מנצפ"ך
|
|
מנצפ"ך הן חמש האותיות באלפבית העברי שצורתן משתנה כאשר הן מופיעות בסוף מילה[1].
מקור שתי הצורות של אותיות מנצפ"ך הוא באות קדומה אחת שדומה לצורה הסופית. מקורו של הכתב העברי המודרני בכתב הסופרים הארמים שכתבו עבור האימפריה הפרסית בה שימשה השפה הארמית כלינגואה פרנקה. בכתב זה הייתה לכל אות צורה אחת בלבד. בעברית הייתה מסורת של כתיבה בלתי פורמאלית ואותיות מנצפ"ך המופיעות באמצע מילה קיבלו צורה חדשה, "מעוגלת" יותר, ללא ה"זנבון" שהפריע למהירות הכתיבה. בסוף מילה צורת האותיות הללו לא הפריעה שכן בלאו הכי היד נעצרת, ועל כן הצורה הסופית של אותיות נצפ"ך כמעט זהה לצורת האות בארמית. יוצאת מן הכלל היא מ"ם שמקבילתה הארמית לא דומה גם לצורה הסופית.
על פי דעה בתלמוד בבלי (מסכת שבת קד, א) חידשו את חמש האותיות הללו הנביאים או בלשון התלמוד: "מנצפך צופים אמרום". על פי מסקנת הדיון שם הנביאים לא חידשו אלא סידרו מחדש. בעלי התוספות שם דנים בשאלה מדוע קוראים לאותיות אלו "מנצפך" ולא כסדרן "כמנפצ", ועונים שמנצפך מבטא במשמעותו מן צופים.
פייטני התפילה אף הם עשו שימוש בייחודן של אותיות מנצפ"ך. כך, בנוסח תפילת העמידה למוסף של שבת נפתחת ברכת היום, ברכת השבת שבתפילת העמידה, במילים הסדורות לפי האות הפותחת כל מילה, וזאת על פי סדר הא"ב מן הסוף אל ההתחלה (בסדר תשר"ק), מן האות תי"ו, שי"ן, קו"ף ואילך: תכנת שבת רצית קרבנותיה צוית פקודיה וכו' עד לאות א' במילה 'אז'. מכאן ואילך ממשיך הנוסח לפי סדר אותיות מנצפך: מ'סיני נ'צטוו צ'יוויי פ'עליה כ'ראוי'.
בשפה הערבית ישנה תופעה דומה, בה אותיות מסוימות נכתבות בצורה שונה על פי מיקומם במילה. בנוסף על העברית, בערבית יש לאותיות מסוימות צורה שונה לא רק באמצע המילה או סופה אלא גם בתחילתה.
גם האות היוונית סיגמא מופיעה כאות קטנה בשתי צורות: בתחילת מילה או באמצעה: σ וכאות סופית: ς.
| אות באלף בית | בכל המילה | בסוף המילה | הערות | ||
|---|---|---|---|---|---|
| בדפוס | בכתב | בדפוס | בכתב | ||
| מם | מ | קובץ:Hebrew letter Mem handwriting.svg | ם | קובץ:Hebrew letter Mem-final handwriting.svg | |
| נון | נ | קובץ:Hebrew letter Nun handwriting.svg | ן | קובץ:Hebrew letter Nun-final handwriting.svg | |
| צדי | צ | קובץ:Hebrew letter Tsadik handwriting.svg | ץ | קובץ:Hebrew letter Tsadik-final handwriting.svg | |
| פא | פ | קובץ:Hebrew letter Pe handwriting.svg | ף | קובץ:Hebrew letter Pe-final handwriting.svg | ף נכתבת רק בלי דגש; עם דגש נכתבת פּ |
| כף | כ | קובץ:Hebrew letter Kaf handwriting.svg | ך | קובץ:Hebrew letter Kaf-final handwriting.svg | בתיעתוק של האות ﻚ מהאלפבית הערבי נהוג לכתוב כ גם בסוף המילה, על אף שהצורה "ךּ" קיימת, לדוגמה בברכת הכוהנים: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" |
