מצוות תלמוד תורה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''מצווה להגות | '''[[מצווה]] להגות ב[[תורה]].''' | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקורו''' הר"ן {{מקור|(בבלי:נדרים ח.)}} הביא את דרשת | '''במקורו''' [[הר"ן]] {{מקור|(בבלי:נדרים ח.)}} הביא את דרשת ה[[גמרא]] {{מקור|(בבלי:קידושין ל.)}} "ושננתם" - שיהיו דברי [[תורה]] מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם, וכן כתב ה[[אור שמח]] {{מקור|(תלמוד תורה א-ב)}} ש"ושננתם" הוא המקור, אך "לא ימוש" הוא רק דברי [[קבלה]]. וה[[רמב"ם]] {{מקור|(תלמוד תורה א-ג)}} הביא את ה[[פסוק]] "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". וה[[אבן האזל]] {{מקור|(מלכים ג-ה)}} הביא שיש יותר משלושים [[מצוות]] [[עשה]] ו[[לא תעשה]] על [[ביטול תורה]]. | ||
'''במהות המצווה''' ייסדו | '''במהות המצווה''' ייסדו ה[[אחרונים]] שיש שתי [[מצוות]]: [[לימוד תורה]], ו[[ידיעת התורה]] {{מקור|(שו"ע הרב תלמוד תורה ג קונטרס אחרון א, אור ישראל כז)}}. ויש מי שדן האם כוונתם שאלו שתי [[מצוות]] ממש, או שהם שני פרטים באותה [[מצווה]] {{מקור|(שערי תלמוד תורה א-ו)}}. | ||
'''בדינו''' נחלקו מפרשים רבים האם יש חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי {{מקור|(רמ"א יו"ד רמו-כה, משנה ברורה קנה-ד, ר' חיים מוולוז'ין המובא בבניין עולם יג-ב ד"ה כתב)}}, או לא {{מקור|(אבן האזל מלכים ג-ה: מותר להתבטל בשביל להתענג ורק למלך אסור, אור שמח תלמוד תורה א-ב (תלוי בכל אדם). והמנחת אשר (שמות כד-ב) חקר האם חייב ללמוד בכל רגע או שישתדל ללמוד כפי יכולתו)}}. | '''בדינו''' נחלקו [[מפרשים]] רבים האם יש חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי {{מקור|(רמ"א יו"ד רמו-כה, משנה ברורה קנה-ד, ר' חיים מוולוז'ין המובא בבניין עולם יג-ב ד"ה כתב)}}, או לא {{מקור|(אבן האזל מלכים ג-ה: מותר להתבטל בשביל להתענג ורק למלך אסור, אור שמח תלמוד תורה א-ב (תלוי בכל אדם). והמנחת אשר (שמות כד-ב) חקר האם חייב ללמוד בכל רגע או שישתדל ללמוד כפי יכולתו)}}. | ||
לצד | לצד ש[[מצווה]] ללמוד בכל רגע פנוי, ה[[מצווה]] היא ללמוד את כל ה[[תורה]] כולה, אלא שבשעה שלומד [[פרק]] אחד פטור מללמוד את שאר הפרקים משום [[דלא גרע]] מ[[העוסק במצווה פטור מן המצווה]] {{מקור|(משנת יעבץ או"ח לב-ג ד"ה אכן)}}. | ||
==ללמד לאחרים== | ==ללמד לאחרים== | ||
'''במניין המצוות''' נחלקו | '''[[במניין המצוות]]''' נחלקו ה[[ראשונים]] כיצד למנות את ה[[מצוות]] ללמוד וללמד, ושלוש דעות בעניין {{מקור|(גריפ"פ עשין יד בתחילתו)}}: | ||
@ יש רק מצווה אחת - ללמוד בעצמו וללמד לאחרים {{מקור|(רמב"ם)}}. | @ יש רק [[מצווה]] אחת - ללמוד בעצמו וללמד לאחרים {{מקור|(רמב"ם)}}. | ||
@ יש שתי מצוות - ללמוד בעצמו, וללמד לאחרים {{מקור|(רס"ג וסמ"ק)}}. | @ יש שתי [[מצוות]] - ללמוד בעצמו, וללמד לאחרים {{מקור|(רס"ג וסמ"ק)}}. | ||
@ יש שלוש מצוות - ללמוד בעצמו, ללמד לבנים, וללמד | @ יש שלוש [[מצוות]] - ללמוד בעצמו, ללמד לבנים, וללמד ל[[תלמידים]] {{מקור|(בה"ג)}}. | ||
'''בסדר המצוות''' | '''בסדר המצוות''' ה[[יראים]] {{מקור|(כה)}} וה[[סמ"ק]] {{מקור|(קה)}} הקדימו את ה[[מצווה]] ללמוד בעצמו, ורק אח"כ ללמד לאחרים, אך ה[[רמב"ם]] {{מקור|(תלמוד תורה א-א)}} הקדים את ה[[מצווה]] ללמד את בנו, אח"כ את [[תלמידיו]], ואח"כ ללמוד בעצמו. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''אונס''', דהיינו אדם שעבר עבירה נגד רצונו - דנו | '''[[אונס]]''', דהיינו אדם שעבר עבירה נגד רצונו - דנו ה[[אחרונים]] האם עבר על ה[[איסור]] אלא ש[[פטור]] מעונש, או שלא עבר על ה[[איסור]] כלל. וה[[קהילות יעקב]] {{מקור|(שבת יא ד"ה ונראה)}} חילק שב[[מצוות שאין להן שיעור]], כגון [[תלמוד תורה]] (וכן [[צדקה]] ו[[גמילות חסדים]]), מי ש[[נאנס]] לא עבר כלל, שכוונת ה[[תורה]] שיקיים את ה[[מצווה]] רק כשיכול לקיימה (שהרי א"א לומר ש[[התורה]] התכוונה שיקיים את ה[[מצווה]] בכל [[רגע]] ו[[רגע]]), וב[[מצוות שיש להם שיעור]], כגון [[קריאת שמע]] ו[[שמירת שבת]] ורוב ה[[מצוות]], מי ש[[נאנס]] עבר, שכוונת ה[[תורה]] היתה שיקיים את ה[[מצווה]] בשיעור זה, ורק [[פטור]] מעונש<ref>אמנם יש שלא מחלקים, וסוברים שבכל ה[[מצוות]] ה[[אנוס]] לא עבר [[איסור]] כלל, ויש אומרים שבכל ה[[מצוות]] ה[[אנוס]] [[עבר]] ורק [[פטור]] מעונש, הובאו בערך [[אונס#מקור_וטעם|אונס]] ד"ה בדינו.</ref>. | ||
'''בית דין יורדים לנכסי האב כדי לשכור מלמד לבנו'''. ובטעם לזה חקר ר' שמואל {{מקור|(בחידושים בבא בתרא עמוד סז)}} בין שלושה צדדים: | '''[[בית דין]] [[ירידה לנכסים|יורדים לנכסי]] האב כדי לשכור מלמד לבנו'''. ובטעם לזה חקר [[ר' שמואל]] {{מקור|(בחידושים בבא בתרא עמוד סז)}} בין שלושה צדדים: | ||
@ מצוות תלמוד תורה גורמת | @ [[מצוות]] [[תלמוד תורה]] גורמת ל[[דין ממוני]]. | ||
@ מדין כופין על המצוות. | @ מדין [[כופין על המצוות]]. | ||
@ מדין נכסי דבר נש אינון ערבין ליה. | @ מדין [[נכסי דבר נש אינון ערבין ליה]]. | ||
'''דברים המביאים לשכחה''', כגון לאכול מכיכר שאכל ממנו חתול או עכבר, נחלקו | '''דברים המביאים לשכחה''', כגון לאכול מכיכר שאכל ממנו חתול או עכבר, נחלקו ה[[פוסקים]] האם יש בזה [[איסור]], שהרי גורם לשכוח את תלמודו והוא דומה לשוכח מחמת ש[[ביטל תורה]], או שאין בזה [[איסור]] כי הוא רק ב[[גרמא]], ולכן אינו [[כשוכח מחמת בטלה]], אלא היא רק עצה לא לעשות את דברים אלו כדי שלא ישכח {{מקור|(יביע אומר ח"ב יו"ד ח, והביא דעות שהוא איסור, ודעת עצמו שאין בזה איסור)}}. | ||
'''מצוות לאו להנות נתנו'''. ואעפ"כ, תלמוד תורה היא כן הנאה, שהרי משמחת את הלב, ולכן מי שאסר ספרו על חבירו - אסור לחבירו ללמוד בו, ולא אומרים בזה מצוות לאו להנות ניתנו {{מקור|(ט"ז יו"ד רכא-מג)}}. | '''[[מצוות לאו להנות נתנו]]'''. ואעפ"כ, [[תלמוד תורה]] היא כן [[הנאה]], שהרי משמחת את הלב, ולכן מי שאסר ספרו על חבירו - [[אסור]] לחבירו ללמוד בו, ולא אומרים בזה [[מצוות לאו להנות ניתנו]] {{מקור|(ט"ז יו"ד רכא-מג)}}. | ||
'''שומע כעונה''' - הסתפק | '''[[שומע כעונה]]''' - הסתפק ה[[שערי תשובה]] {{מקור|(מז-ב)}} האם ה[[שומע]] [[דברי תורה]] נחשב כ[[לומד תורה]], ו[[נפק"מ]] האם צריך לברך על השמיעה [[ברכות התורה]]. | ||
@ ברכת השבח - על נתינת | |||
@ ברכת המצוות - על | '''[[ברכת התורה]]''' - חקרו בה בין שלושה צדדים: | ||
@ ברכת הנהנין - על שמחת הלב | @ [[ברכת השבח]] - על נתינת ה[[תורה]] {{מקור|(מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה ומביא)}}. | ||
@ [[ברכת המצוות]] - על ה[[חיוב]] [[ללמוד תורה]] {{מקור|(דבר אברהם ח"א טז-א וחידושי ר' שמואל פסחים עמוד קמז חקרו האם היא ברכת השבח או ברכת המצוות. ומעין זה חקר ביכורי ארץ ברכות ח"א א-סא האם ברכות התורה הם ברכות המצוות או ברכות ההודאה)}}. | |||
@ [[ברכת הנהנין]] - על שמחת הלב ב[[לימוד]] {{מקור|(קהילות יעקב ברכות כד (ד"ה ועוד) כתב שהיא גם ברכת הנהנין)}}. | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה מ־19:05, 15 ביולי 2009
|
|
הגדרה
מקור וטעם
במקורו הר"ן (בבלי:נדרים ח.) הביא את דרשת הגמרא (בבלי:קידושין ל.) "ושננתם" - שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם, וכן כתב האור שמח (תלמוד תורה א-ב) ש"ושננתם" הוא המקור, אך "לא ימוש" הוא רק דברי קבלה. והרמב"ם (תלמוד תורה א-ג) הביא את הפסוק "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". והאבן האזל (מלכים ג-ה) הביא שיש יותר משלושים מצוות עשה ולא תעשה על ביטול תורה.
במהות המצווה ייסדו האחרונים שיש שתי מצוות: לימוד תורה, וידיעת התורה (שו"ע הרב תלמוד תורה ג קונטרס אחרון א, אור ישראל כז). ויש מי שדן האם כוונתם שאלו שתי מצוות ממש, או שהם שני פרטים באותה מצווה (שערי תלמוד תורה א-ו).
בדינו נחלקו מפרשים רבים האם יש חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי (רמ"א יו"ד רמו-כה, משנה ברורה קנה-ד, ר' חיים מוולוז'ין המובא בבניין עולם יג-ב ד"ה כתב), או לא (אבן האזל מלכים ג-ה: מותר להתבטל בשביל להתענג ורק למלך אסור, אור שמח תלמוד תורה א-ב (תלוי בכל אדם). והמנחת אשר (שמות כד-ב) חקר האם חייב ללמוד בכל רגע או שישתדל ללמוד כפי יכולתו).
לצד שמצווה ללמוד בכל רגע פנוי, המצווה היא ללמוד את כל התורה כולה, אלא שבשעה שלומד פרק אחד פטור מללמוד את שאר הפרקים משום דלא גרע מהעוסק במצווה פטור מן המצווה (משנת יעבץ או"ח לב-ג ד"ה אכן).
ללמד לאחרים
במניין המצוות נחלקו הראשונים כיצד למנות את המצוות ללמוד וללמד, ושלוש דעות בעניין (גריפ"פ עשין יד בתחילתו):
- יש רק מצווה אחת - ללמוד בעצמו וללמד לאחרים (רמב"ם).
- יש שתי מצוות - ללמוד בעצמו, וללמד לאחרים (רס"ג וסמ"ק).
- יש שלוש מצוות - ללמוד בעצמו, ללמד לבנים, וללמד לתלמידים (בה"ג).
בסדר המצוות היראים (כה) והסמ"ק (קה) הקדימו את המצווה ללמוד בעצמו, ורק אח"כ ללמד לאחרים, אך הרמב"ם (תלמוד תורה א-א) הקדים את המצווה ללמד את בנו, אח"כ את תלמידיו, ואח"כ ללמוד בעצמו.
פרטי הדין
אונס, דהיינו אדם שעבר עבירה נגד רצונו - דנו האחרונים האם עבר על האיסור אלא שפטור מעונש, או שלא עבר על האיסור כלל. והקהילות יעקב (שבת יא ד"ה ונראה) חילק שבמצוות שאין להן שיעור, כגון תלמוד תורה (וכן צדקה וגמילות חסדים), מי שנאנס לא עבר כלל, שכוונת התורה שיקיים את המצווה רק כשיכול לקיימה (שהרי א"א לומר שהתורה התכוונה שיקיים את המצווה בכל רגע ורגע), ובמצוות שיש להם שיעור, כגון קריאת שמע ושמירת שבת ורוב המצוות, מי שנאנס עבר, שכוונת התורה היתה שיקיים את המצווה בשיעור זה, ורק פטור מעונש[1].
בית דין יורדים לנכסי האב כדי לשכור מלמד לבנו. ובטעם לזה חקר ר' שמואל (בחידושים בבא בתרא עמוד סז) בין שלושה צדדים:
- מצוות תלמוד תורה גורמת לדין ממוני.
- מדין כופין על המצוות.
- מדין נכסי דבר נש אינון ערבין ליה.
דברים המביאים לשכחה, כגון לאכול מכיכר שאכל ממנו חתול או עכבר, נחלקו הפוסקים האם יש בזה איסור, שהרי גורם לשכוח את תלמודו והוא דומה לשוכח מחמת שביטל תורה, או שאין בזה איסור כי הוא רק בגרמא, ולכן אינו כשוכח מחמת בטלה, אלא היא רק עצה לא לעשות את דברים אלו כדי שלא ישכח (יביע אומר ח"ב יו"ד ח, והביא דעות שהוא איסור, ודעת עצמו שאין בזה איסור).
מצוות לאו להנות נתנו. ואעפ"כ, תלמוד תורה היא כן הנאה, שהרי משמחת את הלב, ולכן מי שאסר ספרו על חבירו - אסור לחבירו ללמוד בו, ולא אומרים בזה מצוות לאו להנות ניתנו (ט"ז יו"ד רכא-מג).
שומע כעונה - הסתפק השערי תשובה (מז-ב) האם השומע דברי תורה נחשב כלומד תורה, ונפק"מ האם צריך לברך על השמיעה ברכות התורה.
ברכת התורה - חקרו בה בין שלושה צדדים:
- ברכת השבח - על נתינת התורה (מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה ומביא).
- ברכת המצוות - על החיוב ללמוד תורה (דבר אברהם ח"א טז-א וחידושי ר' שמואל פסחים עמוד קמז חקרו האם היא ברכת השבח או ברכת המצוות. ומעין זה חקר ביכורי ארץ ברכות ח"א א-סא האם ברכות התורה הם ברכות המצוות או ברכות ההודאה).
- ברכת הנהנין - על שמחת הלב בלימוד (קהילות יעקב ברכות כד (ד"ה ועוד) כתב שהיא גם ברכת הנהנין).