Changes

Jump to navigation Jump to search

מזיד

1,444 bytes added, 17:29, 8 December 2008
העובר עבירה מרצונו, אף על פי שיודע הוא: א. שהתורה אסרה לעשות את מעשהו, באותן הנסיבות בהן עשאו; ב. שהנסיבות הללו קיימות בשעת מעשהו; ג. את מהות העונש שהתורה קבעה לעובר את העבירה ההיא. כגון: הזורע בשבת מרצונו ויודע: א. שהתורה אסרה לזרוע בשבת; ב. שאותו יום שבת הוא; ג. שהזורע חייב סקילה.



ברם, אף שכל העובר עבירה מרצון ומתוך ידיעה - מזיד הוא, מכל מקום יש להבחין בין מזידים שונים בדרגתם, לפי חומרת הזדון וההמראה:@ העובר לפעמים עבירה, מתוך תקיפת יצרו ותאוותו.@ המומר לעבירה מתוך תאווה, כלומר, שרגיל הוא לעבור על עבירה מסוימת, ואינו מקפיד בה כלל. מזיד כזה נקרא "מומר לתיאבון".@ המומר לעבירה, מתוך זילזול במצות ה' ולא מתוך תוקף יצרו ותאוותו, עד שאפילו אם יכול להפיק רצונו מבלי להכשל באיסור, אינו מדקדק בכך - "שביק היתירא ואכיל איסורא". מזיד כזה נקרא "מומר להכעיס". מומר להכעיס - נחשב כגוי לכל דבריו.





[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]

Navigation menu