יחוד

From ויקישיבה
Revision as of 19:22, 27 December 2016 by Shyk (talk | contribs)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

הגדרת המושג[edit]

ייחוד הוא מלשון יחד, ומשמעותו בהלכה היא הימצאותם של איש ואשה יחד בבידוד, על פי התנאים וההגדרות ההלכתיים, כפי שיבוארו להלן.

ייחוד בהקשר של חופה[edit]

ראה חופה על השלכות הקשרים של ייחוד של אדם עם ארוסתו.

הפנייה לביטוי ייחוד בהקשרים אחרים[edit]

יש להבחין בין ייחוד במובן זה לבין ייחוד מלשון יחידות ואחדות, שמיוחס לקב"ה, שהוא אחד ואין יחיד כייחודו, ומכאן המושגים ייחודו של עולם, ייחוד השם, לשם ייחוד, שיר הייחוד ועוד.

כמו כן יש להבחין בין הייחוד במובן הנידון בערך זה לבין יחוד דבר, בדיבור או במחשבה, לשימוש מסויים, שחל עליו תורת כלי או תורת אוכל ומשקה, או שייחד דבר לשימוש מסויים שאסור בשימושים אחרים.

בערך זה יידונו עקרונות וכללים הנוגעים לדיני ייחוד, וכן פרטי הדינים שיש להם שייכות למצבים רפואיים[1].

איסור ייחוד עם אשה שאינה אשתו[edit]

יסודות האיסור וחלותו

מקור האיסור רוב הפוסקים סוברים, שאיסור ייחוד עם אשה שאסורה עליו משום ערווה הוא מן התורה[2]. מקור האיסור הוא מהפסוק 'כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' בסתר לאמר'[3], ודרשת חז"ל, שמכאן רמז לייחוד מן התורה[4]. לשיטה זו יש שכתבו, שאין הוא אלא לאו הבא מכלל עשה, ודינו כעשה[5], ויש מי שכתב, שאין בו לא לאו ולא עשה, אלא איסור תורה סתם[6]; יש מי שכתב, שאיסור ייחוד הוא הלכה למשה מסיני[7]; יש מי שסבור, שאיסור ייחוד עם הערווה הוא מדברי קבלה[8], ונחלקו המפרשים בדעתו, אם כוונתו שהאיסור הוא מן התורה או מדרבנן[9]; ויש מי שסבורים, שאיסור ייחוד הוא מדרבנן[10], אלא שהיא גזרה קדמונית שקדמה לדוד ובית דינו[11], ואיסורו חמור משאר איסורי דרבנן[12].

לשיטת הסוברים, שאיסור ייחוד הוא מן התורה - יש הסבורים, שהוא הדין גם בחייבי לאווין מהעריות[13], והוא הדין בחייבי עשה[14]; ויש הסבורים, שבנשים אלו האיסור הוא רק מדרבנן[15].

גוי אסור לאשה ישראלית להתייחד עם גוי, אפילו במקום שאין איסור ייחוד עם ישראל[16], ואיסור זה הוא גם כאשר האשה חולה[17]. אכן, נחלקו הפוסקים אם איסור זה חל גם ביחס לאשה חשובה וקרובה למלכות[18], וכן כשהאשה היא בעלת כוח, או כשנמצא ישראל בסמוך[19].

פנויה וגויה יש נשים שאינן בכלל עריות, ואסרו חכמים להתייחד עמהן, ואלו הן:

פנויה, שגזרו עליה דוד ובית דינו[20]. יש אומרים, שהאיסור הוא מגזרת חכמים דווקא כשהיא איננה נידה, אבל בזמנינו שכל הפנויות הן נידות, איסור הייחוד עמן כדין ייחוד עם אשת איש, היינו לשיטות הסוברים שאיסור ייחוד בעריות הוא מן התורה, גם פנויה נידה אסורה מן התורה[21]; ויש הסבורים, שבין פנויה טהורה ובין פנויה נידה, אינה אסורה אלא מגזירת חכמים[22].

גויה היא בין שמונה עשרה דבר שגזרו תלמידי בית שמאי ובית הלל[23], והכוונה שגזרו על ייחוד עם גויה[24]. יש מי שכתב, שהיינו דווקא בגויה פנויה, אבל גויה אשת איש איסור הייחוד עמה הוא מן התורה[25], ויש שחלקו עליו[26].

זכר עם זכר מעיקר הדין אין איסור ייחוד של זכר עם זכר[27], משום 'שהעם הזה הטהור לא תתקפהו תאוותו לשני מעשים אלו (היינו משכב זכור ומשכב בהמה) שהם מחוץ לגדר הטבע'[28]. אכן בדורות האחרונים שרבו הפריצים, יש שכתבו שצריך להתרחק מייחוד עם זכר[29], והדבר תלוי במצב הצניעות באותו זמן ובאותו מקום, שאם פרוצים בכך, וחשודים על משכב זכור, אסורים בייחוד[30].

אין כלל איסור ייחוד עם הנשים הבאות: אמו ובתו[31], שהייחוד עמהן מותר אפילו בדירת קבע[32]; אחותו - יש שאסרו הייחוד עמה[33], יש התירו רק בדירת ארעי ולא בדירת קבע[34], ויש שהתירו בכל מקרה[35]; אשתו נידה[36].

עונש העובר על איסור ייחוד, חייב מלקות מרדות[37], ומכריזים עליהם שלא זינתה אלא נתייחדה[38]; אבל מי שנתייחד עם אשת איש, אין מלקים ואין מכריזים על כך, כדי שלא להוציא לעז על בניה[39]. ויש סבורים, שגם בפנויה שנתייחדה אין מכריזים[40].

אשה שעברה על איסור ייחוד אפילו פעם אחת נקראת עוברת על דת משה[41], אך גם אם לא עשתה האשה על פי סניפי ההיתר הנדרשים למניעת איסור ייחוד, איננה נאסרת על בעלה, שאין אוסרים על הייחוד[42].

יסוד איסור הייחוד הוא מפני שדבר זה גורם לגלות ערווה[43]. יש מי שכתב, שיסוד הדין הוא להתרחק ממצב שיש בו אפשרות לבוא לעבירה בעריות, ולפי זה עולה בפשטות, שאיסור ייחוד הוא משום גדר וסייג, שלא יבוא לידי עבירה[44]; ויש מי שכתב, שאיסור ייחוד הוא איסור עצמי[45].

יש הסבורים, שהאיסור הוא מחשש לבעילת זנות מרצון, בפיתוי ובהסתה, אך לא מחשש לבעילת זנות באונס[46]; יש הסבורים, שהחשש הוא אף מפני האונס[47]; ויש מי שכתב, שדבר זה הוא מחלוקת ראשונים[48].

ועוד יש הסבורים, שיסוד האיסור הוא מחשש לביאה כדרכה, ולא מחשש לביאה שלא כדרכה, או לחיבוק ונישוק, או שאר ענייני קירוב, אף אם פעולות אלו באשת איש אסורות מן התורה[49]; ויש מי שכתב, שגם לענייני קריבה אלו חוששים לאיסור ייחוד[50].

ועוד יש שכתבו, שיסוד החשש בייחוד הוא רק לפי המצב הנוכחי, ולא לפי מה שיכול להיות. ולכן מותרים איש ואשה לעמוד זמן רב על יד חלון הפתוח לרשות הרבים, אף על פי שהבית סגור לגמרי, ואין אנו חוששים שיכול לפתותה לעבור למקום סתר; וכן מותר להם לעמוד מול חלון שקוף, אף על פי שיכולים ללכת לקרן זוית, וכיו"ב[51].

יש מי שכתב, שבאיסור ייחוד יש שני גדרים: האחד הוא גדר קריבה לעריות, והשני הוא חשש לתקלה[52].

ייחוד ופיקוח נפש יש מהפוסקים הסבורים, שאין איסור ייחוד באשת איש נדחה אפילו בפיקוח נפש, מפני שהוא מאביזרייהו של גילוי עריות[53]; יש הסבורים, שאיסורי לאו אינם בגדר אביזרייהו של גילוי עריות, ולכן איסור ייחוד נדחה מפני פיקוח נפש[54]; ויש מי שכתב, שאף אם איסורי לאו נכללים באביזרייהו של גילוי עריות, בכל זאת אין איסור ייחוד כלול בזה, כי אין בו כלל מעין העבירה עצמה[55].

יש מי שכתב, שבאיסורי ייחוד מדרבנן, כגון בפנויה, או בשתי נשים וכיו"ב, אין בזה גדר אביזרייהו של גילוי עריות לכל הדעות[56]; וכן יש שכתבו, שאם אין הייחוד דרך חיבה, אלא לאיזה צורך אחר, כגון נסיעה לבית חולים, אין זה בגדר אביזרייהו של גילוי עריות לכל הדעות, אף על פי שהדבר אסור משום ייחוד[57].

תנאים לחלות האיסור[edit]

מעיקר הדין אסור לאיש לשהות יחד עם אשה האסורה עליו במקום מבודד וסגור.

פתח פתוח לרשות הרבים אם במקום שהם נמצאים יחד יש פתח פתוח לרשות הרבים, אין חוששים משום ייחוד[58], ואין איסור ייחוד אפילו לכתחילה[59].

חלון הפתוח לרשות הרבים, דינו כפתח פתוח[60]. אכן, דבר זה מועיל למניעת איסור ייחוד רק אם אפשר לראות דרכו את הנעשה בתוך החדר, כגון שהוא בגובה שיכולים אנשים לראות דרכו את המתרחש בבית, או להרגיש מה שנעשה באותו חדר[61], ודווקא בחלון שקוף[62]. יש מי שכתב, שאפילו החלון למעלה מקומת איש, וצריך כסא לעמוד עליו כדי לראות בתוך החדר, יש להקל, אם מדובר בבית דירה וביום[63].

יש מי שכתב, שפתח פתוח מועיל דווקא אם הוא פתוח לרשות הרבים, אבל אם הוא פתוח לחצר שגרים בו רק שלושה בני אדם, איננו מועיל[64]; יש מי שכתב, שאם גרות בחצר רק נשים, אין זה מועיל, אבל אם גרים שם גם אנשים, ובפרט אם נמצא שם שכן עם אשתו, אין איסור ייחוד[65]; ויש מי שכתב, שהכל תלוי בנסיבות המקרה, שאם מתייראים שבכל עת יבוא אדם לחדר, הרי זה מועיל, ואם לאו - אין זה מועיל[66].

פתח שהוא נעול איננו מציל מאיסור ייחוד. אמנם יש מי שכתב, שאם נכנסים ויוצאים אנשים, הדבר מועיל גם כאשר הפתח נעול[67]; ויש מי שכתב, שלעניין ייחוד לא מועיל מה שנכנסים ויוצאים אנשים אם הפתח נעול[68].

אכן נחלקו הפוסקים בפתח סגור ולא נעול - יש הסבורים, שבמצב כזה אין בו דין ייחוד[69]; יש הסבורים, שצריך להיות פתוח ממש[70]; ויש הסבורים, שהדבר תלוי במקום, שאם הדרך היא שבאים ויוצאים אנשים, גם בלא הודעה מוקדמת, אין איסור ייחוד כאשר הדלת סגורה אך לא נעולה, ואם אין באים שם אנשים, הרי גם כשהדלת סגורה בלבד יש איסור ייחוד[71]. ומכל מקום, גם האוסרים בפתח סגור ולא נעול, יודו להתיר בצירוף סניפים אחרים, כגון בעלה בעיר[72].

אם הדלת נעולה, אבל יש מפתח לחדר בידי אחד מבני הבית, או אדם כשר, ויכול להיכנס בכל עת, דינו כפתח פתוח[73], ואף אם כעת לא נמצא האיש עם המפתח[74].

פתח פתוח מועיל רק ביום, אבל לא בלילה[75]. יש מי שכתב, שהכוונה אחרי 3-2 שעות מתחילת הלילה[76]; ויש מי שכתב, שהכוונה עד שעה עשר בערב, שיש בעיר עדיין תנועת אנשים[77]; ולעומתם יש מי שכתב, שפתח פתוח מועיל גם בשעות המאוחרות של הלילה, בתנאי שיש אור בבית, אבל אם שרויים באפילה, יש איסור ייחוד גמור, אפילו כשהפתח פתוח לגמרי[78].

פתח פתוח אם מועיל גם במי שעסקו עם הנשים - ראה להלן.

יש מי שכתב, שפתח פתוח מועיל גם בפרוצים כמו בכשרים[79]; ויש שכתבו, שבפרוץ לא מועיל[80], אך בפתוח ממש נהגו להקל[81].

יש מי שכתבו, שלא מועיל פתח פתוח לעניין ייחוד עם מי שלבו גס בה[82]; ויש אומרים שמועיל[83]. אך בפתוח ממש המנהג להקל[84]. בהגדרת 'גס בה'[85] יש כמה דרגות: הנמוכה היא מי שעסקו עם הנשים, היינו שמלאכת אומנותו נעשית לנשים, והנשים צריכות לו[86]; ואחריה - מי שהיא בעלת בריתו[87], שגדלה עמו, או שהיא קרובתו[88]; ויש מי שכתב, שהוא כולל גם כשיש להם איזה הכרה על ידי עניני מסחר וכיו"ב[89].

אשה שבעלה בעיר אין עמה איסור ייחוד[90], והוא-הדין בארוסה, שאין בה איסור ייחוד כשהארוס בעיר[91]. בטעם ההיתר של בעלה בעיר - יש אומרים, שהוא מפני שהיא מתייראת שמא יבוא עכשיו[92]; ויש אומרים, שהוא עניין רגשי, שפחד בעלה עליה כשהוא באותה העיר, אפילו אם איננו יכול לבוא עכשיו[93].

יש מי שסבור, שבעלה בעיר מועיל לשמור מן הייחוד רק בדיעבד[94], אך רוב הפוסקים סבורים, שבתנאי זה מותר לכתחילה[95].

יש מי שכתב, שדין בעלה בעיר הוא דווקא בביתה, אבל כשהיא הולכת למקום אחר באותה העיר, ואין המקום ידוע לבעל, יש איסור ייחוד, גם כשבעלה בעיר[96]; אך רוב הפוסקים מתירים בבעלה בעיר, אפילו בבית אחר[97].

אם הבעל נתן רשות לאשתו ללכת ולדבר עם איש אחר במקום סגור - יש הסבורים, שבכך מתבטל ההיתר של בעלה בעיר, ואסורה בייחוד[98]; אך רבים מהפוסקים מתירים גם במצב זה מדין בעלה בעיר[99].

אם ליבו גס בה, אסור להתייחד עמה גם כשבעלה בעיר[100].

יש מי שכתב, שבעלה בעיר לא מועיל במי שהוא פרוץ[101], אך רוב הפוסקים סבורים, שבעלה בעיר מועיל גם בפרוץ[102].

נחלקו הפוסקים, אם בעלה בעיר מועיל בייחוד עם גוי - יש הסבורים, שבמקרה זה לא מועיל[103]; ויש הסבורים, שאף במקרה כזה מועיל[104].

בהגדרת העיר לדין בעלה בעיר, כתבו הפוסקים שאפילו ערים גדולות כמו ניו-יורק ולונדון דינן כמו עיר אחת, כיוון שרשות אחת מנהלת את כל חלקי העיר, ולעומת זאת שתי ערים, אף אם הן סמוכות זו לזו, כמו תל אביב ורמת גן, דינן כשתי ערים[105]; ויש מי שכתבו, שגם שתי ערים סמוכות, אם הן כעיר אחת ללא רווח ביניהן, כמו תל-אביב, רמת-גן ופתח-תקווה בימינו, דינן כעיר אחת[106].

אם הבעל נמצא בעיר, אך הוא מרוחק מאד, או שהוא שכיר בעבודתו, וידוע שלא יוכל להגיע למקום שבו נמצאת אשתו - יש הסבורים, שמתקיים איסור ייחוד, למרות שהוא בעיר[107]; יש מתירים מדין בעלה בעיר גם בתנאים אלו[108]; יש מי שכתב, שהוא תלוי במחלוקת הראשונים בהגדרת היתר בעלה בעיר, ומכל מקום בערים גדולות כמו לונדון וניו-יורק, ובעיקר בזמנינו שפריצים שכיחים מאד, יש להחמיר לכל הדעות[109]; יש מי שכתב, שגם כשידוע שהבעל לא חוזר במשך היום מעבודתו, הרי בצירוף פתח סגור ולא נעול, או שיש מפתח לבני המשפחה, יש להקל[110]; ויש מי שחילקו, שאם הוא נמצא במקום רחוק, אבל יכול בכל עת לחזור, כגון שהוא עצמאי וברשות עצמו, דינו כדין אשה שבעלה בעיר, אבל אם הוא מפליג למקום רחוק בעיר, ואינו יכול לחזור אלא לאחר זמן קבוע וידוע, אין דין האשה כדין בעלה בעיר[111].

בעלה בעיר מועיל גם כשהבעל הוא סומא[112]. וכן מועיל דין בעלה בעיר, גם אם הבעל מחוסר הכרה ונוטה למות, ועל כל פנים אם הוא נמצא באותו בית[113].

אשה שבעלה בעיר, ונמצאת עמה עוד אשה, שאין בעלה בעיר - יש מי שכתב, שיש איסור ייחוד ביחס לאשה שאין בעלה בעיר, ולא מועיל שנמצאת עמה אשה שבעלה בעיר[114]; ויש הסבורים, שמותר לכתחילה להתייחד עמן, גם אם יש ביניהן בלתי נשואות, כל שיש שם אשה אחת שבעלה בעיר[115].

איש שאשתו בעיר נפסק להלכה שאיש שאשתו עמו, הרי זה מותר להתייחד, מפני שאשתו משמרתו[116]. יש שכתבו, שצריך דווקא שאשתו תהיה עמו, ולא די שהיא בעיר[117]; יש שכתבו, שאין הבדל בין איש לאשה, ואם אשתו בעיר, אין איסור ייחוד[118]; יש מי שכתב, שדווקא אם נמצא בביתו אין איסור ייחוד כשאשתו בעיר, ולאו דווקא עמו ממש[119]; ויש מי שכתב, שאין להשוות לגמרי בין אשתו בעיר לבין בעלה בעיר, ואין להקל לאיש אם הייחוד הוא בידיעת אשתו[120].

אם אשתו ישינה - יש מי שכתב שלא מועיל לשומרו מהייחוד[121]; ויש שמשמע מהם, שאף אם אשתו ישינה, הרי זו שמירה[122].

אם אשתו סומא - יש מי שכתב, שאין היא מצילתו מדין ייחוד[123]; ויש שהתירו גם באשתו סומא[124].

מי שהוא פרוץ - יש שכתבו, שאף אז אין איסור ייחוד עם אשה אחרת כשאשתו עמו[125]; ויש מי שכתב, שבמקרה זה לא מועילה אשתו עמו להצילו מאיסור ייחוד[126].

אם מועיל ההיתר של אשתו עמו גם במי שעסקו עם הנשים - ראה להלן.

נשים שמותר להתייחד עמהן, כגון אמו או בתו - יש הסבורים, שדינן כדין אשתו עמו, ואין איסור ייחוד עם אשה אחרת כשהן עמו[127]; יש שכתבו, שדווקא אשתו עמו מהווה שמירה, אבל נשים אחרות אינן מועילות למנוע איסור ייחוד[128]; יש שהסתפקו בדין זה[129]; ויש מי שכתב להקל לכל הפחות באיסורי ייחוד דרבנן, כגון פנויה טהורה, או שתי נשים, שאז אמו או בתו מועילות, וכן כשבתו ואמו נמצאות יחד[130].

מי שגר עם אשה ללא חופה וקידושין - יש מי שכתב, שמכל מקום מצילה מאיסור ייחוד, כדין אשתו עמו ובעלה בעיר[131]; ויש מי שכתב, שאין היא מצילה מפני ייחוד, ואין לה דין של אשתו עמו[132].

גוי, אף על פי שאשתו עמו, אסור לישראלית להתייחד עמו[133], ואפילו יש שם גויים רבים ונשותיהם עמהם[134].

אשה עם תינוקת מותר להתייחד עם אשה, כשנמצאת עמה תינוקת קטנה, שיודעת טעם ביאה, ואינה מוסרת עצמה לביאה[135]. תחילת שיעור קטנה לעניין זה - יש שכתבו, שהוא משלוש שנים ולמעלה[136]; יש שכתבו, שהוא מבת חמש או שש שנים[137]; יש מי שכתב, שאינו תלוי בגיל אלא בהתפתחות השכלית של כל קטנה[138]; ויש מי שכתב, שהשיעור הוא כל שמתביישת לעמוד ערומה לפני אנשים[139]. ושיעור סוף זמן קטנה, שעד אז איננה מוסרת עצמה לביאה - יש שכתבו, שהוא מגיל תשע שנים ויום אחד[140]; ויש שכתבו, שהוא עד גיל שתים עשרה שנה[141].

בעניין תינוק - יש מי שכתב שאף הוא מועיל לשמירה, כשהוא בן תשע שנים ומעלה[142].

שמירת תינוקת מועילה דווקא ביום, אבל בלילה צריך שני ילדים[143]; ושמירת תינוקת מועילה אפילו בפרוצים[144].

אם מועילה שמירת תינוקת במי שעסקו עם הנשים - ראה להלן.

נחלקו הפוסקים אם מועילה שמירת תינוקת להתייחד עם גוי[145].

וכן נחלקו הפוסקים במקרה שהתינוקת היא בתה של האשה - יש מי שכתב, שלא מועיל[146]; ויש מי שכתב, שמועיל גם בבתה[147].

עסקו ומלאכתו עם נשים כל שעסקו ומלאכתו עם הנשים, לא יתייחד עם הנשים[148], ויש מי שכתב, שלאיש כזה אסור להתייחד עם נשים משום פרנסה בשום פנים[149].

פתח פתוח מועיל לשמור מפני הייחוד גם במי שעסקו עם הנשים[150].

יש הסבורים, שאם אשתו עמו, מועיל להתיר ייחוד אפילו במי שעסקיו עם הנשים[151]; ויש הסבורים, שגם אם אשתו עמו אסור להתייחד[152].

נחלקו הפוסקים אם מועיל ההיתר של אשה ותינוקת למי שעסקיו עם הנשים[153].

אם הם שנים או יותר, נחלקו הפוסקים אם גם אז אסורה להתייחד עמהם, או שמותר להתייחד אפילו אם עסקיהם עם הנשים[154].

אשה אחת עם שני אנשים ויותר יש הסבורים, שאיסור ייחוד במקומו עומד, אלא אם כן אשתו של אחד מהם שם[155]; אך רוב הפוסקים סבורים, שמותר לאשה אחת להתייחד עם שני אנשים כשרים, והיינו סתם אנשים כשרים הם כל עוד לא הוחזקו כפרוצים, אבל בפרוצים אסורה להתייחד אפילו עם עשרה[156].

שיעור ייחוד יש הסבורים, הוא בערך חמש דקות[157]. אכן, אם הייחוד הוא במקום ובתנאי שיכולים לשהות שם כשיעור, אף אם מאיזה סיבה לא שהו שיעור שלם, כגון שנמלכו בדעתם, או שבדרך מקרה נכנסו לשם אנשים ועקב כך נפסק הייחוד, הרי הם עברו על איסור ייחוד מן התורה על כל רגע ורגע שהם שוהים יחד, גם לפני ששהו כשיעור טומאה, ואף לוקים על כך[158]; ויש מי שכתבו, שיש איסור ייחוד גם בשהייה מועטת[159].

פרטי דינים[edit]

ביקור אשה אצל רופא-גבר

ההלכה העקרונית והחששות בעניין הליכת אשה לבדיקות מעקב וביקורת אצל רופא נשים באופן כללי, אין אמנם איסור עקרוני, אך קיימים חששות הלכתיים אחדים, כגון פריצות וזנות ממש; איסור קריבה לעריות, כשיעשה הרופא עמהם מישושים יותר מהצורך; ואיסור ייחוד. הפוסקים נחלקו אם יש להגביל את הנשים מלבקר אצל רופא או לא, ולאו דווקא מדין ייחוד בלבד[160]. יש מי שכתב, שלא שמע שיקפידו בענייני רפואה שאשה לא תיבדק על ידי רופא-גבר[161]; ויש מי שכתב, שיש לחלק בסוג המחלה, ואין להתיר, למשל, בכאבי ראש או צליעה, בין שהחולה היא אשה והרופא איש ובין להיפך[162].

הנוהג בעולם העתיק ובין דתות אחרות בעולם העתיק ובימי הביניים היו הנשים נבדקות בדרך כלל על ידי רופאות, ורק במקרים נדירים נקראו רופאים לטפל בנשים. גם האיסלם והנצרות התנגדו לבדיקות נשים על ידי רופאים-גברים[163].

נתונים על חריגות בימינו - יש לציין כי כל הקודים האתיים של הרופאים בעבר ובהווה אוסרים בצורה ברורה על רופא לקיים יחסי מין עם חולה[164]. אכן, ללא ספק קיימת מאז ומעולם תופעה של פגיעה מינית במטופלות על ידי מטפלים שונים. יחד עם זאת רק בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלו להתפרסם נתונים על פגיעות מיניות במטופלות, ואף פורסם ספר על ידי מטופלת כזו[165]. במחקר ארצי בארה"ב בראשית שנות ה-70 הודו 18% מהרופאים המיילדים, 13% מרופאי המשפחה ו-12% מרופאים פנימאים שקיימו יחסי מין עם מטופלות[166]. בסקר ארצי בארה"ב בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20, הודו 1075 פסיכיאטרים-גברים, ו-257 פסיכיאטריות-נשים במגע מיני עם החולים שלהם[167]. בסקר אחר בין מתמחים בפסיכיאטריה נמצא כי 4.9% מתוך 548 משיבים הודו על מגע מיני עם המורים שלהם, ו-0.9% קיימו מגע מיני עם חולים[168]. בסקר אחר בארה"ב נמצא, כי 421 פסיכיאטרים סברו, שאין לראות כבלתי קביל מגע מיני בין פסיכיאטר לבין מטופלת לאחר גמר הטיפול[169]. בסקר בין 314 מתמחים בפסיכיאטריה בקנדה הודו 4.1% מהנשים ו-1.2% מהגברים על מגע מיני עם המורים/מורות שלהם. בין השנים 1996-1981 נענשו 761 רופאים בארה"ב על תקיפה מינית של מטופלים, אם כי לרובם לא נשלל רשיון העבודה[170]. באותו מחקר נמצא כי פסיכיאטרים, רופאי נשים ורופאי משפחה הם המועדים ביותר למעשים אלו. וועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית האמריקאית הסיקה, כי מגע מיני בין חולה לרופא הוא בלתי מוסרי[171].

תנאים בביקור אשה אצל רופא נשים[edit]

אשה שצריכה ללכת לרופא נשים, ובגלל הצניעות הנדרשת בבדיקה, עליה להיות עם הרופא לבד בחדר סגור - דנו הפוסקים בתנאים ההלכתיים הנצרכים בבדיקה כזו, כדי להימנע מאיסור ייחוד. יש לציין, שהפוסקים שדנו בשאלה זו התייחסו לגדרי ייחוד כפי שפורטו לעיל, והכריעו בכללים העקרוניים על פי דרכם. מכאן נובעים הבדלי הפסיקות המתייחסים ישירות לשאלת הייחוד בבדיקת נשים:

היתר ללא תנאים יש הסבורים, שברופאים העוסקים בטיפול בנשים, יש גדרים ותנאים מיוחדים הנוגעים להם, ומשום כך אין כלל איסור ייחוד, ועל כן התפשט ההיתר לנשים ללכת לרופא. לשיטה זו מותר משום ייחוד, אף כשהיא הולכת לבדה בלא בעלה, ואף אם הדלת נעולה, ואפילו בלילה, ואפילו כשהרופא הוא גוי, ואפילו באשת כהן[172].

הגדרים שסמכו להקל ברופא הם: לא מרעי חזקתייהו, שאם יוודע שהתנהגו שלא כהוגן, יתרחקו מהם החולים, ויפסידו פרנסתם[173]; פחד מעונש של הערכאות[174]; טריד בעבודתייהו, היינו כיוון שהוא טרוד בעבודתו המקצועית, אין דעתו נתונה ליצרו[175]; משום כדי חייו ופרנסתו[176]; כיום יש להניח, שיש אנשים שאינם מקפידים להיכנס לחדרו של הרופא, אף בעת שבודק את החולה, וכל שהאחות, או חולה, או כל אדם אחר יכול להיכנס כל רגע לחדר, בין בתפקיד, בין בטעות, אין כאן איסור ייחוד[177].

איסור עקרוני, והיתר רק בתנאים מוגדרים אכן, דעת רוב הפוסקים היא, שבאופן עקרוני חל איסור ייחוד ביחס לאשה המבקרת אצל רופא[178], ועוד גרוע הרופא מסתם אנשים בכך שעסקו ומלאכתו עם הנשים[179], וכן שליבו גס בהן[179], ולכן גם בבית חולים יש להקפיד על איסור ייחוד[180], ואין הבדל בפרטי דיני ייחוד בין רופא כללי לבין פסיכותרפיסט[181], ואדרבה, יש להיזהר יותר בייחוד עם פסיכיאטר מכל רופא אחר, שכן בין הפסיכיאטרים ידועים מקרים, שנכשלו עד כדי מגע מיני עם המטופלות שלהם[182].

סניפים הלכתיים למניעת ייחוד אצל רופא לאור זאת, הצריכו הפוסקים למצוא סניפים הלכתיים, כדי להימנע מאיסור ייחוד בבדיקה רפואית של אשה:

אסור לאשה להיבדק אצל רופא כשהדלת נעולה, וכן אסור לאחות לטפל באיש חולה כשהדלת נעולה במנעול, אלא שתהא הדלת פתוחה קצת, או סגורה, אבל על כל פנים לא נעולה בכל מקרה[183], שכן היתר פתח פתוח מועיל אף לרופא, אף שעסקו עם נשים[184]. יש מי שכתב להתיר משום ייחוד בבדיקת רופא, אפילו אם הדלת נעולה, בתנאי שיש מפתח בידי מישהו אחר, אפילו אם איננו נמצא כעת במקום, שיכול לפתוח בכל עת שירצה[185].

יש שכתבו, שהבדיקה הרפואית של אשה מותרת דווקא אם יש אנשים הממתינים בחוץ לרופא, או שיש עדיין מוזמנים לרופא גם אם טרם הגיעו, או לפחות שיש משרתת של המרפאה בחוץ; אבל אם אין משרתת באותה מרפאה, והאשה היא לבדה בסוף היום, אין להתיר לה ללכת לרופא בתנאים אלו[186]; ויש שהתירו דווקא בתנאי שנמצאים שם לכל הפחות שלושה רופאים או אחיות, כשכל השלושה הם יהודים, או שנמצאים בחוץ איש ואשתו[187].

יש מי שכתבו, שטוב ונכון הוא שבעלה ילך עמה ויהיה בחדר הסמוך, ואם אי אפשר הדבר, ובפרט כשבעלה הוא איש חרד ותלמיד חכם, ולא יכול לשבת בחדר ההמתנה של רופא נשים, תלך עמה אחת מהנשים השומרות מפני איסור ייחוד[188], ואם זה בלתי אפשרי, תלך עמה אשה אחרת שבעלה בעיר, ועדיף שתהא זו אשה מעל גיל ארבעים שנה, וידעו הבעלים ששתי הנשים הולכות לרופא הנשים[189].

ביקור אצל רופא במרפאה פרטית בביתו - אם אשת הרופא עמו בבית, אין איסור ייחוד ביהודי, ואפילו הוא פרוץ[190]; אך יש מי שכתב, שלכתחילה ראוי שיתלווה אליה בעלה או קרוביה[191]; ויש מי שכתב, שאם חדר המרפאה נמצא בביתו של הרופא, מותר, אפילו כשסוגר עם מפתח[192].

ביקור במרפאה ציבורית או בבתי חולים - אם הרופאים והאחיות נכנסים לחדרים בלי נטילת רשות, אין איסור ייחוד[193].

אם אשתו של הרופא בעיר - יש מי שמתיר גם בדלת נעולה[194]; ויש שמשמע מהם שאוסרים, כי צריך שתהיה אשתו דווקא עמו בבית, ולא די שהיא בעיר[195].

דין בעלה בעיר, אם מועיל ברופא - יש הסבורים, שיש לסמוך על דעת המקילים, כי אין לקבוע בבירור שדין הרופא הוא כגס בה או כפרוץ[196]; ויש הסבורים, שברופא שכבר בדק אותה אשה הרבה פעמים, נחשב כמי שליבו גס בה, ולא מועיל ההיתר של בעלה בעיר[197], אלא דווקא כשבעלה או אמה וכדומה באים יחד עמה[198], או בצירוף אשה אחרת[199].

אם בעלה נתן לה רשות ללכת לרופא - יש האוסרים מדין ייחוד[200]; ויש הסבורים, שגם כאן יש לסמוך על המקילים[201].

איש הנבדק אצל רופאה אין איסור ייחוד כל זמן שאין הדלת נעולה; ואם הדלת נעולה - מותר, כל זמן שבעלה של הרופאה בעיר[202].

זקן ומי שאין לו כוח גברא זקן, ואפילו מופלג, ומי שאין לו כוח גברא - יש מי שכתבו, שאף הם אסורים בייחוד[203]; יש מי שכתב, שמותר להם להתייחד עם אשה, ואין שום איסור בזה, ובתנאי שאין כל חשש מציאותי, שיוכלו לגלות ערווה, ומכל מקום אף הם צריכים להתרחק מהייחוד, משום מראית עין. ועוד כתב שם לחלק בין זקן שאין לו עוד גבורת אנשים, ולכן אין כל חשש מציאותי שיוכל לגלות ערווה, שאז האיסור הוא רק משום מראית עין, לבין חולה שאינו מסוגל עתה להתקשות, אך יוכל בעתיד, שאז יש איסור ייחוד אף בתקופת מחלתו[204]; ויש מי שכתבו, שסתם זקן אסור בייחוד, אבל זקן שהוא חולה, והרופאים אומרים שמצד מחלתו לא יכול להתקשות, אין איסור, וכן אין איסור ייחוד עם פנויה בסתם זקן, שעל פי דרך הטבע לא יכול להתקשות[205].

יולדת , גם בזמן שיש לה צירי לידה פעילים, יש איסור ייחוד עמה[206]. ויש מי שכתב, שיתכן שאין איסור ייחוד ביולדת שציריה תכופים[207].

חולה , בין שהאיש חולה, ובין שהאשה חולה, ואפילו שכיב מרע, אסור בייחוד[208]. ולכן אמנם מותר לאיש לבקר אשה חולה, וכן מותר לאשה לבקר איש חולה, אך יש להיזהר שלא יהיו לבדם בחדר מדין ייחוד[209].

ניחום אבלים מותר לאיש לנחם אשה, אך יש להיזהר שלא יבואו למצב של ייחוד[210], שכן יש איסור ייחוד גם באבלים[211].

אשה בריאה שמסרבת לטבול אסור לבעלה להתייחד עמה, כי דווקא בנידה התירה התורה ייחוד, משום שסופה להיטהר, אבל במורדת אסור להתייחד עמה אלא בעדים[212]. וכן מי שאסרו לו הרופאים להזדקק לאשתו לזמן ארוך, מוטב שתטבול האשה, כי אחרת יש חשש איסור ייחוד[213].

בעניין נסיעה במכונית יש הסבורים, שקיים בו איסור ייחוד, ואסור לאיש ואשה לנסוע לכתחילה במכונית לבדם, אפילו בדרך ראשית, ואפילו ביום, אבל בשעת הדחק מותר[214]; יש מי שכתב, שאין איסור ייחוד בנסיעה במקומות שעוברות מכוניות לעתים תכופות, אבל יש איסור ייחוד בנסיעה במקומות שוממים, או בשעת לילה[215]; יש שכתבו, שאפשר שעכשיו שברוב הדרכים יש כל הלילה עוברים ושבים במכוניות, הרי זה רשות הרבים לעניין ייחוד[216]; ויש מי שכתבו, שאין דין ייחוד במכונית, אפילו בלילה, ואפילו במקום שאין בו אנשים רבים, ואפילו במצב שאין בו פיקוח נפש[217]. אמנם יש מי שכתב, שנתפשט המנהג שנשים לוקחות עמן ביום-חול תינוק או תינוקת בדרך[218].

בנסיעה בלילה, מספיק שיהיו עם האשה שני אנשים, היינו הנהג ונוסע נוסף, כי בשעת נסיעה לא חוששים לשינה[219].

בדין נסיעה במכונית עם נהג נוכרי, יש שכתבו שאם יש עוברים ושבים - מותר[220], ונהגו נשים לנסוע עם נהג נוכרי אפילו בלילה, ואין לדונה כעוברת על דת[221], ומכל מקום כל מי שיראת ה' בליבו יחוס לנפשו[222]; ויש מי שכתב, שהדבר תלוי בזמנים ובמקומות, ובזמנינו יש להיזהר מנסיעה בלילה[223]; ויש מי שאסר בכלל[224].

בעניין נסיעה באמבולנס ביום חול אם בעלה בעיר, מותר לאשה נשואה לנסוע בו, בין ביום ובין בלילה, ואפילו אם אי אפשר להסתכל דרך החלונות; ואם היא פנויה, או שהיא נשואה, אך הנסיעה היא מחוץ לעיר, אם הנסיעה היא ביום, ואפשר לראות דרך החלונות - מותר, ואם הנסיעה בלילה, או אפילו ביום, אך אי אפשר לראות דרך החלונות, יש איסור ייחוד; ואם יש אדם נוסף עם הנהג, מותר בחולה בכל מקרה, ואפילו בלילה, ואפילו מחוץ לעיר[225].

יולדת שצריכה לנסוע לבית חולים בשבת אם הנהג הוא נוכרי, יתלווה אליה בעלה או תינוק, כדי למנוע איסור ייחוד[226]; ואם הנהג יהודי - יש שכתבו, שאין להתלוות אליה לצורך מניעת איסור ייחוד, שכן עדיף שלא יחלל עוד אחד את השבת[227], ומכל מקום טוב שתסיע אותה נהגת[228]; ויש שכתבו, שכדאי שיצטרף עוד אחד, ואפילו בשבת, כדי להצילה מאיסור ייחוד, ואין הבדל בין נהג יהודי ונהג גוי[229], אבל אם הנסיעה היא מחוץ לי"ב מיל, אין לעשות כן, אלא אם היא מפחדת[230].

בדין נסיעה במעלית יש הסבורים, שאין איסור ייחוד, אפילו בקומות גבוהות[231]; ויש הסבורים, שיש איסור ייחוד אף על פי שאין בה שיעור טומאה[232].

בחדרי רנטגן והדמייה במצב בו חדר הבדיקה ננעל בעת ביצוע הבדיקה, ולא ניתן להיכנס לחדר הבדיקה מאזור ההמתנה, יש איסור ייחוד. לפיכך, יש להקפיד שטכנאית תבצע את הצילום עבור אשה, וטכנאי יבצע את הצילום עבור איש, או שיהיה שומר המציל מאיסור יחוד בעת הבדיקה. והטוב ביותר להתקין את חדרי הצילום כך שהחולה יישאר לבד בחדר הבדיקה, והטכנאי יבצע את הבדיקה מבחוץ[233].

רקע משפטי[edit]

הכנסת בישראל חוקקה חוק למניעת הטרדה מינית, התשנח/ 1998. על פי חוק זה ישנן חמש צורות של התנהגות מינית אסורה במקומות עבודה: סחיטת אדם לביצוע מעשה בעל אופי מיני; מעשה מגונה; הצעות חוזרות בעלות אופי מיני; התייחסות חוזרת למיניותו של האדם; התייחסות מבזה או משפילה למינו או לנטייתו המינית של אדם. מי שמרגישה שהוטרדה מינית במקום עבודתה, יכולה להגיש תלונה על כך למעביד, למשטרה או לבית המשפט.

חוק זה מתייחס לכל מקום עבודה, ובכללו גם לבית החולים, למירפאה ולכל מגע בין מטפל למטופל.

בית המשפט העליון בישראל נדרש לסוגיה של קיום יחסי מין בין פסיכולוגים לבין מטופלות, וקבע בשני מקרים אשמה ברורה של פסיכולוגים כאלו, תוך הדגשת האיסור החמור בצורת התנהגות כזו[234].


הערות שוליים

  1. פרטים הלכתיים נוספים בדיני ייחוד ניתן למצוא בחיבורים וקבצים מיוחדים להלכות ייחוד: ספר יחוד, הלכותיו בקצרה; דבר הלכה, על הלכות יחוד; הלכות יחוד; אוצה"פ סי' כב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ; דברי סופרים, על שו"ע הלכות יחוד; אנציקלופדיה תלמודית, כרך כג, ע' יחוד.
  2. ר"ח ע"ז לו ב, וסנהדרין כא ב; רבנו יונה, סנהדרין שם; סמ"ג לאווין קכו; תוס' שבת יג א ד"ה מה, וסוטה ז א ד"ה נדה, וסנהדרין לז א ד"ה התורה; יראים סי' קצב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפז, וסי' אלף קעח; הרמב"ן על ס' המצוות שורש ג; שו"ת �רדב"ז ח"ז (הנקרא דברי דוד) סוסי' לב; מאירי קידושין פ ב; טור אבהע"ז סי' כב; ב"ח שם; שו"ת ריב"ש סי' תכה; ארעא דרבנן מע' יו"ד אות רפח; חכ"א קכו א; ערוה"ש אבהע"ז כב ב. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סק"א אות א, ובדבר הלכה סי' א סק"א-ג.
  3. דברים יג ז.
  4. בבלי קידושין פ ב; בבלי סנהדרין כא ב; ע,ז לו ב; ירושלמי קידושין ד יא; ירושלמי סוטה א א. וראה בפנ"י קידושין שם. וראה באבות דר"נ פ"ב ה"ב; סמ"ג לאווין קכו; ס' החינוך מ' קפח - שלמדו איסור ייחוד מהפסוק 'איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה' (ויקרא יח ו), וראה מה שכתב בנידון הגרא"י אונטרמן באוצה"פ, הערות בסוף כרך ט, עמ' 260, אות א. וראה במאמרו של הרב ע. ברזון, תחומין, י, תשמ"ט, עמ' 302 ואילך (אות ב).
  5. זוהר הרקיע לתשב"ץ, עשין אות עח; פנ"י בבלי קידושין פא א; ביאור הגר"א אבהע"ז סי' כב סק"ד; מנ"ח מ' קפח סק"ב. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"א.
  6. חקרי לב אבהע"ז סי' יז סוד"ה ולכאורה.
  7. נר מצוה (ר"י שיד) ח"א סי' י אות קסב.
  8. רמב"ם איסורי ביאה כב ב.
  9. ראה מ"מ שם; משל"מ בבלי סוטה ב א; ב"ש סי' כב סק"א; עצי ארזים שם סק"ד; שו"ת אמרי כהן סי' כו; שו"ת טוטו"ד מהדות"ל ח"א סי' ה; שו"ת עין יצחק חאבהע"ז סי' ח סק"ד; ארעא דרבנן מע' יו"ד אות רפח; מנ"ח מ' קפח סק"ב. וראה בסמ"ג לאווין קכז, ובב"י אבהע"ז סי' כב. וכדעת הרמב"ם משמע בלבוש אבהע"ז כב א. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך כג, ע' יחוד, הע' 31.
  10. סמ"ק מ' צט; הגהה בפרישה אבהע"ז סי' מד סקט"ו. וראה בהע' קודמת.
  11. עצי ארזים סי' כב סק"ד.
  12. שו"ת עין יצחק ח"א חאבהע"ז סי' ח אות ד.
  13. פרישה �בהע"ז סי' כב סק"א; ב"ש שם סק"א; פני משה שם סק"א; שער המלך, הל' אישות קונט' חופת חתנים ס"ט; ערוה"ש אבהע"ז כב ב; נתיבות השלום באורחות חיים נתיב ט סע' א; חזו"א נשים סי' לד אות ו.
  14. מנ"ח מ' קפח סק"ב; שו"ת חקרי לב חאבהע"ז סי' יח; שו"ת תורת חסד (לובלין) חאבהע"ז סי' יב אות ג. וראה בשו"ת עמק הלכה סי' י, שתמה על שיטה זו.
  15. קרית ספר איסורי ביאה פכ"ב; אפי זוטרי אבהע"ז סי' כב סק"א; עצי ארזים שם סק"א; נתיבות לשבת שם סק"א; שו"ת חקרי לב חאבהע"ז סי' יח; שו"ת תורת חסד (לובלין) חאבהע"ז סי' יב; מנ"ח מ' קפח סק"ב. וראה באוצה"פ סי' כב סק"א אות ג; אבי עזרי על איסורי ביאה כב יב; ס' דברי סופרים ח"ב סי' א.
  16. ע"ז כה ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ד; טושו"ע אבהע"ז כב ג; שם יו"ד קנג ד. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ה, ע' גוי, עמ' שנ-שנא. וראה בשו"ת צור יעקב סי' טז ובשו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' יז, אם איסור זה הוא מן התורה.
  17. שו"ת חת"ס חיו"ד סי' עו.
  18. ראה טור יו"ד שם; ש"ך שם סק"ב.
  19. חזו"א נשים סי' לה אות' א-ב.
  20. בבלי סנהדרין כא א; ע"ז לו א; רמב"ם איסורי ביאה כב ג; טושו"ע אבהע"ז כב ב.
  21. שו"ת ריב"ש סי' תכה; מהר"ש אבוהב, ספר הזכרונות, הל' נידה וזכרון י; שו"ת חקרי לב חאבהע"ז סי' יז; שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' טז; שו"ת טוטו"ד מהדות"ל ח"א סי' ה; מ"ב סי' עה סקי"ז; בינת אדם שער בית הנשים סע' יז (כח); נתיבות השלום באורחות חיים נתיב ט, בדרך התשובה סק"ג; ערוה"ש אבהע"ז כב א,ג; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"ג. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סק"ח אות ב, ובדבר הלכה סי' א סק"ח.
  22. בית משה אבהע"ז סי' כב סק"א; שו"ת אמרי כהן סי' כו-כז. וראה באריכות בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ח סק"ו-ח ופכ"ה סק"א-ג, ובאוצה"פ סי' כב סק"ח אות ב.
  23. בבלי שבת יז ב.
  24. ע"ז לו ב, מחלוקת; רמב"ם איסורי ביאה כב ג; טושו"ע אבהע"ז כב ב; ס' החינוך מ' קפח. וראה בב"ש סי' כב סק"ב; מנ"ח שם סק"ג.
  25. מנ"ח מ' קפח סק"ג.
  26. שו"ת יד שלום סי' סט אות טו, הובאו דבריו באוצה"פ סי' כב סק"ט אות ג.
  27. בבלי קידושין פב א; רמב"ם איסורי ביאה כב ב; טושו"ע אבהע"ז סי' כד.
  28. רמב"ם פיהמ"ש בבלי סנהדרין ז ג.
  29. טושו"ע שם.
  30. ראה ב"ח אבהע"ז סי' כב; חכ"א קכו יד. וראה בח"מ סי' כב סק"ו. וראה עוד בע' מיניות הע' 650 ואילך.
  31. בבלי קידושין פ ב; רמב"ם איסורי ביאה כב א; טושו"ע אבהע"ז כב א.
  32. ראה פרישה אבהע"ז סי' כב סק"ג; ב"ש שם סק"א; ערך שי אבהע"ז שם; משל"מ בבלי סוטה א ג סוד"ה קינא; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' מג; מנ"ח מ' קפח סק"ג; חכ"א קכו יב.
  33. הרמב"ם והחינוך השמיטו אחותו מרשימת הנשים שהייחוד מותר עמהן.
  34. ראה הפוסקים בהע' 32 לעיל.
  35. דבר הלכה סי' ב סק"ה, בשם החזו"א. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סק"ד, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"כ.
  36. בבלי סנהדרין לז א; רמב"ם וטושו"ע שם. בטעם ההיתר - ראה תוס' שם ד"ה התורה; יראים סי' קצב; תורת הבית לרשב"א ז ב; רא"ש סוף נידה; ב"י יו"ד סי' קצב ד"ה חתן. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סק"ה. ביחס לקרובות אחרות - ראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"כ; אוצה"פ סי' כב סק"ד אות' ג-ו.
  37. ואם מלקים גם את האשה - ראה שיטות הפוסקים באוצה"פ סי' כב סק"י אות א.
  38. בבלי קידושין פא א; רמב"ם איסורי ביאה כב ג; סמ"ג לאווין קכז; טושו"ע אבהע"ז כב ב.
  39. קידושין שם, מחלוקת; רמב"ם וטושו"ע שם. וראה באוצה"פ סי' כב סקט"ז.
  40. מאירי קידושין פא א; טור אבהע"ז סי' כב, שלא הזכיר הכרזה. וראה באוצה"פ סי' כב סקי"ב.
  41. ב"ש אבהע"ז סי' קטו סק"כ.
  42. ראה בשו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות א.
  43. רמב"ם איסורי ביאה כב א; סמ"ג לאווין קכו; ס' החינוך מ' קפח; מאירי קידושין פ ב; טושו"ע אבהע"ז כב א. וראה בשו"ת טוטו"ד מהדות"ל ח"א סי' ה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פכ"ב סק"א.
  44. אוצה"פ סי' כב סק"א סוף אות ז, בשם הגרא"י אונטרמן.
  45. אבי עזרי על איסורי ביאה כב יב. ובחזו"א שם, חלק עליו, ואף הוא סבור שהוא משום גדר וסייג. וראה עוד בדברי סופרים ח"ב סי' א. וראה בשו"ת שער יוסף שהוסיף לדון ביסוד איסור ייחוד מחשש שמא יבוא לידי הוצאת זרע לבטלה, עיי"ש.
  46. פרישה אבהע"ז סי' כב סק"ד, בשיטת הראב"ד; בינת אדם כלל קכו אות טז; חזו"א נשים סי' לה אות ג, ויו"ד סי' סו אות ג; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות יט.
  47. ב"ש אבהע"ז סי' כב סקי"ד; בית משה שם סק"ג.
  48. ב"ח אבהע"ז סי' כב ד"ה והא דנקט, שלדעת הרמב"ם חוששים לאונס, ולדעת הטור אין חוששים לאונס.
  49. שו"ת אגרות משה שם אות טז; שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' צא אות כא.
  50. שו"ת זקן אהרן ח"ב סי' כט. וראה בדבר הלכה, עמ' כ. בעצם דין חיבוק ונישוק קרובות גדולות וקטנות - ראה הרב י.ה. הנקין, תחומין, כא, תשסא, עמ' 374 ואילך; הרב ד. קדרון, תחומין, כה, תשס"ה, עמ' 216 ואילך.
  51. חזו"א נשים סי' לה אות א; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"א סק"ז; שו"ת מנחת שלמה שם.
  52. צפנת פענח, איסורי ביאה כא ד.
  53. שו"ת צור יעקב סי' טז; פסקי תשובה, ח"א די"ג ע"א הע' ל; שו"ת זרע אברהם חיו"ד סי' ה. וכן משמשע משו"ת טוטו"ד מהדו"ק סי' קצב. וראה באוצה"פ סי' כב סק"א אות ז. וראה עוד בע' פקוח נפש הע' 128-129.
  54. שו"ת שם אריה חאבהע"ז סי' לג; זר זהב על או"ה כלל נט אות ב; עיון יעקב סנהדרין כב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"א סקט"ז; תורת היולדת פי"ד הע' ד. וכן משמע בתוספת יוהכ"פ בבלי יומא פב א; שו"ת חות יאיר סי' קפב.
  55. הגרא"י אונטרמן, קול תורה, כסלו תשי"ט, הובאו דבריו באוצה"פ סי' כב סק"א סוף אות ז. וראה שם בהערות לכרך ט, עמ' 260, אות א.
  56. שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"א סקי"ב-י"ג.
  57. שו"ת שם אריה חאבהע"ז סי' לג; שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' לח אות ד.
  58. בבלי קידושין פא א; רמב"ם איסורי ביאה כב יב; טושו"ע אבהע"ז כב ט.
  59. ראה להלן הע' 90 ואילך, בבעלה בעיר. וראה בשער יוסף בשו"ת סי' ג, שבפתח פתוח גם רש"י מודה שההיתר הוא לכתחילה, אמנם בשו"ת נשמת כל חי ח"ב סי' א, נסתפק בכך. וראה באוצה"פ סי' כב סקל"ה אות א; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"א סקכ"א. וראה בערוה"ש אבהע"ז כב ו, ומה שתמה עליו בשו"ת ציץ אליעזר שם.
  60. שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' עא; שו"ת יד יצחק ח"ג סי' רכ אות ב; מסגרת השולחן על קיצושו"ע סי' קנב סק"י.
  61. שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות ב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"א סק"ח.
  62. שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רג אות ז.
  63. שו"ת מהרש"ם ח"ב במפתחות סי' עו. וראה בשו"ת ציץ אליעזר שם.
  64. שו"ת בנין ציון סי' קלח, בשם הבית מאיר.
  65. שו"ת נחפה בכסף ח"ב חאבהע"ז סי' יא; שער יוסף בשו"ת סי' ד.
  66. שו"ת בנין ציון שם. וראה בחכמת אדם קכו ז, שנשאר בצ"ע בדין זה. וראה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ד סי' ג, ובאוצה"פ סי' כב סקל"ה אות ו.
  67. שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות ד.
  68. שו"ת מהרי"ל דיסקין בקו"א אות רו.
  69. רבנו יונה, ס' היראה אות רלד-רלז; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רנא; שו"ת הרדב"ז ח"א סי' קכא; שו"ת מבי"ט ח"א סי' רפז; עצי ארזים אבהע"ז סי' יא סק"ד; שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' עו במפתחות; דבר הלכה סי' ג סק"ב, בשם החזו"א, והגאון מטשעבין; הר צבי, טור אבהע"ז סי' יא. וראה עוד בס' יחוד, עמ' כז; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פכ"ג; שו"ת וישב משה ח"א סי' לד.
  70. שו"ת רעק"א סי' ק-קא; בית מאיר, הובא בשו"ת רעק"א שם סי' ק; שו"ת בית שלמה חאו"ח ח"א סי' מח; רד"ל, הגהות סוף קידושין; אפי זוטרי אבהע"ז סי' כב סק"כ. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סקל"ה אות ב. וראה במאמרו של הרב ע. ברזון, תחומין, י, תשמ"ט, עמ' 302 ואילך, אות א.
  71. שו"ת בנין ציון סי' קלח; שו"ת ברית יעקב ח"ב סי' נה; בית דוד סי' כה; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות ד.
  72. שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רג אות ד. וראה עוד בשו"ת מנחת שלמה ח"ג סי' קג אות יג, בעניין נתינת נייר במקום הסגירה של הפתח, עיי"ש.
  73. שו"ת דובב מישרים ח"א סי' ה; ההלכה במשפחה פט"ו סע' יז, בשם החזו"א.
  74. שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ב, פי"ח ופכ"ג.
  75. כנה"ג אבהע"ז סי' כב הגה"ט אות י; חכמת אדם קכו ז; קיצושו"ע קנב ה; ברכי יוסף אבהע"ז סי' כב אות י; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רג אות ה. וראה בשו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' צו.
  76. כנה"ג שם. וראה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ד סי' ג אות' ד-ה.
  77. דבר הלכה סי' ג סקי"ד, בשם החזו"א.
  78. שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"א סק"ו.
  79. שער יוסף, בשו"ת סי' ג; אוצה"פ סי' כב סקל"ה אות יא.
  80. רבנו יונה בס' היראה; רבנו ירוחם נתיב כג א.
  81. ההלכה במשפחה, פט"ו הע' 36.
  82. רבנו ירוחם, ח"א נתיב כג, בשם הרמ"ה; ח"מ אבהע"ז סי' כב סקי"ג; ב"ש שם סקי"ג; ערוה"ש אבהע"ז כב ו; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות ט.
  83. ט"ז אבהע"ז סי' כב סק"ח; החיד"א בשער יוסף, בשו"ת סי' ג, בברכי יוסף אבהע"ז סי' כב אות ו, בשיורי ברכה, סי' כב, ובשו"ת יוסף אומץ סי' צז; מסגרת השולחן על קיצושו"ע סי' קנב סק"י. וראה עוד בדבר הלכה סי' ג סקי"ט; אוצה"פ סי' כב סקל"ה אות יג; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ב. ביחס לשיטת שו"ת תרומת הדשן סי' רמד בנידון - ראה בח"מ, ב"ש, ט"ז, שם; שו"ת ציץ אליעזר שם סק"ד; אוצה"פ שם.
  84. ההלכה במשפחה, פט"ו הע' 36.
  85. רש"י סוכה כא א ד"ה כל עיקר, תירגם 'גסה' במונח 'פרייוי'. וראה בס' אוצר לעזי רש"י, בבלי עירובין מז א (544), שהכוונה ליחס חופשי בין בני אדם, ובפרט בין גבר לאשה, שאין ביניהם מחיצת נימוסים.
  86. רש"י קידושין פב א ד"ה כל שעסקיו. וראה בגמ' קידושין שם, ובתנא דבי אליהו רבא, יח ס - דוגמאות למי שעסקו עם הנשים.
  87. רש"י קידושין שם ד"ה שושבינתיה.
  88. רמב"ם איסורי ביאה כב יב; טושו"ע אבהע"ז כב ח.
  89. ערוה"ש אבהע"ז כב ו. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ב סק"ב-ג.
  90. בבלי קידושין פא א; רמב"ם איסורי ביאה כב יב; טושו"ע אבהע"ז כב ח.
  91. הפלאה, קונט' אחרון סי' קטו סקי"א; דבר הלכה סי' ז סק"ט. וראה בדברי סופרים ח"ב סי' כא.
  92. על פי שיטת רש"י קידושין שם.
  93. על פי שיטת הרמב"ם והשו"ע שם. וראה הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' ועלהו לא יבול, ח"ב עמ' קפד. וראה עוד במאמרו של הרב ע. ברזון, תחומין, י, תשמ"ט, עמ' 302 ואילך, אות' א-ב.
  94. רש"י קידושין פא א ד"ה בעלה; ב"ח אבהע"ז כב. וראה בדבר הלכה סי' ג סוף הגהה"ה א, והגהה"ה מח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ד; דברי סופרים ח"ב סי' כב.
  95. תוס' קידושין פא א ד"ה בעלה; רמב"ם איסורי ביאה כב א; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תפא; טושו"ע אבהע"ז כב ח; לבוש שם; יש"ש בבלי קידושין פ"ד סי' כא. אך ראה בח"מ וב"ש שם, שהעתיקו מחלוקת רש"י ותוס' בלי להכריע, וראה בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רג, שלהלכה קיימ"ל כרוב הראשונים שמותר לכתחילה. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סקל"א אות א, ובדברי סופרים שם.
  96. חכמת אדם קכו ו, ובבינת אדם שם סי' יז; נתיבות לשבת אבהע"ז סי' כב סק"ד-ה. וראה מה שכתבו בשיטה זו בשו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות כא; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רג אות א. וראה בדבר הלכה סי' ז ס"ב, ובאוצה"פ סי' כב סקל"א אות ב, רשימת הסוברים כשיטה זו.
  97. חיד"א בשיורי ברכה אבהע"ז סי' כב ובשו"ת יוסף אומץ סי' צז; דבר הלכה, בשם החזו"א. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ה, ובאוצה"פ סי' כב סקל"א אות ב.
  98. חכמת אדם קכו ו, ובינת אדם, שער בית הנשים סי' טז (כז). וראה בשו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות כא, שיש להחמיר כדעתו, אלא שבשעת הדחק אין לאסור.
  99. שיורי ברכה לחיד"א אבהע"ז סי' כב; שו"ת בנין ציון סי' קלח; שו"ת דובב מישרים ח"א סי' ה; דבר הלכה סי' ז סע"ג, בשם החזו"א. וכתב שם, שכן משמע משו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תפא. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ה סק"ז-ח, ובאוצה"פ סי' כב סקל"א אות ג.
  100. בבלי קידושין פא א; רמב"ם איסורי ביאה כב יב; טושו"ע אבהע"ז כב ח; ערוה"ש אבהע"ז כב ו. וראה בכסא אליהו אבהע"ז סי' כב אות ב; שו"ת בית יהודה עייאש חאבהע"ז סי' יג; שו"ת יוסף אומץ סי' צז; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ב סק"ו-ז; אוצה"פ סי' כב סקל"ב - בשיטות הראשונים בנידון. וראה לעיל הע' 85 בהגדרת 'גס בה'.
  101. ס' תאווה לעינים, הובא בשער יוסף להחיד"א סי' ג; לחם סתרים, ע"ז כה ב. וראה בדברי סופרים ח"ב סי' כג.
  102. ראה באוצה"פ סי' כב סקל"א אות ו.
  103. תאווה לעינים, קידושין סי' שלב, ובלחם סתרים, ע"ז כה ב; שער יוסף, בשו"ת סי' ג.
  104. נוה שלום דקכ"ג ע"ג; שו"ת נשמת כל חי ח"ב סי' א. וראה באוצה"פ סי' כב סקל"א אות ז.
  105. עזר מקודש, אבהע"ז סי' כב סוסע"ה; דבר הלכה סי' ז סכ"א, וההלכה במשפחה פט"ו סע' כג, בשם החזו"א.
  106. הגרש"ז אויערבאך והגרי"י נויבירט, הובאו דבריהם בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"ט.
  107. כסא אליהו אבהע"ז סי' כב אות א; חפץ חיים בספרו נצח ישראל; שו"ת עמודי אור סי' צה אות יב; אפי זוטרי אבהע"ז סי' כב סק"ח.
  108. החיד"א בשיורי ברכה אבהע"ז סי' כב, ובשו"ת יוסף אומץ סי' צז; המקנה בבלי קידושין פא א ד"ה בעלה, ובנתיבות לשבת אבהע"ז סי' כב סק"ה; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' ח; דבר הלכה סי' ז סע"ד, בשם החזו"א; שו"ת דובב מישרים ח"א סי' ה. וראה עוד באוצה"פ סי' כב סקל"א אות ד.
  109. שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קפ אות א; שם ח"ה סי' רג אות ג.
  110. שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' קמב.
  111. שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות' ז,כא; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ו.
  112. שער יוסף בשו"ת סי' ג; רד"ל, סוף קידושין; אור שמח איסורי ביאה כב יב. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ג סק"ו.
  113. דבר הלכה, בשו"ת בסוף הספר סי' ד.
  114. אור שמח איסורי ביאה כב יב. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"י.
  115. שו"ת נחפה בכסף ח"ב חאבהע"ז סי' יא; חכמת אדם כלל קכו בבינת אדם סי' יז; מקנה בבלי קידושין פא א ברש"י ד"ה בעלה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"י.
  116. בבלי קידושין פ ב; ע"ז כה ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ד; טושו"ע אבהע"ז כב ג.
  117. שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קמח; עזר מקודש אבהע"ז סי' כב ס"ה; ארץ צבי ותאומי צביה, שם סקי"ט; בית משה שם סקט"ו; לחם יהודה, תלמוד תורה ב ד; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות ו. וכן משמע מהמאירי בבלי קידושין פ ב על המשנה; טושו"ע אבהע"ז כב ג,ה.
  118. ב"ש סי' כב סקכ"ב; ערוה"ש אבהע"ז כב טו; שו"ת דובב מישרים, ח"א סי' כה; שערים המצויינים בהלכה סי' קנב סק"ו. וכן משמע מכס"מ תלמוד תורה ב ד.
  119. שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' ט אות ח. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ט.
  120. הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"ד.
  121. אפי זוטרי אבהע"ז סי' כב סק"ח.
  122. מאירי קידושין פ ב; עזר מקודש סי' כב סוסע"ה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ג; שו"ת יד יצחק ח"ג סי' רכ.
  123. אפי זוטרי אבהע"ז סי' כב סק"ח; מחצית השקל יו"ד סי' קצב ס"ד.
  124. דבר הלכה סי' ו סק"ח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ג סק"ו.
  125. ב"י וב"ח יו"ד קנג; ט"ז שם סק"ד; עצי ארזים אבהע"ז סי' כב סקי"ד; מקנה בבלי קידושין פ ב. וראה בדברי סופרים ח"ב סי' יח.
  126. שער יוסף בשו"ת סי' א, בדעת התוס'. וראה באוצה"פ סי' כב סקי"ז אות ה, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ז באריכות.
  127. שו"ת חיים ושלום סי' יט; דבר הלכה, עמ' קי, בשם החזו"א; ההלכה במשפחה פט"ו ס"ל, בשם בעלי הוראה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ד.
  128. נתיבות לשבת אבהע"ז סי' כב אות ד; שו"ת יוסף אומץ סי' כו.
  129. ס' זכור לאברהם ח"ג חאבהע"ז אות יחוד; עזר מקודש אבהע"ז סי' כב ס"א. וראה בשו"ת בית שלמה (סקאלא) חאו"ח סי' מח, שנוטה להקל, ומכל מקום סיים, שאינו אומר בזה לא איסור ולא היתר, ובשעת הדחק המקיל לא הפסיד.
  130. שו"ת ציץ אליעזר שם. וראה עוד בנידון זה באוצה"פ סי' כב סקי"ז אות ח.
  131. שו"ת ישכיל עבדי ח"ה סי' כה.
  132. שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ז סק"ט.
  133. ע"ז כה ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ד; טושו"ע אבהע"ז כב ג.
  134. טושו"ע יו"ד קנג ד.
  135. בבלי קידושין פא ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ט; טושו"ע אבהע"ז כב י.
  136. המקנה בבלי קידושין פב א ד"ה בגמ'; פורת יוסף ח"א סי' כט אות ב.
  137. ראה בשו"ת פורת יוסף סי' כח, ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ה חאבהע"ז סי' כב. וראה באוצה"פ סי' כב סקמ"ד אות א.
  138. שו"ת ישכיל עבדי שם.
  139. שו"ת בית שלמה (סקאלא) חאו"ח סי' מח. וראה באריכות בדברי סופרים ח"א סקקי"ב, וח"ב סי' כה.
  140. ב"ח אבהע"ז כב; זכור לאברהם אות יו"ד ע' יחוד. וראה בעצי ארזים אבהע"ז סי' כב סקט"ו, שתמה על הב"ח.
  141. עזר מקודש אבהע"ז סי' כב ס"ג; שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קלא.
  142. המקנה בבלי קידושין פב א ד"ה בגמ', ובנתיבות לשבת אבהע"ז סי' כב סק"ז; תפארת ישראל על הל' נידה סי' קצב ס"ד; חכמת אדם קכו ט. וראה עוד באוצה"פ סי' כב סקמ"ג, וסקמ"ד אות ב, ובדברי סופרים ח"א סקקי"ב.
  143. רמ"א שם ה; ב"ש שם סק"ט.
  144. תוס' ע"ז כה ב ד"ה לא צריכא. וראה באוצה"פ סי' כב סקמ"א אות ב.
  145. ראה באוצה"פ סי' כב סקמ"א אות ג.
  146. שו"ת מהר"ם זיסקינד סי' כו.
  147. שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פט"ז אות ה.
  148. בבלי קידושין פב א; רמב"ם איסורי ביאה כב ח; טושו"ע אבהע"ז כב ז. וראה באוצה"פ סי' כב סקכ"ט אות א, מחלוקת הראשונים, אם מי שעסקו עם הנשים גרוע משאר אנשים, או עדיף מהם.
  149. רמב"ם בפיהמ"ש שם. וראה ברמב"ם ובטושו"ע שם. וראה ברא"ש בבלי קידושין פ"ד סי' כז, בשם הר"ח. וראה לעיל הע' 58 בהגדרת גס בה.
  150. שער יוסף, בשו"ת סי' ג; שו"ת חקרי לב חאבהע"ז סי' יט.
  151. רמב"ם איסורי ביאה כב ח; טושו"ע אבהע"ז כב ז; לבוש שם.
  152. תוס' קידושין פב א ד"ה לא יתיחד; מאירי קידושין פב א; יש"ש בבלי קידושין פ"ד סי' כח; סמ"ק סי' צט; הגה' הגר"א בבלי קידושין פ ב; שער יוסף בשו"ת סי' א. וראה עוד באוצה"פ סי' כב סק"ל אות א.
  153. ראה באוצה"פ סי' כב סקמ"א אות א.
  154. ראה באוצה"פ סי' כב סקכ"ט אות ב, וסק"ל אות ב, בשיטות הפוסקים. ובדין ייחוד עם הרבה נשים - ראה באריכות באוצה"פ סי' כב סק"כ-סקכ"ז; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה.
  155. רמב"ם איסורי ביאה כב ח. בשיטת הרמב"ם בנידון ראה רמב"ם אבל ב י, מ"מ וכס"מ בהל' איסורי ביאה, לח"מ בהל' אבל, משל"מ בבלי סוטה א ג, שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קפב, שער יוסף להחיד"א שו"ת סי' ד; שו"ע אבהע"ז כב ה.
  156. רי"ף ור"ן, בבלי קידושין פא א; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפז וסי' אלף קפב; רא"ש קידושין פ"ד סי' כא; יש"ש בבלי קידושין פ"ד סי' כא; רבנו ירוחם, ח"א נתיב כג; טור וב"ח אבהע"ז כב; רמ"א אבהע"ז כב ה; פרישה שם סק"ח. וכן משמע שיטות הרמב"ן, הריטב"א והמאירי - קידושין שם. וראה באריכות בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ג, ובדברי סופרים ח"ב סי' יא-יב.
  157. שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' צד.
  158. שו"ת מנחת שלמה סי' צא אות כב.
  159. שו"ת מהרי"ל דיסקין ח"ב קו"א סי' ה אות רו; שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' יד; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קפב. ובדבר הלכה סי' טו ס"ב משמע, שיש קצת איסור בשהייה קצרה משיעור טומאה, וראה בשו"ת מנחת שלמה, שם, שדחה דבריו אלו. וראה בס' ההלכה במשפחה פט"ו הע' 80, שלדעתו השיעור להחמיר הוא כשתי דקות; ובדבר הלכה, הוספות חדשות לסי' טו העלה, שהשיעור הוא 35 שניות. וראה בס' יחוד עמ' ל.
  160. ראה - פלתי יו"ד סוסי' קצה; שו"ת בנין ציון סי' עה; שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' עג; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קפו; שם, ח"ד סי' קסז; שיעורי שבט הלוי, הל' נידה, סי' קצה סוסע' יז; שו"ת וישב משה ח"א סי' לד, וח"ב סי' קכד; שו"ת באר משה ח"ד סי' קיח אות יד; שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' קמ; שו"ת במראה הבזק ח"ה סי' קיא.
  161. שערי הלכה ומנהג ח"ג סי' קל, ובאגרות קודש חי"ד מ' ד'תתנ"ד.
  162. הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"א.
  163. ראה בס' הרפואה והיהדות, עמ' 143-137. וראה עוד בספרו של פרויס, בתרגומו האנגלי של רוזנר, עמ' 14-12.
  164. ראה Fahy T and Fisher N, BMJ 304:1519, 1992.
  165. Freeman L and Roy J, Betrayal . New York, 1976.
  166. Kardener SH, et al, Am J Psychiatry 130:1077, 1973.
  167. ראה - Gartell N, et al, Am J Psychiatry 143:1126, 1986.
  168. ראה - Gartell N and Herman J, Am J Psychiatry 145:690, 1988.
  169. ראה - Herman J, et al, Am J Psychiatry 144:164, 1987.
  170. Dehlendorf CE and Wolfe SM, JAMA 279:1883, 1998.
  171. ראה - JAMA 266:2471, 1991. וראה עוד בנידון במאמרים הבאים - Shapiro ET and Morrow CK, Hastings Cen Rep , Oct-Nov 1987, pp. 26-27; Am J Psychiatry 147:129, 1990; Appelbaum PS & Jorgenson L, Am J Psychiatry 148:1466, 1991; Ovens HJ, et al, CMAJ 157:663, 1997.
  172. שו"ת ישכיל עבדי ח"ב סי' יז. וראה בשו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות א.
  173. שו"ת ישכיל עבדי ח"ב סי' יז; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו פי"ב סקי"א; אוצה"פ סי' כב ס"ג סקי"ח אות ו; דבר הלכה פ"ג הע' מג. וראה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' פב, שכתב סברה זו גם לגבי נהג מונית, ואפילו גוי. אמנם בזכרון עקידת יצחק, עמ' נח, כתב שאין להתיר מסברא זו.
  174. שו"ת ישכיל עבדי, שם; אוצה"פ סי' כב סקי"ח אות ה. וראה בשו"ת חות יאיר סי' כו.
  175. ראה ע"ז כ ב; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תפא; שו"ת בנין ציון סי' עה; שו"ת ישכיל עבדי שם; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות א; נשמת אברהם חיו"ד סי' קצה סק"ז. וראה במאמרו של הרב ע. ברזון, תחומין, י, תשמ"ט, עמ' ,315 והע' 18. אך יש מי שדחה את ענין הטרדה, שלא שייך להיתר ייחוד, אלא רק לעניין חשש חיבה במישוש הדופק - הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבע"ז סי' כב סק"א. וראה ברא"ש בבלי קידושין פ"ד סי' כז, בשם הר"ח, ובמרדכי קידושין סי' תקמ, ובמאירי בבלי קידושין פב א, שאין היתר לייחוד משום טרדה בעבודה, וכן כתב בשו"ת נשמת כל חי ח"ב סי' א. אך ראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ט, מה שחילק בנידון.
  176. שו"ת חות יאיר סי' סו. וראה בשו"ת וישב משה ח"א סי' לד, שבזמנינו נוהגים שנכנסים אנשים שונים לחדר הבדיקה, ופחדו של הרופא שיפסיד פרנסתו גדול יותר. אך דחו שיטה זו - שו"ת נשמת כל חי ח"ב סי' א; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ט סק"ח-ט.
  177. הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"א; שו"ת וישב משה ח"א סי' לד. וראה בס' ההלכה במשפחה, פט"ו סל"ג, בשם בעלי הוראה, שכתב להיפך, היינו שמקובל שבשעת הבדיקה לא נכנס שום אדם לחדר, ולכן אסר אף בדלת סגורה בלבד.
  178. ראה - ס' יחוד, הלכותיו בקצרה, עמ' ה, בשם הגרי"א הענקין; שם עמ' ז, בשם הגרי"מ אהרונסון; שם עמ' כב ועמ' כח, בשם הגר"ח שיינברג, והגרי"ש אלישיב; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"א; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קפ, וסי' קפו; ח"ד סי' קסז; ח"י סי' רלז.
  179. 179.0 179.1 ראה לעיל הע' 148 ואילך.
  180. הגרא"י אונטרמן, בהערות בסוף אוצה"פ כרך ט, עמ' 260, אות א; מדריך הלכתי לאחיות בבתי חולים, פ"א סי"ד.
  181. מ. ספירו, חוב' אסיא, מז-מח, תש"נ, עמ' 39-32. וראה עוד בחוב' אסיא מט-נ, תש"נ, עמ' 173.
  182. ראה לעיל הע' 167 ואילך.
  183. הגרא"י אונטרמן, בהערות בסוף אוצה"פ כרך ט, עמ' 260, אות א; שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' עג; שם ח"י סי' לא אות ב; מדריך הלכתי לאחיות בבתי חולים, פ"א סי"ד; שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' קסז; שם, ח"ה סי' רג אות ו; ההלכה במשפחה, פ"י ס"א.
  184. דבר הלכה, עמ' מה.
  185. ס' יחוד, עמ' ז, בשם הגרי"מ אהרונסון; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ב סק"י-יב. וראה לעיל הע' 58 ואילך, בגדרי פתח פתוח.
  186. שו"ת אגרות משה, חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות א; וראה בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רג אות ו.
  187. ס' יחוד עמ' כח, ועמ' כז הע' 2, בשם הגר"ח שיינברג, והגרי"ש אלישיב; שם עמ' ז, בשם הגרי"מ אהרונסון.
  188. ראה בשו"ע אבהע"ז כב י.
  189. שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' עג; שם ח"י סי' לא אות ב; שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' קסז; ההלכה במשפחה, פ"י ס"א, ושו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תשעה; הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"א.
  190. שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ב סק"י-יב; ס' יחוד, עמ' ז, בשם הגרי"מ אהרונסון; דבר הלכה סי' ג סקמ"ג.
  191. ההלכה במשפחה, פט"ו סל"ה, ושו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תשעה.
  192. שו"ת ציץ אליעזר שם.
  193. ס' יחוד עמ' כח, ועמ' כז הע' 2, בשם הגר"ח שיינברג, והגרי"ש אלישיב; שם עמ' ז, בשם הגרי"מ אהרונסון; דבר הלכה סי' ג סקמ"ג. וראה בס' ההלכה במשפחה, פט"ו סל"ד.
  194. שו"ת ציץ אליעזר שם.
  195. דבר הלכה עמ' עט. וראה עוד במאמרו של הרב ש. אבינרי, אסיא, ב, תשמ"א, עמ' ,92-90 הע' 12.
  196. שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ב סק"ז-יב. וראה עוד בברכי יוסף אבהע"ז סי' כא סק"ז; שו"ת יוסף אומץ סי' צז; דבר הלכה פכ"ה סי' ב, בשם החזו"א.
  197. הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"א. וראה עוד בדבר הלכה סי' ז סוסע' יז; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רג אות ו; ההלכה במשפחה, פט"ו סל"ג, בשם בעלי הוראה.
  198. ההלכה במשפחה, פט"ו סל"ג, בשם בעלי הוראה.
  199. הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"א. וראה לעיל הע' 90 ואילך, בדין בעלה בעיר.
  200. ס' יחוד, עמ' כב, בשם הגרי"ש אלישיב, והגר"ח שיינברג; שו"ת ישכיל עבדי ח"ב סי' יז; דובב מישרים ח"א סי' ה; דבר הלכה עמ' צא.
  201. שו"ת ציץ אליעזר שם. וראה לעיל הע' 98-99, בדין נתן לה בעלה רשות.
  202. שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' כז.
  203. שו"ת זית רענן ח"א חאבהע"ז סי' א; שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סוסי' קב; שו"ת מאורות נתן סי' מז; דבר הלכה, בהוספות לסי' ב, בשם החזו"א; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"ב; ההלכה במשפחה פט"ו סי"ד. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מה, אות ב, שמשמע שכן דעת הגרי"ש אלישיב.
  204. שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פכ"ב סק"ח; שם ח"ז סי' מו; שם ח"ח סי' יד אות ז; שם חי"ב סי' סז אות' ב-ה.
  205. שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות י; דבר הלכה סי' ב סע' ט. וראה בע' זקן הע' 386 ואילך.
  206. דבר הלכה, בסוף הספר; שו"ת מנחת שלמה סי' צא אות כא.
  207. תורת היולדת פי"ד הע' ד. וכתב שם, שכך נוטה דעת הגרי"ש אלישיב.
  208. שו"ת הרשב"א סי' אלף רמג, הובא בב"ש סי' קמח סק"ו; מקנה בבלי קידושין פ ב ד"ה בזה; שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' סז אות ד; דבר הלכה סי' טו אות ד, ובהוספות עמ' קסה. וראה באוצה"פ סי' כב סק"ח אות ג, וסקי"ח אות ד.
  209. ערוה"ש יו"ד שלה יא; וראה בשו"ת זקן אהרן ח"ב סי' עו; שערים המצויינים בהלכה קנב יד, קצב יח, רז א. וראה בע' בקור חולים הע' 128 ואילך.
  210. גשר החיים פ"כ ס"ה.
  211. שו"ת מאורות נתן סי' מז.
  212. שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קעח; שו"ת זקן אהרן ח"ב סי' כט.
  213. הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצז סק"א. וראה באוצה"פ סי' כב סק"ה אות ב, בשם אמרי כהן. וראה בדבר הלכה סי' טו סע' ו-ז, ובשו"ת בסוף הספר סי' ז.
  214. שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' פב, ושם חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות ג; תורת היולדת פי"ד ס"ב. וראה עוד במסגרת השולחן סי' קנב סק"ה.
  215. הר"י גרינוולד מפאפא, הובאו דבריו בס' טהרת יו"ט ח"ז עמ' נז; ההלכה במשפחה פט"ו סל"ז; הגר"מ אליהו, הובאו דבריו בס' קדושים תהיו, עמ' 146.
  216. שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פט"ו סק"ז-ח; שו"ת משנה הלכות ח"ג סי' מח.
  217. שו"ת מנחת שלמה סי' צא אות כא; הגרח"פ שיינברג, הובאו דבריו בס' תורת היולדת, פי"ד סוף הע' ד, וכן משמע בדבר הלכה סי' טו סק"א, ושו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רב אות א.
  218. ס' דבר הלכה סי' ד סע' ד סקכ"ח.
  219. שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פט"ו סק"ח.
  220. עזר מקודש אבהע"ז סי' כב; שו"ת צור יעקב סי' טז.
  221. שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' לג.
  222. שו"ת שאילת שלום מהדו"ק סי' צה.
  223. שערים המצויינים בהלכה קו"א סי' קנב סק"ג.
  224. טהרת יו"ט ח"ז עמ' נז.
  225. הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"א, וסק"ח. וראה דבריו בשו"ת מנחת שלמה סי' צא אות כא.
  226. תורת היולדת פי"ד ס"ב. וראה בס' דבר הלכה סי' ד סע' ב-ד.
  227. שו"ת עמק שאלה חאו"ח סי' יד; הגרא"י אונטרמן, אוצה"פ סי' כב סק"א אות ז, ועמ' 260; תורת היולדת שם.
  228. תורת היולדת, שם.
  229. שו"ת שם אריה חאבהע"ז סי' לג; שו"ת טוטו"ד מהדו"ק סי' קצב; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"א; שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' לח אות ד; שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' לג.
  230. הגרש"ז אויערבאך, שם.
  231. טהרת יו"ט ח"ז עמ' סה, בשם הגר"י שטייף; שערים המצויינים בהלכה סי' קנב סק"ו; שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' קפז; הגרש"ז אויערבאך, בראש ספר דבר הלכה; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות כב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פכ"ב סק"ד; ההלכה במשפחה פט"ו סל"ו, בשם בעלי הוראה; הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו במאמרו של הרב ע. ברזון, תחומין, י, תשמ"ט, עמ' ,312 הע' 16; עשה לך רב, ח"ה סי' לו.
  232. חפץ חיים להר"ח פאלאג'י סי' לה; טהרת יו"ט ח"ז עמ' נו-נז, בשם הרב דצעהלים והרב מפאפא; ס' יחוד, עמ' ל, בשם הר"ח שיינברג; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קפב. אך ראה שם בח"ב סוסי' קלא, שכתב שלא נטה להחמיר רק אם יש שיעור ייחוד בזה, אבל אם לא יגיע לשיעור ייחוד, פשוט להקל. שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' צד, ושו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' יד - התירו רק בשעת הדחק. וראה עוד בנידון באוצה"פ סי' כב סקל"ה אות ט.
  233. ראה אסיא חוב' עה-עו, תשס"ה, עמ' 111, בשם הגרי"ש אלישיב, הגר"ש וואזנר והגר"נ קרליץ.
  234. ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל, פ"ד מט# 2; ע"א 2606/95 שרי נ' ועדת המשמעת על פי חוק הפסיכולוגים, תשל"ז/ 1997, פ"ד מט# 177.