משה רבינו: הבדלים בין גרסאות בדף

פסל משה רבינו מאת הפסל מיכאל אנג'לו - הצבת פסלו ברומא השנת 1513 עוררה התרגשות רבה בקרב יהודת רומא - המקור:וחקחשיתוף, צילם:Ulrich Mayring

משה רבינו מכונה בתואר "אדון הנביאים". במקרא מצינו כי כונה בשמות "איש האלקים" ^[1] ו"עבד ה'" ^[2] . במקומות אחדים נאמר "האיש משה". משה הוא לא רק נביא, הוא כמובן בן-אדם, איש בעל תכונות משלו, תכונות שאף קדמו להיותו נביא, והן לא נובעות מהיותו נביא, אם כי יתכן שבגלל חלק מהן הוא נבחר לנביא. בתורה משולבים לפעמים יחד דברי משה, שנאמרו מפי הגבורה, עם דברי משה עצמו, שנאמרו מתוך אישיותו הוא. כמו כן אין הפרדה ברורה בין הפעולות שעשה משה לפי מצוות ה' לבין המעשים שנעשו ביזמתו. אך קריאה מדוקדקת יכולה להפריד בין שני אלה ולעזור לנו להכיר את אישיותו העצמית של משה ^[3].

במסורת מוכר משה רבינו במשפט שנאמר על הרמב"ם ש"ממשה עד משה לא קם כמשה", כלומר מאז משה רבנו לא היה גדול כמשה בן מימון. יש המוצאים קשר בין הפסוק האחרון של תורת משה:" וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל" ([[ספר דברים]], ל"ד, י"ב). לבין משנה תורה לרמב"ם המסכמת את התורה שבע"פ, בי"ד כרכים, המכונה "היד- החזקה". וכך נוצרת ההשלמה בין "התורה שבכתב" לבים התורה שבעל פה.

הסופר "אחד העם" נדרש בזמן ההשכלה להתיחס לשאלה, האם יש עדות היסטורית לקיומו של משה רבינו. והוא השיב על כך במאמרו 'משה: " כשאני קורא את ההגדה בליל פסח ורוחו של משה בן עמרם – זה גבּור הגבּורים – מרחפת לפני ומרוממת אותי ל"עולם העליון" – איני חש כלל באותה שעה לכל אותן השאלות והספקות...אלא מבטל אני בלבי כל אלה בבת אחת בתשובה פשוטה וקצרה : זה משה האיש הקדמון, שאתם מבקשים לברר מציאוּתו ומהוּתו, אינו ענין אלא למלומדים שכמותכם. אבל אנו (עם ישראל) יש לנו משה אחר, משה שלנו, זה שצורתו קבועה בלב עמנו מדור דור והשפעתו על חיינו הלאומיים לא פסקה מימי קדם ועד עתה. ומציאותו ההיסטורית של משה זה אינה תלויה כלל בחקירותיהם. כי אף אם הייתם מצליחים להראות בבירור גמור, שמשה האיש לא היה כלל, או שלא כך היה, לא יגָרע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של משה האידיאל, זה שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני, אלא אלפי שנה בכל ה"מדבּרות", שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה." ^[4]

הולדת משה

מרים ומשה בתיבה - ציור משנת 1900 - ויקישיתוף - Sherurcij

כאשר גזרות פרעה הוטלו של בני ישראל הקב"ה "מכין" את גואלם של ישראל, משה רבנו.רבינו בחיי כתב: "וסמך פרשת הגואל (הולדת משה) לפרשת השעבוד והגלות, להורות - שהזמין הקב"ה רפואה למכה."

תרגום יונתן מספר לנו את הרקע המשפחתי ממנו בא משה רבינו: " "וַאֲזַל עַמְרָם גַבְרָא דְמִשֵׁבֶט לֵוִי וְאוֹתִיב בְּכִילְתָא וְגִינוּנָא דְהִלוּלָא יַת יוֹכֶבֶד אִנְתְּתֵיהּ דְתָרִיךְ מִן קֳדָם גְזֵירְתָּא דְפַרְעֹה וַהֲוַת בְּרַת מֵאָה וּתְלָתִין שְׁנִין כַּד אֲהַדְרָהּ לְוָותֵיהּ וְאִתְעֲבֵיד לָהּ נִיסָא וְהַדְרַת לְעַלֵימוֹתָא כְּמָא דַהֲוַת כַּד הִיא זְעֵירְתָּא מִקְרְיָיא בְּרַת לֵוִי". מדובר אפוא בעמרם שהושיב בכילה ובאפיריון של חופה את יוכבד אִשׁתו שגרש לפני הגזירה של פרעה והיתה בת מאה ושלושים שנים כאשר החזירה אליו ונעשׂה לה נס וחזרה לנערותה כמו שהיתה כאשר היא קטנה ונקראה בת לוי כפי שנאמר:" וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ את אהרן ומשה" ^[5].

המהר"ל ^[6] טוען כי האנונימיות בתיאור הוריו של משה "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" יש לה סיבה: "ולא הזכיר הכתוב שם עמרם ושם יוכבד... רק כתב שם איש, שהוא שם לכל איש, ואינו שם פרטי מיוחד, וזה מורה על מדרגה נבדלת אלקית." עם זאת היה חשוב לציין כי הוא משבט לוי " זהו להודיע לך כי לא היה ראוי לצאת הגואל רק משבט לוי... במה שאמרו רז"ל כי שבט לוי לא נשתעבד במצרים, ולפיכך היה ראוי לצאת מהשבט הזה הגואל אותם מן השעבוד וכל זה מפני קדושת השבט הזה... מכל מקום זכות עצמם וקדושתם הועיל שלא היה ראוי שיהיו מושלים מצרים על שבט לוי הקדוש והנבדל, ואיך יהיה מושל עליהם החומר הגרוע הזה הם המצריים, עד שהיו ישראל ראויים להגאל, ואז הוציא הקב"ה הגואל משבט מושלים הוא שבט לוי אשר הוא קדוש ונבדל."

בניגוד לאנונימיות של ההורים של משה רבינו, המקרא מספר לנו על בת פרעה אשר הצילה אותו וגידלה אותו, לפחות עד גיל עשרים, כאשר נאלץ לברוח למדיין. מפשט המקראות, עולה שבת פרעה חמלה על התינוק המושלך ביאור ולכן היצילתו. לכאורה – אין כאן ענין מיוחד אלא רגש רחמים טבעי ופשוט המקנן בלב כל בר נש.

הרב ישי בוכריס במאמרו בתיה אם המרד החיובי] מרחיב במדרשי חז"ל המובאות במדרש רבה. על הפסוק ^[7]: "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" – נאמר במדרש :" לרחוץ מגלולי בית אביה.". והסיבה לשינוי הכתוב יובא בהמשך.

בספר דברי הימים]] ^[8]) מוזכרת בת פרעה: "ובני כלב בן יפונה עירו אלה ונעם... ובן עזרא יתר ומרד ועפר וילון, ותהר את מרים ואת שמי ואת ישבח אבי אשתמוע, ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח, ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד".

הפסוקים האלה זוכים לבאור ^[9] כדלהלן, במדרש ויקרא רבה מובא: "ואלה בני בתיה בת פרעה" – ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, אמר לה הקב"ה לבתיה בת פרעה, משה לא היה בנך וקראתו בנך אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי, שנאמר "ואלה בני בתיה – בת י-ה". "אשר לקח מרד" – זה כלב. ר' אבא בר כהנא ור' יהודה בר סימון, חד אמר זה מרד בעצת מרגלים וזו מרדה בעצת אביה, יבא מרד ויקח את המורדת, וחד אמר זה היציל את הצאן וזו היצילה את הרועה".

ולכן המסקנה היא ^[10]: "ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד", אמרי, קרי לה יהודיה? על שום שכפרה בע"ז, דכתיב "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור", ואמר ר' יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה.

צפורה ומשה רבינו

צפורה לנוכח משה בציורו של Botticelli, Sandro, המקור:ויקישיתוף,Eloquence

צפורה מוזכרת בפרשה בשני אירועים: היא נבחרת להיות אשתו של משה והיא מצילה את חייו. וכך נאמר בפרשה: "ותִַּקַּח צִפֹּרָה צֹר ותִַּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" - צִפֹּרָה עושה ברית מילה בצֹר לבן שלה ובכך היא מצילה את משה רבינו מסכנת חיים שנאמר:" "ויַהְִי בַדּרֶךְ בַּמָּלוֹן ויַּפְִגּשְֵׁהוּ ד' ויַבְַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"

הרב שמואל אליהו רבה של העיר צפת מציג את השאלה^[11] של חז"ל: למה משה בעצמו לא לקחת את הצֹר כדי לעשות ברית לבנו בעצמו, הרי זוהי מצווה שנצטוו בה האבות? ועוד, איפה מצאנו שאישה עושה ברית לבן שלה? שאלה נוספת :למה הוא לוקח לו גיורת מדיינית לאישה?

התשובה טמונה בידיעה שהאישה אמורה להיות השלמה לאיש בכל מה שחסר לו. משה רבינו היה חסר בשני תחומים מרכזיים:

• "פֶּה" - כוח הדיבור - "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" - כמו כל מי שנמצא בגלות.
• "צֹר" - גם כאן, בברית המילה, וגם בחטא מי מריבה, משה לא נוהג נכון עם הצֹר. בחטא מי מריבה אלוקים אומר לו לדבר אל הַצּוּר והוא מכה אותו. בגלל זה הוא לא נכנס לארץ ישראל. בברית המילה

משה כמעט מת בגלל שלא השתמש בצֹר.

את ההשלמה לשני הדברים שחסרים במשה - משלימה צִפֹּרָה. וזה רמוז בשמה צִפֹּרָה, שהוא מורכב מהמילים "צֹר" ו"פֶּה".

למרות שהכתוב מספר כי צפורה הייתה בדרך למצרים, קיימת הדעה כי היא לא הגיעה לשם. במכילתא דר' ישמעאל מובא המדרש הבא: "באותה שעה נאמר לאהרן (שהיה במצרים): לך לקראת משה (שבא ממדיין). יצא לקראת משה וחבקו ונשקו. אמר לו: משה היכן היית כל השנים הללו? אמר לו: במדין. אמר לו: מה טף ונשים אלו עמך? אמר לו אשתי ובני. אמר לו: ולאן אתה מוליכם? אמר לו: למצרים. אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו. באותה שעה אמר לצפורה: לכי לבית אביך. ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה".

הרב בנימין לאו המצטט מדרש זה ^[12] מגדיר כך את מעשיהו של אהרן. הוא אוהב שלום ורודף שלום, גם בין ציפורה למשה והיות והוא רואה לנוכח את השליחות המצפה למשה , הוא יוזם את השילוחין-גירושין. " משה הולך להאיר לישראל את עתידם ולהחשיך למצרים את ארצם." -את זה לא קל לעשות כאשר יש משפחה עימו וכך ציפורה נעלמת בביתה לכמה שנים.

לאחר קריעת ים סוף ולפני מתן תורה. יתרו מביא אותה אל משה למדבר סיני שנאמר בפרשת יתרו: "ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה". אך גם במחנה בני ישראל המשפחה אינה מתאחדת. היא מבקשת להצטרף לעם ישראל, אשר עבר תהליך של גיבוש במהלך יציאת מצרים. מסיים הרב לאו: משה רבינו, "כבר נתון בעולמות עליונים. האור שלו הלך וגבר, עד שהכה בסנוורים. אם חזר לגרושתו, לא היה זה אלא לזמן קצר, עד שנטה את אוהלו מחוץ למחנה. אור גאולת ישראל ממצרים כיסה את אור הברית של האחת שביקשה לכרוך עצמה בחיי האומה."

עוד אזכור נוסף בספר במדבר ^[13] מצביע עך כך שחייה לא היו קלים. - מרים הנביאה מתלוננת באוזני אחיה, אהרן, על אודות האישה הכושית אשר לקח משה. על פי הפירוש המקובל האישה הכושית הינה ציפורה. אך אז מתערב הקב"ה :"וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה". מרים נענשת וצפורה חוזרת לאלמוניות שלה בתור רעייתו של משה ואם בניו.

==

הערות שוליים