Changes

Jump to navigation Jump to search

תורת המוסר היהודי

6 bytes removed, 14:00, 11 October 2009
תיקוני עיצוב בכותרות
== הגדרת המושג==
המונח 'מוסר' במקרא משמש במובן של דברי תוכחה, לקח ואזהרה<ref><makor>ירמיה ב ל;</makor> <makor>צפניה ג ב;</makor> <makor>משלי יב א,</makor> יט כ, ועוד.</ref>, או במובן של פעולת ענישה וגמול על מעשה רע<ref>כגון משלי כב טו.</ref>. המשמעות בה משמש מושג זה בימינו הוא ידיעת ההתנהגות הנכונה והראויה בחיים, ומכלול כללי ההתנהגות הנכונה<ref>ראה ע' תורת המוסר הכללי.</ref>, הן ביחס שבין האדם למקום, והן ביחס שבין האדם לחברו.
עוד מיוחדת גישת היהדות בכך שהיא משלבת בתוכה הן נורמות התנהגותיות מוגדרות ומחוייבות על פי כללים, ציוויים, חוקים והנחיות פרטניים, היינו גישה הלכתית-מעשית-חוקית מפורטת, והן נורמות כלליות של יושר, הגינות ומוסר, היינו עקרונות צדק כלליים בבחינת 'ואנוהו'<ref><makor>שמות טו ב.</ref>, מה</makor> הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום<ref><makor>בבלי שבת קלג ב;</makor> <makor>רמב"ם דעות א ו.</makor> וראה על הגישה הכפולה הזו - Wurzburger W, ''Ethics of Responsibility: Pluralistic Approaches to Covenantal Ethics'', Philadelphia, 1994; Shatz D, ''Tradition'' 30#:74, 1996; Blau Y, ''Torah u'Madda J'' September 2000, pp. 19ff.</ref>.
===כמה עקרונות-יסוד של המוסר היהודי:===
אחת המטרות הנעלות של המוסר היהודי היא לקדש את החול, ולהעלות את החולין והמעשים השגרתיים למדרגה של קדושה<ref>ראה אורות הקודש, ח"א עמ' קמה-קמו; מאמרי הראי"ה ח"ב מאמר הקודש והחול, עמ' 404 ואילך.</ref>. יש בין האומות שיטות מוסר ודת שונות, אשר משבחות את החורגים מחיי השגרה היום-יומיים, הפורשים מיחסי אישות, המרעיבים עצמם, והמסגפים עצמם בדרכים שונות, אך אין זו הדרך המקובלת במוסר ובהלכה היהודיים<ref>ראה ע' יסורים.</ref>. היהדות איננה דורשת עקירת היצרים, אלא דבר קשה ממנו, היינו השתלטות על היצרים, והמלחמה ביצר אין פירושה נסיגה מן העולם ומפעולה בתוכו, אלא כיבוש היצר אגב עשייה ויצירה בעולם, וכדברי חז"ל, שיש לעבוד את השם ולאהבה אותו 'בכל לבבך'<ref><makor>דברים ו ה.</makor></ref>, בשני יצריך - ביצר טוב וביצר רע<ref><makor>בבלי ברכות נד א.</makor></ref>. הדרך הזו היא קשה יותר, שכן היא דורשת התנהגות מוסרית וראויה בתוך המסגרת היום-יומית, אשר היא מלאה מהמורות ומכשולים מוסריים, ולא התנהגות מוסרית מתוך פרישות והתבודדות מהגורמים המפריעים להישגים מוסריים<ref>ראה ע' מיניות הע' 90 ואילך.</ref>.
===התייחסות למוסר במקרא ובחז"ל===
אף, שכאמור, התקיימו דיונים הלכתיים בנושאים רפואיים מאז ומעולם, הרי שבשנים האחרונות התרבו מאד הדיונים בכתב ובעל-פה בנושאי רפואה והלכה. כל גדולי הפוסקים בדורות האחרונים עסקו ועוסקים בבעיות המתחדשות לבקרים של הרפואה המודרנית בראי ההלכה. הם קבעו, התוו דרך, והכריעו בשאלות ההלכתיות והמוסריות כבדות המשקל שהרפואה המודרנית מציבה בפני הרופא, החולה והחברה בכללותה. הגישות ההלכתיות נידונות ומסוכמות באלפי מאמרים, במאות תשובות, ובעשרות ספרים וכתבי-עת ייחודיים לנושאים אלו<ref>רשימת ספרים וכתבי עת המיוחדים לענייני רפואה והלכה - ראה במבוא לאנציקלופדיה זו. ראה גם מאמרו של מ. הלפרין, אסיא, סג-סד, תשנ"ט, עמ' 33 ואילך.</ref>. כנסים לאומיים במדינות שונות, בעיקר בישראל, בארה"ב, ובחלק ממדינות אירופה, וכנסים בינלאומיים<ref>בשנים האחרונות אורגנו כנסים כאלו על ידי מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי התורה, ליד מרכז רפואי שערי צדק בירושלים; הסתדרות מדענים יהודים שומרי תורה (AOJS) בניו-יורק; המכון לאתיקה רפואית יהודית של האקדמיה היהודית בסן-פרנסיסקו.</ref> מתקיימים בתדירות גדלה והולכת. קולה של עמדת היהדות בנושאי רפואה והלכה נשמע ברמה בכנסים מקצועיים שונים בתחום הרפואה, ובדיונים על קביעת מדיניות בריאות ציבורית ומוסדית בישראל ובכל העולם.
===הבדלים בין אתיקה רפואית יהודית ואתיקה רפואית כללית===
התבנית ההלכתית לפתרון בעיות רפואיות מורכבת משלישיה: החולה ו/או בני המשפחה, הרופא, והפוסק. החולה מחוייב לחפש את דרכי הרפואה הטובים ביותר עבורו<ref>ראה ע' בריאות הע' 39 ואילך, וע' חולה הע' 70 ואילך.</ref>, יש לו זכות אוטונומית לבחור את המערכת הרפואית הנראית לו, ואת הפוסק המקובל עליו, ויש לו זכות להביע את רצונותיו ושאיפותיו האישיות; הרופא מחוייב לרפא ולטפל בחולה<ref>ראה ע' רפואה הע' 53 ואילך.</ref>, ועליו להציע את דרכי האיבחון והטיפול הטובים ביותר לפי הבנתו ושיקול דעתו; הפוסק מחוייב לבחון את כל צדדי הבעיה הרפואית, את הנתונים והעמדות של החולה ושל הרופא, ולהכריע על פי עקרונות ההלכה כיצד לנהוג בכל מקרה נתון. הכרעתו מחייבת הן את החולה, והן את הרופא. מובן מאליו שתבנית זו מתייחסת אך ורק לנושאים רפואיים שיש בהם שאלות הלכתיות, אך אין זה נוגע כלל למצבים רפואיים 'טהורים', שבהם השיקול הרפואי הוא המכריע, שכן רק מי שבקי ויודע בחכמה ומלאכה זו רשאי לעסוק ולייעץ בענייני רפואה וטיפול רפואי<ref>זאת על פי הנפסק בשו"ע יו"ד שלו א.</ref>. תבנית הכרעתית זו מהווה כעין פטרנליזם דתי-הלכתי - היא מאפשרת אוטונומיה מוגבלת לחולה, ככל שאין היא פוגעת בהלכה ברורה; היא מונעת פטרנליזם אישי של מטפל; והיא מחייבת קבלת הכרעה הלכתית, על פי הבנתו ושיקול דעתו של הפוסק.
===עקרונות היסוד של האתיקה הרפואית היהודית בהשוואה לעקרונות של האתיקה הרפואית הכללית:===
עקרונות ההטבה לזולת, ואי-גרימת נזק לזולת<ref>ראה ע' תורת המוסר הכללי.</ref> הם עקרונות יהודיים-הלכתיים ברורים ומוגדרים. על פי היהדות אסור לגרום נזק לזולת לא רק באופן פיסי-גופני, אלא גם באופן נפשי-רגשי, באופן ממוני, בדרך של פגיעה בשם הטוב, או פגיעה בפרטיות הזולת<ref>ראה לעיל הע' 44 ואילך.</ref>. יתר על כן, על פי ההלכה קיימת חובה ברורה לא רק להימנע מגרימת נזק לזולת, אלא גם לעשות טוב לזולת היא חובה הלכתית, ולעתים בת-עונשין בהימנעות מעשייתה. זאת בניגוד לחוק הכללי ולאתיקה הכללית, שעל פי רוב קיימת מבחינתם חובה וענישה רק ביחס למניעת נזק, אבל אין חובה מוחלטת וזהה לעשיית טוב. גמילות חסד נחשבת על פי שיטות אלו כמעשה ראוי לשבח, אך לא חובה מוגדרת.
תּוֹרַת הַמּוּסָר הַכְּלָלִיהַכְּלָלִי
== הגדרת המושג==
'''אתיקאי''' התפתחות נוספת בתחום הזה חלה בשנים האחרונות בארה"ב עם ההכרה במקצוע חדש בשם 'אתיקאי'. המדובר באדם שהתמחה בבעיות אתיות ברפואה ובדרכי פתרונן. דרכי התמחותו כוללות לימודים בתחומי הפילוסופיה/ אתיקה, המשפט, הדת, הרפואה, ועבודה בבתי חולים כיועץ אתי לרופאים, לחולים ולבני המשפחה. מומחה זה יכול שיהיה רופא, פילוסוף, היסטוריון, משפטן, או תיאולוג. הצורך לכך התפתח בגין התרבות הבעיות המוסריות ברפואה ומורכבותם של בעיות אלו, הקשיים של הצוות הרפואי מחד גיסא ושל החולים ובני משפחותיהם מאידך גיסא לקבל החלטות בבעיות אתיות מורכבות, והפחד של הצוות הרפואי מפני תביעות-רשלנות עקב החלטות שאינן בתחום המקצועי הצר של עיסוקם. באחד הסקרים בארה"ב נמצא, שהרוב המכריע של סגל הרפואי מצא את הייעוץ המקצועי של אתיקאי כמועיל, בעוד שרק קצת יותר ממחצית החולים ו/או בני המשפחה מצאו שייעוץ כזה הוא מועיל<ref>ראה - McClung JA, et al, ''Am J Med'' 100:456, 1996. וראה מחקר דומה עם תוצאות שונות במקצת ביחס לחולים/ בני משפחה - Orr RD, et al, ''Am J Med'' 101:135, 1996. וראה עוד - Schneiderman LJ, et al, ''Crit Care Med'' 28:3920, 2000; Levin PD and Sprung CL, ''Crit Care Med'' 28:3942, 2000; Sokol D, ''BMJ'' 330:741, 2005.</ref>.
===סיבות להתגברות ההתעניינות והעיסוק הנרחב באתיקה רפואית<ref>===
Anonymous user

Navigation menu