מקדש שכם

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בספר יהושע ישנו אזכור ל"מקדש ה'" בעיר שכם. והבהירו המפרשים שהכוונה היא למבנה שבו שמרו על ארון הברית בעת כריתת ברית של עם ישראל עם יהושע בן נון לפני מותו. ברבות השנים יתכן שמבנה זה נפל בידי עובדי עבודה זרה, ובתקופת השופטים התרחשו אירועים שונים במבנה.

מקדש שכם בספר יהושע ובספר שופטים[עריכה]

בספר יהושע יהושע כד כה מסופר:

וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם: וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹקים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה': וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם:

ומבארים רש"י והרד"ק, שאותו "מקדש ה'" שמוזכר בפסוקים הנ"ל, לא היה מקדש ממש (לא היו מקריבים בו קרבנות), כי הרי אז המקדש היה בשילה ולא בשכם, אלא ה"מקדש" שמוזכר כאן היינו המבנה שבו שמרו את ארון הברית בעת ההיא, וכתב רש"י שעל מקום זה נאמר שם בפסוק א': "וַיִּֽתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹקֽים". כלומר "מקדש ה'" אשר בשכם היה מקום שהוקדש לשמירת הארון, וכפי הנראה מהפסוקים היה מבנה גדול שהיה ניתן בו לקיים כריתות יהושע עם העם, והיו העם "מתייצבים" שם (כדוגמת ביתי כנסיות של ימינו - אתר פולחני ללא הקרבת קרבנות ).

בספר שופטים ט שוב מוציאים אזכור למקדש בשכם, אבל בתקופת השוטפים היתה בשכם אוכלוסיה שחשבה את עצמה ממשיכה של שכם הכנענית, והחזיקה בפולחן אלילי. ההשערה היא שהם השתלטו על האתר שבו היה מקדש שכם שבמימי יהושע, ושיפצוהו לצורך פולחן אלילי. המקדש שנקרא אז בית אל ברית, או בית בעל ברית, וגם מגדל שכם. הרלב"ג (שם פסוק מו) מציין על פי משמעות הפסוקים שהיה "מגדל חזק". לפי המתואר בספר שופטים, בשעת המלחמה הפנימית שהתחוללה בשכם הצטופפו במגדל שכם כאלף איש ואשה, ואבימלך בן ירובעל שרף עליהם את המגדל באש.

ממצאים ארכיאולוגיים בתל שכם[עריכה]

בחפירות תל שכם נמצא מקדש מבוצר ביותר שהתקיים בתקופת הברונזה המאוחרת והמשיך אל תוך תקופת הברזל א'. המקדש פונה לצפון-מערב (כדוגמת המזבח בהר עיבל) ועובי קירותיו 2.5 מטרים. בחלוקתו הפנימית ובעמודים המוצבים בו יש דמיון וגם שוני מסויים ביחס למשכן ולמקדש שבמקרא. למקדש היתה קומה שנייה ("מגדל") והוא חרב בשרפה עזה במהלך תקופת הברזל א'. בחצרו ניצבת אבן גדולה מלבנית שפניה הוחלקו; עובייה 42 ס"מ, רחבה 1.48 מ', ראשה שבור והיא השתמרה לגובה 1.45 מ'. לאבן מצבה זו יש אבן בסיס שחקוק בה מקום מתאים להעמדת המצבה. בניסוחו הזהיר של פרופסור ארנסט רייט חופר האתר:

"יש לשער שהמסורת על 'האבן הגדולה' שעמדה במקדש ה' קשורה במצבה זו"[1].

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. ד"ר יואל אליצור, מאמר על אפנות במחקר תולדות ישראל.