יחוד: הבדלים בין גרסאות בדף

== הגדרת המושג==

יש להבחין בין ייחוד במובן זה לבין ייחוד מלשון יחידות ואחדות, שמיוחס לקב"ה, שהוא אחד ואין יחיד כייחודו, ומכאן המושגים [[ייחודו של עולם]], [[ייחוד השם]], [[לשם ייחוד]], [[שיר הייחוד]] ועוד.

בערך זה יידונו עקרונות וכללים הנוגעים לדיני ייחוד, וכן פרטי הדינים שיש להם שייכות למצבים רפואיים<ref>פרטים הלכתיים נוספים בדיני ייחוד ניתן למצוא בחיבורים וקבצים מיוחדים להלכות ייחוד: ספר יחוד, הלכותיו בקצרה; דבר הלכה, על הלכות יחוד; הלכות יחוד; אוצה"פ סי' כב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ; דברי סופרים, על שו"ע הלכות יחוד; אנציקלופדיה תלמודית, כרך כג, ע' יחוד.</ref>.

יסודות האיסור וחלותו

מקור האיסור רוב הפוסקים סוברים, שאיסור ייחוד עם אשה שאסורה עליו משום ערווה הוא מן התורה<ref>ר"ח <makor>ע"ז לו ב,</makor> וסנהדרין כא ב; רבנו יונה, סנהדרין שם; סמ"ג לאווין קכו; <makor>תוס' שבת יג א</makor> ד"ה מה, וסוטה ז א ד"ה נדה, וסנהדרין לז א ד"ה התורה; יראים סי' קצב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפז, וסי' אלף קעח; הרמב"ן על ס' המצוות שורש ג; שו"ת �רדב"ז ח"ז (הנקרא דברי דוד) סוסי' לב; <makor>מאירי קידושין פ ב;</makor> טור אבהע"ז סי' כב; ב"ח שם; שו"ת ריב"ש סי' תכה; ארעא דרבנן מע' יו"ד אות רפח; חכ"א קכו א; ערוה"ש אבהע"ז כב ב. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סק"א אות א, ובדבר הלכה סי' א סק"א-ג.</ref>. מקור האיסור הוא מהפסוק 'כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' בסתר לאמר'<ref><makor>דברים יג ז.</makor></ref>, ודרשת חז"ל, שמכאן רמז לייחוד מן התורה<ref><makor>בבלי קידושין פ ב;</makor> <makor>בבלי סנהדרין כא ב;</makor> ע,ז לו ב; <makor>ירושלמי קידושין ד יא;</makor> <makor>ירושלמי סוטה א א.</makor> וראה בפנ"י קידושין שם. וראה באבות דר"נ פ"ב ה"ב; סמ"ג לאווין קכו; ס' החינוך מ' קפח - שלמדו איסור ייחוד מהפסוק 'איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה' (ויקרא יח ו), וראה מה שכתב בנידון הגרא"י אונטרמן באוצה"פ, הערות בסוף כרך ט, עמ' 260, אות א. וראה במאמרו של הרב ע. ברזון, תחומין, י, תשמ"ט, עמ' 302 ואילך (אות ב).</ref>. לשיטה זו יש שכתבו, שאין הוא אלא לאו הבא מכלל עשה, ודינו כעשה<ref>זוהר הרקיע לתשב"ץ, עשין אות עח; פנ"י <makor>בבלי קידושין פא א;</makor> ביאור הגר"א אבהע"ז סי' כב סק"ד; מנ"ח מ' קפח סק"ב. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"א.</ref>, ויש מי שכתב, שאין בו לא לאו ולא עשה, אלא איסור תורה סתם<ref>חקרי לב אבהע"ז סי' יז סוד"ה ולכאורה.</ref>; יש מי שכתב, שאיסור ייחוד הוא הלכה למשה מסיני<ref>נר מצוה (ר"י שיד) ח"א סי' י אות קסב.</ref>; יש מי שסבור, שאיסור ייחוד עם הערווה הוא מדברי קבלה<ref><makor>רמב"ם איסורי ביאה כב ב.</makor></ref>, ונחלקו המפרשים בדעתו, אם כוונתו שהאיסור הוא מן התורה או מדרבנן<ref>ראה מ"מ שם; משל"מ <makor>בבלי סוטה ב א;</makor> ב"ש סי' כב סק"א; עצי ארזים שם סק"ד; שו"ת אמרי כהן סי' כו; שו"ת טוטו"ד מהדות"ל ח"א סי' ה; שו"ת עין יצחק חאבהע"ז סי' ח סק"ד; ארעא דרבנן מע' יו"ד אות רפח; מנ"ח מ' קפח סק"ב. וראה בסמ"ג לאווין קכז, ובב"י אבהע"ז סי' כב. וכדעת הרמב"ם משמע בלבוש אבהע"ז כב א. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך כג, ע' יחוד, הע' 31.</ref>; ויש מי שסבורים, שאיסור ייחוד הוא מדרבנן<ref><makor>סמ"ק מ' צט;</makor> הגהה בפרישה אבהע"ז סי' מד סקט"ו. וראה בהע' קודמת.</ref>, אלא שהיא גזרה קדמונית שקדמה לדוד ובית דינו<ref>עצי ארזים סי' כב סק"ד.</ref>, ואיסורו חמור משאר איסורי דרבנן<ref>שו"ת עין יצחק ח"א חאבהע"ז סי' ח אות ד.</ref>.

גוי אסור לאשה ישראלית להתייחד עם גוי, אפילו במקום שאין איסור ייחוד עם ישראל<ref><makor>ע"ז כה ב;</makor> <makor>רמב"ם איסורי ביאה כב ד;</makor> טושו"ע אבהע"ז כב ג; שם יו"ד קנג ד. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ה, ע' גוי, עמ' שנ-שנא. וראה בשו"ת צור יעקב סי' טז ובשו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' יז, אם איסור זה הוא מן התורה.</ref>, ואיסור זה הוא גם כאשר האשה חולה<ref>שו"ת חת"ס חיו"ד סי' עו.</ref>. אכן, נחלקו הפוסקים אם איסור זה חל גם ביחס לאשה חשובה וקרובה למלכות<ref>ראה טור יו"ד שם; ש"ך שם סק"ב.</ref>, וכן כשהאשה היא בעלת כוח, או כשנמצא ישראל בסמוך<ref>חזו"א נשים סי' לה אות' א-ב.</ref>.