מותר העומר

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הקמח שנשאר לאחר הוצאת עישרון עומר לצורך הקרבת מנחת העומר.


במוצאי יום טוב ראשון של פסח היו קוצרים שעורים כדי שלוש סאים קמח - והואיל והן נקנו במעות של הקדש הרי כולם נעשו הקדש - ולאחר שטחנו אותם היו מנפים את הקמח בשלוש עשרה נפה עד שהוציאו ממנו עשרון אחד מובחר, שאותו היו מקריבים ביום ששה עשר בניסן ככל קרבן מנחה; והקמח שנשאר לאחר שהוציאו את העישרון נקרא: "מותר העומר", ופודים אותו במעות כדי להוציאו לחולין, ואחר כך מותר לכל אדם לאוכלו.