למה לי קרא, סברא הוא

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־16:46, 16 בפברואר 2009 מאת Yeshivaorgil bot (שיחה | תרומות) (הורדת סוגריים מתבנית:מקור)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביטוי תמיהה בתלמוד שמשמעו: לשם מה יש צורך בכתוב, הרי גם בלי הכתוב ההגיון נותן והשכל מחייב שכך הוא הדין.


לדוגמא: יש מי שאומר כי המקור לכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה" הוא הפסוק "מי בעל דברים יגש אליהם" שמות כד, יד. על כך השיבו לו: "למה לי קרא, סברא הוא", כלומר: אין צורך בפסוק כדי ללמדנו זאת, שכן הדבר נובע מן ההגיון הפשוט: "דכאיב ליה כאיבא, אזיל לבי אסיא", כלומר: כשם שמי שיש לו כאב, הולך אל הרופא, כך הרוצה להוציא דבר מה מיד חברו, הוא שצריך להביא את הראיה שהוא זכאי לכך, ורק לאחר שיוכיח את טענתו - יזכה.