17,689
עריכות
דרשני:טעמי איסור בישול בשר בחלב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←החלב חוזר למזגו הרע יחד עם הבשר
| שורה 21: | שורה 21: | ||
ה[[רשב"ם]] וכן ה[[רמב"ן]] {{הערה|שמות כג,יט}} הסבירו שדרך העולם הוא שנולדים שני גדיים יחד, ולאמן יש חלב מרובה. המנהג הקדום היה לבשל את הגדי בחלב אמו באופן מיידי לאחר לידתו. לשיטתו, אכילה שכזו היא "דרך גנאי ורעבתנות" לבשל את בשר הילד עם אמו, ולכן אסרה זאת התורה. | ה[[רשב"ם]] וכן ה[[רמב"ן]] {{הערה|שמות כג,יט}} הסבירו שדרך העולם הוא שנולדים שני גדיים יחד, ולאמן יש חלב מרובה. המנהג הקדום היה לבשל את הגדי בחלב אמו באופן מיידי לאחר לידתו. לשיטתו, אכילה שכזו היא "דרך גנאי ורעבתנות" לבשל את בשר הילד עם אמו, ולכן אסרה זאת התורה. | ||
===החלב חוזר למזגו הרע יחד עם הבשר=== | ===החלב חוזר למזגו הרע יחד עם הבשר=== | ||
[[רבינו בחיי]] (כג,יט) | [[רבינו בחיי]] (כג,יט) גם מסביר שטעם האיסור הוא משום אכזריות, אך מסיבה אחרת. לפירושו, חלב הבהמה נוצר מן הדם ובתהליך הייצור הוא מקבל חלק ממזגו הרע של הדם שעלול להוליד באדם אכזריות. בשתיית חלב רגילה אין חשש משום שהחלב כבר השתנה, אך כאשר האדם מערבו יחד עם הבשר, הרי הוא חוזר לטבעו הראשוני {{ציטוטון|שמוליד גסות ותכונה רעה בנפש האוכל}} וממילא גם אסור לאוכלו. | ||
===החילוק שבין שתי סוגי האכילות=== | ===החילוק שבין שתי סוגי האכילות=== | ||
[[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] מפרש ב[[חזון הצמחונות והשלום]] {{הערה| פסקה יב, וראה גם בדברי בנו הרצי"ה שמרחיב את דבריו ב"מתוך התורה הגואלת" עמ' 117}} כי סיבת האיסור נעוצה בהבדל שבין שתי סוגי האכילות, אכילת החלב ואכילת הבשר. לשיטתו, אכילת הבשר לא הותרה מתחילתה, ורק לבני נוח ניתן לאכול בשר החיות משום שלא יכלו לעמוד בדרגה הרוחנית המתאימה. אכילת הבשר היא אכילה תאוותנית, כדברי הפסוק "כי תאווה נפשך לאכול בשר", ויש בה פגם מוסרי משום שהיא כרוכה בנטילת נשמת הבהמה. מאידך, בניגוד לבשר, אכילת החלב היא אכילה לכתחילאית משום שאיננה פוגעת בנפש החיה, ואכילתה הותרה אף לפני שהושחתה הארץ בדור המבול. על מנת להדגיש את החילוק בין שני סוגי האכילה, אכילת החלב המותרת לכתחילה ואכילת הבשר שהותרה רק בדיעבד, אסרה התורה לערבב ביניהם בכל צורה שהיא{{הערה|באותו האופן מסביר הרב קוק גם את איסור השעטנז. לדבריו, יש להבדיל בין הצמר שנלקח מהבהמה לצורך האדם, לבין הפשתן שנוצר מהצומח ואין בו השתלטות ולקיחה מבהמה את צמרה}}. | [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] מפרש ב[[חזון הצמחונות והשלום]] {{הערה| פסקה יב, וראה גם בדברי בנו הרצי"ה שמרחיב את דבריו ב"מתוך התורה הגואלת" עמ' 117}} כי סיבת האיסור נעוצה בהבדל שבין שתי סוגי האכילות, אכילת החלב ואכילת הבשר. לשיטתו, אכילת הבשר לא הותרה מתחילתה, ורק לבני נוח ניתן לאכול בשר החיות משום שלא יכלו לעמוד בדרגה הרוחנית המתאימה. אכילת הבשר היא אכילה תאוותנית, כדברי הפסוק "כי תאווה נפשך לאכול בשר", ויש בה פגם מוסרי משום שהיא כרוכה בנטילת נשמת הבהמה. מאידך, בניגוד לבשר, אכילת החלב היא אכילה לכתחילאית משום שאיננה פוגעת בנפש החיה, ואכילתה הותרה אף לפני שהושחתה הארץ בדור המבול. על מנת להדגיש את החילוק בין שני סוגי האכילה, אכילת החלב המותרת לכתחילה ואכילת הבשר שהותרה רק בדיעבד, אסרה התורה לערבב ביניהם בכל צורה שהיא{{הערה|באותו האופן מסביר הרב קוק גם את איסור השעטנז. לדבריו, יש להבדיל בין הצמר שנלקח מהבהמה לצורך האדם, לבין הפשתן שנוצר מהצומח ואין בו השתלטות ולקיחה מבהמה את צמרה}}. | ||