יוטה המקראית מזוהה היום עם הכפר הערבי "יטא".יוטה היה יישוב קדום ומוזכר כבר בספר יהושע כאחת הערים שניתנו לללויים. היישוב מוזכר גם בספר השמות של אוסביוס מקיסריה מהמאה ה-4: "כפר גדול מאוד של יהודים". היא הצפונית מבין שבע הערים אשר נכללו אצלו בתחום דרומא.

טה וחברון יושבים על הדרך המזרחית העתיקה המוליכה לחצי האי ערב. קטעים ממנה נותרו עד היום הזה.

איזכור במקרא

כאשר יהושע חילק את ארץ ישראל לנחלות לשבטי ישראל, יטא או יוטה, בשלום המקרא נפלה בחלקו של שבט יהודה. העיר עצמה נמסרה לידי שבט לוי במסגרת הערים שכל שבט נתן ללויים ולכוהנים. וכך כתוב בספר יהושע: " וייתנו, ממטה בני יהודה, וממטה, בני שמעון את הערים האלה, אשר יקרא אתהן בשם. ויהי לבני אהרון, ממשפחות הקהתי מבני לוי: כי להם היה הגורל, ראשונה. וייתנו להם את-קרית ארבע אבי הענוק, היא חברון--בהר יהודה; ואת-מגרשיה, סביבותיה. ואת-שדה העיר, ואת-חצריה, נתנו לכלב בן-יפונה, באחוזתו. ולבני אהרון הכוהן, נתנו את-עיר מקלט הרוצח--את-חברון, ואת-מגרשיה; ואת-לבנה, ואת-מגרשיה. ואת-יתיר, ואת-מגרשיה, ואת-אשתמוע, ואת-מגרשיה. ואת-חולון, ואת-מגרשיה, ואת-דביר, ואת-מגרשיה. ואת-עין ואת-מגרשיה, ואת-יוטה ואת-מגרשיה, את-בית שמש, ואת-מגרשיה: ערים תשע--מאת, שני השבטים האלה. ( פרק כ"א, ט' - י"ג)

ארכאולוגיה

שרידי בית כנסת

בשנת 1969 הבחין צבי אילן, בדרום מזרח הכפר, באבן בצורת קונכייה משובצת במשקוף מבנה ושיער שמקורה בבית כנסת.

בשנת 1986 סקר צוות של קצין מטה לארכאולוגיה את הכפר וגילה חלקי מבנה ציבורי שהוא בית כנסת או כנסייה. צבי אילן המשיך בבדיקה ויחד עם דוד עמית גילה משקוף ועליו חריטת מנורת שבעת הקנים. בשנת 1988 גילה דוד עמית משקוף בעל שתי מנורות רוזטה מעל פתחו של בית ישן. בכך אושש את קיומו של בית כנסת במקום מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל.

במבנה שרדו קירות אבני גזית, שמקורן בבית כנסת. לא הובחן באפסיס במבנה ולכן אין לשער שמדובר בכנסייה.

בכפר נמצאו עוד שרידים המעידים על קיום ישוב יהודי: חלקי כרכוב ומשקוף, עמוד סורג, עמודים בחתך לב, האופינים לבתי כנסת.

צבי אילן מעלה את האפשרות כי החמולה בכפר המכונה "מאסלמה" דהיינו המאוסלמים וכן "מחמארה" - האדומים, שלגביהן יש מסורות שייחסו להם מוצא יהודי ומנהגים יהודים, אוסלמו בתקופה הכיבוש הערבי. "אם הדבר נכון, ייתכן שהם צאצאי היהודים שהשתמשו בבית הכנסת" .(ראו להלן)

יובל ברוך מ"רשות העתיקות" אשר סקר את המבנים הכפר, וכמו בכפרים אחרים בדרום הרי חברון דוגמא: סמוע הוא מצא כי במבנים, במערות ובמתקני חקלאות נעשה "שימוש מישני" באבנים ממבנים קדומים. הוא הבחין בפריטים אדריכליים, המשולבים בקירות הבתים או המוטלים בחצרות, בין השאר , חלק ניכר מבורות המים הקדומים מתוחזקים ומספקים מים לאוכלוסיית הכפר.

בשנת 1895 פורסמה מרטה כתובת יוונית, החקוקה על גבי משקוף, שהתגלה בכפר . הכתובת היא בת ארבע שורות ומשמאלה חלק מצלב מלטה הנתון במדליון. הכתובת הייתה כנראה במבנה נוצרי, והופיע בה הפסוק: "זה-השער לה', צדיקים ילאו בו" ( ספר תהילים (קי"ח) . כאשר תשאלו את התושבים מצאו כי המשקוף, כמו אבנים

ופריטים אחרים מקורם בחורבת אל-ברמיל כרמל המקראית הסמוכה ליטא ‏‏^[1]

בסקרים שנערכו לאחר מלחמת ששת הימים נמצא בדרומו של הכפר קיר אבני גזית. הסוקרים סברו כי מדובר בקיר המזרחי של מבנה ציבורי גדול, ששימש בית כנסת או כנסייה.

בסקר נוסף שנערך בכפר על-ידי צבי אילן ודוד עמית הם גילו בכניסה לבית ישן, משקוף ועליו חרותות שתי מנורות של שבעה קנים משני צדיה של ורדה (שושנה חרוטה באבן) , וחרותת של מנורת שבעה קנים על גבי אבן באזור סמוך לקיר הגזית. אילן סבר, שהממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו בסקרים

בצירוף האזכור באונומסטיקון (רשימת שמות של מקומות לאוסביוס מקיסריה מעידים על קיומו של בית-כנסת ביטא לצד קיומה של כנסייה נוצרית.

בית כנסת

בקיץ 1994 נערכה "חפירת הצלה" מטעם קצין המטה לארכיאולגיה ביהודה ושומרון. בחפירה נחשף חלק של מבנה גדול בנוי גזית, שהשתמר לגובה של כשישה מטרים.מתחת לקיר הבנין נמצאה מערה אשר אומנת גזית תומכת בתקרתה . מערה שהייתה חלק ממכלול המבנה.

לפי הממצא הקרמיקה שכלל שברים רבים ניתן ללמוד כי היושב היה קיים מהתקופה הכלכוליתי עד התקופה הביזנטית ואז נחרב. נמצאו באתר שרידי מטבעות מהתקופה הרומאית והתקופה הביזנטית]].

תבליט של מנורת שבעה קנים נמצא מסותת על גבי אבן גיר. מעל קו הקנים מצויה רצועה ובה עיטור מטושטש, אולי תיאור של נרות חרס,שהועמדו על כני המנורה כמקובל בחלק ממנורות בתי-הכנסת. קני המנורה קשותים

	+	

והמרחק בין כל קשת הינו כחמישה סנטימטרים. בסיס המנורה מטושטש וקשה לקבוע את צורתו המקורית. מציאותם של המנורהיחד תיאורו של אוסביוס, שסיפר שיוטה היה כפר גדול של יהודים, מצביעים על האפשרות שהמבנה שנחשף הינו שריד של בית-הכנסת שנבנה ביוטה.

חמולה ממוצא יהודי

אחת החמולות בכפר בעלת מסורת, לפיה מוצאה משבט יהודי מח'ייבר שגורש על ידי מוחמד מחצי האי ערב לאחר שהוא גירש ממנה את הלא-מוסלמים. נשיא המדינה לשעבר, יצחק בן צבי, ביקר במקום וניסה לעמוד בין השאר על שורשי מסורת זו. בין השאר נמצא כי החמולה נוהגת בשבוע מסויים בימי החורף, קרוב למועד בו חל חג החנוכה, לצאת אל בית בפאתי הכפר ולהדליק שם נרות.

אתר "שופר נט" מספר לפני חמש עשרה שנה, חוקרי מדרשת חברון ניסו לתהות על השרשים היהודיים של החמולה. באתר מובא סיפורו של אריה קליין: "כשנכנסנו לכפר במכונית, זיהו אותנו בני הכפר כישראלים וישר שאלו אותנו האם אנו מחפשים את חמולת 'אל יאהוד' וגם כיוונו אותנו לשכונה שלהם. זיהינו את מקום מגורי אנשי השבט, עלינו לביתו של ראש החמולה הזקן שסגר את הדלת ובמסתרי מסתרים הוא הוציא ממקום מחבואו את אותה חנוכית זהב טהורה מרהיבה העוברת מדור לדור והראה לנו אותה". מכאן פנו המבקרים למקום הידוע כאחד הבנינים הכי מרכזיים של בני החמולה. "המקום הזה היה למעשה בית כנסת עתיק" - אומר אריה קליין. "זקני החמולה שמרו על עוד כמה מנהגים יהודים. הם גם לא אכלו בשר גמלים, כמנהג היהודים. אבל לבסוף הם נעשו עוינים כל כך, עד אשר כפר יטה היה הכפר הראשון שאליו לא נכנסו אפילו כחות צה"ל אחרי פרוץ האינתיפאדה, מפחד המחבלים שהיו בו", מספר קליין.

פגישה עם בן צבי

היהודי הראשון שפגש בבני החמולה הזו היה חוקר ארץ ישראל ומי שלימים ישמש כנשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי. בן צבי הגיע לבקר בארץ במסגרת מחקריו עוד הרבה קודם קום מדינת ישראל.

דבר קיומה של החמולה היה ידוע אז. יצחק בן צבי ביקר בחברון בשנת תרפ"ח, הוא פגש שם כמה מזקני חברון ממשפחות פג'יו ומשפחת קסטל והתענין אצלם על חמולות יהודיות בהר חברון. לבקור הזה הוא מביא אוסף שלם של מסורות יהודיות על יישובים בדרום הר חברון שבהן חיות קבוצות של יהודים. בעיקר קבוצה החיה בכפר יטה.

בכפר יטה הוא פוגש את האנשים מחמולת "מחבראה" והם מספרים לו את סיפורם. ראש החמולה מספר שהגיע מחייבר שבחצי האי ערב שבו חיו יהודים עד לפני כ 200 שנה.

יטה וחברון יושבים על הדרך המזרחית, שקטעים ממנה נותרו עד היום הזה. היא מוליכה לחצי האי ערב. בדרך הזאת ברחו תושבי ארץ יהודה בדרכם לגלות. ספורים רבים סופרו על מוחמד שפגש רבים מהיהודים האלה וערך בהם טבח גדול. בדרך הזאת ניסו היהודים לחזור ארצה. בדרכם הם אף עברו, על פי התאור, במקום הנקרא 'נבי אהרן'. אחד מהחוזרים אף הצטרף למושבה ראשון לציון והפך שם לשומר.

אחרי מלחמת ששת הימים

"המקרה המפורסם ביותר שמצביע על הקשר של בני החמולה עם היהדות התרחש מיד לאחר מלחמת ששת הימים. מוכתר הכפר קרא להם והורה להם ללכת לישראלים וכבני מוצא יהודי לבקש שיחברו את כפר יטה לחשמל ולמים". חמולת היהודים בראשותו של חייבר היתה חמולה חזקה ומגובשת. באותה תקופה נערכו בכפר קרבות-שליטה בין כמה חמולות. אחת מהחמולות פנתה לקבוצת היהודים שהגיעה זה עתה מחייבר והציעה להם אחיזה בכפר בתמורה לעזרה שיושיטו להם במאבקים הפנימיים. על פי מה שמספרים ראשי החמולה, היהודים קבלו את ההצעה. הם מסייעים לכבוש את הכפר ובתמורה הם אכן מקבלים חלק מהכפר כדי לישבו. "אנחנו הצאצאים שלהם", ספרו התושבים לבן צבי.

מראה שונה

"הדבר המענין הוא המראה שלהם", אומר קליין, "הם שונים לגמרי מהכפריים באזור". הם גם שונים מאד במנהגיהם. למרות שחלק מהם כאמור שומרים על מספר מנהגים, רבים מהם ניסו להסתיר את מוצאם היהודי. זקניהם, בעיקר זקנות החמולה היו מדליקות נרות במוצאי יום המנוחה המוסלמי, הלוא הוא ליל שבת, הרחק מעיני השכנות המוסלמיות. ומידי שנה, כאמור, בראשית החורף נהגו להדליק שמונה נרות במשך שמונה ימים. איש מהם כבר לא ידע מדוע. זקני החמולה היו מדליקים במנורת הזהב בת שמונת הקנים, זוהי המנורה שאותה הראו, בזמנו, למושל חברון ובזכותה חוברה יטה לרשת החשמל בישראל.

למרות שהם ניסו להסתיר כל העת את מוצאם היהודי, היו גם גילויים מענינים של סולידאריות עם העם היהודי. בתש"ח, התעורר הרגש היהודי אצל שני מוכתרים שהיו בכפרים הסמוכים לקיבוץ נגבה וגם הם מאותו מוצא. הם עזרו לבני הקיבוץ במלחמת השחרור, בעיקר במודיעין על האויב הערבי. לאחר מכן הם חזרו לעזה, שם זיהו אותם הערבים כיהודים שהסגירו את הערבים לידי האויב הציוני. שני המוכתרים נתלו בכיכר העיר. בסופו של דבר הם התערבו בחמולות המוסלמיות והחלו ללמוד ממעשיהם. הופעל עליהם לחץ חברתי אדיר ולאט לאט הם התאסלמו. רובם נישאו למוסלמיות והפכו למוסלמים לכל דבר.

בדרך לגיור

אבל יש גם נצני סוף טוב לכל הספור המיוחד הזה. בירושלים של חנוכה תשס"ו, הרחק מעין רואים, עושים שלשה אחים מבני החמולה ההיא את דרכם חזרה ליהדות. הם החליטו לחזור בחזרה. אחד מהם, שעבד כפועל בנין באזור ירושלים, גוייר כבר ומתגורר באחד היישובים הרחק מאד מהכפר שלו. שני אחיו הצטרפו אליו רק לאחרונה. הם מסרבים להחשף בינתים, מחשש שיבולע להם, אבל כשספורם ייחשף הוא עוד יעורר התענינות רבה.

הערות שוליים

לקריאה נוספת

• צבי אילן, בתי הכנסת הקדומים בארץ ישראל, משרד הבטחון - ההוצאה לאור , 1991.

קישורים חיצוניים=

• על אודות ה"חמולה ממוצא יהודי" באתר "שופר נט"

• יובל ברוך, [מבנה ציבור בכפר יטא בדרום הרי חברון - מחקרי יהודה ושומרון