כל המתחייב בנפשו, אינו משלם ממון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת")
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור)
שורה 7: שורה 7:




נאמר בתורה {{מקור|(שמות כא, כב)}}: "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון - ענוש יענש". פסוק זה בא ללמדנו, שאין אדם מתחייב בתשלומי ממון אלא במקרה שלא היה אסון בנפש, כלומר, שלא הרג אדם, אבל במקרה שהרג אדם, שאז הוא מתחייב במיתת בית דין, אין לחייבו אף בתשלומי ממון.
נאמר בתורה {{מקור|שמות כא, כב}}: "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון - ענוש יענש". פסוק זה בא ללמדנו, שאין אדם מתחייב בתשלומי ממון אלא במקרה שלא היה אסון בנפש, כלומר, שלא הרג אדם, אבל במקרה שהרג אדם, שאז הוא מתחייב במיתת בית דין, אין לחייבו אף בתשלומי ממון.





גרסה מ־16:03, 16 בפברואר 2009

אדם שעשה מעשה אחד, שחייבים עליו גם מיתה וגם תשלום ממוני, הרי זה פטור מן התשלום הממוני.


לדוגמא: אדם שאנס נערה בתולה. אם נערה זו היא אחת מן העריות שהבא עליהן חייב מיתת בית דין, הרי שהאונס פטור מלשלם לאביה קנס "חמשים כסף" (ראה: אונס), ש"כל המתחייב בנפשו, אינו משלם ממון".


נאמר בתורה שמות כא, כב: "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון - ענוש יענש". פסוק זה בא ללמדנו, שאין אדם מתחייב בתשלומי ממון אלא במקרה שלא היה אסון בנפש, כלומר, שלא הרג אדם, אבל במקרה שהרג אדם, שאז הוא מתחייב במיתת בית דין, אין לחייבו אף בתשלומי ממון.


יתר על כן אמרו בגמרא, שכל עבירה שחייבים עליה מיתת בית דין, אף אם עשאה בשוגג ואינו חייב מיתה, הרי זה פטור מתשלומי ממון.