "כשם ששור המועד כיון שנגח שלש נגיחות יצא מאותה [[חזקה]] של [[שור תם|תמוּת]], אף כאן יצאה שדה זו מחזקה של מוכר, וכיון שיצאת מחזקת המוכר - עליו להביא ראיה שלא מכרה שהרי חברו [[מוחזק]] ועומד" {{מקור|(}}[[רמב"ן]] {{מקור|ב"ב כח. ד"ה משור המועד; וכן שאר הראשונים שם)}}. וכוונת הדברים היא ששדה שאיננו יודעים מי בעליה, אנו תולים זאת באדם שדר בה עד שנתעורר הספק, אך אם אדם אחר דר שלוש פעמים (בלא [[מחאה]]<ref>עי' עליות ד[[רבינו יונה]] שם.</ref>) בקרקע, אז בטלה [[חזקת מרא קמא]] של הבעלים הקודם {{מקור|(הערות וציונים, הרב א. אוסטרן, בני ברק תשנ"ז, עמ' ד; ועוד)}}, וההנחה של הרואים היא שהאדם שדר בה קודם לכן היה הבעלים '''הקודם''' של הקרקע<ref>ולדעה זו, חזקת שלוש שנים איננה נובעת משתיקתו של המחזיק {{מקור|(ביאורי סוגיות על מסכת בבא בתרא, הרב שמואל הלוי הוניגסברג, בני ברק תשנ"ו, עמ' כג)}}.</ref> {{מקור|(ברכת יצחק<ref>'''ברכת יצחק''', מאת הרב יצחק (בן ר' יעקב) אברג'ל, על מסכתות: בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות ושבועות, אשדוד תשס"ז.</ref>, עמ' רכב, ד"ה ונראה דצ"ל; ועוד)}}. | |||
לעומת זאת, [[רבנן]] אינם מקבלים את דעתו של רבי ישמעאל, ולשיטתם נצרכות שלוש שנים שלימות בכדי ליצור "חזקה". בגמרא {{מקור|(ב"ב כח:-כט.)}} נדחים כמה הסברים לדעתם, עד שהמסקנה היא משום שאנשים נזהרים לשמור את [[שטר|שטרותיהם]] עד שלוש שנים, ולאחר מכאן מאבדים אותם, לפיכך חזקה היא שלוש שנים<ref>טעם זה איננו מסביר את טעם החזקה, וראה בערך [[חזקת שלוש שנים]].</ref>. | |||
[[רבי יהודה]] | |||
גרסה מ־03:55, 25 בינואר 2010
|
|
אדם היושב בקרקע תקופה מסויימת ומתנהג כבעלים - נאמן לטעון שהוא קנה אותה. ואם המשהו המביא הוכחות לבעלות מוקדמת מערער וטוען הלה איננו בעלים - אינו נאמן.
אורכה
קבעו חכמים שאדם היושב בקרקע חברו שלוש שנים ונוהג בה כבעלים - יש לו "חזקה" (כלומר: הוא נאמן לומר שקנאה).
לדעת חלק מהתנאים, אין צורך בשלוש שנים שלימות, אלא די בפחות מכך. שיטת רבי ישמעאל שניתן להסתפק בשלוש פעמים בהם המחזיק אכל[1] גידולים חד-שנתיים בשדה, בכדי ליצור לו "חזקה". כגון: מי ש"כנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייצו" הרי זו חזקה (ר"פ חזקת הבתים - ב"ב כח.).
בגמרא (שם) מבואר שרבי ישמעאל לומד את חזקת שלוש שנים משור המועד, וכמו ששור תם שנוגח שלוש פעמים נעשה מועד - כך חזקת שלוש שנים נוצרת ע"י שלוש אכילות.
בהסבר השוואה זו ישנן שתי גישות:
- כשם ששור שנגח שלוש פעמים הוחזק לשור נגחן כך בעלים שישבו בקרקעו שלוש שנים ולא צווח הוחזק שתקן (תוס' שם ד"ה עד נגיחה), וממילא ודאי שמכר או נתן (במתנה) את הקרקע למחזיק (תוס' ב"ב כט. ד"ה שתא קמייתא). כלומר: משור המועד למדנו שעד שלוש פעמים ניתן לתלות את הדבר במקרה, אך בפעם השלישית אנו לומדים שזהו תכונתו, וכך כאן - בפעם השלישית איננו תולים את שתיקתו במקרה (הגאון הנצי"ב, מרומי שדה, ר"פ חזקת הבתים, ד"ה ומעתה אמרינן; שיעורי רבי שמואל[2] שם, אות ה, עמ' סג).
- "כשם ששור המועד כיון שנגח שלש נגיחות יצא מאותה חזקה של תמוּת, אף כאן יצאה שדה זו מחזקה של מוכר, וכיון שיצאת מחזקת המוכר - עליו להביא ראיה שלא מכרה שהרי חברו מוחזק ועומד" (רמב"ן ב"ב כח. ד"ה משור המועד; וכן שאר הראשונים שם). וכוונת הדברים היא ששדה שאיננו יודעים מי בעליה, אנו תולים זאת באדם שדר בה עד שנתעורר הספק, אך אם אדם אחר דר שלוש פעמים (בלא מחאה[3]) בקרקע, אז בטלה חזקת מרא קמא של הבעלים הקודם (הערות וציונים, הרב א. אוסטרן, בני ברק תשנ"ז, עמ' ד; ועוד), וההנחה של הרואים היא שהאדם שדר בה קודם לכן היה הבעלים הקודם של הקרקע[4] (ברכת יצחק[5], עמ' רכב, ד"ה ונראה דצ"ל; ועוד).
לעומת זאת, רבנן אינם מקבלים את דעתו של רבי ישמעאל, ולשיטתם נצרכות שלוש שנים שלימות בכדי ליצור "חזקה". בגמרא (ב"ב כח:-כט.) נדחים כמה הסברים לדעתם, עד שהמסקנה היא משום שאנשים נזהרים לשמור את שטרותיהם עד שלוש שנים, ולאחר מכאן מאבדים אותם, לפיכך חזקה היא שלוש שנים[6].
רבי יהודה
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ כמובן, אין צריך אכילה פיזית דוקא, אלא העיקר שיקח הגידולים לעצמו. (ור' להלן שאם המחזיק פיתח את השטח, אבל לא לקח דבר לעצמו - אין זו חזקה).
- ↑ שיעורי רבי שמואל, על בבא בתרא חלק ב, תשנ"ג.
- ↑ עי' עליות דרבינו יונה שם.
- ↑ ולדעה זו, חזקת שלוש שנים איננה נובעת משתיקתו של המחזיק (ביאורי סוגיות על מסכת בבא בתרא, הרב שמואל הלוי הוניגסברג, בני ברק תשנ"ו, עמ' כג).
- ↑ ברכת יצחק, מאת הרב יצחק (בן ר' יעקב) אברג'ל, על מסכתות: בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות ושבועות, אשדוד תשס"ז.
- ↑ טעם זה איננו מסביר את טעם החזקה, וראה בערך חזקת שלוש שנים.