חק תוכות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חק תוכות הוא אחד הפסולים בכתיבת סת"ם, כאשר הכשרתה של האות לא נעשתה על ידי כתיבה, אלא על ידי גרירה, מחיקה, משיכה וכד'. למשל, אם הסופר רצה לכתוב את האות "ה" ובטעות נתמלא החסר ויצאה האות "ח", ומחק הסופר את המקום שנתמלא והפך את האות להיות "ה", הכתיבה פסולה, ויש למחוק את האות ולכתבה מחדש. חק תוכות פוסל גם בכתיבת גט[1]. חק תוכות פוסל גם אם תינוק מצליח לקרוא את האות לפני החקיקה, כל עוד אנו רואים שאין צורתה עליה ופסולה, אבל עם עיקר צורתה עליה וכשרה גם כך, ניתן לחקוק והכתיבה תהיה כשרה. דיני חק תוכות מבוארים בשולחן ערוך אורח חיים לב יז ונושאי כליו שם, ובמשנה ברורה בקונטרס "משנת סופרים". פסול חק תוכות הוא משום שכתוב בתורה "וכתבתם" על מזוזות ביתך ובשעריך. [2] דהיינו: שצריכים לכתוב את הסת"ם - כתיבה באותיות עצמן, ולא פעולה מסביב לאות באופן שהאות נוצרת מאליה. "חק תוכות" פסול בכתיבת סת"ם משום שהאות לא נוצרה באופן ישיר על ידי כתיבה, אלא באופן עקיף ע"י גרירה של הדיו עד שנשארה צורת האות, וכיו"ב. ההיפך מחק תוכות, הוא חק יריכות. "יריכות" הם הקווים היוצרים את האותיות. כתיבה שיוצרת את האות על ידי כתיבת הקווים של האותיות מכונה "חק יריכות" היינו שחקק את הקווים של האותיות. חק תוכות הוא ההיפך מחק יריכות. חק יריכות היינו שחקק את הפנים של האותיות ואת מה שמסביב לאותיות, ועל ידי כך נוצרו הקווים של האותיות מאליהם. חק יריכות נחשב לכתיבה בכל עניין. לעומת זאת, חק יריכות לא נחשב כתיבה לגבי כמה ענינים, כגון כתיבת ספר תורה, ועוד.

אופנים שנחשבים לחק תוכות

  • לדעת כמה מהפוסקים יש אופנים שנחשב חק תוכות ע"י כתיבה,

לדוגמא: אם נכנס ראש האות למ"ד לתוך אויר האות דל"ת שבשורה העליונה, ברגע שהסופר ממשיך את האות למ"ד ומחבר אותה אז בעצם בתחילה שרק נכנס הראש של האות למ"ד לתוך האות דל"ת היא נהפכה לאות ה"א וכשהוא המשיך את האות למ"ד הוא שוב הפך את האות ה"א שנוצרה לאות דל"ת בחזרה, וזה נקרא חק תוכות ע"י כתיבה.

  • חק תוכות בלח דהיינו שהדיו עדיין לח ולא התייבש ונוצר כתב שלא ע"י כתיבה.

נביא 2 דוגמאות: א- סופר שהתחיל לכתוב את האות אל"ף והקולמוס שלו היה מלא בדיו יתר על המידה, וכשבא להשלים את האות נתמלא האות בדיו ונראה מלמעלה כמו עיגול שחור על כל האות (ולא ניכר צורת האות אל"ף). ומיד הסופר שאב את הדיו המיותר וחזרה האות לצורתה. השאלה היא - האם אנו נאמר גם בזה חק תוכות כיוון שהתבטלה צורת האות ושוב חזרה לעצמה ע"י שאיבת הדיו? דנו בכך, האם מקרה זה יקרה חק תוכות או לא יקרא חק תוכות כיוון שהדיו לא נגע בקלף עצמו אלא הוא רק נשאר באויר אע"פ שהוא באמת שינה כביכול את האות. אך העובדה היא שכאשר הסופר שאב את הדיו האות חזרה לצורתה, סימן הוא שהדיו המיותר לא נגע בקלף. מצד שני האות נעשתה לא ע"י כתיבה אלא ע"י שאיבה ועוד אם היינו משאירים את הדיו קצת על האות ולא שואבים אותו מהר, היה נופל על הקלף. ב- סופר שהשאיר יריעה כתובה אך הכתב יבש, ונשפך לו בטעות דיו על היריעה, מיד כשראה זאת ספג את הדיו שנשפך. אמנם יש קצת מראית אפור על הקלף אחרי שניקה אותו, אך ניתן לקרוא בבירור את המילים. האם מקרה זה יקרה חק תוכות או לא יקרא חק תוכות? במקרה זה- אנו נאמר ודאי שהיה כאן חק תוכות כיוון שהאותיות השתנו לגמרי ואבדו את צורתם, ומה שהסופר הצליח להחזיר את צורתם ע"י ספיגת הדיו, בגלל שהכתב היה יבש והדיו שנשפך היה נוזלי ואפשר לספוג אותו ועדיין לא נספג בקלף.


ראה עוד

הערות שוליים

  1. לגבי חתימת עדי הגט בחק תוכות ראה בית שמואל אבן העזר קל כ.
  2. נכתב ע"י מכון בית אל