מצות ערבה במקדש: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מצות ערבה במקדש''', נזכרת ב[[משנה]] [[מסכת סוכה]]:"מצות ערבה כיצד: מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא; יורדין לשם ומלקטין משם מורבייות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן על צידי המזבח, וראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין, "אנא ה', הושיעה נא" (תהילים קיח,כה), "אנא ה', הושיעה נא"; רבי יהודה אומר | '''מצות ערבה במקדש''', נזכרת ב[[משנה]] [[מסכת סוכה]]:"מצות ערבה כיצד: מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא; יורדין לשם ומלקטין משם מורבייות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן על צידי המזבח, וראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין, "אנא ה', הושיעה נא" (תהילים קיח,כה), "אנא ה', הושיעה נא"; רבי יהודה אומר: " אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא". אותו היום, מקיפין את המזבח שבע פעמים.{{מקור|(ד',ה')}}. | ||
[[הערבה]] מוכרת לנו מ[[מצוות ארבעת המינים]]. אך מצוות הערבה, המוזכרת במסכת סוכה, לא ברור מה מקורה: | [[הערבה]] מוכרת לנו מ[[מצוות ארבעת המינים]]. אך מצוות הערבה, המוזכרת במסכת סוכה, לא ברור מה מקורה: [[הלכה למשה מסיני]], ברמז בפסוקים או בדברי נביאים. [[הרב ישראל אריאל]] במחזור המקדש ל[[חג הסוכות]] חיבר מסה בנושא בפרק :"השמחה בירושלים ובמקדש". | ||
==המנהג== | ==המנהג== | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
וכאן יש תוספת (בהדגשה), המובאת ב[[משנה תורה]] של ה[[רמב"ם]], [[ספר זמנים]] ב"הלכות שופר וסוכה ולולב": "כיצד היו עושין: מביאין אותה מערב שבת למקדש, ומניחין אותה בגיגייות של זהב, כדי שלא יכמשו העלין. ולמחר זוקפין אותה על גבי המזבח, '''ובאין העם ולוקחין ממנה ונוטלין אותה כדרך שעושין בכל יום'''. וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה, אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג, זכר למקדש; אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה, בזמן הזה. כיצד עושה: לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה--שדבר זה מנהג נביאים הוא.{{מקור|(ז', כ"ב)}} | וכאן יש תוספת (בהדגשה), המובאת ב[[משנה תורה]] של ה[[רמב"ם]], [[ספר זמנים]] ב"הלכות שופר וסוכה ולולב": "כיצד היו עושין: מביאין אותה מערב שבת למקדש, ומניחין אותה בגיגייות של זהב, כדי שלא יכמשו העלין. ולמחר זוקפין אותה על גבי המזבח, '''ובאין העם ולוקחין ממנה ונוטלין אותה כדרך שעושין בכל יום'''. וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה, אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג, זכר למקדש; אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה, בזמן הזה. כיצד עושה: לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה--שדבר זה מנהג נביאים הוא.{{מקור|(ז', כ"ב)}} | ||
==פטור ממס לתושבי מוצא== | |||
הרב אריאל סבור כי הפטור ממיסים לתושבי העיר מוצא ניתן עקב המשימה שהוטלה עליהם: להכין להמוני הולכי רגל כמויות ניכרות של ענפי ערבה לכל שבעת הימים וזאת ללא תשלום. | |||
[[בעלי התוספות]] כתבו כי הערבות חולקו על ידי [[שלוחי בית דין]] כמתנה. לעומת, ה[[לולב]] ומיניו שהיו נקנים באופן פרטי שנאמר: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים." {{מקור|([[ספר ויקרא]],כ"ג, מ")}]- דהיינו "משלכם" ומכספכם. אך לא למצוות ערבה בבית המקדש. | |||
לפי הרמב"ם, תושבי מוצא הביאו ענפי ערבה לחג הסוכות למקדש בכמויות גדולות ובאופן קבוע בשבעת ימי החג. "הדבר היה כרוך בטרחה מרובה, הן בגידול עצי ערבה בשטחים נרחבים, והן בקטיף ענפי הערבה וכן בנשיאת ענפים במשקל רב , על גבי בהמות, מ"מוצא" לירושליפ וזאת '''תוך הקפדה להבאתם בטריות למקדש למרות המרחק'''" | |||
גרסה מ־12:58, 16 באוקטובר 2008
|
|
מצות ערבה במקדש, נזכרת במשנה מסכת סוכה:"מצות ערבה כיצד: מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא; יורדין לשם ומלקטין משם מורבייות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן על צידי המזבח, וראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין, "אנא ה', הושיעה נא" (תהילים קיח,כה), "אנא ה', הושיעה נא"; רבי יהודה אומר: " אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא". אותו היום, מקיפין את המזבח שבע פעמים.(ד',ה').
הערבה מוכרת לנו ממצוות ארבעת המינים. אך מצוות הערבה, המוזכרת במסכת סוכה, לא ברור מה מקורה: הלכה למשה מסיני, ברמז בפסוקים או בדברי נביאים. הרב ישראל אריאל במחזור המקדש לחג הסוכות חיבר מסה בנושא בפרק :"השמחה בירושלים ובמקדש".
המנהג
בימי חול המועד של חג הסוכות נהגו להביא ממוצא כל יום ענפי ערבה. שלוחי בית דין היו אוספים "מורבייות" של ערבה ומביאים אותם לבית המקדש. היו מניחים אותם בצורה זקופה משני צידי המזבח ומכופפים אותם.
וכאן יש תוספת (בהדגשה), המובאת במשנה תורה של הרמב"ם, ספר זמנים ב"הלכות שופר וסוכה ולולב": "כיצד היו עושין: מביאין אותה מערב שבת למקדש, ומניחין אותה בגיגייות של זהב, כדי שלא יכמשו העלין. ולמחר זוקפין אותה על גבי המזבח, ובאין העם ולוקחין ממנה ונוטלין אותה כדרך שעושין בכל יום. וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה, אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג, זכר למקדש; אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה, בזמן הזה. כיצד עושה: לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה--שדבר זה מנהג נביאים הוא.(ז', כ"ב)
פטור ממס לתושבי מוצא
הרב אריאל סבור כי הפטור ממיסים לתושבי העיר מוצא ניתן עקב המשימה שהוטלה עליהם: להכין להמוני הולכי רגל כמויות ניכרות של ענפי ערבה לכל שבעת הימים וזאת ללא תשלום.
בעלי התוספות כתבו כי הערבות חולקו על ידי שלוחי בית דין כמתנה. לעומת, הלולב ומיניו שהיו נקנים באופן פרטי שנאמר: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים." {{מקור|(ספר ויקרא,כ"ג, מ")}]- דהיינו "משלכם" ומכספכם. אך לא למצוות ערבה בבית המקדש.
לפי הרמב"ם, תושבי מוצא הביאו ענפי ערבה לחג הסוכות למקדש בכמויות גדולות ובאופן קבוע בשבעת ימי החג. "הדבר היה כרוך בטרחה מרובה, הן בגידול עצי ערבה בשטחים נרחבים, והן בקטיף ענפי הערבה וכן בנשיאת ענפים במשקל רב , על גבי בהמות, מ"מוצא" לירושליפ וזאת תוך הקפדה להבאתם בטריות למקדש למרות המרחק"