חשמונאים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

משפחת כהנים שהרימה את נס המרד בגזרות היוונים, ונעשה להם נס ונצחום ומלכו על ישראל עד החורבן.


רקע הסיטורי[edit]

מתתיהו בן יוחנן כהן גדול תפילת על הניסים ובניו נלחמו ביונים, ונתנה מלכות יון בידיהם, אף שהיו מועטין כנגד מרובין שם, וכן בב"ר פר' צט אות ב.

רש"י פר' וזאת הברכה - דברים לג, יא כותב:

"ראה [- משה רבנו ע"ה] שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היונים[1] והתפלל עליהם, לפי שהיו מועטים - י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות, לכך נאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה".

לעומת זאת, במגילת אנטיוכוס[2] פס' נא כתוב שלמתתיהו החשמונאי, הכהן גדול בימי גזרות אנטיוכוס מלך יון, היו חמישה בנים בלבד, ואלו הם: (1) הבכור - יהודה, (2) ומשנהו - שמעון, (3) יוחנן, (4) יונתן, (5) והקטן - אלעזר.

לפי המתואר במגילה זו פס' מד, אפילו בגריס הרשע, שר צבא אנטיוכוס מלך יון, אמר לאנטיוכוס:

"כל אנשי הצבא מכל העמים... לא יוכלו לחמשת בני מתתיה. מאריות גברו מנשרים קלו[3], מדב שכול אכזריים המה".

ולכן אסף אנטיוכוס את כל שרי המלחמה מכל העמים והממלכות, וגם פילים לבושי שריונים באו עמהם (שם פס' מה-מז), והם הרגו את יהודה (שם פס' נו), הגיבור שבבנים (שם פס' נז). אך רבש"ע נתן אותם ביד מתתיהו ובניו, שהרגו בהם עם רב, ולא הותירו שריד שם פס' סא.

על יוחנן, בנו השלישי של מתתיהו מסופר שהרג ביום אחד שבעים ושנים אלף ושבע מאות (72,700) יונים (שם פס' כו-כז).

צדקתם של בני מתתיהו[edit]

הרמב"ן בפר' ויחי - בראשית מט, י כותב על בני מתתיהו, החשמונאים שמלכו בבית שני, שהם היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל.

ביקורת על החשמונאים[edit]

הרמב"ן שם כותב:

"...ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם [- [[יעקב]] שאמר "לא יסור שבט מ[[יהודה]]"]...ארבעת[4] בני חשמונאי הזקן, החסידים, המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם - נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף... שנכרתו כולם בעוון הזה... כל זרע מתתיהו חשמונאי הצדיק לא אבדו[5] אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום.
ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים, ונצטוו במדבר יח, ז: 'תשמרו את כהונתכם...' - ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה'..."

יש שטענו שמטעם זה השמיט רבי מהמשנה את חנוכה[6], משום שהקפיד על החשמונאים שתפסו המלוכה שלא כדין (בשם אוצר טעמי המנהגים (עמ' שסה) בשם החת"ס).



המצדיקים את התנהלות החשמונאים[edit]

יש שטענו שניתן לדייק מדברי הרמב"ם שהוא חולק על ביקרתו של הרמב"ן, שכן הרמב"ם כותב:

"...עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה".

וא"כ הוא מונה את העמדת המלך מן הכהנים כחלק מהנס, ושזהו חלק עיקרי מהניצחון שהעמידו מלך מהכנים וחזרה מלכות לישראליותר ממאתים שנה, ומשמע שזהו דבר חיובי בעל ערך גדול ולא חטא חלילה ימי החנוכה, הרב דוד כהן, ראש ישיבת חברון, מאמר כד, ירושלים כסלו תשסה, עמ' רסו; וכך מביא הרב א.י.ב. גערלצקי שליט"א.

ראה גם[edit]

הערות שוליים[edit]

  1. כן הגרסה במהדורת תורת חיים, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"ג. במהדורות אחרות הגרסה: "עם עכו"ם".
  2. מגילה מפליטת הספרים של סופרינו הקדמונים, שנמצאה במחזור ישן דפוס שאלוניקי (- סלוניקי) 1568, והועתקה לסידור "תפילת הספרדים", וויען תק"פ, וכן לסידור "עבודת ישראל" (לר"י בער). בקהילות ספרדיות מסוימות נהגו בקריאת מגילה זו בחנוכה (המועדים בהלכה, מהדו' מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמ"ג, ריש עמ' קצא). לשונה המקורי בכת"י היה בארמית, אך היא נדפסה במתורגם לעברית, עד שבשנת תרי"א הדפיסה פיליפווסקי בשתי השפות: עברית וערבית, עפ"י כת"י שמצא בלונדון, וכתב שהיא קדומה בזמן לספרי המכבים הנמצאים באפוקריפא.
  3. לשון המגילה הותאמה ללשון הפס' שמואל ב א, כג.
  4. הרב מנחם צבי איזנשטט זצ"ל זכר יצחק, פי' על הרמב"ן בראשית, ניו יארק תשכ"ב, עמ' שצט שכוונת הרמב"ן ליוחנן, יהודה, יהונתן ואלעזר, ואת שמעון לא הזכיר, ממשום שמבניו היו צדוקים, כפי שכתב הרמב"ן בהמשך דבריו במשפטים שדולגו בציטוט בפנים. ולולי דבריו הרב איזנשטט הנ"ל היה – בעיני המבינים ובהם [[נחמה ליבוביץ]] ז"ל ועוד - מהדיר מצויין ומומחה גדול לדברי הרמב"ן היה מקום לפרש שכוונת הרמב"ן שיהודה מת במלחמה קודם שהכריעו את היונים כמובא בפנים לעיל ממגילת אנטיוכוס.
  5. כן הגרסה בדפוס ליסבונה רמ"ט, אך בדפוס נאפולי ר"נ הגרסה היא: עברו {{מקור|(מהערות הרב מנחם צבי איזנשטט והרב חיים דב שעוועל).
  6. לבד מכמה מקומות צדדיים: ביכורים פ"א מ"ו, ראש השנה פ"א מ"ג, תענית פ"ב מ"י, מגילה פ"ג מ"ד ומ"ו, מועד קטן פ"ג מ"ט.