מילון הראי"ה:אורו של משיח (כינוי): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (נסיונות מבחן - הכנסת ערכי נסיון ממילון הראיה לויקישיבה) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (נסיונות מבחן - הכנסת ערכי נסיון ממילון הראיה לויקישיבה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[מילון הראי"ה:אור ד']] בעולמו [א"ק ב תקסא]. | [[מילון הראי"ה:אור ד|אור ד']] בעולמו [א"ק ב תקסא]. | ||
[[מילון הראי"ה:אור]] [[מילון הראי"ה:גאולה]], אור אל עליון, אור מקור [[מילון הראי"ה:הטוב]], מקור [[מילון הראי"ה:האהבה]] [[מילון הראי"ה:והשמחה]], [[מילון הראי"ה:העונג]] [[מילון הראי"ה:והעדן]] [קבצ' א ריד]. | [[מילון הראי"ה:אור|אור]] [[מילון הראי"ה:גאולה|גאולה]], אור אל עליון, אור מקור [[מילון הראי"ה:הטוב|הטוב]], מקור [[מילון הראי"ה:האהבה|האהבה]] [[מילון הראי"ה:והשמחה|והשמחה]], [[מילון הראי"ה:העונג|העונג]] [[מילון הראי"ה:והעדן|והעדן]] [קבצ' א ריד]. | ||
אור [[מילון הראי"ה:הגאולה]] [מ"ר 171]. | אור [[מילון הראי"ה:הגאולה|הגאולה]] [מ"ר 171]. | ||
[[מילון הראי"ה:הופעת]] [[מילון הראי"ה:נשמת העולם]] [א"ש טו י]. | [[מילון הראי"ה:הופעת|הופעת]] [[מילון הראי"ה:נשמת העולם|נשמת העולם]] [א"ש טו י]. | ||
שורש כל [[מילון הראי"ה:התורה]] וכל [[מילון הראי"ה:המצוות]] כולן, כל המעשים וכל המדות בכללותם, בכח [[מילון הראי"ה:סגולתם של ישראל]] ובחירת נצחם, המתגלה בו, <שכח סגולתם של ישראל הוא שורש כל התורה והמצוות והמדות בכללותם> [עפ"י א"ש יג יב והערת הרצי"ה שם]. | שורש כל [[מילון הראי"ה:התורה|התורה]] וכל [[מילון הראי"ה:המצוות|המצוות]] כולן, כל המעשים וכל המדות בכללותם, בכח [[מילון הראי"ה:סגולתם של ישראל|סגולתם של ישראל]] ובחירת נצחם, המתגלה בו, <שכח סגולתם של ישראל הוא שורש כל התורה והמצוות והמדות בכללותם> [עפ"י א"ש יג יב והערת הרצי"ה שם]. | ||
אור [[מילון הראי"ה:הצדק]], [[מילון הראי"ה:האמת]], [[מילון הראי"ה:החסד]] [[מילון הראי"ה:והמשפט]] בחיים החברתיים [א' לח]. | אור [[מילון הראי"ה:הצדק|הצדק]], [[מילון הראי"ה:האמת|האמת]], [[מילון הראי"ה:החסד|החסד]] [[מילון הראי"ה:והמשפט|והמשפט]] בחיים החברתיים [א' לח]. | ||
אור הקדושה והטהרה הזורח במחבא החיים כאשר רוח האומה מתעורר לתחיה [עפ"י א' כ]. | אור הקדושה והטהרה הזורח במחבא החיים כאשר רוח האומה מתעורר לתחיה [עפ"י א' כ]. | ||
[[מילון הראי"ה:האושר העליון]] בחיי החברה והכלל, בצרופו העמוק אל [[מילון הראי"ה:האושר]] הפרטי< | [[מילון הראי"ה:האושר העליון|האושר העליון]] בחיי החברה והכלל, בצרופו העמוק אל [[מילון הראי"ה:האושר|האושר]] הפרטי<ref>''' אורו של משיח, האושר העליון בחיי החברה והכלל, בצרופו העמוק אל האושר הפרטי''' - לכאורה יש מקום רב להתלבט אם זו ההגדרה, או שכוונת הרב היא שאורו של משיח הוא האושר העליון בחיי הכלל, וכשזה מצטרף אל האושר הפרטי אז מחובר הוא לענין תחית המתים. אך נראה להכריע כפי שנוסח בגוף המילון עפ"י העולה מן ההגדרה הבאה '''-''' תוכן אורו של משיח, מא"ק ב תנז. ע"ע ע"ט נא, א' קיז, קסה־ו, אג' ג יב, א"ב 82, ע"ר א תטו, ע"א א 47, שיחודיות הענין הכללי־ישראלי הוא דוקא מצד היות אושר הפרט תנאי בו, ומתאימים הדברים עם דברי הרב בע"ר א קעח־ט, ד"ה הפסח. לט ד"ה והגדת. ושם ב רנד־ה. מ"ש דרוש יד. ע' במדור מוות ועניינו, תחית המתים ובהערה שם; ובערכי כ, כלל, הכלל, בהערה שם. </ref>[שם לז]. | ||
=== תוכן אורו של משיח=== | |||
- מושב [[מילון הראי"ה:כסא|כסא]] ד' בעולם, הבנוי על פי יסוד השקפת האחדות המציאותית, כשהיא מתגברת כל כך עד שהיא חודרת בכל הפרטים ובכל העלילות כולם [עפ"י א"ק ב תנז]. | |||
==="אורו של [[מילון הראי"ה:משיח"|משיח"]]=== | |||
- [[מילון הראי"ה:הארת|הארת]] העולם [[מילון הראי"ה:ברוח ישראל|ברוח ישראל]], [[מילון הראי"ה:גילוי|גילוי]] [[מילון הראי"ה:נשמתו|נשמתו]] האלקית, על ידי התחדשות המלכות בישראל [פנק' א תרלז (שי' 6, 25)]. | |||
=== אור משיח === | |||
בכל שלמותה של ישועת־ישראל - ◊ מגלה את מלוא הצורה הצבורית של האדם בישראל, שהיא בנחלת האומה בארץ המקודשת ושייכת לה, ובתכונת דיבורה המיוחד, של סגולת השפה שלה, "אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון", ושהיא משתכללת בגילוי צורתה שבכתב, - בגדר הופעתה של אומה: שיש לה כתב ולשון. - וממעמקי החיים במציאותם אל מרומי העליה והתנועה של [[מילון הראי"ה:התשובה|התשובה]] [פנק' א תרלו־ז]. | |||
==="אורו של משיח", "רוחא דמלכא משיחא", "שמו של משיח"=== | |||
<ref> ע' בנספחות, מדור מחקרים, נשמה, נפש, רוח.</ref>- ''' אורו של משיח '''הוא המאיר את העולם.''' שמו''', זו הנשמה [[מילון הראי"ה:שקדמה לעולם|שקדמה לעולם]].''' רוחו''', זה הקשור בין שמו לאורו [קבלתי מהרצי"ה]. | |||
ע' במדור זה, משיח. ר' שם, משיח, המלך המשיח. ר' שם, משיחיות. | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
<references/> | <references/> | ||
[[קטגוריה:מילון הראי"ה:משיח וגאולה|א]] | [[קטגוריה:מילון הראי"ה:משיח וגאולה|א]] | ||
גרסה מ־20:47, 1 בפברואר 2012
|
|
אור ד' בעולמו [א"ק ב תקסא]. אור גאולה, אור אל עליון, אור מקור הטוב, מקור האהבה והשמחה, העונג והעדן [קבצ' א ריד]. אור הגאולה [מ"ר 171]. הופעת נשמת העולם [א"ש טו י]. שורש כל התורה וכל המצוות כולן, כל המעשים וכל המדות בכללותם, בכח סגולתם של ישראל ובחירת נצחם, המתגלה בו, <שכח סגולתם של ישראל הוא שורש כל התורה והמצוות והמדות בכללותם> [עפ"י א"ש יג יב והערת הרצי"ה שם]. אור הצדק, האמת, החסד והמשפט בחיים החברתיים [א' לח]. אור הקדושה והטהרה הזורח במחבא החיים כאשר רוח האומה מתעורר לתחיה [עפ"י א' כ]. האושר העליון בחיי החברה והכלל, בצרופו העמוק אל האושר הפרטי[1][שם לז].
תוכן אורו של משיח
- מושב כסא ד' בעולם, הבנוי על פי יסוד השקפת האחדות המציאותית, כשהיא מתגברת כל כך עד שהיא חודרת בכל הפרטים ובכל העלילות כולם [עפ"י א"ק ב תנז].
"אורו של משיח"
- הארת העולם ברוח ישראל, גילוי נשמתו האלקית, על ידי התחדשות המלכות בישראל [פנק' א תרלז (שי' 6, 25)].
אור משיח
בכל שלמותה של ישועת־ישראל - ◊ מגלה את מלוא הצורה הצבורית של האדם בישראל, שהיא בנחלת האומה בארץ המקודשת ושייכת לה, ובתכונת דיבורה המיוחד, של סגולת השפה שלה, "אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון", ושהיא משתכללת בגילוי צורתה שבכתב, - בגדר הופעתה של אומה: שיש לה כתב ולשון. - וממעמקי החיים במציאותם אל מרומי העליה והתנועה של התשובה [פנק' א תרלו־ז].
"אורו של משיח", "רוחא דמלכא משיחא", "שמו של משיח"
[2]- אורו של משיח הוא המאיר את העולם. שמו, זו הנשמה שקדמה לעולם. רוחו, זה הקשור בין שמו לאורו [קבלתי מהרצי"ה]. ע' במדור זה, משיח. ר' שם, משיח, המלך המשיח. ר' שם, משיחיות.
הערות שוליים
- ↑ אורו של משיח, האושר העליון בחיי החברה והכלל, בצרופו העמוק אל האושר הפרטי - לכאורה יש מקום רב להתלבט אם זו ההגדרה, או שכוונת הרב היא שאורו של משיח הוא האושר העליון בחיי הכלל, וכשזה מצטרף אל האושר הפרטי אז מחובר הוא לענין תחית המתים. אך נראה להכריע כפי שנוסח בגוף המילון עפ"י העולה מן ההגדרה הבאה - תוכן אורו של משיח, מא"ק ב תנז. ע"ע ע"ט נא, א' קיז, קסה־ו, אג' ג יב, א"ב 82, ע"ר א תטו, ע"א א 47, שיחודיות הענין הכללי־ישראלי הוא דוקא מצד היות אושר הפרט תנאי בו, ומתאימים הדברים עם דברי הרב בע"ר א קעח־ט, ד"ה הפסח. לט ד"ה והגדת. ושם ב רנד־ה. מ"ש דרוש יד. ע' במדור מוות ועניינו, תחית המתים ובהערה שם; ובערכי כ, כלל, הכלל, בהערה שם.
- ↑ ע' בנספחות, מדור מחקרים, נשמה, נפש, רוח.