חמץ משש שעות ולמעלה: הבדלים בין גרסאות בדף
Yeshivaorgil (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
[[אכילת חמץ והנאתו]] | * [[אכילת חמץ והנאתו]] | ||
[[בדיקת חמץ]] | * [[בדיקת חמץ]] | ||
[[ביטול חמץ]] | * [[ביטול חמץ]] | ||
[[ביעור חמץ]] | * [[ביעור חמץ]] | ||
[[בעלות באיסורי הנאה]] | * [[בעלות באיסורי הנאה]] | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
<references /> | <references /> | ||
[[קטגוריה:פסח]] | * [[קטגוריה:פסח]] | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
גרסה מ־18:21, 4 באוגוסט 2008
|
|
הגדרה
חמץ בערב פסח משש שעות ולמעלה - אינו ברשותו של אדם, ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו להתחייב עליו (פסחים ו: ורש"י ד"ה דאמר).
לדוגמא, משש שעות ולמעלה אינו יכול לבטל את חמצו, משום שכבר אינו ברשותו (פסחים ו:).
מקור וטעם
הטעם שאינו ברשותו הוא שהרי אסור בהנאה (רש"י בבא קמא כט: ד"ה משש).
הטעם שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו הוא שהאדם רוצה בקיומו של החמץ (ליקוטי הרמב"ן, הובא בשיטה מקובצת פסחים (ר' יהודה גרשוני) ו: ד"ה עשאן הכתוב).
במהות הדין יש לחקור האם החמץ אסור בהנאה ואע"פ שאינו ברשותו עובר עליו בבל יראה, או שלעניין בל יראה נחשב כאילו אינו אסור בהנאה, וברשותו (המידות לחקר ההלכה ו-ט).
בהגדרת "אינו ברשותו" רש"י כתב שאינו שלו (פסחים ו: ד"ה דלאו), אך דין זה תלוי במחלוקת הראשונים והאחרונים האם איסורי הנאה שייכים לאדם, שיש דעות שהם כן שלו, ורק לא נחשבים ברשותו (בשליטתו)[1].
פרטי הדין
חמץ של איסורי הנאה, כגון כלאי הכרם, שגם לולא דין החמץ, לא היה ברשותו - הסתפק התשובה מאהבה האם עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו (ח"א קצט, הובא בשיטה מקובצת פסחים (ר' יהודה גרשוני) ו: ד"ה עשאן הכתוב).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ הארכנו במחלוקת זו, בשיטות השונות, בחילוקים ובנפק"מ בערך בעלות באיסורי הנאה בסעיף "מקור וטעם".