חליפין שווה בשווה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

הקונה והמקנה מחליפים שני נכסים ששווים זה לזה (הוזכר בתוס' בבא מציעא מז. ד"ה גאולה).

המחליף דבר בדבר עם חברו, כגון המחליף פרה בחמור או יין בשמן, ברגע שאחד הצדדים עשה מעשה קניין (כגון שמשך או שהגביה) נשלם על ידי כך הקניין, והדבר שהוחלף נקנה לצד האחר למרות שהוא לא עשה שום מעשה קניין.

"חליפין שווה בשווה" מועילים בין בהחלפת מטלטלים במטלטלים, בין בהחלפת קרקעות בקרקעות, בין בהחלפת מטלטלים בקרקעות, בין בהחלפת קרקעות במטלטלים.

דינים דומים: חליפין[1] (סודר) - כקניין חליפין שווה בשווה, אלא ששני הנכסים לא שווים זה לזה. ויש כמה חילוקי דינים בין חליפין לחליפין שווה בשווה, ויש אומרים שחליפין שווה בשווה הם מדין חליפין[2].

מקור וטעם[עריכה]

מקורו מהפסוק "ועל התמורה" ("וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו" (רות ד-ז): "על הגאולה" - זו מכירה ונחלקו בה האם היא כסף או משיכה, "על התמורה" - אלו חליפין שווה בשווה, "לקיים כל דבר שלף איש נעלו" - זהו סודר) (תוס' בבא מציעא מז. ד"ה גאולה, רשב"א קידושין כח בשם ר"ת).

בטעמו חקרו בין שלושה צדדים:
  1. מדין קניין כסף (פני יהושע המובא בספר המקנה כז-א ד"ה והנה. שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד כב: אפילו לסוברים שקניין סודר אינו מדין קניין כסף, חליפין שווה בשווה הוא כן מדין קניין כסף).
  2. מדין קניין סודר (פרי משה קניינים לא-ז וכד-ה חקר בין שני הצדדים הללו, ברכת אברהם בבא מציעא דף רלא בדפיו אות ב ד"ה והנה (בדעת תוס')).
  3. קניין נפרד (ברכת אברהם בבא מציעא דף רלא בדפיו אות ב ד"ה והנה (בדעת שאר ראשונים חוץ מתוס')), וכן חילק הרי"ף (הביאו הברכת אברהם שם דף רלב אות ד) שסודר הוא מכר כשאר קניינים, שעושה מעשה קניין לקנות על ידו את החפץ, אך חליפין שווה בשווה אינו שהחפץ נמכר בדמים ככל מכר, אלא החלפת חפץ אחד בחבירו.

הנכס[עריכה]

הנכסים הנקנים הם:

כאשר שני החפצים הנקנים הם ממינים שונים, כגון מטלטלין בקרקע, לרשב"א (שם) מועיל, ולר"ת (המובא בו) לא. אך מטבע לכו"ע אינו קונה דבר ממין אחר, כגון מטבע בטלית.

שטר חוב, לדעות שאינו נקנה בחליפין[3], אינו נקנה גם בחליפין שווה בשווה (ספר המקח יג, בית אפרים חו"מ כ ד"ה והנה רבנו).

חפץ פחות משווה פרוטה, הסתפק הברכת אברהם (בבא מציעא דף רלג בדפיו אות ט) האם נקנה בקניין זה, והביא גרנ"ט (ריש קידושין) שאינו נקנה. וכן כתב האבי עזרי (אישות א-ב ד"ה ונראה) שאינו נקנה בקניין זה.

פרטי הדין[עריכה]

החפץ שקונים בו - קונים בכל חפץ: כלי, פירות או מטבע. והוא לכו"ע, אע"פ שבקניין סודר נחלקו האמוראים (בבא מציעא מז.) האם קונים בפירות ובמטבע (תוס' בבא מציעא מז. ד"ה גאולה, רשב"א קידושין כח בשם ר"ת). ובטעם שפירות קונים בחליפין שווה בשווה, אע"פ שנחלקו האם קונים בקניין סודר, תלה זאת הברכת אברהם (בבא מציעא דף רלא בדפיו אות ב ד"ה והנה) בחקירתו בטעם הקניין[4]: אם הוא קניין נפרד - מובן שדיניו שונים משאר קניין סודר, ולכן מועיל בפירות. ואם הוא מדין קניין סודר - צריך לומר שמהפסוק "ועל התמורה" לומדים שקונה בפירות אע"פ שהוא מדין סודר.

כליו של לוקח - קונים דווקא בכליו של לוקח ולא בכליו של מוכר (לכו"ע, שלא כקניין סודר שנחלקו בזה).

בקידושין[עריכה]

קידושי חליפין שווה בשווה - שהבעל נותן לאשה שווה פרוטה כנגד זה שתתקדש לו, מועילים לשיטת הגרנ"ט (ריש קידושין) בדעת התוס' רי"ד, אך האבני מילואים (כט-ב) ביאר את דברי התוס' רי"ד באופן אחר (דן בזה בשיעורי ר' שמואל קידושין עמוד כג).

הטעם שמועיל בפרוטה הוא ע"פ דברי הרשב"א (בבא בתרא מח: ד"ה דהא) שכתב שכיוון שאשה מתקדשת בפרוטה לעולם - זה נחשב שוויה (ברכת אברהם בבא מציעא דף רלג בדפיו אות ח).

ראה גם[עריכה]


הערות שוליים[עריכה]

  1. ע"ע חליפין.
  2. כדלקמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.
  3. הבאנו מחלוקת ראשונים בזה בערך ‎חליפין בסעיף "הנכס" ד"ה שטר חוב.
  4. הובאה לעיל (בתוספת צד שלישי) בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.