יהושע בן נון

חסן נסראללה הרג את יהושע אחמד טיבי רץ לממשלה רץ לממשלה יש לו אחלה של מצע אחמד טיבי רץ לממשלה רץ לממשלה יש לו אחלה של מצע אחמד טיבי רץ לממשלה רץ לממשלה יש לו אחלה של מצע אחמד טיבי רץ לממשלה רץ לממשלה יש לו אחלה של מצע אחמד טיבי רץ לממשלה רץ לממשלה יש לו אחלה של מצע

שמו

יהושוע בן נון

בחירתו

הוא נבחר להנהיג את עם ישראל

תפקידו הראשון

תפקידו היה להשתלט על אחמד טיבי שהשתולל בכנסת

משה כחונך ליהושע

במדרש במדבר רבה כתוב: "כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האוהל" (כא, יד). הוא דבק שמה רינו עד שנקרא בשל כך "משרת משה". ח�"ל ממשלים אותו לנוצר (-שומר) תאנה שאוכל מפריה (כא, טו). פירות התאנה מבשילות בהדרגה. ומי שרוצה פרי טוב, יחפש כל יום את הפרי שהתבשל לאותו יום. פרי שיקטף לא בזמנו נופל באיכותו מפרי הנלקח במועדו. הוא דבק במשה, תמיד בזמן המתאים לקבל ממנו את החכמה הדרושה. הדבר הביא לכך שיאמר עליו: "גדולה שימושה יותר מלימודה" ברכות ז, ב. הניסיון לעבוד משה וללמוד ממנו הביא ליהושע את האפשרות ליישם נכונה את כשרון הנהגתו.

על משפחתו

על פי המדרש, יהושע בן נון, תלמידו של משה רבנו, נישא עם רחב, מיריחו. ומצאצאיה היו שמונה נביאים ונביאות כפי שמובא במסכת מגילה י"ד ע"ב: "אמר רב נחמן: חולדה מבני בניו של יהושע היתה. כתיב הכא מלכים ב, כב "בן חַ‏רחַ‏ס" וכתיב התם ({{מקור|יהושע, כד) "בתמנת חרס". איתיביה (היקשה) רב עינא סבא ( הזקן) לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן: נֵריָּ‏ה, ברוך, ושרָ‏יָ‏ה, מחסיָ‏ה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, ושַ‏לוּ‏ם. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה. כתיב הכא (נאמר כאן) "בן תקוה" וכתיב התם (נאמר שם) (יהשוע ב) "את תקות חוט השני" ! - אמר ליה: עינא סבא (עינא הזקן)! ואמרי לה: פתיא אוכמא ( סיר שחור, כלומר, עמית בתורה שיגע והשחיר פניו עליה ) מיני ומינך תסתיים שמעתא ( ממני וממך תסתיים השמועה, שאנחנו יכולים לצרף את שתי השמועות ולומר:) דאיגיירא ונסבה יהושע ( שרחב התגיירה ונשא אותה יהושע) (מגילה יד, ב). המדרש מגדיל לעשות ומוסיף לרשימה: "ויש אומרין אף יחזקאל ובוזי" (ספרי זוטא פרק י ד"ה וכי).

כיבוש ארץ כנען

תפקידו החשוב של יהושע בן נון היה כיבוש ארץ כנען.הוא לא השלים את הכיבוש ומזהיר את בני ישראל מפני הגויים אשר נשארו בתוכם.

מהלכי כיבוש הארץ בימי יהושע בן-נון

מפת חלוקת הארץ לשבטים

נחלות שבטי ישראל נקבעו על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען וכך נאמר בספר יהושע: "וְעַתָּה, חַלֵּק אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים; וַחֲצִי, הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה. עִמּוֹ, הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי, לָקְחוּ, נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, מֹשֶׁה עֶבֶד ה' (יהושע יג, ז-ח).

משמעות הגורל בחלוקת הנחלות

יהושע בן נון ממשיך לפעול לפי העקרון שקבע משה רבינו לחלוקת ארץ ישראל, וכך נאמר בספר במדבר: "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה: לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ (דברים לג, נד). לפחות, נראה כי יש כאן סתירה: החלוקה היא לפי גודל השבט אך נעשית לפי הגרלה - לפי ההנחה הפשטנית - ביד המקרה - אך נראה שלא כך הדבר.

אבל רק אחרי ששבטים הנוחלים בעבר הירדן מקבלים את חלקם, ונשארים רק תשע וחצי שבטים, וכך נאמר בספר יהושע :"בְּגוֹרַל, נַחֲלָתָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה, לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה (יהושע יד, ב). ואכן שבט יהודה עולה בגורל הראשון, שבט אפרים שני ושבט מנשה שלישי.

וכאן נותרו עוד שבעה שבטים. יהושע בן נון מחליט לשלוח אנשים על מנת לאתר את הנחלאות וכך נאמר: "וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ, וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר; וַיָּבֹאוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַמַּחֲנֶה, שִׁלֹה. וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה, לִפְנֵי ה'; וַיְחַלֶּק-שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמַחְלְקֹתָם (יהושע יח, ט-י). הגורלות הושלכו והארץ חולקה לשבטי ישראל.

יהושע בן נון לא הסתפק בחלוקה, הוא דואג גם לאיחוד העתידי בין שני חלקי העם משני צידי נהר הירדן, בפרק כ"ג הוא פונה על שבטי ישראל ומדגיש את חשיבות האיחוד של השבטים.

קברו של יהושע בן נון

ערך מורחב - תמנת חרס

המצבה מעל קברו - מקור התמונה: הויקיפדיה העברית, צילם:בית שלום

תמנת חרס, היא נחלת יהושע בן נון, בנחלת שבט אפרים הוא מקום קבורתו של יהושע בו נון כפי שנאמר בספר יהושע:" וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ שם, שם, ל. מבנה הקבר המיוחס ליהושע בן נון נמצא במרכז הכפר הערבי "כפל חרת'". לפי המסורת יום פטירתו של יהושע בן נון הוא כ"ו בניסן.

בספר כפתור ופרח כתוב "ורבים משטחים שם על הקבר המיוחס ליהושע בן נון וכן נמצא בספרי המסעות הנאמנות במאות עברו"^[1]. על פי מסורות יהודיות, שומרוניות ומוסלמיות, נמצאים במקום קבריהם של יהושע בן נון, אביו-נון וכלב בן-יפנה. בתוך מבנה הקבר המיוחס להם גדל עץ אלה-ארצישראלית עתיק וגדול ממדים. עולי רגל מציינים כי נהגו להשתטח על הקברים משנת 1258.

מחבר

בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא מייחסים את כתיבת הפסוקים האחרונים בספר דברים ואת כתיבת ספר יהושע ליהושע בן נון וכך נאמר: "אמר מר: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה, תניא כמאן דאמר שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן, דתניא (דברים לד) וימת שם משה עבד ה' אפשר משה חי וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר"י (טו, א).

וכן נאמר:"יהושע כתב ספרו והכתיב יהושע כד וימת יהושע בן נון עבד ה' דאסקיה (ומי סיימו) אלעזר והכתיב יהושע כד ואלעזר בן אהרן מת דאסקיה פנחס.

כמו כן, חיבר את תפילת עלינו לשבח ^{(דרוש מקור)}.

תיעוד היסטורי על יהושע בן נון

בתלמוד ירושלמי שביעית ו, א, נאמר: "דאמר רבי שמואל בר נחמן שלש פרסטיגיות (מכתבים) שילח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ (כלומר לפני שנכנס לכבוש את ארץ ישראל, וכך היה כתוב במכתבים): מי שהוא רוצה להפנות - יפנה, להשלים - ישלים, לעשות מלחמה - יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי". ע"כ. מבואר, שהעם הגרגשי פחדו מלהילחם עם יהושע (כיון ששמעו על הניסים שעשה הקב"ה, והאמינו בכוחו), וברחו לאפריקה. תיאור זה מתועד ע"י הגרגשים עצמם באפריקה: ההיסטוריון הביזנטי, פרוקופיוס, שהיה מזכירו של בליקר, מספר על כתובות פיניקיות שנחקקו על שתי מצבות בנומידיה (צפון אפריקה), שהיה כתוב בהם כך: "אנו אלו, שנמלטנו מהשודד יהושע בן נוא".

ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים גם על פעילותו של יהושע, כפי שמבואר בערך חומות יריחו, ובערך המזבח בהר עיבל, ובערך מקדש שכם.

ראה גם

• חומות יריחו
• מקדש שכם
• ארכיאולוגיה מקראית
• כיבוש הארץ

לקריאה נוספת

• הרב אברהם רמר, מעבור הארץ - ספר יהושע, הוצאת המשפחה, ירושלים, תשנ"ה

הערות שוליים