חכמת בני קדם

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
Baustelle.PNG הערך נמצא בשלבי עריכה
כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.
אין מידע לגבי מניח תבנית זו. יש לערוך עם חתימה ( ~~~~ ) כפי שמוסבר בדף התבנית


  • ספר בראשית פרק כה: (א) ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה: (ב) ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח: (ג) ויקשן ילד את שבא ואת דדן ובני דדן היו אשורם ולטושם ולאמים: (ד) ובני מדין עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה כל אלה בני קטורה: (ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק: (ו) ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם
  • רש"י על בראשית פרק כה פסוק ו: נתן אברהם מתנות - פי' רבותינו שם טומאה מסר להם (שם צא).
  • דעת זקנים מבעלי התוספות על בראשית פרק כה פסוק ו: נתן אברהם מתנות - אמרו בפרק חלק שמות בטומאה מסר להם פירוש שיהו יכולין להזכיר שם המפורש בטומאת הגוף ולא יזיק להם וגם היום יש ישמעאלים שבקיאין בשם ומזכירין אותו בטומאה. וקשה לה"ר משה היאך אדם וצדיק חשוב כאברהם ילמד השם לרשעים. לכן פי' ה"ר יעקב בה"ר נחמן שם טומאה שם השדים שמשביעין אותן באדוניהם הממונים עליהם לעשות כל מה שרוצים כמו ספר בילא"ד ושם טומאה נקרא על שם רוח הטומאה כדאמרינן במס' חגיגה הלן בבית קברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. רמז לזה שהרי מתנות כתיב חסר וא"ו והוא עולה בגימטריא למדם להשביע השדים. מה"ר משה:
  • ספר גור אריה על בראשית פרק כה פסוק ו: שמות הטומאה מסר להם וכו'. בפרק חלק (סנהדרין צא.), ופירושו מעשה שדים וכשפים (רש"י שם). ולא שרוצה לומר שנתן להם להשתמש בכשפים, אלא לסלק כשפים ושד שנכנס באדם לסלקו, ודבר זה נתן להם, אבל שיהיו משתמשים בכשפים - אין נראה לומר כלל, שהרי התורה (שמות כב, יז) חייבה מיתה מי שהוא מתעסק בכשפים. ומעשה שדים - זהו אפשר דמותר, דהרבה דברים מעשה שדים, כגון לשאול בשדים וכיוצא בזה להשביעם, והוא מותר, אבל כשפים אין נראה דהוא מותר למסור להם להשתמש בהם, כי אם לסלק הכשפים. ומה שהכריח לומר ד'שמות הטומאה מסר להם', דלא יתכן לפרש שנתן להם נכסים, דהא נתן הכל ליצחק בנו, דכתיב (פסוק ה) "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק":
  • הכתב והקבלה על בראשית פרק כה פסוק ו: מתנת. שם טומאה מסר להם (רש"י מרבותינו) ר"ל הודיע להם שמות אלה כדי ליתן אל לבם לדעת להשתמר מהם ולא יבואו להחליף שם טומאה בטהרה ולעבדם בלתי ידיעה:
  • העמק דבר על בראשית פרק כה פסוק ו: קדמה אל ארץ קדם. מזרחה של ארץ המזרח. וכ"ז הי' כדי להרחיקם מעבודת השמש שהי' נהוג בכל מלכי מזרח ומערב כידוע. ובאמת הוזהרו הגוים ע"ז וכן כל ע"ז לאיזה משרתי הטבע. מש"ה שלחם לארץ הקדם שנשתמשו בכשוף שמכחישים כל הטבע. ועל הכישוף לא הוזהרו ב"נ ואפי' לר"א בסנהדרין דס"ל שהוזהרו ע"ז מכ"מ אין העון חמור כמו ע"ז:
  • ספר יערות דבש חלק ראשון - דרוש ד (המשך): ... דור המבול שכל בטחונם היה במזלות, והיה בדעתם לכשף שכל שפעת מים שהיה בגלגל להוריד לארץ שיזובו הכל במקום אחד, כמו שעושים עוד היום מכשפים שיש בידם קבלה מקדמונים, מכשפים איזה לחש וכל כונתם לרוע כשיש עבים מלאים מים, בלחש שלהם מוליכין אותו ליער מקום בלי זרוע ושם יקלחו המים לאיבוד ולרוב שכיח שהמלכיות הורג בהם, וכן היה מחשבתם בזמן המבול לכשף שכל המים ירדו למקום אחד, והוא על נח וביתו שהיה מייסרם ומזרזם לעבודת השם:
  • תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צא/א: ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו ושלכם דכתיב ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וכתיב אלה תולדות יצחק בן אברהם אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות הלך ודן עמהן אמר להם מהיכן אתם מביאין ראייה אמרו לו מן התורה אמר להן אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה כלום יש לזה על זה כלום מאי מתנות אמר רבי ירמיה בר אבא מלמד שמסר להם שם טומאה
  • מדרש רבה בראשית פרשה סא פסקה ז: וישלחם מעל יצחק בנו אמר להם כל מה שאתם יכולים להזריח תזריחו שלא תיכוו בגחלתו של יצחק אבל עשו ע"י שבא ונזדווג ליעקב נטל את שלו מתחת ידו הה"ד (ישעיה כג) הזאת לכם עליזה מימי קדם קדמתה יובילוה רגליה מרחוק לגור מי יעץ זאת על צור המעטירה וגו' אר"א כל צור שכתוב במקרא מלא בצור מדינה הכתוב מדבר חסר ברומי הכתוב מדבר המעטירה רבי אבא אמר הקיפוה בעטרה ורבי ינאי אמר בשם רבי שמעון בריה דרבי ינאי הקיפוה כובין:
  • זוהר חלק א דף צט/ב: אמר רבי אבא יום אחד נקלעתי במקום אחד מאותם המקומות שהיו מבני קדם, ואמרו לי מאותה חכמה שהיו יודעים מימים קדמונים, והיו נמצאים ספרים של חכמה שלהם, והביאו לפני ספר אחד, והיה כתוב שם שכמו שרצון האדם מכוון בו בעולם שלנו, כך נמשכת עליו רוח מלמעלה, מסוג אותו רצון שנדבק בו, אם רצונו מכוון בדבר עליון קדוש, הוא ממשיך עליו אותו דבר מלמעלה למטה אל עצמו, ואם רצונו להתדבק בצד האחר, ומכוון בו, הוא ממשיך אותו דבר מלמעלה למטה, אליו. והיו אומרים שעקר הדבר תלוי במילים ובמעשה וברצון להתדבק, ובזה נמשך מלמעלה למטה אותו צד שנדבק בו, ומצאנו בו כל אותם מעשים ופולחנים של כוכבים ומזלות, ודברים שנצרכים להם, ואיך רצון לכוון בהם כדי להמשיך אותו אליהם. כיוצא בזה, מי שרוצה להתדבק למעלה ברוח הקודש, שהרי במעשה ובדיבור וברצון הלב לכוון באותו דבר הדבר תלוי להמשיך לו אצלו מלמעלה למטה ולהתדבק באותו דבר והיו אומרים כמו שאדם נמשך בעולם הזה, כך מושכים אותו כאשר הוא יוצא מהעולם, ובמה שנדבק בעולם הזה ונמשך אחריו, כך הוא נדבק בעולם ההוא, אם בקודש – בקודש. ואם בטומאה – בטומאה. אם בקודש מושכים אותו לאותו צד ונדבק בו למעלה, ונעשה ממנו שמש לשמש לפני הקב"ה בין אותם שאר המלאכים, הוא נדבק למעלה ועומד בין אותם הקדושים, שכתוב "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". כך, גם באופן זה, אם בטומאה, מושכים אותו אל הצד ההוא ונעשה כאחד מהם להתדבק בהם, והם נקראים "נזקי בני אדם", ובאותה שעה שהוא יוצא מהעולם, נוטלים אותו ושואבים אותו בגיהנום, באותו מקום שדנים את בני הטומאה שטמאו עצמם ורוחם ואחר כך הוא נדבק בהם והוא מזיק כאחד מאותם המזיקים שבעולם. אמרתי להם בני, קרובים דברים אלו לדברי התורה, אבל יש לכם להתרחק מאותם הספרים, כדי שלא יסטה לבכם לאותם פולחנים ולכל אותם הצדדים שאומר כאן, אולי ח"ו תסטו מעבודת הקדוש ברוך הוא שהרי כל הספרים האלו מטעים את בני אנוש מפני שבני קדם היו חכמים וירשו חכמה זו מאברהם דכתיב (בראשית כה ו) ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם, ואחר נמשכו באותה חכמה לכמה צדדים. אבל זרע יצחק חלקו של יעקב, לא כך, שהרי כתוב (שם ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק זה החלק הקדוש של המהימן שנדבק בו אברהם, ויצא מאותו גורל ומאותו צד, יעקב מה כתוב בו, (שם כח יב) והנה יהו"ה נצב עליו, וכתיב (ישעיה מד א) ואתה יעקב עבדי וגו', משום כך נצרך לו לאדם להמשך אחרי הקב"ה ולהתדבק בו תמיד שכתוב (דברים י כ) ובו תדבק.
  • ספר ישעיה פרק ב, ו: כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ
  • כי מלאו מקדם - נתמלאו צבאותיכם ממעשה ארמיים היושבים במזרח, שהם מכשפים ומשתמשים בשם טומאה. כדאמרינן בחלק (סנה' צא,א): "נתן אברהם מתנות" (בר' כה,ו) - שמסר להם שם טומאה, "וישלחם... קדמה אל ארץ קדם".
  • רש"י סנהדרין דף צא/א: שם טומאה - כשוף ומעשה שדים:

ובילדי נכרים ישפיקו - עוזבים תורת ה' ומתעסקים בספרי הכשפים והנחשים, ומספקים בהם ואומרים: דיינו באלה הספרים; והם הספרים נולדו להם מקרוב, "חדשים מקרוב באו" (דב' לב,יז), שלמדו אותם מהאומות שהם נכרים; והתורה שלמדו אותה מקדם, ונצטוו בה הם ואבותיהם מכמה שנים, עזבו אותה.

  • ספר דרך ה' - חלק ג פרק ב - בענין הפעולה בשמות ובכישוף: ז. והנה על היסוד הזה עומד המצא היכולת לאדם להשתמש בנמצאות בשימוש הרוחני וכמש"ל, ולפעול פעולות גדולות וחזקות מה שאינו באפשרות השימוש הגשמי. וזה כי הנה האדון ב"ה הכין סדרי המציאיות וכונניותיהם על זה הדרך, שכלם נקשרים זה בזה וכלם תלוים בהשפעותיו ית' שזכרנו, באופן שכשתמשך אחת מן ההשפעות על ידי הזכרת אחד משמותיו ית' כמ"ש, הנה תולד מזה התולדה עד סוף ההשתלשלות. ... ונמצאו בענין הזה שני שרשים, הא' הוא הזכרת שמו ית', כמי שקורא אותו שיענהו, וימשיך על ידי זה ממנו השפעה, שבהמשכה יחודשו ענינים מה שיחודשו. והב' - הכריח את המלאכים על ידי שמו ית', שיפעלו מה שבידם לפעול יתר על הסדר התמידי. ... ואולם לשרש הא', שהוא הזכרת שמו ית' להמשך ממנו ההשפעה, ודאי שיצטרך הקורבה אליו ית' והדביקות בו. וכל מה שירבה הענין הזה יצלח הדבר ביד העושה אותו, וכל מה שימעט יתקשה עליו השגת התכלית. ולשרש הב' אין תנאי זה מצטרך, אע"פ שלא יניח מהיותו עוזר לו אם ימצא. כי הנה אחרי שהושם בסגולת השמות האלה שיוכרחו המלאכים בהזכרתם, הנה שבו גם הם ככל הכלים הטבעיים, שיפעל בם המשתמש בם כפי רצונו, אם ישתמש מהם בדרך שימושם כראוי. אכן הדבר ברור, שאינו ראוי והגון להדיוט שישתמש בשרביטו של מלך, ועל דבר זה אמרו ז"ל, ודאשתמש בתגא חלף. ואין היתר בדבר אלא לקדושים הקרובים לו ית' ודביקים בו, שישתמשו בזה למה שיולד ממנו קידוש שמו ית' ועשית רצונו באיזה צד שיהיה. וזולת זה, אע"פ שלא תמנע הפעולה למשתמש אם ישמור דרכי השימוש כראוי, ענוש יענש על זדונו. וכבר אמרתי, שעל כל פנים אין הדבר מוחלט, אלא מוגבל בגבולות מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות. וגם באותו הגבול עצמו, גזירתו ית' תמנע התולדה כל זמן שירצה, כשתגזור חכמתו היות המניעה ראויה ונאותה:
  • ענין גם את זה לעומת זה עשה האלקים:

ח. והנה אחרי היות גזרת חכמתו שיהיה בעולם טוב ורע, היה הסידור שימצא באמת הרע בכל המדריגות שאפשר לו לימצא, ותהיה העבודה לאדם שימנע ממנו השליטה והפעולה בכל דרכיו ומדריגותיו, עד שיוסר ענינו לגמרי מן הבריאה כלה. ואולם תראה שהאדון ית"ש, הנה אמתת ענינו שוללת ממנו כל מין חסרון שיהיה, כמ"ש בחלק א' פרק א', ורק בברואים אפשר שימצאו החסרונות והרעות. והנה היה הסידור שיבראו מדריגות טוב לברואים, ויברא להם ההפך שהוא הרע, שהוא המציאות מה שאפשר שיהיה לרע, ויבא האדם בעבודתו ויסיר מענינו ומן הבריאה כלה את הרע כלו, ויקבע בו ובבריאה את הטוב לנצח נצחים. ועל כן היה הסידור, שכל ענין טוב ימצא כנגדו ענין רע, והוא מה שאמר הכתוב, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. ורק בדבר אחד יתר הטוב על הרע, שהטוב שרשו הוא שלימותו ית' הקדום והנצחי, והרע אינו אלא דבר נברא לשיבוטל, ואין לו לשמש אלא כל זמן ההשתדלות של האדם שזכרנו למעלה: >ענין הכשפים<: ט. והנה על פי הדרך הזה, כמו שהמציא לאדם דרך להשיג בו הארה והשכלה ורוח הקודש שלא כדרך הטבע הגשמי, כן הוצרך שימצא לטוב הגדול הזה, ההפך, והוא שיוכל האדם להמשיך חשך ועכירות ורוח טומאה שלא כדרך הטבעי, והוא ענין טומאות הכישוף והדרישה של המתים, שהרחיקתנו התורה מהם. וענינם הוא המשיך על ידי הזכרות בתנאים ידועים, השפעות הטומאה וזוהמא, מה שהוא הריחוק היותר גדול ממנו ית', הפך הדביקות בו ממש. והדבר נמשך מאותם כחות הרע שזכרנו בחלק א' פרק ה', שהושמו להם בגזירתו ית' שמות יוזכרו בם וימשך על ידי זה מהם משך הטומאה במדריגות ידועות שלא כדרך הטבע, וכן יעשו על ידיהם מעשים שלא כמעשים הטבעים, כמעשה החרטומים וזולתם, ... ועל זה אמרו ז"ל, כשפים - שמכחישים פמליא של מעלה. אך לא יהיה זה אלא כשיעור ההוא ולא יותר. וגם באותו השיעור כבר אפשר שידחו הם מכח חזק מהם, ותמנע פעולתם בגזירתו ית'. ועל זה אמרו, אין עוד מלבדו - ואפילו כשפים. וביארו, שזה למי שזכותו רב, שמן השמים יצילוהו וידחו את הרוצים להרע לו, והוא מה שאמרו, שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה: אתה למד להבין ולהורות - תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סח/א והתניא כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחביריו לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו ואותו היום ערב שבת היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו גער בו ויצא בנזיפה אמר להן לחביריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה אמר להן דעתו ודעת אמו נטרפה היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות אמר להם למה באתם אמרו לו ללמוד תורה באנו אמר להם ועד עכשיו למה לא באתם אמרו לו לא היה לנו פנאי אמר להן תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן אמר לו רבי עקיבא שלי מהו אמר לו שלך קשה משלהן נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך אמר לי רבי למדני בנטיעת קשואין אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קשואין אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד ... פתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן אלמא מרבי אליעזר גמרה גמרה מרבי אליעזר ולא סברה הדר גמרה מרבי יהושע ואסברה ניהליה היכי עביד הכי והאנן תנן העושה מעשה חייב להתלמד שאני דאמר מר לא תלמד לעשות לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להבין

  • יואל פרק ג: (א) וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ: (ב) וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי: