חזקת שלוש שנים: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אדם שנמצא בקרקע שלוש שנים והבעלים הקודם לא מחה בו''' {{מקור|הסוגיות בבבא בתרא פרק ג}}'''.'''

'''לדוגמא''', ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא, אמר ליה מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה {{מקור|בבא בתרא ל.}}.

'''בטעמה''' נחלקו הראשונים והאחרונים לחמש שיטות {{מקור|שיטות א וד הן הידועות יותר}}:

@ חזקת אומדנא מכך שלא מיחה, שאם הקרקע היתה שלו היה מוחה. ורק תוך שלוש שנים לא מועילה משום שיש נגדה טענת "אחווי שטרך", שהרי אנשים שומרים את שטרותיהם שלוש שנים {{מקור|רמב"ן בבא בתרא מב., ולולא טענת אחווי שטרך היתה צריכה להועיל מייד כמו מוחזק במטלטלין (ריטב"א בבא בתרא כט. ד"ה אלא)}}.

@ בדומה לזה יש שכתבו שהיא אנן סהדי שאם לא מכר היה מוחה במחזיק {{מקור|תוס' בבא מציעא קי. ד"ה אמר ליה}}.

@ חזקת אומדנא שמשום שמיחה רק לאחר שלוש שנים נראה כמערים, שחיכה שהמחזיק יאבד את שטרו {{מקור|רשב"א בשיטה מקובצת בבא בתרא כט.}}.

@ תקנת חכמים, משום שהקונים מאבדים את שטרות הקניה תקנו להם חכמים את חזקה זו {{מקור|או שתיקנו שהמערער ימחה - רבנו יונה כט. ד"ה אלא}}, כדי שלא יפסידו {{מקור|רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., קצוה"ח קמ-ב. אך בשיעורי רבנו אבי עזרי (בבא בתרא כח. ה סוף ד"ה ומעתה נראה) ביאר בדעת הנימוקי יוסף שאינה תקנת חכמים, אלא שחכמים קבעו מה נחשב מחזיק כדרך שהבעלים מחזיקים בשלהם}}.

@ תקנת חכמים גורמת לחזקת אומדנא, שכיוון שחכמים תיקנו את החזקה, ממילא היה צריך למחות כדי שהמחזיק לא יזכה בה מתקנת החכמים, ומכך שלא מיחה זו אומדנא שמכרה לו {{מקור|שער משפט קמ-ג בסופו, קהילות יעקב בבא בתרא י-ג}}.

'''גט אשה''', החזקה מועילה בו, שסומכים על גט ששייך לאשה מדין חזקת שלוש שנים {{מקור|גיטין כ:}}.

'''כל חזקה שאין עימה טענה''' אינה חזקה {{מקור|בבא בתרא מא. במשנה}}. ובטעם לזה מצאנו שלוש דעות:

@ לשיטה שחזקה היא אומדנא מכך שלא מיחה<ref>הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.</ref> - האומדנא הזו אינה הוכחה גמורה (ולכן לשון הרמב"ן היא "רגליים לדבר"), וצריך טענה בשביל לחזק אותה {{מקור|מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה ולהנ"ל}}.

@ לשיטה שחזקה היא תקנת חכמים ללקוחות שלא יפסידו<ref>הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.</ref> - כיוון שכל התקנה נועדה לטובת הלקוח, תקנו רק במקרה שהלקוח עצמו טוען {{מקור|מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין}}.

@ אך הקהילות יעקב נשאר על כך בצ"ע {{מקור|בבא בתרא יז-ג, הובא במנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין}}.

'''שבועת היסת''' - נחלקו הראשונים האם המחזיק צריך גם להישבע שבועת היסת (שאע"פ שאין נשבעים על הקרקעות - שבועת היסת כן נשבעים): לריטב"א לא נשבע, כיוון שהחזקה עומדת במקום עדים או שטר (וכשיש עדים או שטר אין צריך להישבע), ולרמב"ם צריך להישבע {{מקור|ריטב"א בבא בתרא כח. ד"ה וכל, והביא את הרמב"ם}}. וגם הרמב"ם מצריך שבועה רק כשהמערער בא בטענת ברי {{מקור|ריטב"א שם בשם הרשב"א}}.

'''מרא קמא''', חזקת שלוש שנים מוציאה ממנו {{מקור|בבא בתרא כח. במשנה}}. ואדרבה, כל מה שצריך את חזקת שלוש שנים הוא דווקא כשיש מרא קמא, שאם לא כן מספיקה גם ישיבת יום אחד בקרקע {{מקור|ריטב"א רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., רשב"ם כט: ד"ה עליו}}.